מ"ג דברים יא כב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את יהוה אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכׇל־דְּרָכָ֖יו וּלְדׇבְקָה־בֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי אִם מִטָּר תִּטְּרוּן יָת כָּל תַּפְקֵידְתָּא הָדָא דַּאֲנָא מְפַקֵּיד יָתְכוֹן לְמִעְבְּדַהּ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן לִמְהָךְ בְּכָל אוֹרְחָן דְּתָקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְאִתְקָרָבָא לְדַחְלְתֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם אִין מִנְטוֹר תִּנְטְרוּן יַת כָּל תַּפְקֵידְתָּא הֲדָא דַאֲנָא מְפַקֵּיד יַתְכוֹן לְמַעַבְדָהּ לְמִרְחַם יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן לִמְהַךְ בְּכָל אָרְחָן דְּתַקְנָן קֳדָמוֹי וּמְטוּל לְאִתְקְרָבָא לִדְחַלְתֵּיהּ: |
רש"י
"ללכת בכל דרכיו" - הוא רחום ואתה תהא רחום הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים
"ולדבקה בו" - אפשר לומר כן והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בורש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו – הוּא רַחוּם, וְאַתָּה תְּהֵא רַחוּם; הוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים, וְאַתָּה גּוֹמֵל חֲסָדִים (שם מט).
וּלְדָבְקָה בוֹ – אֶפְשָׁר לוֹמָר כֵּן? וַהֲלֹא אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא (לעיל ד,כד)? אֶלָּא הִדָּבֵק בְּתַלְמִידִים וּבַחֲכָמִים, וּמַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ נִדְבַּקְתָּ בּוֹ (ספרי שם).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" וללכת בכל דרכיו" להתנהג באותם הדרכים אשר הוא מנהיג בם את עולמו והם צדקה ומשפט:
" ולדבקה בו" שיהיו כל מעשיכם מכוונים לעשות רצונו כאמרו בכל דרכיך דעהו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
בעבודת ה' זו גבוהה מזו, שהוא העובד מיראה וגבוה עליה העובד מאהבה, הודיע להם עתה שגם בירושת הארץ ובקיומם עליה יש הבדל בין העובד מיראה ובין העובד מאהבה, שהגם שיירשו את הארץ גם אם יעבדו מיראת ה' לבד, בכ"ז אם יעבדו מאהבה ישיגו בזה טובות יותר גדולות, שכבר בארתי (בפ' מסעי) כשזכר שם גבולי א"י שהגבולים שזכר שם הם רק הגבולים לכבוש יהושע, אבל כבר הבטיחם (בפ' משפטים) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, שזה הבטיחם בעת שיעבדו מאהבה שאז יתרחב גבול א"י יותר מגבולים הנז' בפ' מסעי ובכבוש יהושע, וכן הבטיחם שאז יתן להם גם ארץ אדום ומואב ובני עמון שהם קיני קנזי וקדמוני שהבטיח לאברהם, שעתיד ליתן להם כל אלה בימות המשיח כמו שבארתי בפרטות בגבולי הארץ שנזכרו ביחזקאל לפי פרושי שם, והיה מוכן לפניהם גם קודם לכן אם היו זוכים ע"פ מעשיהם כמ"ש חז"ל, וז"ש כי אם שמור
תשמרון את כל המצוה הזאת וכו' לאהבה את ה' אלהיכם ר"ל אם תעשו כל אלה מאהבה, אז:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה על זה הדרך אם שמור פירוש אם תעשו שמירה למצות בזה תהיו בטוחים שתשמרון את כל המצות, אבל בלא משמרת תהיו נכשלים בחלק מהמצות, כגון מצות שבת אם לא יוסיפו מחול על הקודש יש לחוש שיהיו נכשלים בגופו של שבת:
עוד ירצה לצוות על המצות שיהיו נשמרים בין ממנו בין מהזולת, והכונה בזה שלא יאמר אדם די לי אם אשמור את עצמי לבל עבור על אחת מהמצות ואין עלי להצר על ביטול המצות מהזולת, לזה בא מאמר ה' שמור אתם תשמרון את מצות פירוש לבל יתבטלו מהזולת, ובנועם דברים אלו נתן טעם שחייב ה' לישראל בערבות, כי כללות החיוב היא על המצות שלא תתבטל בעולם מאיש ישראל, ולזה כל שמתבטלת הרי נעשה פשיעה בנות בתינו, כי התורה לנו ניתנה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה (פסחים דף מט:) ועל האדם חיוב שמירת ארוסתו לבל תהיה נעלבת מהזולת, כמו כן הדבר הזה אשה יראת ה' הקנו לנו מן השמים עלינו חיוב שמירתה לבל ישלחו ידם במה שאין התורה חפצה, וזה יהיה ע"י הכח אשר יהיה ביד המצטווים לרדות במקל ולמנוע עושק ורשע, גם להוכיח בנועם דברי אהבה וחיבה להטות לב בני אדם ליישר עקמומיות הלב, והוא אומרו לעשותה לאהבה וגו' ללכת בכל וגו' ולדבקה בו, פירוש מאמר לעשותה על דרך אומרם (יבמות דף סג:) נאה דורש ונאה מקיים, גם אמרו רבותינו ז"ל (ברכות דף ו:) כל איש שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שהבא להזהיר בני אדם ולהטותם אל הדרך הישר צריך שיהיה הוא קודם לכן עושה את כל המצות, והוא אומרו לעשותה ואז יכניס אהבת ה' בלב שומע, והוא אומרו לאהבה פירוש פועל יוצא לשני שיפעיל פעולת אהבתו יתברך בלבות בני אדם לבל ישלחו יד בתורת ה', ואומרו ללכת בכל דרכיו כלל במאמר כל דרכיו לו' אפילו דברים שאינם במושג בנבראים והוא על דרך אומרם ז"ל (בבא מציעא דף פה.) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, ואמרו עוד ז"ל (סנהדרין דף יט:) כאילו בראו, וכפי זה מה ה' בורא ויוצר כמו כן המכניס אהבתו יתברך בלב עם ה':
ואומר ולדבקה בו כבר הקדמנו הקדמות יקרות שכל נשמות עם ישראל הם ממחצב עליון חלק ה' כי כולם דבקים בה' דכתיב (דברים ד', ד') ואתם הדבקים בה', ובאמצעות העבירות תתרחק הנפש מדביקותה וכשישוב האדם לפני ה' יחזור להדבק בו, והוא אומרו ולדבקה בו פירוש לדבק בו ענפי הקדושה שצריכין להדבק בו:
חסלת פרשת עקב
פרשת ראהמדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
היה ר' שמעון אומר: (דברים ד) רק השמר לך ושמור נפשך מאד - משל למלך שצד צפור, ונתנו ביד עבדו. אמר לו הוי זהיר בציפור זה לבני. אם אתה אבדתו - לא תהיה סבור צפור כאיסר אבדתי, אלא כאלו אבדת את נפשך! וכן הוא אומר (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם וגו'.
ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם. אחד מצרף דינר ואוכל, ואחד מצרף דינר ומניחו. זה שמצרף דינר ואוכל - נמצא שאין בידו כלום; זה שמצרף דינר ומניחו - נמצא עשיר לאחר זמן! כך תלמידי חכמים: למד ב' או ג' דברים ביום, ב' וג' פרקים בשבת, ב' וג' פרשיות - נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר (משלי יג) וקובץ על יד ירבה. וזה שאומר: היום אני לומד! היום אני שונה! למחר אני שונה! - נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר (משלי י) נרדם בקיץ בן מביש, ואומר (משלי כ) מחורף עצל לא יחרוש, ואומר (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי - זה שקנה שדה כבר. ועל כרם אדם חסר לב - זה שקנה כרם, ואומר הואיל וקנה שדה וקנה כרם - לא עמל בהם. מנין שסופו נקרא עצל? ת"ל על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב; ולמה נקרא שמו חסר לב? על שקנה שדה וכרם, ולא עמל בהם. ומנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה? - והנה עלה כולו קמשונים. ומנין שהוא מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? שנ' כסו פניו חרולים. ועוד הוא אומר (משלי כד) וגדר אבניו נהרסה: מתוך שראה שאין עומדת בידו - הוא יושב ומטמא את הטהור, ומטהר הטמא, ופורץ גדרים של חכמים. מה עונשו של זה? בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. הא למדת, שכל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באים עליו.
ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר (משלי כז) נפש שבעה תבוס נופת - זה תלמיד שלא למד מתחילתו. ונפש רעבה כל מר מתוק - לא היה אלא מי שלמד. ד"א נפש שבעה תבוס נופת - מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה, סובין בפני עצמם, קיבר בפני עצמה - כך ת"ח יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברי תורה ומשקלם: איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר. איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר.
ר' יהודה אומר: תלמיד שכחו יפה דומה לספוג, שהוא סופג את הכל. שני לו דומה למוך, שאינו סופג אלא צרכו - זה שהוא אומר דין ששנה לו רבו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר (משלי ה) שתה מים מבורך - שתה ממים שבבורך, ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי מינים. ר' עקיבא אומר: הרי הוא אומר שתה מים מבורך - בור, תחילתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו. לא היה אלא מה שבתוכו! כך תלמיד חכם לא למד מתחילתו כל דבר, לא שנה אלא מה שלמד. ונוזלים מתוך בארך. מה באר מתמלאת מים חיים מכל צדדיה - כך באים תלמידים ולומדים הימנו. וכן הוא אומר (משלי ה) יפוצו מעיינותיך חוצה. נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם, שנא' (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ומה מעלים את הטמא מטומאתו - כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש. ומה מים חנם לעולם - אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמ' (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים. ומה מים שאין להם דמים - אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר (משלי ג) יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה.
אי מה מים אין משמחים לבו שלמד, אף דברי תורה אין משמחים? ת"ל (שיר השירים א) כי טובים דודיך מיין: מה יין משמח - אף דברי תורה משמחים את הלב, שנ' (תהלים יט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומה יין, אתה טועם טעם יין מתחילתו, כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח - אף דברי תורה, כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח, שנאמר (איוב יב) בישישים חכמה ואחרית ימים תבונה. ומה יין, אי אפשר לו להתקיים לא בכלי זהב ולא בכלי כסף אלא במי שהוא גרוע שבכלים, בכלי חרש - כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא מימיך את עצמו.
או מה יין, פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף אף דברי תורה כן? ת"ל (שיר השירים א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך: מה שמן יפה לראש ויפה לגוף - אף ד"ת יפים לראש ויפים לגוף, שנאמ' (משלי ג) רפאות תהיה לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומר (משלי א) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ואומר (משלי ד) תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. נמשלו דברי תורה לשמן ודבש, וכן הוא אומר (תהלים יט) ומתוקים מדבש ונופת צופים.
ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - מנין אתה אומר, שאם שמע אדם מדברי תורה - ראשון מקיימו; שכשם שראשון מתקיים בידו כך אחרונים מתקיימים בידו? ת"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. או אינו אלא לפי ששונה ראשונים ומשכחם; כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו? ת"ל והיה אם שכוח תשכח. אין אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנא' (משלי כג) התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. וכתוב במגילת חסידים: אם תעזבנו יום יומים אעזבך.
ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר ישנן בני הזקנים, ישנן בני הגדולים, ישנן בני הנביאים! - תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת; מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה! וכן הוא אומר (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן, אלא קהלת יעקב. וכן הוא אומר (דברים כט) אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. מה אלו לא היו במעמד זה, שעמד וקיים תורה בישראל - לא היתה תורה משתכחת מישראל. ומה אלו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבא בשעתו - לא היה תורה משתכחת מישראל. ואומר (משלי טו) דבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר (עמוס ח) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר היתר, שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר, לידע אם תחילה הוא אם שנייה הוא. רשב"י אומר: עתידה תורה שתשכח מישראל! והלא כבר נאמר כי לא תשכח מפי זרעו?! אלא איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר - ולא ימצאו דבר ברור.
ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר, הרי אני קורא פרשה קשה ומניח את הקלה? ת"ל (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם. דבר שאתם אומרים ריקים הוא - לא ריקה הוא, אלא מכם; כי הוא חייכם ואורך ימיכם. שלא תאמר: למדתי הלכות די לי! - ת"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד: מדרש הלכות ואגדות. וכן הוא אומר (דברים ח) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם - אלו הלכות ואגדות. וכן הוא אומר (משלי כז) חכם בני ושמח לבי, ואשיבה חורפי דבר, ואומר (משלי כג) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין? ת"ל גם אני לרבות אביו שבשמים:
אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמור תשמרו את מצות ה' אלהיכם! שומע אני, כיון ששומע אדם דברי תורה - ישב לו ולא יעשה? ת"ל לעשותם, תשוב לעשותם. למד אדם תורה - הרי בידו מצוה אחת, לימד ושמר - הרי בידו שתי מצות, למד ושמר ועשה - אין למעלה המינו:
לאהבה את ה' אלהיכם - שמא תאמר, הריני אלמד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא? - ת"ל לאהבה את ה' אלהיכם: למוד מכל מקום, וסוף הכבוד לבוא. וכן הוא אומר (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואו' (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר תתן לראשך לוית חן - בעולם הזה; עטרת תפארת תמגנך - לעולם הבא. ואומר' (משלי ג) אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד - בעולם הזה. ר' אליעזר ברבי צדוק אומר: עשה דברים לשם פעולתם, דבר בהם לשמן. וכן הוא היה אומר: ומה בלשצר, שנשתמש בכלי בית המקדש, וכלי חול הוו - נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העה"ב; המשתמש בכלי שבו נבראו העולם הזה והעה"ב - על אחת כמה וכמה שנעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:
ללכת בכל דרכיו - אלו דרכי הקב"ה, שנ' (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון, ארץ אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה ונקה. ואו' (יואל ג) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. וכי היאך אפשר לו לאדם להיקרא בשמו של הקב"ה? אלא מה המקום נקרא רחום וחנון - אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל. מה הקב"ה נקרא צדיק, שנ' (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי צדיק. הקב"ה נקרא חסיד, שנאמ' וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי חסיד; לכך נאמר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, ואומר (ישעיה מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, ואו' (משלי טז) כל פעל ה' למענהו:
ולדבקה בו. וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו? והלא כבר נאמר (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! ואומר (דניאל ז) כורסיה שביבים דנור יגלגלוהי נור דליק! אלא הדבק בחכמים ובתלמידים, ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלתם. ולא שעלית ונטלת בשלום, אלא אפילו כאלו עשית מלחמה ונטלת! וכן הוא אומר (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? - למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו. ואם עשיתם מה שעליכם - אף אני אעשה מה שעלי: