מ"ג יונה א ב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָעָתָ֖ם לְפָנָֽי׃
תרגום יונתן
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
- ועתה לא ציוהו שיאמר "עוד ארבעים יום", רק "כי עלתה רעתם לפני".
- והמפרש כי פחד שייקרא נביא שקר בהינחם השם מהרעה, לא דיבר נכונה; כי זאת הטעם לא אמר לו רק בפעם השנית, כי שם כתוב את הקריאה אשר אני דובר אליך, והוא "עוד ארבעים יום".
- ועוד, איך ימרה הנביא פי השם, בעבור פחדו שיקראוהו אנשי נינוה נביא השקר? ומה יזיקהו זה? כי לא ידור עמהם!
- ועוד, כי אנשי נינוה לא היו טפשים; כי למה שלח ה' נבואה עליהם? רק שישובו אל השם, ואם לא ישובו, תתקיים הגזירה עליהם. ולולי שידעו זה האמת, שאם ישובו אל השם ינחם על הרעה, [לא היו שבים]. והנה איך יקראוהו נביא השקר?
- והנכון מה שאמרו קדמונינו ז"ל, כי חרה לו שימלטו, בעבור [הקיטרוג על] ישראל.
- והנה מצאנו כתוב: "היתה עיר גדולה לאלהים" (להלן ג, ג), שהיו יראים השם מקדם. והמפרש כי היתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה, אין זה דרך הלשון, כי כתוב: "תגדל נפשי בעיני השם" (שמואל א' כו, כד), ולא "לשם". והנה כתוב "לאלהים"; וכתיב: "כל הגוים כאין נגדו" (ישעיהו מ, יז), ולא יחוש אם הם רבים.
- ופירוש "לאלהים", כי היו יראים השם, העמים הקדמונים, רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע. ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם, לא היה שולח נביאו אליהם. והנה ראינו ששבו תשובה גמורה, אין כמוה, ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים או גדעו פסילים. והנה מזה נלמוד שלא היו עובדי כוכבים ומזלות:
רד"ק
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
קרא עליה – רוצה לומר שיוכיחם ויזהירם, וכדרך הנביא; ועדיין לא פירש לו מה יקרא.
כי עלתה רעתם – הרעות שהם עושים עלתה למרום, לעמוד לפני לקטרג עליהם. (ולפי שנינוה הוא ראש מלכות אשור, שבט אפו של המקום ברוך הוא, רצה להחזירם למוטב, למען יעמדו להיות רצועה מרדות על ישראל):מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
לא מצאנו בשום מקום שישלח ה' נביא מבני ישראל בפרטות שילך אל מדינה מן האומות להחזיר אותם בתשובה, כי זה רק מיוחד לישראל שחלה בם השגחה האלהית כמ"ש חז"ל. ומקרא מפורש כי העמים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים וכו' ישמעו, ואתה לא כן וכו' נביא וכו' ומה נשתנה ענין נינוה ששלח אליהם את יונה?, ומדוע לא שמע יונה בקול ה' והיה לו לרוץ בשמחה להשיב בני אדם מדרכם הרעה, ומה בכך שאינם מבני ישראל?, ואיך עבר יונה על דברי ה' לכבוש נבואתו ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה?. מדוע אמר וקרא עליה ולא פירש לו מה יקרא, ובפעם השני אמר וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך?:
"קום לך אל נינוה וקרא עליה" שישובו בתשובה ולא היה השליחות בשביל נינוה כי לא מצאנו שישלח ה' נביא מישראל להשיב את העכו"ם בתשובה, כי לא דבקה השגחת ה' לשלוח נביא רק בישראל, רק כי היתה ההשגחה על נינוה בשביל ישראל אחר שאשור הוכן להיות שבט אפו של ה' לרדות בו את ישראל שנתחייבו למקום, רצה ה' להשיבם בתשובה כדי שיהיו מוכנים למלאת גזרתו על ישראל, וגם כדי שלא יאמר המתלונן למה התביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, רצה ה' להראות שאשור יש לו זכות יותר מישראל שהם שמעו לדברי הנביא ועשו תשובה וישראל הקשו ערפם משמוע, וכאשר ידע יונה כי משליחות זה תצמח רעה לישראל, לכן חשב מחשבות בל ילך בשליחות זה, ובחר יותר לאבד את עצמו בים משיהיה הוא המסבב רעה לישראל. וכבר כתב הרי"א שמטעם זה אמרו חז"ל שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב ושנתן נפשו עבור ישראל, (כמ"ש במכילתא פ' בא), כי בזה היה תלוי הצלת ישראל וכבודם בשני הטעמים הנזכרים. והנה בפעם הראשון לא שלח על ידו נבואה מיוחדת כמו בפעם השני שא"ל קרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך שהוא מה שקרא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, שאז לא נחתם עדיין גז"ד זה, ולא שלחו בתורת נביא מודיע גזרת עליון, שאם היה שולחו בענין כזה לא היה עובר על דברי ה', שנביא הכובש נבואתו חייב מיתה. רק א"ל קרא עליה סתם, היינו שיקרא באזניהם דברי מוסר ותוכחה להשיבם מעונותיהם, ובאר לו "כי עלתה רעתם לפני", שעת תרבה הרעה במדה גדושה תעלה הרעה לפני ה' לקטרג, ואז בא רעתם וקטגה עליהם, ובעת יחתם גז"ד אז תרד הרעה שהיא הגזרה הנחרצה מלמעלה למטה. ואז עדיין לא נחרץ גז"ד, רק הרעה קטרגה עליהם, ושלחו להוכיחם, לא להודיעם גזר דינם, ולכן חשב יונה שבזה אינו בכלל נביא הכובש נבואתו כי לא נשלח לנבאות רק להוכיח ועובר רק על מצות עשה שצוהו ה' להוכיח, ולכן.