מ"ג יונה א ג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֤קׇם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהֹוָֽה׃
תרגום יונתן
רש"י
- משל לעבד [של] כהן, שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות. אמר לו רבו: יש לי עבדים כיוצא בך, לשלוח אחריך ולהביאך משם.
- ומה ראה יונה, שלא רצה לילך אל נינוה? אמר: הגויים קרובי תשובה הם; אם אומר להם ויעשו תשובה, נמצאתי מחייב את ישראל, שאין שומעים לדברי הנביאים.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רד"ק
והיה ממאן ללכת בזה השליחות, כי אמר יונה: הגויים קרובים לתשובה הם; ואם אלך אליהם בשליחות האל יתברך, ישובו מדרכיהם הרעים, ויחייבו ישראל, בזה שאני והנביאים אחרים הולכים אליהם תמיד בשליחות האל יתברך ואינם שבים מדרכם הרעה. לפיכך היה ממאן ללכת בשליחות זה. וכן פירשו רז"ל כי בעבור זה היה נמנע, כי אמר: אין השכינה שורה בחוצה לארץ, ובעבור שהגויים קרובי תשובה ושלא לחייב את ישראל ברח. אמר לו הקב"ה: יש לי כיוצא בך:
וה' הטיל רוח גדולה אל הים – אמר רבי ברכיה: אדם מבקש לברוח ובורח אצל שהוא יכול לעמוד. יש לך אדם שבורח אצל בורח? הים ברח מפנַי, שנאמר: "הים ראה וינוס" (תהלים קיד, ג); ואתה ברחת אל הים?!
ויונתן תרגם מלפני ה', "מן קדם דאתנבי בשמא דה'":
וירד יפו – מעירו שהיא גתה חפר, או מירושלים, ירד אל יפו, שהיא על שפת הים, והוא חוף אניות. והנכנס בים יקרא יורד, כמו שנאמר: "יורדי הים באניות" (תהלים קז, כג); כי שפת הים הוא מקום נמוך כנגד שאר היבשה.
ואדוני אבי ז"ל פירש, כי ייקרא "יורד" כנגד האניה, שהיא עמוקה ויורד בה, כמו שאמר: וימצא אניה... וירד בה, וכן אמר: "ויונה ירד אל ירכתי הספינה" (פסוק ה). וכן "יורדי הים באניות":
וימצא אניה באה תרשיש – "באה" טעמו מלרע; רוצה לומר, שהיתה מוכנת ללכת ולבוא תרשישה:
ויתן שכרה – שכר הראוי לו לתת לה, אמר לתת, או נתנו מתחילה. ובדרש, נתן שכר כל הספינה, בעבור שתמהר ללכת, ולא תמתין לסוחרים ולסחורות, בעבור שהיה רוצה לברוח מהר. וסמכו מזה שאין הנבואה שורה אלא על אדם עשיר:מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
- לברוח תרשישה – הוא חוץ לארץ, מקום שאין הנבואה שורה על הנביאים. וזהו שאמר "מלפני ה'", ורוצה לומר, מהמקום שהוא לפני ה', והוא ארץ ישראל, שהוא מקום קיבול הנבואה. כי פחד פן יבוא לו הנבואה עוד פעם, ויפרש מה יקרא, ויוכרח ללכת. ועל כי העמדת נינוה היה רעה לישראל, לכן לא היה חפץ להיות שליח בדבר, כי היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו, ולא יהיו לשטן לישראל.
- ורז"ל אמרו שחשב יונה, שהנה הגויים קרובי תשובה הם, ויחייבו את ישראל שאינם ממהרים לשוב.
- וירד יפו – מקום שפורשים שם הספינות.
- באה תרשיש – היתה מוכנת ללכת ולבוא לתרשיש.
- ויתן שכרה – הקדים ליתן שכרה תחילה; ולא עוד, אלא שנתן שכר כל הספינה, למען תמהר ללכת.
- לבוא עמהם – עם אנשי הספינה.
מצודת ציון
- תרשישה – לתרשיש, והוא שם מקום.
- יפו – שם העיר שעל הנמל.
- אניה – ספינה.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
למה ברח תרשישה, ואם כדי שלא יגיענו דבר ה' הלא כבר צוהו ה' וסרב מלכת בשליחות ומה לי אם סרב פעם אחת או אם יסרב שני פעמים?, ולמה ברח אל הים ולא אל המדבר ומשם לחו"ל, והלא הים מוכן לנבואה כמ"ש שנגלה אל יחזקאל בחו"ל מפני שהיה במקום מים, ולשון באה תרשיש בלתי מתוקן, שהיה לו לומר הולכת תרשית?:
"ויקם יונה לברוח תרשישה", באשר התירא פן ישלחהו שנית וישם דבר נבואה בפיו שילך בתורת נביא, שאז יהיה מוכרח ללכת, לכן הקדים לברוח מלפני ה', וכבר השקיף הרי"א שיש הבדל בין מפני ה' ובין מלפני ה', שמפני ה' יאמר על ידיעתו והשגחתו ואיך יוכל לברוח מהשגחת ה' ואנה מפניו יברח, אבל לפני ה' בא על הדבקות והשראת השכינה בהיותו עומד ומתהלך לפני ה' ודבק בו, ורצה לברוח לחו"ל ששם אין השכינה שורה, ומשם לא ישלחהו לנבאות, והנה בחר לרדת דרך ים ולא לברוח לחו"ל דרך המדבר, מפני שהנבואה תחול לפעמים גם בחו"ל כשחל עליו הרוח פעם א' בא"י כמ"ש על מ"ש ביחזקאל היה היה דבר ה' שנבא בח"ל מפני שנבא כבר בא"י, ואליהו בברחו המדברה מפני איזבל ראה מראות אלהים בהר חורב, לכן עלה אל האניה, שחשב שבעת יהיה באניה לא תחול עליו רוח ה', אם מפני שיורדי הים דעתם בלתי מתישבת מצער הים עד בואם ליבשה כמ"ש חז"ל, אם מפני שאז לא יתבודד באשר היו על האניה עובדי אלילים שכ"ז תעכב בל תשרה השכינה עליו וז"ש "וירד בה לבא עמהם תרשישה" שרצה לבא עמהם בחברתם וכבר פי' חז"ל שנתן שכר כל האניה כמ"ש "ויתן שכרה", וזה מבואר במ"ש "וימצא אניה באה תרשיש" שהיה ראוי לאמר אניה הולכת לתרשיש, רק שהאניה באה עתה מתרשיש, ודרך בעלי האניות שלא לשוב תיכף ביום בואם רק יעמדו כמה ימים עד ימצאו מכסת האנשים עוברי ים בדרך הזה שימלאו משכורת האניה, ומהר יונה לשלם שכר כל האניה, והיה לו בזה שתי כוונות, אם שתלך תיכף, ואם שלא ימצאו על האניה נפשות רבות, אחר שידע שהעוברים באניה יהיו בסכנה לא רצה שיאבדו נפשות רבות: