מ"ג שמות כב כד


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אִם כַּסְפָּא תוֹזֵיף בְּעַמִּי לְעַנְיָא דְּעִמָּךְ לָא תְהֵי לֵיהּ כְּרָשְׁיָא לָא תְשַׁוּוֹן עֲלוֹהִי חִיבוּלְיָא׃
ירושלמי (יונתן):
אִין כַּסְפָּא תּוֹזִיף לְעַמִּי יַת עַנְיָיא דְעִמָּךְ לָא תְהֵי לֵיהּ הֵי כְּרַשְׁיָא לָא תְשַׁוּוּן דְּלֶהֱוֵי עֲלוֹי סַהֲדִין וּמִידִי עַרְבְנוּתָא לָא עַל שְׁעָרִין וְלָא רִיבְיָין:
ירושלמי (קטעים):
אִם כַּסְפָּא תּוּזְפוּן לְעַמִּי יַת מַסְכֵּינָא דְעִימְכוֹן לָא תְהַוֵון לֵיהּ מָרֵי חוֹב דָּחִיק לָא תְשַׁווּן עֲלוֹי לָא שָׁעֲרִין וְלָא רַבְיָיא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם כסף תלוה את עמי" - רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' וזה אחד מהן

"את עמי" - (ב"מ עא) עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין וזה משמעו אם כסף תלוה את עמי תלוהו ולא לעו"ג ולאיזה מעמי את העני ולאיזה עני לאותו שעמך (ד"א את העני שלא תנהוג בו מנהג בזיון בהלואה שהוא עמי

"את העני עמך" - הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני)

"לא תהיה לו כנשה" - לא תתבענו בחזקה אם אתה יודע שאין לו אל תהי דומה עליו כאלו הלויתו אלא כאלו לא הלויתו כלומר לא תכלימהו

"נשך" - רבית שהוא כנשיכת נחש שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו כך רבית אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תהיה לו כנושה" - הוא המלוה יאמר שלא תהיה לו כמלוה שהוא כמושל ללוה כענין שכתוב ועבד לוה לאיש מלוה (משלי כב ז) אבל תהיה לו בכל דבר כאלו לא לוה ממך לעולם ולא תשים עליו נשך שהוא נשך כסף נשך אוכל (דברים כג כ) אבל תהיה ההלואה אליו חסד לא תטול ממנו תועלת כבוד ולא תועלת ממון

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

קפב. אם כסף תלוה את עמי רבי ישמעאל אומר, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ מזה ועוד שנים. ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב) חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. תלמוד לומר תקריב [את] מנחת [בכוריך] חובה ולא רשות. כיוצא בו ואם מזבח אבנים תעשה לי (שמות כ) חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. כשהוא אומר, אבנים שלמות תבנה, חובה ולא רשות. אף כאן, אתה אומר אם כסף תלוה חובה ולא רשות. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. כשהוא אומר והעבט תעביטנו, חובה ולא רשות.

קפג. אם כסף תלוה כסף בכסף אתה מלוהו, ואי אתה מלוה פירות בפירות. (דבר אחר, כסף בכסף אתה מלוהו, ואי אתה מלוהו כסף בפירות ופירות בכסף (וכסף בפירות)).

קפד. את עמי ישראל וכותי עומדים לפניך ללוות עמי קודם. עני ועשיר עני קודם. ענייך ועניי עירך ענייך קודמין לעניי עירך. עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין שנאמר את העני עמך.

קפה. לא תהיה לו כנושה שלא תראה לו בכל זמן.

לא תשימון עליו נשך מה תלמוד לומר. לפי שהוא אומר, את כספך לא תתן לו בנשך (ויקרא כה), הרי זה אזהרה למלוה שלא ילוה לו ברבית. (אתה אומר למלוה, או אינו אלא ללוה. כשהוא אומר אל תקח מאתו, הרי ללוה אמור.) אין לי אלא אזהרה ללוה ולמלוה, אזהרה לעדים ולערב וללבלר מנין- תלמוד לומר לא תשימון, מכל מקום. מכאן אמרו, המלוה ברבית עובר על חמשה דברים. משום בל תתן, ובל תקח, לא תשימון עליו נשך, לא תהיה לו כנושה, לפני עור לא תתן מכשול. כשם שהמלוה והלוה עוברין (בחמשה דברים), כך הערב והעדים והלבלר עוברים. רבי ([יהודה] מתיר ללבלר. רבי מאיר) אומר, המלוה ברבית ואומר לסופר בוא כתוב ולעדים חתמו, אין לו חלק במי שפקד על הרבית

<< · מ"ג שמות · כב · כד · >>