פתיחת התפריט הראשי


מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי יְהֵי לִגְבַר בַּר סָטֵי וּמָרוֹד לָיְתוֹהִי מְקַבֵּיל לְמֵימַר אֲבוּהִי וּלְמֵימַר אִמֵּיהּ וּמַלְּפִין יָתֵיהּ וְלָא מְקַבֵּיל מִנְּהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם יְהֵי לִגְבַר בִּיר סוּרְהֲבָן וּמְרוֹד דְּלֵיתוֹי מְקַבֵּל לְמֵימָר אָבוֹי וּלְמֵימְרָא דְאִמֵּיהּ וְיִכְסְנוּן יָתֵיהּ וְלָא מְקַבֵּל אוּלְפַן מִנְהוֹן:

"סורר" - סר מן הדרך

"ומורה" - מסרב בדברי אביו לשון ממרים

"ויסרו אותו" - (סנהדרין עא) מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין שנאמר זולל וסובא ונאמר (משלי כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו (סנהדרין עב) ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו הגיעה תורה לסוף דעתו סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב

"בן סורר ומורה" - על דעת רבותינו (סנהדרין סח) אינו קטן שהקטן פטור מכל עונשין שבתורה ומכל המצות אבל הוא המביא שתי שערות והנה יש עליו שני עונשין האחד שהוא מקלה אביו ואמו וממרה בהם והשני שהוא זולל וסובא עובר על מה שנצטוינו (ויקרא יט ב) קדושים תהיו ונאמר עוד (לעיל יג ה) ואותו תעבודו ובו תדבקון כאשר פירשתי (לעיל ו יג) שנצטווינו לדעת השם בכל דרכינו וזולל וסובא לא ידע דרך ה' ועל הכלל אין בו עתה חטא מות ועל שם סופו הוא נדון כמו שהזכירו רבותינו (סנהדרין עא) וזה טעם וכל ישראל ישמעו ויראו כי לא הומת בגודל חטאו אלא ליסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים וכן דרך הכתוב שיזהיר כן כאשר ימיתו לגדר כדי שתהיה במיתתם תקנה לאחרים כי הזכיר כן בזקן ממרא (לעיל יז יג) לפי שאין בהוראתו חטא שיהיה ראוי למות בו רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה כאשר פירשתי שם (בפסוק יא) וכן בעדים זוממין (לעיל יט כ) שנהרגין ולא הרגו וכן הזכיר במסית (לעיל יג יב) לפי שהוא נהרג בדבורו הרע בלבד אע"פ שלא עבד הניסת ע"ז ולא שמע אליו אבל מיתתו ליסר הנשארים וגם זו מצוה מחודשת או מבוארת מן כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב) ואיש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג)

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יהיה לאיש וגו' איננו שומע".

צריך לדעת אומרו "איננו" שהיה לו לומר אינו שומע, ואולי שבא להעיר כי כשאדם ממליך בתוכו יצר הרע נשללת ממנו הידיעה והשמיעה מהנאמר אליו, כי היצר עומד על מפתח הלב ומונע הדברים מהגיע אל הנפש כי הם יחייבוהו לצאת משם, והמשלתי הדבר למלך שהיו שועריו גנבים ולסטים והבאים לקבול לפני המלך מהם היתכן שהשוערים ההם יוציאו להם רשות ליכנס לחייבם למלך, כמו כן הדבר הזה, והוא אומרו "כי יהיה לאיש וגו' איננו שומע וגו'" פירוש מושלל הוא בערך השמיעה כי לא יגיעוהו הדברים מצד המונע היושב על מפתחי הלב כאומרם ז"ל (ברכות ס"א א):

"בקול אביו ובקול אמו". טעם שהוצרך להזכיר אביו ולא הספיק לומר בקולו וחוזר לאביו שאמר שאמר בסמוך, העיר הכתוב כי בן סורר ומורה ליולדיו יסובבהו כן היותו מורד באביו ואמו שהם הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל (זוהר ח"ב פ"ה), על דרך אומרו (משלי א') שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, כי לפי שיולדיו חושכים שבטם מבניהם ומניחים אותם לעשות הטוב והישר בעיניהם, זה יסובב שגם בהם ימרוד, וזה שיעור הכתוב כי יהיה לאיש וגו' דע שאיננו שומע בקול הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל ולזה הגם שיסרוהו "לא ישמע אליהם" פירוש מלבד שלא יקבל לחזור מעבירות שבינו ובין המקום עוד לו שלא ישמע אליהם:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


ל. אב, ממ"ש איננו שומע בקול אביו ! ופי' חז"ל שבא לדייק, שהאב צריך שיהיה איש ולא בן, והבן צריך שיהיה בן לא איש.

לא.

סורר ומורה . שני פעמים. (ומורה [סורר], שוטה. ומורה, שמורה לעצמו דרך אחרת.

(ד"א) (בשביל שאכל זה ממון אביו, אמרת בן סורר ומורה ימות! אלא נדון על שם סופו - מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב. אביו של זה חשק יפת תואר, והכניס שטן לתוך ביתו, ונעשה בנו סורר ומורה. סופו להמיתו מיתה משונה, שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות, והומת ). (לא בשבת ולא ביו"ט).

ד"א, סורר על דברי אביו, ומורה על דברי אמו. סורר על דברי תורה, ומורה על דברי הנביאים. סורר על דברי עדים, ומורה על דברי הדיינים.

(סוטה כה וש"נ) אמר רבי יאשיה, שלשה דברים סח לי רבי זעירא משום אנשי ירושלים,

1. סוטה, אם רצה בעלה למחול לה, מוחל.

2. סורר ומורה, אם רצו אביו ואמו למחול לו, מוחלים לו.

3. זקן ממרא על פי ב"ד, אם רצו חביריו למחול לו, מוחלים לו.

וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירא, על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי. על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי, ועל זקן ממרא על פי ב"ד לא הודה לי; מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל.

לב.

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו . יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו, להדליק את הנר, ולא הדליק? תלמוד לומר " איננו שומע " " איננו שומע " לגזרה שוה. מה " איננו שומע " האמור (כאן) [להלן], בן סורר ומורה זולל וסובא; אף " איננו שומע " האמורה (להלן) [כאן], בן סורר ומורה זולל וסובא. (מה " איננו שומע ") [רבי יוסי ברבי יהודה אומר,] עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו (וכו').

לג.

ויסרו אותו . במכות.

ולא ישמע אליהם . מלמד שמלקים אותו בפני שלשה.

<< · מ"ג דברים · כא · יח · >>