רמב"ן על דברים ג
<< · רמב"ן על דברים · ג · >>
תוכן עניינים
פסוק ט (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
"כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל וגו'" - ענין הכתוב, שבא להגיד כי עוג זה נקרא 'מלך האמורי' בעבור כי מלך עליהם, אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא.
ולהגיד על גבהו וגודלו, כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים, אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם. והוא בעיר רבה, שהיתה עיר מושבו. וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים, כאשר נזכר למעלה (דברים ב כא), ונלכדה עירו, ניצל הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים.
והנה, נשארה מטתו שמה ברבה אשר היא עתה לבני עמון, והעמונים קיימו אותה לעדות כי השמידו עם גדול ורם, והאיש הגבור אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים לכדו ממנו מלכותו, וזה טעם הנה, כלומר "הנה העדות קיימת, שהיא ערש ברזל וארוכה ורחבה מאד, וקיימת היא ברבת בני עמון, כי ערשו אשר בעשתרות היתה לשלל ואבדה".
וטעם באמת איש - הגדול בבני אדם, כמו (מלכים א ב ב): "וחזקת והיית לאיש". ועל דעת אונקלוס, באמת איש - באמת האיש, ותרגום מלך. וכן (במדבר כח ד): "את הכבש אחד", (בראשית יט לג): "בלילה הוא", וכן רבים, כלומר באמת עוג עצמו.פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
"ה' אלהים" - רחום בדין לשון רש"י ולא השגיח הרב כי השם הראשון הוא כתוב באל"ף דל"ת והשני הוא כתוב ביו"ד ה"א שבו אמרו כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים אלהים זו מדת הדין אבל השמות הנזכרים כאן אדון במדת רחמים וכך אמרו בילמדנו אמר לו רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי כשם שאמר אברהם ה' אלהים מה תתן לי וגו' וגם באברהם כך הם כתובים הראשון אל"ף דל"ת והשני יו"ד ה"א וענין הפרשה יובן בזה כי אמר "ואתחנן" ולא אמר "ואתפלל" כי ידבר בתחנה ואמר אדון אשר בך הרחמים אתה החלות להראות את עבדך כך היא תחלת נבואתי שהראית לי כבודך דכתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג ו) עם הגדולה והגבורה והראיתי לדעת מי אל בשמים ובארץ שממנו יהיו כמעשיך הגדולים וכגבורותיך החזקות ומכאן תבין עוד במה התאנף בו השם הנכבד אבל לשון ספרי (ואתחנן כד) כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים שנאמר ה' אל רחום וחנון אלהים זו היא מדת הדין שנאמר עד האלהים יבוא דבר שניהם והכוונה לפרש כי השם השני בכאן הוא מדת הרחמים והוא השם המיוחד ושאר השמות כולן מדת הדין כמו אלהים שהוא שם גם לדיינים וכל שכן אל"ף דל"ת שהוא לשון אדונים והנה השלים התוכחות בזה שהודיע אותם שגרמו אבותיהם רעה על עצמם וגם עליו גרמו עונש שלא יעברו לארץ אבל הם הבנים יעברו ויירשו אותה אם לא יהיו כאבותם דור סורר ומורה ולכך יתחיל עתה להזהירם בכללי המצות שלא יוסיפו עליהם ולא יגרעו מהם
<< · רמב"ן על דברים · ג · >>