פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות יונה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהוה הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיהֹוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַיָי אֲרִים רוּחַ רַב עַל יַמָא, וַהֲוָה נַחְשׁוֹל רַב בָּיַמָא, וְאִילְפָא בָּעֲיָא לְאִתַּבְּרָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

חשבה להשבר – נדמית כאלו היא נשברת:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וה' הטיל – השליך, דרך משל. והטעם, שהשליכו מהיבשה, על כן לא יכלו להשיב אל היבשה, כי לא היה זה רק במקום התחברות הים עם הנהר, והוא סמוך אל היבשה, כי לעולם הוא קשה על הספינות. והעד שככה היה, שאמר: "ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני" (להלן ב, ד):

והאניה חשבה – כמו: "ארץ כי תחטא לי" (יחזקאל יד, יב):

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

וה' הטיל. חשבה להשבר – על דרך הרחבת הלשון; רוצה לומר, אנשי האניה חשבו שתשבר האניה:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וה' הטיל רוח גדולה אל הים", באר שהרוח הזה לא היה בטבע הים אז, כי לא היה אז העת לסער, רק ה' הטילו בהשגחה, ולפעמים תבא הסערה מן היבשה ואז ינשוב הרוח בצד אחד ויגרש הספינה לצד שכנגדו, ואז ימצא הרוח בכל שטח הים, אבל רוח זה עמד בעומק הים מן המים עצמם, שלפעמים תבא הרוח מתהום המים. והיה סביב הספינה הזאת, וכבר אמרו חז"ל שהאניות האחרות עברו בשלום כי לא היה רוח כלל, ומתוך כך הרגישו המלחים שהוא עונש השגחיי, ובמ"ש "והאניה חשבה להשבר" כתב הרי"א שהאניה לא תשבר בלב ימים רק תטבע, ולא תשבר רק אם ישליכנה הרוח אל הסלעים אשר בחוף, וע"כ פי' שאנשי האניה מפחדם פן תטבע האניה בגלי הים ומשבריו חשבו מחשבות להטות האניה אל הארץ שתשבר שם, באופן שקצת ינצלו בהיותם קרובים אל היבשה, וזה דוחק גדול שהלא אח"ז אומר ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה, ומקרא מלא (יחזקאל כ"ז) רוח הקדים שברך בלב ימים, כי הרוח ישבר את התורן ומפרשי הספינה שהם עקר האניה כמ"ש בגיטין דף כ"ח:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

הטיל – הסיע והמשיך אל הים רוח גדולה, והיה סער גדול בים.

והאניה – רוצה לומר, אנשי האניה חשבו שהאניה תישבר מחוזק הרוח, המוליכה ברדיפה ונדנוד רב, מהרמת הגלים. וכובד משא הספינה מונע הרדיפה, והוא סיבה לשבירת הספינה:

מצודת ציון

הטיל – עניין הסעה. כי "ורוח נסע" (במדבר יא, לא), תרגם אונקלוס "נטל".

סער – הרעשת גלים מן הסערה.

חשבה – מלשון מחשבה.

<< · מ"ג יונה · א · ד · >>