רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/ג

(א) וַנֵּפֶן וַנַּעַל – כָּל צַד צָפוֹן הוּא עֲלִיָּה.

(ב) אַל תִּירָא אֹתוֹ – וּבְסִיחוֹן לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר "אַל תִּירָא אֹתוֹ"? אֶלָּא מִתְיָרֵא הָיָה מֹשֶׁה שֶׁלֹּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּת שֶׁשִּׁמֵּשׁ לְאַבְרָהָם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (ב"ר יד,יג), וְהוּא עוֹג (מדרש תנחומא חוקת כה; ב"ר מב,ח).

(ד) חֶבֶל אַרְגֹּב – מְתַרְגְּמִינַן "בֵּית פֶּלֶךְ טְרָכוֹנָא". וְרָאִיתִי תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר (א,ג) קוֹרֵא לְפַלָּטִין 'טְרָכוֹנִין'; לָמַדְתִּי: חֶבֶל אַרְגֹּב – הִפַּרְכִיָּא הֵיכַל מֶלֶךְ, כְּלוֹמַר, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְרֵאת עַל שְׁמָהּ. וְכֵן "אֶת אַרְגֹּב" דִּמְלָכִים (ב' טו,כה), אֵצֶל הֵיכַל מֶלֶךְ הֲרָגוֹ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ לִפְקַחְיָה בֶּן מְנַחֵם.

(ה) מֵעָרֵי הַפְּרָזִי – פְּרוּזוֹת וּפְתוּחוֹת בְּלֹא חוֹמָה; וְכֵן: "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם" (זכריה ב,ח).

(ו) הַחֲרֵם – לְשׁוֹן הֹוֶה, הָלוֹךְ וְכַלּוֹת.

(ח) מִיַּד – מֵרְשׁוּת.

(ט) צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן וְגוֹמֵר – וּבְמָקוֹם אַחֵר (בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן) הוּא אוֹמֵר: "וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן" (להלן ד,מח), הֲרֵי לוֹ אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת. לָמָּה הֻצְרְכוּ לִכָּתֵב? לְהַגִּיד שְׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְפָּאֲרוֹת בְּכָךְ; זוֹ אוֹמֶרֶת: עַל שְׁמִי יִקָּרֵא, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: עַל שְׁמִי יִקָּרֵא (ספרי עקב לז; חולין ס' ע"ב).
שְׂנִיר – הוּא שֶׁלֶג בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז וּבִלְשׁוֹן כְּנַעַן.

(יא) מִיֶּתֶר הָרְפָאִים – שֶׁהָרְגוּ אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם; וְהוּא פָּלַט מִן הַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית יד,יג), זֶהוּ עוֹג (מדרש תנחומא חוקת כה; ב"ר מב,ח).
בְּאַמַּת אִישׁ – בְּאַמַּת עוֹג (תרגום יונתן).

(יב) וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה, "מִנַּחַל אַרְנֹן וְעַד הַר חֶרְמוֹן" (לעיל פסוק ח), יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִיא.
מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנוֹן – אֵינוֹ מְחֻבָּר לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מִקְרָא אֶלָּא לְסוֹפוֹ, עַל נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי; אֲבָל לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה, עַד הַר חֶרְמוֹן הָיָה.

(יג) הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים – הִיא אוֹתָהּ שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם.

(טז) תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל – כָּל הַנַּחַל וְעַד מֵעֵבֶר לִשְׂפָתוֹ, כְּלוֹמַר, עַד וְעַד בִּכְלָל, וְיוֹתֵר מִכֵּן.

(יז) מִכִּנֶּרֶת – מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי הָיָה, וְנַחֲלַת בְּנֵי גָד מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמִּזְרָחִי, וְנָפַל בְּגוֹרָלָם רֹחַב הַיַּרְדֵּן כְּנֶגְדָּם וְעוֹד מֵעֵבֶר שְׂפָתוֹ עַד כִּנֶּרֶת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַיַּרְדֵּן וּגְבוּל, הַיַּרְדֵּן וּמֵעֵבֶר לוֹ.

(יח) וָאֲצַו אֶתְכֶם – לִבְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד הָיָה מְדַבֵּר.
לִפְנֵי אֲחֵיכֶם – הֵם הָיוּ הוֹלְכִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, לְפִי שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, וְאוֹיְבִים נוֹפְלִים לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים לג,כ).

פרשת ואתחנן

עריכה

(כג) וָאֶתְחַנַּן – אֵין חִנּוּן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן מַתְּנַת חִנָּם. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, אֵין מְבַקְשִׁים מֵאֵת הַמָּקוֹם אֶלָּא מַתְּנַת חִנָּם. לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" (שמות לג,יט), אָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן וָאֶתְחַנַּן (מדרש תנחומא ואתחנן ג). דָּבָר אַחֵר, זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנִּקְרֵאת תְּפִלָּה, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (כו).
בָּעֵת הַהִוא – לְאַחַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, דִּמִּיתִי שֶׁמָּא הֻתַּר הַנֵּדֶר (ספרי שם; פינחס קלד).
לֵאמֹר – זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: אֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי אִם תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָתִי אִם לָאו (ספרי כו).

(כד) ה' אֱלֹהִים – רַחוּם בַּדִּין (שם).
אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ – פֶּתַח לִהְיוֹת עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה. אָמַר לוֹ: מִמְּךָ לָמַדְתִּי, שֶׁאָמַרְתָּ לִי: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי" (שמות לב,י). וְכִי תּוֹפֵס הָיִיתִי בְּךָ? אֶלָּא לִפְתֹּחַ פֶּתַח, שֶׁבִּי הָיָה תָּלוּי לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. כְּמוֹ כֵן הָיִיתִי סָבוּר לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו (ספרי כז).
אֶת גָּדְלְךָ – זוֹ מִדַּת טוּבְךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי" (במדבר יד,ז; ספרי פינחס קלד).
וְאֶת יָדְךָ – זוֹ יְמִינְךָ, שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם (שם).
הַחֲזָקָה – שֶׁאַתָּה כּוֹבֵשׁ בְּרַחֲמִים אֶת מִדַּת הַדִּין בְּחָזְקָה (שם).
אֲשֶׁר מִי אֵל וְגוֹמֵר – אֵינְךָ דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹעֲצִין וְסַנְקַתִּדְרִין הַמְּמַחִין בְּיָדוֹ כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וְלַעֲבֹר עַל מִדּוֹתָיו; אַתָּה – אֵין מִי שֶׁיְּמַחֶה בְּיָדְךָ אִם תִּמְחֹל לִי וּתְבַטֵּל גְּזֵרָתְךָ (ספרי כז). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ מִלְחֶמֶת סִיחוֹן וְעוֹג, כְּדִכְתִיב: "רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ" (לעיל ב,לא); הַרְאֵנִי מִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים.

(כה) אֶעְבְּרָה נָּא – אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי פינחס קלד).
הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה – זוֹ יְרוּשָׁלַיִם (שם).
וְהַלְּבָנֹן – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (תרגום אונקלוס וספרי שם).

(כו) וַיִתְעַבֵּר ה' – נִתְמַלֵּא חֵמָה (ספרי פינחס קלה; ואתחנן כט).
לְמַעַנְכֶם – בִּשְׁבִילְכֶם; אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם" (תהלים קו,לב; ספרי שם ושם).
רַב לָךְ – שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: הָרַב כַּמָּה קָשֶׁה, וְהַתַּלְמִיד כַּמָּה סַרְבָן וּמַפְצִיר (סוטה יג ב|סוטה י"ג ע"ב]]). דָּבָר אַחֵר: רַב לָךְ – הַרְבֵּה מִזֶּה שָׁמוּר לְךָ, רַב טוּב הַצָּפוּן לָךְ (ספרי שם ושם).

(כז) וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ – בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי "וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" (לעיל פסוק כה), אֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶת כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" (להלן לד,א; ספרי פינחס קלו).

(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ – עַל הַטְּרָחוֹת וְעַל הַמַּשָּׂאוֹת וְעַל הַמְּרִיבוֹת (ספרי שם).
וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ – בִּדְבָרֶיךָ. שֶׁלֹּא יֵרַךְ לִבּוֹ לוֹמַר: כְּשֵׁם שֶׁנֶּעֱנַשׁ רַבִּי עֲלֵיהֶם, כָּךְ סוֹפִי לֵעָנֵשׁ עֲלֵיהֶם; מַבְטִיחוֹ אֲנִי כִּי הוּא יַעֲבֹר וְהוּא יַנְחִיל.
כִּי הוּא יַעֲבֹר – אִם יַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם – יִנְחֲלוּ, וְאִם לָאו – לֹא יִנְחֲלוּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁשָּׁלַח מִן הָעָם אֶל הָעַי וְהוּא יָשַׁב, "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי" וְגוֹמֵר (יהושע ז,ה). וְכֵיוָן שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו, אָמַר לוֹ: "קֻם לָךְ" (שם, י), "קָם לָךְ" כְּתִיב; אַתָּה הוּא הָעוֹמֵד בִּמְקוֹמְךָ וּמְשַׁלֵּחַ אֶת בָּנַי לַמִּלְחָמָה? "לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ"? לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לְמֹשֶׁה רַבְּךָ: אִם הוּא עוֹבֵר – עוֹבְרִין, וְאִם לָאו אֵין עוֹבְרִין? (ספרי כט).

(כט) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיא וְגוֹמֵר – וְנִצְמַדְתֶּם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים; וְאַף עַל פִּי כֵן, "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים" (להלן ד,א), וְהַכֹּל מָחוּל לְךָ, וַאֲנִי – לֹא זָכִיתִי לִמָּחֵל לִי (ספרי פינחס שם).