מ"ג אסתר א א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

והוה ביומי אחשורוש הוא אחשורוש דביומוהי בטילת עבידת בית אלהנא רבא והות בטילא עד שנת תרתין לדריוש בגין עטיתא דוושתי חייבתא ברתיה דאויל מרודך בר נבוכדנצר ועל דלא שבקת למבני ית בית מוקדשא אתגזר עלה לאתקטלא ואוף איהו על דצית לעיטא אתקצרו יומוהי ואיתפליג מלכותיה דמן קדמת דנא הוון כל עממיא אומיא ולישניא ואפרכיא כבישן תחות ידוי וכען לא אשתעבדו ליה מן בגלל הכי ובתר כדון אתגלי קדם יי דעתידא ושתי לאתקטלא ועתיד הוא למסב ית אסתר דהיא מבנת שרה דחית מאה ועשרין ושבע שנין אתיהבת ליה ארכא ומלך מן הנדיא רבא ועד כוש מן מדינחא דהנדיא רבא ועד מערבא דכוש מאה ועשרין ושבע פילכין:
תוספתא: חמשה כתיב בהון ויהי לישנא דוי ואלו אינון "ויהי בימי אמרפל" דאתכנשו מלכין ולא הוה ריבא וחרבא בעלמא עד דאתא אמרפל "ויהי בימי שפוט השופטים" וכל וי הוה ביומיהון ומן וי הוה מטול דהוה כפנא בארעא דכתיב "ויהי רעב בארץ" "ויהי בימי אחז" וי הוה ביומוי ומן וי הוה דכתיב "עלה רצין מלך ארם" מה כתיב בתריה "נעלה ביהודה ונקיצנה" מכאן אתה למד כולהון דכתיב "ויהי בימי" לישנא דוי והוה מן יומי עלמא מן שנין קדמיתא כד הוו עקן אתיין על בית ישראל הון מצלן קדם אבוהון דבשמיא ועני יתהון דכתיב ויהי עד לא יקרון אנא עני עד לא ימללון אנא אשמע:

תרגום שני (כל הפרק)(כל הפסוק)


שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


טקסט גולמי

(א) חמשא כתיב בהון לישנא דווי בויהי בימי ואלין אינון:ויהי בימי אמרפל. ומן ווי הוה בימי אמרפל דאיתכנשו מלכין ולא הוה ריבא וחרבה בעלמא עד דאתא אמרפל. ויהי בימי שפוט השפטים. וכל ווי הוה ביומיהון ומאן ווי הוה מטול דהוה כפנא בארעא דכתיב ויהי רעב בארץ. ויהי בימי אחז. ווי הוה ביומוי ומאן ווי הוה דכתיב עלה רצין מלך ארם ומה כתיב בתריה נעלה ביהודה. מיכן את למד כולהון דכתיב ויהי בימי. לישנא דווי הוא. ויהי בימי יהויקים. וי הוה ביומוהי דכתיב ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו.

והוה מן יומי עלמא מן שנין קדמייתא כד הוון עקתא אתיין על עמא דבית ישראל הוון מצליין קדם אבוהן דבשמיא ועני יתהון דכתיב ויהא עד לא יקרון אנא עני עד לא ימללון אנא אשמע. וי הוה ביומוהי.

הוא אחשורוש חד מן עשרא מלכון דמלכון ועתידן בעלמא ואילין אינון עשר מלכין מלכותא קדמאה דמלך יי צבאות דבעגלא תתגלי עלן מלכותיה תיניינא דנמרוד תליתאה דפרעה מלכא רביעיתא דישראל חמישיתא דנבוכדנצר מלכא דבבל שתיתאה דאחשורוש שביעיתא דיוון תמיניתא דרומי תשיעיתא דבן דויד משיחא עשירתא דעוד מלך מלכיא יי צבאות די בעגלא תתגלי מלכותיה על כל דיירי ארעא. כד מטת מלכות בבל למובדא מן ארעא ושלטנא יתעדון מנה לא ידעון בני אנשא מאן ישוון עליהון מלכא. וכד מית נבוכדנצר מלכא דבבל וקם אויל מרודך בריה באתריה ולא הוו צבן אנשי מדינתיה. מתיבין ואמרין ליה נבוכדנצר אבוך לא הוה מדוריה עם בני אנשא ואיך מקימין אנחנא יתך מלכא עלינן. כבי מתפני אבוך נבוכדנצר ואתי עלינן וקטל יתן. וכד שמע אויל מרודך ית פיתגמיא הדין דאנשי מדינתיה אמרין ליה. מתיב ואמר להון נבוכדנצר מית וטריד מן עלמא. ועד כען ליה אתון מהמנין. מתיבין ואמרין נבוכדנצר אבוך ארגיש ית ארעא כולא וית מלכיא כולהון דעלוהי כתבא מפרש הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות. מה עבד אויל מרודך בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן שלשלון דברזל ודינחש ורמא בעקבוי דנבוכדנצר אבוי ונגד ונפק ואפיק יתיה מן קבריה. דהכדין מפרש עלוהי כתבא ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. וכד חזון אנשי מדינתיה דעבד אויל מרורך רעות אבוהי דבשמיא קמו כולהון בחדוא רבא ואלבישו ית אויל מרודך ארגונא טבא דמלכותא ויהבו ליה יקר סגיא ורבו יתירא. מתיב דניאל גברא דתחמדתא ואמר ליה אויל מרודך הא כל יומוהי דנבוכדנצר אבוך לא נפיק אסירא מן בייתיה לעלם דהכדין כתבא מפרש עליה אסיריו לא פתח ביתה כד איתחייבו שנאיהן דיהודאי איתגבר וסליק עלויהון נבוכדנצר אבוך החריב ית ארעא דישראל ובזז ית קרתא דירושלם ואוקיד ית מוקדשא בנורא ואגלי ית עמא דבית ישראל ואייתי יתהון לבבל ואגלי עמהון יהויכין מלכא דבית יהודה ואסיר יתיה בבית אסירי תלתין ושבע שנין מן קדם דלא שם עלוהי רעות אבוהי דבשמיא. ואף נבוכדנצר איתגבר בליביה ואמר לית מלך ושליט אלא אנא. דהכדין כתבא מפרש עלוהי ואמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. בה שעתא עבד אויל מרודך רעות אבוהי דבשמיא ועל לבית אסירי ואפיק מתמן ית יהויכין בר יאשיהו מלך שבטא דבית יהודה ונפקו עמיה כל אסיריא. מה עבד אויל מרודך בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן כל משחנין טבין וכל מיני בוסמני ואסחי יתיה ומשח יתיה ואלבש יתיה לבושין דמלכותא ואכל לחם תדירא קדמוהי כל יומי חיוהי.

ודריוש מדאה קבל מלכותא הוא אחשורוש בר כורש מלכא פרסאה בר דריוש מלכא מדאה. הוא אחשורוש דאמר למייתי חמרא מן מאה ועשרין ושבע מדינן למאה ועשרין ושבעא מלכין דגניין קדמוהי דישתי כל גבר וגבר מן חמד מדינתיה ולא יתנזק. הוא אחשורוש דמתקלקלן עצתיה ולא מתקנן גזירתיה. הוא אחשורוש מלכא מעותנא. הוא אחשורוש דאמר לאעלא ית ושתי מלכתא ערטליתא קדמוי ולא עלת. הוא אחשורוש מלכא טפשאה זידנא דאמר תבטל מלכותי ולא תבטל גזירתי. הוא אחשורוש דביומוהי איזדבנו בני ישראל מגן בלא כסף דהכדין כתבא מפרש חנם נמכרתם. הוא אחשורוש דאמר למייתי ארזין מן לבנון ודהבא מאופיר ולא אייתי. הוא אחשורוש דביומוהי אשתחרן אפוהי דבית ישראל כשולי קדרה. הוא אחשורוש דביומוהי אתקיים על בית ישראל מה דכתיב בספר אוריתא דמשה בבקר תאמר מי יתן ערב.

הוא אחשורוש. חמשה כתיב בהון הוא דאתקריין רשיעין וחמשה כתיב בהון הוא דאתקריין צדיקין אברם הוא אברהם הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ודוד הוא הקטון הוא עמיה אילין חמשה צדיקין. וחמשה רשיען קדמאה נמרוד דכתיב ביה הוא היה גבור ציד הוא עשו אבי אדום הוא דתן ואבירם הוא המלך אחז הוא אחשורוש. ועל דאמר ועל דעבד איתקצרו יומוי. ברם מלך מהודו ועד כוש מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא על מאה ועשרן ושבע מדינן. הוא אחשורוש דקטל איתתיה מטול רחמוי. הוא אחשורוש דקטל רחמוי מטול אתתוי. הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש והלא הודו וכוש קריבן חדא לחדא אלא היך דהוה שליט על הודו וכוש דהון קריבן ליה הכי הוה שליט על מאה ועשרין ושבע מדינן ואיפרכיא דידהון. דכוותה את משכח דשלמה מלכא הוה שליט בכל עיבר נהרא מתפסח ועד עזה והא תפסח ועזה קריבן הווין חדא לחדא אלא היך דהוה שליט על תפסח ועזה דהויין קריבן הכין הוה שליט על כל עלמא.

ארבעה אינון דשלטון מסוף עלמא ועד סופיה תרין מן אומיא ותרין מישראל שלמה ואחאב מישראל באחאב כתיב אם יש גוי וממלכה. ונבוכדנצר ואחשורוש. אלא אחשורוש איתקצרת מלכותיה ולא הוה שליט אלא על מאה ועשרין ושבע מדינן. אלא אמר הקדוש ברוך הוא עתיד הוא למיתבה לאסתר דהיא מן בנת בנתא דשרה דחיית מאה ועשרים ושבע שנין ותמלוך על מאה ועשרין ושבע מדינן.

בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה. הדא היא דכתיב מהעדא מלכין ומהקם מלכין מן שיריוא דעלמא. בוכרין אינון הוו שקלין רבותא ויקרא והכדין את משכח דכד קטל קין ית הבל אחוי לא אתבני עלמא מן חד מנהון לא מן קין ולא מן הבל אלא מן שת ואיתיהיבת רבותא לשת דהכדין כתיב כי שת לי אלהים. והוא הוה תליתאה ושת מסר יתיה לאנוש ואנוש לקינן עד דמטא לנח ונח מסר יתיה לשם ושם הוה ליה חמשה בנין ולא יהב רבותא לקדמאה ולא לתניינא אלא לארפכשד דכתיב בני שם עילם ואשור וארפכשד. ולארפכשד אתיהיבת רבותא מטול דהוה עתיד דקאים מניה אברהם. ואברהם יהבה ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ליהודה ויהודה לפרץ ופרץ לחצרון עד דמטת לצדקיהו. וכד גלה צדקיהו נסבה נבוכדנצר מניה. איתחשב קודשא בריך הוא בלביה ואמר כולהון יומתא דהות מלכותא מסירא ביד בניי הות מתגלגלת עמהון חד קאים רשיעא וחד צדיקא חד יזיף וחד פרע והשתא דאיתנסיבת מלכותא מן בניי תעטף מלכותא לבי נשא לעילם דהוא בן בריה דשם דמטול ישראל איתיהיבת מלכותא לארפכשד דמניה קמו ישראל והשתא דחטון ישראל תעטף מלכותא לעילם דכתיב ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ושמתי כסאי בעילם.

אוף ביומוי דאחשורוש הוון בני ישראל דמיין ליונתא דהוות קיימא על פום קינתה ולא הות יכילא למיעל לקינתא מטול חיויא דהוא יתיב בקנתא ולברא לא הות משכחא דתפרה מן נצא דהוא בעי למחטף יתה. כדין הוון בני ישראל אמרין ניזיל למדי הא המן תמן וקטל יתן ואין ניתיב בשושן בירתא הא אנן מסירן בידוי למקיימא מה דכתב ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. וקודשא בדיך הוא מדכר להון זכותא דאברהם דכתב וזכרתי את בריתי אברהם ותוב כתיב ואף גם זאת בהיותם מכן את ידע דקודשא בריך הוא מתענה על בית ישראל והוא נטר להון בארבע גלוותהון דכתיב בכל צרתם לו צר.

הוא אחשורוש דאמר למבני בית מוקדשא ולא ספיק יי בידיה ולא בנא יתיה. הוא אחשורוש דביומוהי בטילת עבידת בית אלהנא רבא והות בטילת עד שנת תרתין לדריוש מלכא. ועל דעבד כן איתקצרו יומוהי ולא מלך על עלמא כוליה ברם מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא על מאה ועשרין ושבע מדינן.

(ב) ביומיא האינון כד הוה יתיב מלכא אחשורוש על כורסיה יקר מלכותה דהוה מזומן לה בשושן בירתא הוא כורסיא לא דידיה ולא דאבהתה אלא כורסיה דמלכא שלמה דאתקין יתיה חירם מלכא דצור בחכמתא רבא הוא שלמה מלכא רבא דאמליך יתיה קודשא בריך הוא מסוף עלמא ועד סופיה בחר ביה עד דלא אתיליד ממעי דאימיה רחם יתיה גלא ליה רזין טמירין ואחוי ליה סיתרין עמיקין דעתא וחכמתא יהב ליה ובינות ליבא מן בראשית. הוא הוה מסתכל בבעלי דינא כד הוו אתיין למידן קדמוהי ועד אינון לא יכלין למללא קדמוהי מילין דשיקרא מן קדם דהוה ידע בין זכאה ובין חייבא. זיוא והדרא אשתפיך עלוהי וכתרא דמלכותא איתיהיב ברישיה. חינא וחסדא אלביש יתיה כמה דאלביש לדוד אבוי כל יומין עבד תלת עשרה שנין יומא קדמאה דקביל מלכותא. ידידיה הוון קרין ליה משום דהוה רחים למלך מלכיא יי צבאות דהכדין כתבא מפרש וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה. שלמה הוו קרין ליה משום שלמא דהוה ביומוהי דהכדין כתבא מפרש וישב יהודה וישראל לבטח. בן הוו קריין ליה משום דהוא בנא בית מוקדשא דיי צבאות דהכן כתיב בנה בניתי בית זבול לך. איתיאל הוו קריין ליה משום דמימר אלהא הוא בסעדיה דכן כתיב ויחכם מכל האדם. יקא הוו קריין ליה דהוא רב ושליט על כל בני מדינחא ומערבא דהכן כתיב ושלמה ישב על כסא דוד אביו. כל מלכיא דחילו מיניה כחדא אומיא ולישניא ליה ישתמעון. שידין ופוגעין חיין בישין ורוחין איתמסרו בידיה. מיסין הוו מסקין ליה כל נוני ימא ועופי שמיא. כחדא בעירא וחיות ברא סלקין ואתיין לבי טבחייא למתנסבא מגהון לשירות שלמה. עתר ותקף וקנא נכסין כספא ודהבא סגין לחדא. פשר מתלין ומחוי טמירן ומהודע רזין דלית להון סוף. סנאוי ובעי דבבוי הוון רחמוי. וכל מלכוותא ישתמעון ליה. קמו כולהון למחמי אפוי ומתחמדין למשמע ממלל דעתיה. רמא ומנטלא רומם יתיה בדיל עובדו דוד אבוי. שמיה מהלך בגו מלכוותא וגבורתיה בגו חכימין. תמים וקשוט וסטי מן ביש. ידע ברזי שמיא וחכים. תקפת מלכותיה מן כל מלכוותא וסבלתנותיה מן כל בני מחול. שמעו שמעיה וממלל דעתיה כחדא כולהון אתין למשאל בשלמיה. רחימו יתיה כל מלכיא אתרעדן מיניה כל שלטניא. קריבו ליה בניהון ובנתהון למהוי עבדין רהטין קדמוהי. צביין למיתב קדמוהי ומתחמדן למשמע מילי חכמתיה. פומיה פתיח למללא כרעין קדמוהי. עתידין אינון דיצרוון דיעלון קדמוי ופקדן יבסרון כל בירנייתהון. סנאין אינון אתריהון ומדינתהון ואתיין למשמע מילי חכמתא ונעימת פומיה איך מור דיהיב תושבחתא למרי מלכין. מפתח פומיה בחצוצרתא מרומם ומשבח למלכא רבא. ליה איתיהיב מפתיחא רבא דפתיחין ביה כל תרעי חכמתא ובינות ליבא. ידע ושמע מילי עופא כחדא בעירא וחיות ברא. טביין ואיילן רהטין קדמוהי אריון ונמירין זינא. חכים בלישנין מן כל אומיא כחדא. סבר כל מתיבתא. זעון מיניה כל מלכותא וכל מלכיא. רתיתא אחדו כל שולטניא וליה איתיהיב כליל ריש דנצחנין דרמא שיעבוד על כל אינשא. הוא הוה ריש כל מלכיא ומלכותא לקבל חבירתא לא נשא זיינא. כל מלכיא איתרעדו מיניה וכל מדינן. גלי רזין וידיע כל רזי בני אינשא. בגין דעבד ויהב צדתקא ועבד גמילות חסדא מן בראשית הוא זכא בעלמא הדין די יהוי מלכא ואף הוא זכי לעלמא דאתי.

הוא שלמה מלכא רבא דעבד כורסיא רבא דמלכותא חפי דהבא טבא דאופיר מקובע באבני בורלא ומשקע באבני שישא ומקבעין זמרגזין וכודכדנין בירולין ומיגליין וכל מנין טבין. לכל מלך לא איתעבד כוותיה וכל מלכיא לא יכלין לתקנא כורסיה דדמי ליה. ודין הוא עובדא דכורסיה קיימין עלוהי תרין עשר ארייון דדהבא ולקבליהון תרין עשר נשרין דדהבא אריא לקבל נשרא ונשרא לקבל אריא מכוונין אילין לקביל אילין. ידיה דאריא דדהבא דימינא לקביל גפי דנשרא די דהבא דשמאליה וגפי דנשרא דהבא דשמאליה לקביל ידא דאריא די דהבא די ימינא. וסכום אריותא שבעין ותרין ודנישרן שבעין ותרין. וריש סגלגל לכורסיה מלעיל אתר בית מותביה דמלכא. וליה שיתא דרגין דהכין כתיב ויעש המלך כסא שן גדול ושש מעלות לכסא. וכן על דרגא קדמיתא רביע תורא דדהבא ולקבליה אריא די דהבא. ועל דרגא תניינא רביע דיבא דדהבא ולקבליה רביע תלה דדהבא. ועל דרגא תליתאה רביע נמרא די דהבא ולקבליה רביע אינקה דדהבא. ועל דרגא רביעאה רביע נשרא דדהבא ולקבליה טווסא דדהבא. ועל דרגא חמישיתא רביע שונרא דדהבא ולקבליה תרנגולא דדהבא. ועל דרגא שתיתאה רביע בר נצא דדהבא ולקבליה ציפר דדהבא. ועל ריש כורסיא קיימא יונה דדהבא אחידא בר נצא בידה. ואף כדין עתידין כל אומיא ולישניא דאיתמסרו בידא דישראל.

ועל מרישי כורסיא קיימא מנרתא דדהבא מתקנא בתקוניה ובבוציניה ובחיזוריה ובצבייתיה ובמחתיתיה ובכלידיה ובשושיניה. וקיימין לקביל סטרא דמנרתא שבעין קנין דדהבא דציירין עליהון שבעת אבהת עלמא ואילין שמהתהון אדם קדמאה ונח ושם רבה ואברהם יצחק ויעקב ואיוב ביניהון. ולקבל סיטרא תיניינא דמנרתא קיימין קנין אחרנין דציירין עליהון שבעא חסידי עלמא ואילין שמהתהון לוי קהת עמרם משה ואהרן אלדד ומידד וחגי נבייא ביניהון. ועל ראשי מנרתא קביעא בזיכא דמליא מישחא דזיתא דכיא דמיניה מדלקא דלקא דבית מקדשא. ותחות מיניה קביעא אגנתא רבתא דדהבא דמליא מישחא דזיתא דכיא דמקרבין מיניה מישחא לבוצינתא דמנרתא. וצייר עלה עלי כהנא רבא. ותרתין שובלין דדהבא נפקן מן אגנתא רבתא דציירין עלה תרין בנוי דעלי חפני ופנחס. ובגו שובלין דדהבא נפקן מן אגנתא רבתא דציירין עלה תרין בנוי דאהרן נדב ואביהוא. ותרתין מותבנין דדהבא חד לכהנא רבא וחד לסגן כהניא. ועל מריש כרסייא קביעין שבעין כורסוון דדהבא דעליהון יתבן שבעין סנהדרין דיינין דינא קדם מלכא שלמה. ותרתין בנת ימא יתבן מן תרתין אודנין דמלכא שלמה דלא יתדעזע. ועל מרישיה כרסיא קבעין ביה עשרין וארבע גפנין דדהבא דעבדין טיללא למלכא שלמה. וכד בעי מלכא שלמה למיזל לכל אתר דהוא צבי כורסיא במכונוי אזיל תחותוהי. ומשים ית ריגלא על דרגא קדמיתא תורא דדהבא. פשיט ידיה על דרגא תיניינא ומן תיניינא לתליתאה מן תליתאה לרביעיתא ומן רביעיתא לחמישיתא ומן חמישיתא לשתיתאה ומן שתיתאה נחתין נשרין וחטפין יתיה ומסקין ומותבין יתיה על ריש כורסייה. ותנינא דכספא חד במכונוי.

וכד שמעו מלכיא ית שומעיה דכורסיא דמלכא שלמה איתכנשון ואתון כולהון כחדא ואישתטחו ונפלו קדמוי ואמרין לכל מלך לא איתעבד היך כורסיא הדין וכל אומא ואומא לא יכלין לאתקנא כותיה. וכד חזו מלכיא שבחיה דכורסיא דמלכא יהבו יקר למאן דברי עלמא כוליה. וכד הוה סליק מלכא ויתיב על כורסיא דמלכותא הוה הדר גישרא רבא ונטיב כיסרא דמלכותא ויהיב ית כיסרא ברישיה דמלכא שלמה ומבתר כן הוה תנינא רבא מפקע במנגנון. והוון אריוון ונשרין סלקין במנגנון ומטללין על ריש מלכא שלמה. ויונא דדהבא הוה נחתא מן עמודא ופתחא ארונא ונסבא סיפרא דאורייתא ויהבה ליה בידוי דמלכא שלמה למקיימא מה דאמר משה ותהי עימיה ויהא קרי ביה כל יומי חיוהי בדיל דיסגון יומי חיוהי על מלכותיה הוא ובנוהי ביני ישראל.

וכד אתא כהנא רבא למשאל בשלמא דמלכא שלמה וכל סביא הוו יתבין מן ימינא דכרסיא ומן סמאליה ודיינין דינא דעמא. וכד הוון עלין סהדיא דיסהדון קדם מלכא שלמה הוו מנגניא פקעין גלגילא חזרין תורין געיין אריותא נהמין דיבין חטפין אימרין פעיין גימרין בעדן יונקין בכיין שונרין טייסן טווסיין מייללין תרנוגלין מקרקרין בני נצין מחטפין ציפרין מייללין למחטף לבהון דסהדיא דלא יסהדון סהדותא דשיקרא. והוון סהדיא אמרין בלבהון נסהד סהדות דקושטא ואי לא בגינן עלמא מתעקר. והוון אריותא זחלין בוסמנין במסקיה מלכא שלמה למיתב על כורסיה. ואיך כורסיה דמלכא לא הוה לכל מלכיא.

וכד איתחייבו שונאיהון דישראל איתגבר וסליק עליהון נבוכדנצר רשיעא מלכא דבבל אחריב ית ארעא דישראל בז ית קרתא דירושלם ואקלי ית בית מוקדשא בנורא ואגלי ית עמא דבית ישראל ואייתי יתהון לרבלה דבארע חמת ואגלי עמהון ית כורסיא דמלכא שלמה. וכד בעא נבוכדנצר רשיעא דיסק ויתיב עלוי לא הוה ידע דמנגנין יהוו סלקין ליה. אפריס ית ריגליה על דרגא קדמאה ואריא דדהבא פשיט ידיה ימינא ומחא יתיה אטמא דשמאלא והוה מחגר מיניה עד יום מותיה. ומבתר נבוכדנצר מלכא דבבל אתא אלכסנדרוס מוקדון ושבא ית כורסיא דשלמה מלכא ואוביל יתיה למצרים. וכד חזא שישק מלכא דמצרים ית שבחיה דכורסיא דהוה משבח מן כל כרסיא דמלכיא והוה מתחמד דיסק ויתיב עלוהי ולא הוה ידע דמנגנין סלקין ליה. אפריס ית ריגליה על דרגא קדמאה ואריא דדהבא פשיט אטמיה דימינא ומחא יתיה אטמיה דשמאלא והוה מתקרי פרעה חגירא עד יום מותיה. וכד אתא אניפרניס בר אנטיוכס מלכא וסליק על ארעא דמצרים ואחריב יתה שבא ית כורסיא דמלכא שלמה ואייתי יתיה בספינן ואשתמיטת כרעיה דכורסיא בשושילתא דדהבא. ואתיין כל אומני עלמא וכל קניגיא למתקנא ית כרעיה ולא יכלין למיתקנא יתיה עד יומא הדין. וכד בטלת מלכותיה וקם כורש פרסאה בתרוהי ובזכות דאיתעסק בבית מקדשא זכא ויתב עלוהי. הוא כורסיא דמלכא שלמה דכוותיה לא הות לכלהון מלכין.

בשנת תלת למלכותיה דנבוכדנצר הוון בית ישראל בכיין ומתמהין ואמרן וויי לן איתגבר עלנא סנאה בז ית ארעאן אחריב ית מדינתן בגלותא אגלי יתן ודלא כשר עבד בן. שבינן בשושילתא אסר ורברבנין בגלותא אגלי עולימנן בחרבא קטיל וטפלנן אוביל בשיביא כליל דתשבחן נסיב מיננא. וכד קמו מלכיא דבית דוד דאינון מלכו על עלמא כוליה ומן בתר דוד קם שלמה בריה דאמליך יתיה קודשא בריך הוא על חיות ברא ועל עופי שמיא ועל כל ארעא ועל שידין ועל רוחין ועל לילין והוא ידע ממלל כולהון ואינון ידעין בממלליה דהכין כתיב וידבר אל העצים.

וכד שפיר ליביה דמלכא שלמה בחמרא שלח וזמין לכל מלכי מדינחא ומערבא דהוו סמיכין ליה לארעא דישראל ואגני יתהון בגו טרכונא דבית מלכותיה. ותוב כד שפיר לביה דמלכא שלמה בחמרא אמר למיעליה ניבלין וצלצלין ותופין וכינרין דהוה מזמר בהון דוד אבוי. ותוב כד שפיר לביה דמלכא שלמה בחמרא אמר לאתויי חיות ברא ועוף שמיא וריחשא דארעא ושידין ורוחין ולילין למרקדא קדמוהי ולמיחזי רבותיה לכל מלכיא דגניין קדמוהי. וספרין דמלכיא קריין יתהון בשמהתהון וכולהון מתכנשין ואתיין לותיה בדלא אסירן ובדלא זקיקין ובדלא אינש דבר יתהון. בה שעתא איתבעי תרנגול ברא ביני עופא ולא אשתכח ופקיד עלוי מלכא דאייתי יתיה ברוגזא ובעא למחבלא יתיה. מתיב תינגול ברא קדמוי דמלכא שלמה ואמר ליה שמע מילי מרי מלכא אצית באודנך ושמע פתגמיי. הלא תלתא דיהבית עיצה ומלכין קישוטין מיליתי. מזוני לא אכלית ומוי לא שתיתי מקדם דחזאית וטייסית בעלמא כוליה ואמרית איזו היא מדינתא דשלטנא לא משתמעא למרי מלכא. איסתכלית אנא וחזית מדינתא חדא בארע מדינחא כרכא דקיטור שמה. עפרה יקיר מן דהבא וכספא כזביל בשוקין ואילנין מן בראשית תמן נציבין ומן גינתא דעדן אינון שתיין מיא. אית תמן אוכלוסין סגיאין כלילין ברישיהון מתמן נציבין מן גינתא דעדן למקום בקרבא ליתיהון ידעין למימחי בקשתא לא יכלין ברם בקשטא חמית איתתא חדא שליטא בכולהון ושמה מלכת שבא. כען הן שפר עלך מרי אייסר חרציי היך גיברא ואקום ואזיל לכרכא דקיטור למדינת שבא. מלכיהון בשושילתא אייסר ושלטניהון בכבלין דברזל ואייתי יתהון לות מרי מלכא.

ושפר פתגמא קדם מלכא ואיתקריין ספרוי דמלכא וכתבו איגרתא וקטרון ית איגרתא בגפי דתרננול ברא וקם וסלק בשמי מרומא וצנף צניפא והוה נצח ופרח ביני עופא ופרחו בתריה ואזלון לכרכא דקיטור למדינת שבא. והות לעידן צפרא נפקת מלכת שבא למסגד ליומא ואחשיכו עופיא ית שמשא ורמא ידה על לבושה ובזעת יתהון. והות תמהא ומתמהא וכד הות תמהא ומתמהא נחת תרנגול ברא לותה וחזת והא איגרתא קטירא בגפיה. שרת וקרת יתה ומה הוה כתיב בגוה מני מלכתא שלמה שלם ליכי שלם לרברבנייך. דאת ידעת דאמליך יתי קדשא בריך הוא על חיות ברא ועל עוף דשמיא ועל שידין ועל רוחין ועל לילין וכל מלכיא דמדינחא ומערבא דרומא וציפונא אתיין ושיילין בשלמי. כען אם תצביין ותיתין ותשאלין בשלמי יקר שגי אנא עביד לך מן כל דגני קדמיי. ואין לא תצביין ולא תיתין ולא תשאלן בשלמי אשדר עליכי מלכין וליגיונין ופרשין דאית ליה למלכא שלמה חיות ברא אינון מלכין ועופי שמיא אינון פרשין חיילי אינון רוחין ושידין ולילין אינון ליגיונין חנקין יתכון על ערסיכון בגו בתיכון חיות ברא קטלין יתכון בחקלא עופי שמיא אכלין ית בשריכון מנכון. וכד שמעת מלכת שבא פיתגמי איגרתא תבת רמת ידה על לבושה ובזעת יתהון. שלחת וקרת לסביא לרברבניא ואמרת להון לא ידעתון מה שלח לי מלכא שלמה. מתיבין ואמרין לה לית אנחנא ידעין למלכא שלמה ולא חשבין ית מלכותיה. והיא לא איתרחצת ולא שמעת מיליהון ושלחת וקרת לכל ספני ימא ואטענת יתהון אשכרין ומרגליין ואבנין טבין ושדרת ליה שיתא אלפי טליין וטליתא וכולהון בני שעה חדא וכולהון בני קומה חדא וכולהון בני קציצה חדא וכולהון לבושין לבושא דארגונא וכתבת איגרתא ושדרת ליה למלכא שלמה בידיהון מן כרכא דקיטור לארעא דישראל מהלך שבע שנין כען בצלותך ובבעותך דאיבעי מן קדמך אייתי לותך לסוף תלת שנין.

והוה לסוף תלת שנין אתת מלכת שבא לות מלכא שלמה. ואיתאמר למלכא שלמה דאתת מלכת שבא אפיק לותה ית בניהו בר יהוידע דדמי לשפרפרא דנפיק בעידן צפרא ודמי לכוכב נוגהא דמזהיר וקאי ביני כוכביא ודמי לשושנא דקאי על פרצידי דמיא. וכד חזת מלכת שבא ית בניהו בר יהוידע איתרכינת מן רכובא. מתיב בניהו ואמר למלכת שבא למא איתרכינת מן רכוביך. מתיבת ואמרת ליה אנת מלכא שלמה. מתיב ואמר לית אנא מלכא שלמה אלא חד מן שמשוי דקיימין קדמוי ומיד אהדרא ומתלא מתלין לרברבנא. אי לא חזית לכון אריא אתון חזון לכון מרבעותיה ואין לא חזיתון מלכא שלמה אתון חזון שפר דגבר דקאי קדמוי. ואיתי יתה בניהו בר יהוידע קדם מלכא שלמה. וכד שמע מלכא שלמה דאתת לוותיה קם מלכא שלמה ואזל ויתיב בבית זוגיתא יתיב מחשבא בליבה דמלכא במיא. יתיב וחליזת חילותה דתיעבר וחזא ליה סערא ברגלה. מתיב מלכא שלמה ואמר שופרך שופרא דנשי וסערך סערא דגברא וסער לגברא שפיר ולאינתתא גניי.

מתיבא מלכת שבא ואמרת ליה מרי מלכא אמתיל לך תלתא מתלין דאין תפשר יתהון לי ידעא אנא דגברא חכים את ואין לא כשאר בני אינשא.

מתיבא ואמרה ליה מהו גרגריין דאע ודוולין די פרזל דדלו אבנא ומשקו מיא.

מתיב ואמר לה גובתא דכוחלא.

מתיבא ואמרה מהו עפר מן האדמה יצא ומאכלו עפר מן הארץ נשפך כמים ומביט לבית.

מתיב ואמר לה נפטא.

מתיבא ואמרה ליה מהו ארקלין אזל בריש כולהון וצווח צווחא רבא ומריריא רישיה כאגמון שבח לחורין גנאי למסכינין שבח למתים גנאי לחיים חדיי לציפרין נסיס לנונין.

מתיב ואמר לה כיתנא.

מתיבא ואמרה ליה לא האמנתי לדברים אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה.

ואעיל יתה בגו טרכונא בבית מלכותא. וכד חזת מלכת שבא רבותיה ויקריה דמלכא שלמה יהבת שבחא למאן דברא יתיה ואמרה יהי יי אלהיך ברוך דאיתרעי בך למיתבינך על כורסי מלכותיה למעבד צדתקא ודינא. ויהבת למלכא דהבא טבא סגיא לחדא ויהב לה מלכא כל דצבת. ומלכי מדינחא ומערבא ציפונא ודרומא כד שמעו שומעיה כולהון כחדא איזדעזעו ואתין מן אתריהון ביקר רב וברבו רבא ובדהב ובכסף ובאבנין טבין ומרגלין.

וכד אתחייבו שנאיהון דישראל הוה ירמיה נביא מתנבא להון נבואן סגיאן עליהון ולא מקבלין מיניה. אלאהן שבישת רוחא דקודשא ואובילת יתיה לארע בנימין דהכין כתיב ויצא ירמיהו מירושלים ללכת אל ארץ בנימין. והיך דהוה ירמיהו נביא בגו ירושלם הוה בעי רחמין מן קדם אבוהי דבשמיא דלא איתימסרת קרתא דירושלם בידיהון דכסדאי ולא אחריבו יתה. אלא איך דהוה ירמיה נביא בארע שבט בנימין איתגבר וסליק עליהון מלכא דבבל אחריב ית ארעא דישראל בז קרתא ירושלם וקלי ית בית מקדשא בנורא. ועד נבוכדנצר רשיעא יתיב באנטוכיא רבלתה ושלח על ירושלם נבוזראדן רב קטוליא ותרעו ית שורי קרתא ירושלם. וכד אתא ירמיהו נבייא וחזא ית קרתא ירושלם דאיתחרב וחילוותא דכסדאי מקפין לה הוה ירמיה נביא צווח צווחא בקלא רבא ובכי בכיא רבא ומרירא. מתיב ואמר פתיתני יי ואפת שבשתני יי ואשתבשית תקפתא יתי ויכילתא.

וכד שמע נבוכדנצר מלכא דבבל דאיתכבישת קרתא ירושלם כניש כל חילוותא דכסדאי ואתא וקם על בית מוקדשא מניד ברישיה ומייתי בידיה מן קדם דהוה ידע מה הוא בסוף משירייתיה דסנחריב כד אישתלח מלאכא עליהון מן מרומא וקטל בהון תמני סרי רברבין וחמשא אלפין פרשין ולא אישתייר במשריתיה דסנחריב אלא הוא בלחודוי. ונפקת תוב ברת קלא ואמרה ליה נבוכדנצר מלכא דבבל קום אזיל ותיב ברבלה בארע חמת. קלקל בחצים שאל בתרפים שדא גירא למערבא והדר ונפל לגו ירושלם. ושדא גירא למדינחא והדר ונפל לגו ירושלם. ושדא לרומי חייבתא דתתעקר בעגלא מן עלמא והדר ונפל לגו ירושלם. וקם ושדר רברבנוהי על ירושלם ומה שמהתהון נרגל שראצר שמגר נבו רב סכיס רב מנ׳. וקם ואזל בתר רברבנוהי ועל לבית מוקדשא. מתיב וכן אמר אנת הוא אלהא רבא דארגשתון ואייתיתון על קרתך ועל היכלך.

וכד חזא פיתחא דבית מוקדשא דעמא מסאבא קיימין לקבליה סתם נפשיה ולא צבא למפתחא. ואתון חילוותא דכסדאי ואייתין עמהון תלת מאה ושיתין גמלין דטעינין נרגין דפרזל ובלעת אינון פורטתא ברייתא דבית מוקדשא. ועד כען לא יהבין נפשיהון למפתחא עד דאתא ונכס חזירא וזרק דמיה על בית מוקדשא וסאיב יתיה.

ומן בתר דאיסתאב פתח נפשיה ועל נבוכדנצר רשיעא לבית מקדשא ואזל ויתיב על עזרתא דזכריה בר יהוידע כהנא רבא. וחמא נבוכדנצר רשיעא לדמיה דמתרתע בארעא ושאיל לסבי ישראל ואמר להון דמא הדין דמאן גברא הוא. מתיבין ואמרין ליה נבייא חד הוה ביננא והוה מוכח לן ולא קבילנא מיניה וקמנא וקטלנא יתיה בבית מקדשא. וכד שמע נבוכדנצר ית פתגמא הדין אמר להון זילו אייתו לי ד׳ אלפין כהנן בחירי ונכס עלוהי דדהוא דמא. ועל כן לא איתבלע בארעא עד דנזף נבוכדנצר ביה ואמר כל אומתך תחריב עלך. ובתר כן איתבלע.

וכד חזא כהנא רבא דאיתקטלו כהניא לבש ית מעיליה ואיתקן באיפודיה ונסב ית מפתחי בית מקדשא בידיה וסליק וקם על איגרא דהיכלא. עני וכן אמר יהיב ביתא ומשלם למרוי ונטריא לא נהוי ביה. ורמא נפשיה לגו נורא ויקיד. וכד חזו שאר כהניא דכהנא רבא דליק בנורא אף אינון נסיבו ניבליהון וכינריהון וכל מאני זמריהון ונפלו לגו נורא ויקידו.

וכד בעא נבוכדנצר רשיעא למיעל לבית קדשי הקדשים איסתימו תרעי היכלא ולא פתחון נפשהון עד דנפק בת קלא משמי מרומא ואמרת ליה פתח לבנון דלתיך. ובתר כן פתח נפשיה ועל נבוכדנצר רשעא מסאבא לבית קדשי הקדשים והוא שבחיה דמלך כל עלמיא יי צבאות וחזא מאני קדישיא דאישתמשון בהון כהניא ומלכיא דבית דוד דאיתבלעו מן קדמוי. רגז רגזא רבא ונפק מתמן מבהל וקטל קטלא ושבא שביא רבא ואפיק ית עמא דישראל כד אסירין בשלשלוון דפרזל ואוביל יתהון ערטילאין כד אינון טעינין על צואריהון דחלא.

וירמיה נביא אזל עמהון עד דמטא קברי אבהתא וצווח ובכא. עני וכן אמר אבהתנא מרחמני אברהם יצהק ויעקב קומו מקבריכון וחזו ית עמא דבית ישראל דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה כבר אמרית לך ירמיה נביא כי אספתי את שלומי.

וקם מקברי אבהתא ואזל ונפל על קברי אמהתא. עני וכן אמר אמהתנא מרחמניתנא שרה רבקה רחל ולאה קומו מגו קבריכון וחזון בניכון ובנתכון דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת כבר אמרית קול ברמה נשמע.

קם מקברי אמהתא ואזל ונפל על קבר נביא. עני וכן אמר נבייא מרחמני משה אהרן ושמואל קומו מנו קבריכון וחזון ית עמא דישראל דדברתון יתהון בקושטא דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת כבר אמרית לך ירמיה נביא אם יעמד משה אהרן ושמואל לפני.

קם מקברי נבייא ואזל ונפל על קברי מסחריא. עני וכן אמר אוכילו יתי לחם אבילין ואשקיאו יתי כוס דתנחומין דאנא מתאבל על עמא דבית ישראל דאזלן בשביא ומהלכין בגלותא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת אל תבא בית מרזח.

והוה ירמיה נביא ספיד ובכי ומייליל על בית ישראל דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא ערטילאין וטעינין חלא על צואריהון אינון ומלכיהון ורברבניהון ושולטניהון עד דמטו לאתרא דשמיה בית כורו ואפיקו לבושיהון ואלבישו יתהון. עני ירמיה ואמר לנבוכדנצר רשיעא ולכל חיילוותהון דכסדאי דאתון עמיה דלמו תיזלון בתר טעוותכון ותשבחון יתהון ותימרון עמא קטילא אנחנא קטלין ועמא שביא אנחנא שביין. והוו מדברין ואזלין עד דמטי דוי הוא מדינתא. והוה ירמיה נביא בכי ומתנח ונתרן מן עינוי תרתין דמעין והוו תמן תרתין מבעוין דמיין עד יומא הדין.

כד אתון ומטון לנהרוותא דבבל עני נבוכדנצר וכן אמר להון לישראל אילין זימריא דהויתון מזמרין קדם מריכון רבא דירושלם ייתון ויזמרון קדמיי. וכד שמעו ליואי נטלין ית כינריהון בערבתא דקיימין על נהרוותא דבבל דהכין כתיב על נהרות בבל וגו׳ על ערבים.

עניין ליואי ואמרין לנבוכדנצר אין הוינן עבדן רעות אבונן דבשמיא והוינן משבחין קדמוי בירושלם בידא דידך לא אתמסר יתן השתא היך נשבה קדמך שבחא דמרינן דכן כתבא מפרש איך נשיר את שיר יי.

כד שמע נבוכדנצר ית פיתגמא הדין עני וכן אמר קטילו יתהון על דעברו על גזירת מלכא.

עני פלטיא בר יהוידע ואמר ליה ענא דמסרה מרה ביד רעיא ואתא דיבא ונסיב מן רעיא ענא מן מאן מתבעא.

עני ואמר ליה מן רעיא הוה מתבעיא.

עני ואמר ליה מן פומך ישבעון אודנך.

ופקיד מלכא ואייתי לצדקיה מלכא ואעברו מיניה ית שלשלוון דפרזל ונחש ושני ית לבושיה ייסוריה.

(ג) בשתא דתלת למלכותא דאחשורוש עבד משקיא. ומטול מאן עבד משקיא אית דאמרין דמרדין עלוי איפרכוי ואזל וכבשינון ובתר דכבשינון אתא ועבד משקיא. ואית דאמרין יומא דאידא הות ליה ושדור איגרתא לכולהון מדינתא למיתי למעבד קדמוי חדוותא. שלח וזמין לכל רברבני מדינתא דייתון ויחדון עמיה. ואייתו קדמוי מאה ועשרין ושבעה מלכין וכולהון קטרי תאגי דמלכותא ברישיהון והוו סמיכין על גנזי מלכא ואכלין ושתין וחדיין קדם מלכא. והוו פרתנדאי ורברבני מדינתא קדמוי ומן רברבני ישראל הוו תמן ומטול דחזון תמן מאני דבית מקדשא הוו בכיין ומספדן תמן.

(ד) לא כתיב דאחזי ית עותריה אלא כתיב בהראותו את עשר דאחזי ית עותרא. וההוא עותרא דאחזי דבית מקדשא הוה ולבישרא ודמא לא אית עותרא כוליה עותרא דקודשא בריך הוא דכן כתיב לי הכסף ולי הזהב דידי כספא ודידי דהבא אמר יי מרי חילותא. שיתא בי גגזי הוה מחזי להון בכל יומא מאה ותמנין יומין. ומהיך משכחינן דשיתא בי גנזי הוה מחזי להון כל יומא דכתיב עשר כבוד מלכותו יקר תפארת גדולתו הא שיתא. וכד חמון תמן דבית ישראל מאני דבית מוקדשא לא הוון צביין למגני קדמוי. ואמרו ליה למלכא לא צביין יהודאי למגני מטול דחזיין מאני דבית מקדשא. ואמר מלכא עבידו להון סמכא אחריתי לגרמיהון.

(ה) ובמשלם יומיא האלין אמר מלכא השתא אעביד משקיא לבני אתריי ואעילינן לדרת גינא דנציבא אילני דפירי ודבוסמני. מה עבד כף אילנא לאילנא ועבד כיפין ותבר אילניא דבוסמני ואותיבינון ואשדו קדמיהון אבנין טבתא ומרגליתא ואילנין מטללין.

(ו) ובין אילנא לאילנא הוו פריסן יריען דבון גוון חיור כספירין וכרתינן ותיכלא אחידין באשלין מתכסין בארגונא דליין עילוי אונקלוון ודשרין סגלגלין די כסף נפישן עילוי עמודי מרמירין סמקין ירקין וברקין ומרוקין וחיוורין ואותיב עליהון ערסן דמילתין די מחתן על דרגשן דנקליטון (דנקטילון) דדהב טב וכרעיהון דכסף שריין על סטא כבישין קרוסטלינן ומרמרין ודורא דכרכי ימא רבא ואינון מצחדין מקפן להון חזור חזור.

(ז) ושתיין במאני דדהבא ובמאני דכספא דהוה שתי בכסא לא הוה שני ושתי ביה תוב אלא מעיילין ליה לההוא כסא ומפקין אחרינא חדתא. והוו תמן מקוקם וכסי לא הוון דמיין להדדי מטול כן כתיב וכלים מכלים שונים מאני מן מאני משניין. אלא כד הוון מפקין להני מאני דבית מקדשא ומזיגו בהון אינון אומי עלמא הוה משתני זיויהון ומטול כן כתיב וכלים מכלים שונים.

וחמרא דמלכא הוה רב מן מן דשתוהי ומטול מאן דהוה שתוהי מטול מה דהוה משאיל ליה לגברא בר כמה שנין את והוא אמר בר ארבעין שנין ודכוותיה לכל גברא ומטול כן כתיב ויין מלכות רב כיד המלך.

(ח) ושתיין בנימוסא ולית דמתנזיק. ולמה לא הוה מתנזיק מטול מכסא דאינשי פרסאי כדין הוון אתיון להון כסא רבא דהוה לכיד אריבעה וחמשה הימינון והוה מתקרי שמיה פתקא. והוו משקיין ביה לכל גברא חד ולא הוו שבקין ליה עד דשתיאו ביה חד. ומזוגא דהוה מזיג להון לפרסאי עותרא רבא הוה עתיר ואיך הוה עתיר הוה מזיג לגברא ועל דלא הוה משכח גברא דשתי רמזין ליה למזוגא עבידו מיניי ולך זפלן זוזין מטול דלא הוה משכח דשתי. אלא אחשורוש לא יעילון הני כסי לשתוי אלא הך דצבי כל גברא וגברא ישתי מטול כן כתיב והשתיה כדת.

(ט) ולחוד ושתי מלכתא עבדת משקיא לנשי והות מזגא להון חמרא אוכמא ואותיבת יתהון בגו פלטין מטול תחזי להון עותרא דמלכא. ולמה אותיבת יתהון מטול דתחזי להון עותרא דמלכא. והוו משאלין לה היך דמיך מלכא. והות מחזיא להון למה נשי בעין דידעון כל מילי. והות אמרה להון מגניא מלכא לכא אכיל לכא שתי ולכא דמיך מטול כן כתיב בית המלכות.

(י) ביומא שביעאה כד שפיר ליביה דמלכא ודמאה ועשרין ושבעא מלכין דהוו קטרין כלילא דמלכותא הוה תיגרא ומצו ביניהון בטעים חמריהון הוו מתעסקן בזנותא. מלכי מערבא הוו אמרין נשי דילן שפירן וכולהון הוו אמרין דילן שפירן. ואף מלכא אחשורוש בטעם חמריה מתיב ואמר להון לית נשי בעלמא דשפירן אלא בבליתא ואם לית אתון מהימנין לי בבליתא חדא מותבא בגו מרכונא דמלכותא דילי אשלח ואיקרי יתה לקדמי ולקדמיכון ותחזון יתה דהיא שפירא מן כל. בה שעתא שליח לותה מלכא אחשורוש שבעא סריסיא.

(יא) מתיב ואמר להון זילו ואמירו למלכתא ושתי קומי מן כורסיה מלכותך ושלוחי ערטילאי ורמי תגא ברישיך וכסא דדהבא ביד ימיניך וכוזא דדהבא ביד שמאליך ועילי לקדמי ולקדם מאה ועשרין ושבעא מלכין קטירי תגא די יחזון יתך דאנת שפירא מכל נשיא.

(יב) מתיבא ושתי מלכתא ואמרת להון לשבעא סריסיא גואי איזילו ואימרו ליה למריכון שטיא דאף אתון שטיתון כוותיה. אנא היא ושתי מלכתא בת מלכיא דמלכי בבל מן שירותא אבא לקביל אלפא חמרא שתי ולא אטעי יתיה חמרא למימר מילין דלא כשרין כוותך.

בה שעתא אזלו ואמרין ליה למלכא מה דשלחת ליה ושתי מלכתא. וכד שמע מלכא ית פתגמיא האילין רגיז רגזא רבא ורוגזיה דליק ביה.

ותוב שלח עלה ביד שבעתי סריסיא דמלכותא דיתבן קדמוי במלכותא. כען אזילו ואימרו לה לושתי מלכתא אין לא תשמעין מיליי ותעילין לקדמי ולקדמיהון דמלכיא האלין קטילנא יתיך ומובידנא ית שופריך מיניך.

וכד אזלו רברבני מלכא ואמרו לה ולא ספגת יתהון אלא מתיבא ואמרת להון אזילו ואמרו למלכא טפשא דמקלקלן עצתיה ולא תקינן גזירתיה הלא אנא ושתי מלכתא בת אויל מרודך ברתיה דבריה דנבוכדנצר מלכא דבבל וממה דבריתי עד כאן לא חזא אינש גופי אלא את מלכא בלחודך. כען אין אנא עיילא לקדמך ולקדמיהון דמאה ועשרין ושבע מלכין קיטרי תגא קטלן יתך ונסבין יתי לאינתא.

מתיבא רבתא דפרסייתא ואמרה לה לושתי מלכתא אין קטיל יתיך מלכא ומוביד ית שופריך מיניך ולא תפרסים ית שמא דיליך וית שמא דאבהתיך ולא תחזין גופיך לכל בר נש אלא למלכא בלחודוי.

בה שעתא כד אמרו רברבני מלכא למלכא דסרבת ושתי מלכתא למיעל היכמה דאמר מלכא ביד סריסיא ורגיז מלכא לחדא וחימתיה תקיפת עלוי.

(יג) ואמר מלכא לחכימיא ידעי זמניא ארום כן פתגמו דמלכא קדם כל ידעי גזירן ודינין.

(יד) ודקריבין ליה בעיצתא דרחיקין ודקריבין כרשנא מן אפרקוי שתר מן הנדקי אדמתא מן אדום תרשיש מן מצרים מרס מן מרס מרסנא ממוכן מן ירושלם שבעת רברבני דפרסאי ומדאי אינון דחזון אפוי דמלכא הינון דיתבין במלכותא.

(טו) ואמר להון מלכא סכון עצתא מה נעבד לושתי מלכתא על דלא עבדת פוקדניה דמלכא אחשורוש דשלח ביד סריסיא.

(טז) ואמר ממוכן דהוא דניאל ולמה מיתקרי שמיה ממוכן מטול דכד גלוון שיבטא דבית יהודה לבבל גלוון עמהון חנניה מישאל ועזריה והוה דניאל בגלותא ואיתעבד על ידוי ניסין וגבורן ותוב על ידי דדניאל איתגזר מן מרומא דתתקטיל ושתי מלכתא בכן איתקרי שמיה ממוכן. מתקן ואמר ממוכן קדם מלכא ושולטניא דהכין היא גזירת מלכא בזימנא דהוו יהיבין עצה הוו שליטי זעירי עייצין קדמוי ואין שפירת עצתא עבדו יתה ואין לא שפירת עצתא דרברבין. וממוכן הוה זעירא דכולהון והוא יהיב עיצתא קדמיא קדם מלכא. והוה ממוכן שקיל אינתתא פרסייתא דעתירא מיניה ולא הות צביא דתמלל עמיה אלא בלישנה. ואמר ממוכן לגרמיה כדו אשתכחת עיליתא למיכבש על נשיא דניהוון מוקרן גבריהון. בכן אמר ממוכן קדם אומיא ושלטוניא לא על מלכא בלחודוי אסיטת ושתי מלכתא אלא על כל עממיא ושליטיא דאית בכל מדינתא דמלכא אחשורוש.

(יז) ארום יפוק פתגמא דמלכתא על כל נשיא כולהון למהוי שייטן בעליהון בעיניהון ותהי כל אינתא אמרה לבעלה דילמא את יקיר מן מלכא אחשורוש דאמר ושתי מלכתא תיתי קדמוי ולא צבת למיתי.

(יח) ויומא הדין אמרין שילטונתא דפרס ומדי דשמען ית מיליא דמלכתא לכל שילטוניא דמלכא כמסת דיהוי ביסתא למרגז עלוי. ובזמן דגזר ממוכן גזירא הדא דחיל מן נפשיה ואמר דילמא לא יעביד מלכא גזירתא וכד תיעול ושתי ותשמע גזירתא הדא דגזרית עלה ותדון יתי דינין בישין ותקטול יתי אלא אחזי דמילי מלכא אחשורוש דלא תיעול ושתי קדמוי ואומי יתה במומתא דפרסאי דהינון דחלין מנהון.

(יט) לכן אמר ממוכן אין על מלכא שפיר יפוק פתגמא דין ויכתוב ויימי בגזירת דפרסאי ומדאי ולא יבטיל דילא תיעול ושתי קדמוי דמלכא אחשורוש ומלכותה יתן מלכא לרעותה דטבת מינה.

(כ) וישתמע פתגמא דמלכא דיעביד בכל מלכותיה ארי סגיאה היא וכל נשיא יהבון יקרא לבעליהון למן עתיריא ועד מסכיניא למן רברבניא ועד זעיריא.

(כא) ושפר פתגמא קדם מלכא ושילטוניא ועבד מלכא כמלוי דממוכן.

(כב) ושדר מלכא איגרתא על כולהון מדינתא דמלכא על מדינתא ומדינתא היך כתבה ועל עמא ועמא היך לישניה למיהוי כל גבר מתייקר בביתיה ומטול דלא הוה אינתתיה דממוכן ממללא עימיה איכתב באיגרתא חדא דיהי כל גבר יקיר בביתיה ומתמליל עמיה היך לישניה.

טקסט מפוסק

והוה ביומי אחשורוש, הוא אחשורוש – חד מן עסר מלכין די מלכו ועתידין בעלמא, ואילין אינון עסר מלכין:

  1. מלכותא קדמיתא, דמלך מלכיא יי צבאות, דבעגלא תתגדל מלכותיה עלן.
  2. תניינא דנמרוד.
  3. תליתאה דפרעה מלכא דמצרים.
  4. רביעאה דישראל.
  5. חמישתא דנבוכדנצר מלכא דבבל.
  6. שתיתאה דאחשורוש.
  7. שביעאה דיוון.
  8. תמינאה דרומי.
  9. תשיעאה דבן דוד משיחא.
  10. עשרייתא דמלך מלכיא יי צבאות, דבעגלא תתגדל מלכותיה עלן ועל כל דיירי ארעא.

כד מטת מלכות בבל למובדא מן ארעא ושולטניה יעדון מיניה, לא הוו ידעין אנשי מדינתא מן ישוון עליהון למלכא. וכד מית נבוכדנצר מלכא דבבל, קם אוויל מרודך בריה בתריה, ולא הוו צבין אינשי מדינתיה למוקמיה עליהון, ברם מתיבין ואמרין ליה: נבוכדנצר אבוך לא הוה מדוריה עם אנשא, ואין מוקמין אנחנא יתך מלכא עלינן, כבר מתפני אבוך נבוכדנצר ואתי עלנא וקטיל יתן.

וכד שמע אוויל מרודך ית פתגמיא הדין דאנשי מדינתיה אמרין ליה, מתיב ואמר להון: נבוכדנצר אבא מית וטריד מן עלמא, ועד כען לית אתון מהימנין? מתיבין ואמרין ליה: נבוכדנצר אבוך ארגיז ית ארעא כולה וית מלכיא כולהון, דעילוי מפרש כתבא: "הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות" (ישעיהו יד טז).

מה עבד אוויל מרודך? בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא, ואפיק מתמן שלשלוון דפרזל ודינחש ורמא בעקבוי דנבוכדנצר אבוהי, ונגיד ואפיק יתיה מקבריה, דהיכדין מפרש עלוהי כתבא: "ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב" (ישעיהו יד יט). וכד חזו אנשי מדינתא דעבד אוויל מרודך רעות אבוי דבשמיא, קמו כולהון בחדווה רבא ואלבישו ית אוויל מרודך ארגוונא טבא דמלכותא, ויהבו ליה יקר סגיא ורבו יתירא.

מתיב דניאל גברא דתחמידתא ואמר ליה לאוויל מרודך: הא כל יומוי דנבוכדנצר אבוך לא נפק אסירא מן ביתיה לעלם, דהיכדין כתבא מפרש עליה: "אסיריו לא פתח ביתה" (ישעיהו יד יז). וכד אתחייבו סנאיהון דיהודאי, אתגבר וסליק עליהון נבוכדנצר אבוך, ואחריב ית ארעא דישראל ובזז ית קרתא ירושלם ואוקיד ית בית מקדשא בנורא, ואגלי ית עמא דישראל ואייתי יתהון לבבל, ואגלי עמהון ית יהויכין מלכא דבית יהודה, ואסר יתיה בבית אסירי תלתין ושבע שנין, מן קדם דלא שָׂם עלוי רעות אבוי דבשמיא. ואף נבוגדנצר אתגבר בלבביה ואמר: לית מלך ושליט אלא אנא, דהכא מפרש כתבא עלוהי: "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" (ישעיהו יד יד).

בהא שעתא עבד אוויל מרודך רעות אבוי דבשמיא, ועל לבית אסירי ואפיק מתמן ית יהויכין בר יהויקים מלך שבטא דבית יהודה, ונפקו עמיה כל אסיריא. מה עבד אוויל מרודך? בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן כל משחנין טבין וכל מיני בוסמין, ואסחי יתיה ומשח יתיה ואלביש יתיה לבושא דמלכותא, ואכל לחם תדירא קדמוהי כל יומי חיוהי. ודריוש מדאה קביל מלכותא.

הוא אחשורוש – מלכא פרסאה בר דריוש מלכא מדאה. הוא אחשורוש דאמר למייתי חמרא מן מאה ועסרין ושבע מדינן למאה ועסרין ושבע מלכין דגניין קדמוי, דישתי כל גבר וגבר מן חמר מדינתיה דלא יתנזק. הוא אחשורוש מלכא מעוותא. הוא אחשורוש מלכא טיפשא, דאמר: תיבטל מלכותי ולא תיבטל גזירתי. הוא אחשורוש דמתקלקלן עצתיה, ולא תקנן גזירתיה. הוא אחשורוש דאמר לאעלא ית ושתי מלכתא ערטילתא קדמוהי, ולא עלתה. הוא אחשורוש דבויומוהי אזבנוי דבית ישראל מגן בלא כסף, כדכתיב: "חנם נמכרתם" (ישעיהו נב ג). "הוא אחשורוש", דאשתחרו ביומוהי אפיהון דבית ישראל כשולי קדירא. הוא אחשורוש דאמר למיתי ארזי מן לבנון ודהב מאופיר ולא אייתי. הוא אחשורוש דביומוהי אתקיים על בית ישראל מה דכתיב בספר אורייתא דמשה: "בבקר תאמר מי יתן ערב" (דברים כח טז).

הוא אחשורוש – חמשא כתיב בהון "הוא", ואיתקריין רשיען, וחמשא כתיב בהון "הוא", ואתקריין צדיקיא:

  1. "אברם הוא אברהם" (דברי הימים א א כז).
  2. "הוא אהרן ומשה" (שמות ו כו).
  3. "הוא משה ואהרן" (שמות ו כז).
  4. "הוא יחזקיה" (דברי הימים ב לב יב).
  5. "הוא עזרא" (עזרא ז ו).
אלין חמש צדיקין.

וחמשא רשיען:

  1. קדמאה נמרוד, דכתיב ביה: "הוא היה גבור ציד" (בראשית י ט).
  2. "הוא עשו אבי אדום" (בראשית לו מג).
  3. "הוא דתן ואבירם" (במדבר כו ט).
  4. "הוא המלך אחז" (דברי הימים ב כח כב).
  5. "הוא אחשורוש". ‏[1]

ועל דאמר[2] ולא עבד, אתקצרו יומוי, ברם מלך מהודו ועד כוש, מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא, על מאה ועסרין ושבע מדינן.

הוא אחשורוש דקטל אתתיה מטול רחמוי, הוא אחשורוש דקטל רחמוי המן מטול אתתיה.[3]

הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש – והלא הודו וכוש קריבין הוואן חדא לחדא? אלא היך דהוה שליט בהודו וכוש, דהוון קריבן ליה, הכי הוה שליט על מאה עסרין ושבע מדינן ואפרכיא די להון. דכוותיה את משכח דשלמה מלכא שליט בכולי עבר נהרא "מתפסח ועד עזה" (מלכים א ה ד). והלא תפסח ועזה קריבין הוויין חדא לחדא? אלא היך דהוה שליט על תפסח ועזה די הוויין קריבין, הוה שליט על כולי עבר נהרא עלמא.

ארבע הינון דשליטו מסוף עלמא ועד סופיה: תרין מן אומי עלמא, ותרין מן ישראל. שלמה ואחאב, מן ישראל. בשלמה כתיב כדאמרית. באחאב כתיב: "אם יש גוי וממלכה" (מלכים א יח י). ונבוכדנאצר ואחשורוש. אלא אחשורוש אתקצרת מלכותיה, ולא הוה שליט אלא על מאה ועסרין ושבע מדינן. ולמה זכה די שליט על מאה ועסרין ושבע מדינן? אלא אמר קודשא בריך הוא: עתיד הוא למיסבה לאסתר, דהיא מן בנת בנתא דשרה, דחיית מאה ועסרין ושבע שנין. תיעול בת בנתא דשרה דחיית מאה ועסרין ושבע שנין, ותמלוך על מאה ועסרין ושבע מדינן.

הערות

  1. ^ ראו גם אסתר רבה א ב
  2. ^ שאמר לבנות בית המקדש.
  3. ^ שהרג אשתו ושתי בעצת אוהבו המן, כדאמר מר: ממוכן זה המן, והרג אוהבו המן בשביל אשתו אסתר.

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי בימי אחשורוש" – מלך פרס היה, שמלך תחת כורש לסוף שבעים שנה של גלות בבל.

"הוא אחשורוש" – הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

"המֹלך" – שמלך מעצמו, ולא היה מזרע המלוכה.

"מהדו ועד כוש" וגו' – המולך על מאה ועשרים ושבע מדינות, כמו שמלך מהודו ועד כוש שעומדים זה אצל זה. וכן "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" (מלכים א ה ד), שהיה רודה בכל עבר הנהר, כמו שהוא רודה מתפסח ועד עזה.

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – מֶלֶךְ פָּרַס הָיָה, שֶׁמָּלַךְ תַּחַת כּוֹרֶשׁ לְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל.
הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – הוּא בְרִשְׁעוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ (מגילה י"א ע"א).
הַמֹּלֵךְ – שֶׁמָּלַךְ מֵעַצְמוֹ, וְלֹא הָיָה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה.
מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ... – הַמּוֹלֵךְ עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת, כְּמוֹ שֶׁמָּלַךְ מֵהֹדוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁעוֹמְדִים זֶה אֵצֶל זֶה (שם). וְכֵן (מל"א ה,ד): "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה", שֶׁהָיָה רוֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹדֶה מִתִּפְסַח עַד עַזָּה.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי בימי – זה אחשורוש היה אחרי כורש וזרובבל עם הגולה בבית שני, רק לא נבנה הבית. ולפי דעתי שהוא ארתחששתא, וזה פירוש "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו", כאשר אפרש בספר עזרא. וטעם ויהי בימי – על כל הדברים תחילה שסיפר במגילה הזאת.

וטעם הוא אחשורוש – איננו כמו "אברם הוא אברהם" (דברי הימים א א כז). ויתכן שיהיה במלכי פרס הקדמונים מלך, שמו אחשורוש, ושניהם היו מלכים על פרס ומדי, רק זה אחשורוש השני מלך על מדינות אחרות שהן בין הודו ובין כוש. כי ארץ מדי ופרס צפונית לארץ ישראל והודו, רק כוש דרומית.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות:

כל מקום שאמר "ויהי בימי" בא לספר ענין זולתי בלתי נודע שהיה בימי איש הנודע ומפורסם, כמו (רות א, א): "ויהי בימי שפוט השופטים, ויהי רעב" וכדומה, ולא שיספר מה שקרה לאותו האיש בעצמו, ואיך אמר פה "בימי אחשורוש", היה "הוא אחשורוש" :
מה שאמר הוא אחשורוש מיותר, כי לא נודע את מי רוצה לשלול :
גם בכל המגילה קראו בתואר "המלך אחשורוש" זולת פה לבד קראו "אחשורוש" סתם שמבואר שמדבר מעת שלא מלך עדיין :
מה שאמר "המולך" משמע שמדבר על הוית ממשלתו, והיה לו לומר "אשר מלך" :

לבאר הפרשה הזאת צריך אני להקדים הקדמה אחת.

הנה המלכת המלך בימים הקדמונים בממשלות המצריים, הכשדיים והפרסיים והמדיים, היתה על אחת משתי דרכים :
א. המולך ע"י על ידי בחירת העם שהסכימו על איש אחד להמליכו עליהם :
ב. המולך ביד חזקה שכבש מדינה ומלך עליהם בעל כרחם כמ"ש על נמרוד.
ומזה עמדו אז שני מיני ממלכות:
א. ממלכה מוגבלת, והוא שמשרת המלך על העם היתה לה גבול ידוע, וזה היה לרוב במלך שנתמנה ע"י בחירת העם, שאז בעת בחירתם אותו שמו חוק למשפט המלך אשר מלך עליהם עד כמה תתפשט כחו וממשלתו, וע"פ הרוב מלך כזה נשבע בעת מלכותו לשמור הנימוסים והדתות אשר במדינה :
ב. ממלכה בלתי מוגבלת, והוא שהמלך היה לו רשות לעשות כחפצו ואך לפעמים שאל בעצת שרי העצה, וגם היה יכול לשנות דתות וחוקי המדינה ולחקוק חוקים אחרים תחתיהם, באופן שהוא היה המלך והמחוקק בעצמו.
והנה בין שני מיני הממלכות האלה, חמשה הבדלים :
א. המולך ממלכה מוגבלת - המלך היה שומר המדינה, והיה ראש המדינה לעשות משפטיהם וללחום מלחמתם וכל עניניהם, והם משועבדים לו לדברים הצריכים לצורך הכלל כמו המס וכדומה.
אבל המולך ממלכה בלתי מוגבלת בחזקה כמו סנחריב ונבוכדנצר - המדינה היתה משועבדת אליו, וכולם היו נחשבים עבדיו והיה לו רשות לעשות בהם כחפצו כאשר יעשה האדון בעבדו מקנת כספו :
ב. המולך ממלכה מוגבלת - האוצרות בגנזי המלכות היו שייכים אל המדינה.
ומי שמלך ממלכה בלתי מוגבלת, האוצרות היו שייכים לו לבדו, כמו פרעה ונבוכדנאצר :
ג. המולך ממלכה מוגבלת - לא היה אפשר לו לעשות דבר כללי אם לא בהסכמת שרי העצה.
ובממלכה בלתי מוגבלת - היה יכול לתקן ולהרוס הכל לבדו בלי נטילת עצה ורשות כלל :
ד. שהראשון - היה נתון תחת דתי המדינה ולא היה אפשר לו לעבור על דתות הקבועים.
והשני - הוא היה המחוקק והיה יכול לתקן חוקים אחרים כנ"ל :
ה. המולך ממלכה מוגבלת - לא היה אפשר לו לשנות עיר המלוכה לקבוע המלכות במקום אחר, רק היה צריך לישב על כסא מלכות המלכים אשר לפניו בעיר אשר זכתה בה מקדם.
אבל המולך בלי הגבלה - היה יכול לשנות כחפצו :

על פי הקדמה הזאת נבא אל הביאור.

הנה אחשורוש כפי קבלת חכמינו היה תחלה הדיוט, ואח"כ ע"י על ידי עשרו מלך על מדי ופרס ונתחזק במלכותו, עד שכבש כל המדינות קכ"ז במספר וביד חזקה. והנה כל האפרכיות האלה היו שייכים תחלה למלכות בבל, ועד עתה עמד כסא המלכות בבבל, כמו שנאמר בדניאל (דניאל ד, כו): "בהיכל מלכותי די בבבל", אבל בשושן לא היה כסא המלוכה, כמש"ש כמו שכתוב שם (דניאל ח, ב): "הייתי בשושן אשר בעילם המדינה", ולא הזכיר שהיתה עיר מלוכה. ובעת שכבש כל הממלכות האלה, למען תתקיים המלכות בידו, לקח את ושתי שהיתה מזרע נבוכדנצר לו לאשה, והיא היתה יורשת עצר, ומצדה היה המלכות מגיע לו גם בירושה, עפ"ז על פי זה היה המלכות נכון בידו, או מצד הכיבוש שכבשם ביד חזקה ומצד זה היה יכול למלוך עליהם ממלכה בלתי מוגבלת, או מצד הנחלה ע"י ושתי אבל מצד זה היתה מלכותו מוגבלת. ויען שבתחילת מלכותו נפתו המדינות לקבל עול מלכותו ולהיכבש תחתיו בחשבם שהמלכות מגיע לו בירושה ע"י על ידי ושתי, ומצד זה היה ראשית ממלכתו מלכות מוגבלת, והוא רצה להשתרר עליהם בחזקה בממלכה בלתי מוגבלת, היה זה עיקר התחבולה במה שהושיב הכסא בשושן, ובמה שעשה המשתה הגדול הזה, ובמה שצוה להביא את ושתי לפניו, כל אלה היו עצות עמוקות להוציא מגמתו אל הפועל להשתרר עליהם גם השתרר, וכמו שיתבאר.

ולכן הקדים "ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך וכו'", מספר כי אחשורוש לא היה מזרע המלוכה, וגם לא עלה על מלכותו בהדרגה עד שתחילה יהיה מלך על מדינה אחת עד שישכח שהיה הדיוט תחלה ואח"כ התגבר לאט לאט, רק "ויהי בימי אחשורוש", "בימים ההם" - שעוד היה אחשורוש והדיוט, "בימים ההם" בעצמם, "הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש", באופן שלא זכרו שמלך במדינה פלונית מלך מהודו ועד כוש, ורק זכרו שאחשורוש הדיוט "מולך מהודו ועד כוש", וגם בימים ההם מלך על "שבע ועשרים ומאה מדינה", ולא היה בין הדיוטותו למלכותו העצום משך זמן, רק בימי הדיוטותו פתאום נתהוה מלך עצום ומושל עמים רבים :

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה קיימו וקבלו רז"ל (אסתר רבה פתיחתא יא), כי בכ"מ כל מקום שנאמר "ויהי בימי" - צרה. ומנו ה': "ויהי בימי אמרפל", "ויהי בימי שפוט השופטים", "ויהי בימי אחז", "ויהי בימי יהויקים", "ויהי בימי אחשורוש". ומה צרה היתה שם (אסתר ג יג): "להשמיד להרוג ולאבד וגו'". ויחסו שם רז"ל הדבר אל המן, כי הוא פעל ועשה. וזה סוף מאמרם ז"ל, "המן הרשע שחיק טמיא התחיל עוקר בגפנים הה"ד להשמיד וגו' התחילו צווחין וי ויהי בימי אחשורוש":

א. וראוי לשום לב, כי כאשר בד' האחרים נתייחס ה"וי" אל עושהו: "ויהי בימי אמרפל" - כי אמרפל היה שבקש להרוג את אברהם, וכן "ויהי בימי שפוט וגו'" - כי השופטים היו סבת ה"וי", וכן "ויהי בימי אחז" - שאחז בתי כנסיות ומדרשות, וכן "ויהי בימי יהויקים". ולכן גם פה מהראוי ייחס ה"וי" אל המן ולא לאחשורוש:

ב. אומרו "הוא אחשורוש", כי מי לא ידע שהוא אחשורוש? וכן אומרו "המולך וגו'", כאלו היה אחשורוש זולתו שלא מלך השיעור ההוא, ואמר כי זה היה אותו שהיה "מולך מהודו וגו'", ואנחנו לא נדע לא זה ולא אותו:

ג. מה בצע כי נדע מספר מדינותיו?:

ד. באומרו: "בימים ההם" כי אם היה נזכר למעלה פרטות ימים מימי מלכותו יצדק יאמר בימים ההם, כי אומר "ההם" יורה על פרטות ימי' נזכרים. אך לא נאמר רק סתם: "בימי אחשורוש" שהיה מולך "מהודו וגו'":

ה. כי אומרו "ויהי בימי" יראה כי בא לספר מה היה בימי אחשורוש והספור יראה שהוא ענין עשותו "משתה לכל שריו וגו'", וא"כ אם כן אומר "בימים ההם" הם דברי מותר, כאלו כלתה גזרת התחלת פסוק ראשון ויספר דבר אחר ויאמר בימים ההם קרה שני שעשה משתה וגו'. שאם הכל הולך אחר אומ' "ויהי בימי" יאמר: ויהי בימי אחשורוש כשבת המלך וגו' עשה משתה ומה ענין אומר "בימים ההם"?:

ו. למה זה יסתום ויחזור לפרש כי אחר היותו עתיד לומר זמן מסויים בשנת שלש למלכו למה זה יקדים לומר בימים ההם אשר לא יובן פרטות הזמן? וטוב היה יאמר תחלת דברי פיהו ככתוב השני: "בשנת שלש למלכו... כשבת המלך וכו'" עשה משתה וידוע שהיה בימים ההם כי שנה שלישית למלכו בימים ההם היתה בלי ספק:

ז. מה טעם למשתה ההוא?, כי הנה רז"ל אמרו (אסתר רבה א טו): על שגמר מלאכת הכסא, או על השלימו זמן לביטול מלאכת ב"ה בית המקדש ויש אומרים (ילקוט שמעוני על אסתר/רמז תתרמו): שעמדו עליו אפרכיות וכבשן וי"א יש אומרים גינוסיא שלו היה וראוי לחזר אחר טעם שימצא כתוב בספר:

ח. אומרו (אסתר א ג): "לפניו", כי היא מלה מיותרת וטפלה מבלי מלח. כי מהראוי לא יאמר רק: "עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס וגו'... ולשרי המדינות" כי אומרו: "לפניו" מורה שלא עשה להם משתה כ"א כי אם שהיו לפניו לבד כשעשה המשתה "לכל שריו ועבדיו" והלא כמו זר נחשב שעבדיו יאכלו והם ירעבו:

ט. באומרו "בהראותו וגו'" שאם הוא שאחר אכלם ושתותם הראה להם "את עושר וכו'" וראוי לומר: "ויראם את עושר וכו'". ואם הוא כי ראשונה הראה להם עשרו ואח"כ עשה משתה וזהו "בהראותו את עושר וכו'", כי כאשר הראה עשרו עשה משתה, למה היפך הסדר ולא היחל בהוראת עשרו וסיים במשתה.

ולא עוד אלא שאומרו: "בהראותו" הוא כמודיע אותנו ואומרו: תדע מתי עשה משתה וכו', בהראותו את עושר וכו'. וזה בלתי צודק רק ליודעים שהראה עשרו ומתי היה, אך אנחנו לא נדע לא זה ולא אותו ואיך יאמר להודיע מתי עשה משתה שהיה בהראותו? ואם כיוון לתת טוב טעם אל עשותו משתה לומר תדע טעם המשתה הזה היום מיומים הוא בסבת הראותו את עושר וכו' ולכן עשה משתה הלא תיכפל השאלה גם אל הראות העושר למה הראה את כל זאת בעת ההיא:

י. אומרו: "שמנים ומאת יום", למה לא צירפם למנין חדשים ולומר "ששה חדשים" ולא יפרט אותם למנין ימים, בהיות שיעור רב, וגם ייתור אומר ימים רבים.
וגם כל כפל לשון הכתוב "עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו". וגם שנוי הלשונות:

י"א. באומרו "ובמלאת הימים וכו'" כי ראוי לשום לב אם שני משתאות היו כדעת המתרגם אחד קודם הראות עשרו ואחד אח"כ, או שזה הנזכר פה הוא הקודם. אם הם ב' משתאות צריך לתת טעם למה עשה הב'.
ואף אם נאמר שהיו אחד קודם הראות העושר, ואחד אחרי כן לעשות שמחה לפניו ולאחריו, למה הראשון היה ל"שריו ועבדיו וחיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות", והשני היה "לעם הנמצאים בשושן הבירה", והראשון לגדולים והשני למגדול ועד קטן. ובשני נאמר מקום שנעשה בו "בחצר גנת וכו'", ובראשון לא נאמר מקום שנעשה בו.
ואם לא היה רק משתה אחד למה נזכר שני פעמים, וגם פעם אחת יקדימנו להוראות העושר, ופעם אחרי כן, ולא יבצר מהיותו או קודם הראותו את עושרו או אחרי כן. ולמה ישנה בקרואים אם הכל אחד:


והנה על הקושי הב' שהערנו, אחשוב כיונו רז"ל במאמרם במדרש חזית וז"ל (אסתר רבה א ב):

"הוא אחשורוש", חמשה הוא לרעה וחמשה לטובה, ה' לרעה:
ה' לטובה:
ר' ברכיה בשם רבנן: אית לן חד דטב מכלהון: (תהלים קה, ז): "הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו" שמדת רחמיו בעולם ע"כ עד כאן.

וראוי לשום לב על דבריהם:

  • מה ענין "ה' הוא לרעה וה' לטובה", מה טיבן של אלו.
  • ולמה מנאם.
  • ומה יתן ומה יוסיף.
  • ועוד כפי הנוסח הזה הנמצא במדרש מביא ששה לטובה ואם "הוא אהרן ומשה" ו"הוא משה ואהרן" יחשוב כאחד למה יביא את שניהם.
  • ועוד, המציאה הטמונה אשר מצא "רבי ברכיה בשם רבנן אית לן חדא דטב מכלהון", ומי בער לא ידע כי אין כאלקינו שהוא טב מכלהון.
  • וגם אומרו בלשון זה: "אית לן חד וכו'" ולא אמר "הקב"ה מכלהו".
  • ועוד כי כמה פסוקים הוזכר בהם הוא בו יתברך: "ה' הוא האלקים", "כי הוא אלקינו ואנחנו עמו" וכאלה רבות אין מספר, ולמה בחר בפסוק זה מבכלם.
  • ועוד מה ענין אומרו שמדת רחמיו בעולם והוא הפך הכתוב שידבר במשפטיו והוא מעתיקו לענין רחמים:

אמנם אין ספק הוקשה להם אשר הערנו ייתור אומרו: "הוא אחשורוש" והשיב כי עשרה המה, ה' לטובה וה' לרעה שנאמרו לידרש, וזה אחד מהם. והענין להורות גדולתו והשגחתו יתברך בעולם לתקן עולם.
כי הנה מצאנו ראינו, ה' בני אדם קמו עמדו לנתוץ ולנתוש ולהאביד ולהרוס ה' עקרים גדולים אשר קיום ישראל והעולם תלוי בהם.

והם:
א. אמונת מציאתו יתברך.
ב. ברית מילה.
ג. ארץ חמדה שתליות בה עיקר המצות והשפע לקיום ישראל כנודע.
ד. תורה.
ה. ב"ה בית המקדש:

ושיעור הענין,

  • כי ראשונה יכיר האדם שיש מלך המולך ומושל עליו.
  • ואחרי כן ידבנו לבו להיות עבד חתום בחותמו.
  • ואחרי כן יקח למושב לו חצר המלך לעמוד לשרת שם את מלכו כי שם ביתו.
  • ואחרי כן ילמוד סדר עבודת המלך ומשפט שירותו למען ישכיל לדעת במה יתרצה אל אדוניו שיהיה לבבו שלם עמו.
  • ואחרי כן להיות כי לא יבצר ממנו שגגה בעבודת מלכו וישנאהו, על כן יחקור וידרש איזה הדרך יתפייס המלך ההוא וישוב ירחמנו ויאהבנו כאשר בתחלה טרם עבור רצונו.

והן הנה ה' הדברים הנאמרים בין המלך מלכו של עולם ובין העם

  • כי בראשונה יכיר האדם מציאותו יתברך.
  • ואחרי כן יחתום בחותמו לעבד לו יתברך, הוא חותם אות ברית קדש.
  • אחרי כן ילך לו אל ארץ חמדה כי שם ביתו ית', כמשז"ל כמו שאמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה מו ט): "אם אתם מקבלים את המילה אתם נכנסים לארץ", והוא כי בה :*בחר ה' לעבדו שם כל הקרובים אליו.
  • רביעית היא התורה המביאה לידי מעשה כי בה ידע האיש מה יעבוד את ה'.
  • ועל כי (קהלת ז, כ): "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ע"כ על כן צריך חמשית, הוא בית המקדש לכפר בו עליו על כל אשר יחטא ואשם.

והנה:

  • נמרוד נגע בראשונה כי הוא היה גבור ציד צד את הבריות ומקרבם לע"ג עבודת גילולים ומה גם למאמרם ז"ל בפרקי דרבי אליעזר כי נמרוד היה מלך על דור הפלגה והמריד את כל העולם בהקב"ה והיה משכח שם מציאותו יתברך מכל הבריות. ואלו כך היה הדבר נמשך, היה העולם אבד בודאי.
  • וכן עשו היא היחל לבטל ברית מילה מזרע אברהם.
  • וכן דתן ואבירם החילו למאוס בארץ חמדה ומה גם לרז"ל רבותינו זכרונם לברכה באומרם (במדבר יד, ד): "נתנה ראש ונשובה מצרימה" - שבמיתת אהרן הקימו את דתן לראש ואת אבירם למשנה במקום משה ואהרן, ושבו אחור כמה מסעות בדרך מצרים.
  • והמלך אחז ביטל התורה כמאמרם ז"ל (סנהדרין קג:) על "צור תעודה כו'" (ישעיהו ח טז).
  • ואחשורוש ביטל עבודת ב"ה בית המקדש (אסתר רבה א א).

והנה, אם למה שהאדם בעל בחירה היה כל אחד מאלה תופס אמונתו וממשיכה, בלי ספק שהיה העולם בלתי מתקיים. אך מעשיו יתברך החושב מחשבות לבלתי ידחו עמו ישראל, ראה והתקין לעומתם מתקנים עותתם מקבילים אליהם, ה' לטובה נגד ה' לרעה ולרמוז אל היותם מקבילים, נאמרה תיבת הוא במערכת ה' לטובה מול מערכת ה' לרעה

  • לעומת נמרוד שהמריד את כל העולם בהקב"ה בא אברם והקריא שמו יתברך בכל העולם כנודע.
ולהמתיק הדבר, נשית לב אל מאמר רבונתינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק כו): כי כאשר נולד אברהם בקשו להורגו ונטמן בארץ כמה שנים כי זה היה הראשון שבנסיונותיו.
וגם ארז"ל בפרקי דרבי אליעזר: כי בהיות אברהם בן תרח בן מ"ח שנה, עבר לפני המגדל שהיו בונים דור הפלגה, והיה נמרוד מלך עליהם. ויאמר להם אברם: מה זה אשר אתם עושים, העל ה' אתם מורדים ולא תצליחו. ויגידו לנמרוד, ויאמר: מה לנו ממנו והוא פרדה עקרה שאינו מוליד, מיד ויקללם אברם בשם ה' ואז נתפלגו:
וכן בסדר עולם כי בן מ"ח שנה היה כאשר נפלגה הארץ. ועל כל זה ראוי לתת טוב טעם מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להורגו בהולדו, והוא לא הרע ולא השחית להם ומה זו תשובה שהיה עקר הלא אם הוא עקר קללתו להם עשתה פירות?
אך הענין דרך קצרה הוא, כי נמרוד וסיעתו בוני המגדל ההוא לא להגביה בנין להגיע עדיו יתברך להלחם בו כאשר ילחם איש באיש כיוונו, כי זה היה פתיות, ובל ידעו מה. אך כל ישעם וכל חפץ להגביר כחות הטומאה בעה"ז בעולם הזה כי חכמים היו להרע ובקשו לעשות בלהטיהם כן, כמ"ש בספר הזוהר וזהו (בראשית יא ב): "וימצאו בקעה" כי מצאו מקום מוכן לפורענות מחשבתם כי שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח וכל סיעת מרחמוהי והמה בחכמתם הכירו כי איש היה עתיד להוליד יפילם וישפילם ויהפך כל מזימותם וישים לאל כל מחשבתם, הוא אברהם. כי לעומת היותם מגבירים כח הטומאה בארץ היפך אברהם השטה והשכין שכינה בעולם, והכריז והקדיש שמו יתברך בארץ לכל יושביה. ועל כן נמרוד באסטרולגי"א שלו הבין בדבר ומאז נולד בקשו להורגו.
וגם אח"כ כאשר קללם בשם ה' אמר פרדה עקרה, כלומר לא נירא ממנו ינגד אותנו כי לא תמשך אמונתו אחריו כי עקר הוא. והוא כמאמרם ז"ל בפרקי דרבי אליעזר: שכל אשר למדו מאברהם והנפש אשר עשה לא נמשכה אמונתם לזרעם אחריהם זולתי ליוצאי חלציו. וז"א זהו אומרו "פרדה עקרה", כלומר הבלתי יוצאי חלציו לא ימשכו אחריו ואין פחד מזרעו כי עקר הוא. ולא ידע כי אין מעצור לה' להושיע, כי אברם אינו מוליד אברהם מוליד כמז"ל. וזהו (דברי הימים א, כז): "אברם הוא אברהם", כלומר אשר הוא "אברם" שאינו מוליד שעל כן לא היה ירא נמרוד פן יבא ויתקן את אשר עותו, "הוא אברהם" ויוליד כי נעשה כבריה חדשה כמאמרם ז"ל ותקן את העולם כלו בכבודו יתברך לעומת אשר קלקלו נמרוד:
  • ולעומת אשר היחל לקלקל עשו שהיה ראשון למבטלי מילה מזרע אברהם, אמר "הוא משה ואהרן" כי אשר היחל לבטל עשו ונמשך בישראל תיקן משה ואהרן כמז"ל בש"ר שהיה משה מל ואהרן פורע. והביא "הוא משה ואהרן", "הוא אהרן ומשה" על כי כך היא חשובה מילה כפריעה ופריעה כמילה:
  • ונגד מאוס דתן ואבירם בארץ חמדה, ויניאו את לב בני ישראל להתרחק ממנה, הקים הוא יתברך את דוד האומר (שמואל א כו יט): "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים" שחיבב את הארץ, עד גדר העלות על עצמו בהתרחקו ממנה באונס לעובד ע"א והיה בוכה לעיני כל רואיו להחזיק את לבם לכבד את הארץ הפך דתן ואבירם אשר הניאו את לב בני ישראל והיו משיבים את העם מצרימה.
  • ולעומת אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות בל יעסקו בתורה, הקים הוא יתברך את חזקיה שתלה חרב ואמר כל מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב הזה:
  • ולעומת "הוא אחשורוש" שביטל עבודת בית אלקינו, "הוא עזרא עלה מבבל" ותיקן והעמיד את ב"ה על מכונו, כי זכותו היה מעיר לעזור באמת.

ושמא תאמר, אם כן איפוא שזה לעומת זה עשה האלהים וכל הבא להרע עשה הוא יתברך לעומתו מי שיתקן, אנו בגלות החיל הזה המר והנמהר מה תהא עלינו בל נאבד ח"ו חס ושלום בטרם תבא תיקון הגאולה כי מי לנו יתקן גדולים כראשונים לעומת כל מי שיקלקל ויגרום פורענות?
לזה בא ר' ברכיה ואמר: "אית לן חד" כלומ' לנו בני הגלות בדורותינו אלה יש לנו אחד דטב מכלהון שיעמוד לנו בכל צרותינו ולא נאבד. כי בדורות הראשונים היו אנשים מספיקי' לתקן ולהגן בזכותם, ואנו אין לנו אלא הוא יתברך וזהו הוא "ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו" כלומר מדת ה' שהוא מד"ר מידת רחמים, והיותו אלהינו ביחוד הוייתו זאת היא לנו גם בעשותו בכל הארץ משפטיו ורוגז דיניו לרחמנו ומה מתקו דבריהם באו' "שמדת רחמיו בעולם", ולא אמר שמרחם בעולם לרמוז אל ה' הנזכר הוא מדת הרחמים שמתנהג בו כמשפטו הנה במאמר זה מיישב יתור או' "הוא אחשורוש" אשר הערנו.

ועל דרך הפשט, נניף יד על כל ההערות אשר הערנו בדרך ישרה שיבור לנו הוא יתברך ויכונו יחדיו ההערה זו עם כלנה והוא בתת טוב טעם ודעת

  • ומה צורך בספור ש(אסתר א, ט): "ושתי המלכה עשתה משתה"
  • מה לנו לדעת ענין ואשר עשתה ו"אשר נגזר עליה",
  • ושממוכן הוא המן היה בעוכרה,
  • ושעל פיו מתה,

ואחשוב כי במתק לשון רז"ל כיוונו להשיב על זה באומרם וז"ל במדרש:

"ויהי בימי אחשורוש" - שהרג אשתו מפני אוהבו "הוא אחשורוש" - שהרג אוהבו מפני אשתו ע"כ: והנה יראו דברים אשר אין בהם חפץ כי מה להם הרוג את אשתו מפני אוהבו, והרוג אוהבו בשביל אשתו. אך הוא שדעתם כי בא הכתוב בפתח דברי המגלה ביתור או' ה"וא אחשורוש" להודיע את אשר הפליא לעשות הוא יתברך עם ישראל עמו בימים ההם כי אחרי נמכרנו להשמיד וגו' גאולה היתה לנו מאתו ית' והנה היה מקום לאיש שוגה ופתי לדבר ולומר הלא רב טוב לבית ישראל להציל את נפשותינו בימי אחשורוש והיא שעמדה לנו כי אחות היה לנו בבית המלך באופן ימעטו וישוחו חין ערך נסו ית' אשר הגדיל לעשות על כן היחל ואמר הכר נא גדולת הנס והפורקן כי הנה וי היה לך בימי אחשורוש שהרג אשתו בשביל אוהבו ולא שב אפו ממנה עד כלה הרעה ולא שת לב על אשתו והרגה מפני אוהבו והוא אחשורוש בהויתו ההיא היפך והרג אוהבו בשביל אשתו כלומר איך תחזקנה ידיך ויפתה לבך לאמר כי אחות היה לך בבית המלך כי הלא זה דרכו להרוג אשתו בשביל אוהבו וא"כ גם עתה יהרוג את אסתר בשביל המן אוהבי והיה נכשל עוזר ונפל עזור ח"ו לולי ה' היה לנו ויהפך לבו מן הקצה אל הקצה שעם היותו הורג אשתו בשביל אוהבו הוא אחשורוש בהוייתו היפכו הוא ית' יהרוג אוהבו בשביל אשתו וע"כ סיפר כל המאורע למען יראו וידעו גודל רוגזו כי כאשר כעס על אשתו הרגה בדבר ממוכן למען יפלא בעינינו מה שאח"כ הרג אוהבו בשביל אשתו. והנראה בעינינו הלא הוא כאשר נזכיר דברי רז"ל בפר"א הלא המה כי מתחלה מלך בכל האיפרכיות שהם ר"מ מדינות ובבטלו עבודת ב"ה איבד קי"ג מדינו' ולא השליטו ה' מאז רק בקכ"ז מדינו' הנותרות. ונבא אל הביאור והוא כי מתחלת דברי המגילה תעיד ותגיד גדולת הנס אשר הפליא לעשות הוא ית' עמנו הפלא ופלא בל יעלה על לב איש לדבר ולומר הנה אשר הי' מבקש רעתנו המן הרע היה שבקש להשמיד וכו' ועלינו לשבח למלך אחשורוש שהטיב עמנו ואותו תלה ויתן יד ליהודים להנקם ממבקשי רעתם ואת עשרת בני המן תלה וגם מתחלה לא פי' למלך המן הרע ההוא על איזה עם היה גוזר הגזירה הרעה ההיא רק ישנו עם סתם ואולי אם היה מגלה לו מיד על איזה עם היה לא מכרם לו באופן דהוי והצרה בימים ההם לא למלך תתייחס כ"א להמן צורר היהודים אך ההצלה והששון ושמחה אשר נהפכה לנו אח"כ היא תתייחס אל המלך כי הטב הטיב עמנו ומה גם אחרי אשר הראה ה' לו את כל הרעה ההיא אבדו קי"ג מדינות בבטלו עבודת בית אלהינו כי עוד לא יעשה אשר לא טוב לישראל ובכן יקל בעינינו גודל נסו ית' כי לא מהמלך היתה שימה להשמיד את ישראל ע"כ בא ויאמר דעו איפא כי אדרבה הוי והצרה אל אחשורוש תתיחס כי לבבו היה למרע על יש' וזהו ויהי וגו' כלו' הוי הי' לנו בימי אחשורוש כי אליו יתייחס ולא אל המן בלבד כי יד המלך היה במעל ראשונה כי גם שהמן היחל הוא היה חפץ יותר כאשר משלו משל רז"ל לבעל התל ובעל החריץ וגם הוא נתן טבעת בידו עם היותו המוכר אשר לא כדרך המוכרים כי הם יקבלו אך הוא שיותר היה חפץ הוא למכור מהמן לקנות ואל ישיאך לבך לאמר הלא לא יבצר מהכנע לב המלך על אבדן קי"ג מדינות כי הלא דע לך כי הוא אחשורוש כלומר הוא בהוייתו הראשונה עם היותו עתה המולך מהודו ועד כוש קכ"ז מדינה בלבד ולא בר"מ מדינות כאשר בתחלה עודנו בהויתו כי לא נכנע לבו על אבדן קרוב לעד חצי המלכות והנה יתחמץ לב השומע ישמע כדבר הרע הזה היתכן כי לא נעצב המלך אל לבו על אבדן קי"ג איפרכיות ע"כ אמר ראה בעיניך כי כן הוא כי הנה בימים ההם כשבת וגו' כלומר בימים ההם שהוא בימים אשר לא השליטו ה' רק בקכ"ז מדינה הגדיל לעשות משתה ושמחה רבה מאוד ובגלל הדבר הזה לא היחל בזמן מסויים לומר בשנת ג' למלכו כשבת המלך וגו' רק אמר בימים ההם על לא דבר כי באו' בשנת שלש וגו' במה יודע אם היה טרם אבדן קי"ג מדינות או אח"כ ע"כ נאמר בימים ההם לומר בימים ההם שלא משל ממשל רב כאשר בתחלה רק על שבע וגו' כנז' היה מה שאו' לך בשנת שלש וגו' עשה משתה ולבל תאמר היתכן כי לא בינת אדם לו להרגיש חסרונו שיפליג עתה בשובע שמחות כי הלא אשר פעל ועשה כדבר הזה הוא כשבת המלך על כסא מלכותו כי ראה כי נתיישב מלכותו והיה בטוח יחיה בנותר ולא ימרדו בו כי עם היותו יושב בשושן הבירה יהיה מלכותו בכל משלה ואין מכלים וזהו על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה שהיה הכסא מתייחס אל מלכותו הנז' עודנו בשושן הבירה מבלי יתפשט בו להטיל עליהם מוראו ע"כ בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו ושמא תאמר ובמה יודע עתה שלא ימרדו בו מלכי האיפרכיות הנותרים כראשונים לז"א ושרי המדינות לפניו כי חיל פרס ומדי ושרי המדינות הם מלכי האיפרכיות באו לפניו איש ממקומו להיות סרים אל משמעתו ולעבוד עבודתו והנה היה מקום לומר כי לא טובה העצה אשר נתיעץ לעשות כי הלא התחברות יתירה מביא לידי בזיון ובהשתוות יחד לאכול ולשתות מלך ושרים כאיש א' חברים ימים רבים יהיה סבה להקל בחשיבותו ויבזוהו בעיניהם ויקל להם למרוד בו וגם לאומר' מרז"ל שושתי זימנה את השרות שאמרה אם ימרדו בבעלה יהיו נשיהם ממושכנות על כן אמר בהראותו את עושר וגו' לומר כי אשר עשה משתה כו' בעוד שרי המדינות לפניו היה בהראותו את עושר וכו' שמונים ומאת יום והוא כי לתווך האהבה עשה המשתה ולבל ימשך ממנו בזיון הי' המשתה בעת הראות עשרו כדעת רב ושמואל במדרש כי בזה מלבד הראותו שלא ישתוו אליו כיון להפיל חיתתו ומוראו אליה' שייראו מלפניו כי יאמרו מה נרדוף לו ומי יערב אל לבו לקשור עליו קשר והלא כביר מצאה ידו להפיל ולהשפיל את כל המורדים בו ועל כן נאמר בהראותו ולא ויראם לומר כי אשר נאמר עשה משתה וגו' היה בעת הראותו או סמוך לו לבעבור תהי' קשר האהבה וקניית היראה באים כא': עוד יתכן מעין האמור על פסוק ראשון ועד"ז בכלנות המקראות שאחריו בשים לב דרך כלל אל מסקנת הגמרא לחייב קריאת המגלה כלה מויהי בימי אחשורוש כי הלא כמו זר נחשב אצל הנס והפורקן ספור יקר תפארת גדולתו והראותו את עושר כבוד מלכותו ועשותו משתה לכל שריו ועבדיו ושרי המדינות לפניו ורצפת אבניו בהט ושש ודר וסוחרת וחור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ והשקות בכלי זהב ושגם ושתי המלכה עשתה משתה נשים ושהמלך אחשורוש אמר להביא לפניו ולא באה ואשר הדת נתנה להמיתה כדבר ממוכן כי הן כל אלה הדברים בלתי נוגעים אל עקר הנס כ"א מאיש יהודי והלאה:

ואמנם אומר כי הנה השתלשלות ספור כל ההקדמה הזאת מראש המגלה עד איש יהודי הן המה פתח עינים לראות מפלאות תמים דעים כי בהמה יגדל נא כח הנס ופלא אשר הפליא לעשות הוא ית' עם ישראל עמו בימים ההם כי הלא היה מקום לאשר לא חלק לו בבינה להביט והתבונן נפלאות אל אשר הפליא חסדו לנו בימי המלך אחשורוש להקטין איפת הנסים והפורקן אשר עשה אלקי' לנו בימים ההם בהקריבו אש זרות הטבע אל ההצלה באמת באמור לא על חנם שב אף המלך ולא כלה הרעה ככל פתגם מעשה הרעה אשר גזר על היהודים לאבדם וישלח ספרים אל כל מדינה ומדינה ואל כל עיר ועיר נכתב ונחתם בטבעת המלך כדת מדי ופרס די לא להשניא. לולי כי לא השחית מאמרו אם לא בעבור א' מעשרה. או כי זכר את אשר עשה בבטלו עבוד' בית אלהינו ואשר נגזר עליו כדעת המדרש והמתרגם כי ככלותו לבגוד בגדו בו קי"ג מדינית ותחת היותו מולך בר"מ מדינות לא מלך אח"כ כ"א בקכ"ז מדינת ע"כ מדאג' מדבר פן יניף הוא ית' ידו שנית עליו וכמקר' הכסיל פרעה גם היא יקרנו כאשר החלה ונגעה בו יד ה' ע"כ שב ורפא לנו להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי. או טעם ב' לומר אין זה כ"א מאת השרים והפחות הרודים בכל חיל עם ומדינה היתה זאת לנו כי לא היה עם לבבם לעשות את מצות המלך להשמיד וגו' והן המה היו מעיר לעזור כי שלמים היו עם היהודים הגרים אתם ויחזיקו באגרו' שניו' אשר לא כדת כי כתב אשר נכתב בשם המלך וגו' כראשונות אין להשיב. אך המה היו במורדי מאמר פתגם המלך באגרות ראשונות כי מורא לא יעלה על ראשם ממלכם כי הלא שריו יחדיו מלכים גדולי עולם והוא צריך אליהם. או יאמר איש טעם ג' לא כראי זה ולא כראי זה רק שזכר את אשר עשה ואשר נגזר על היהודים לאבדם וירא כי זה איננו שוה לו כי נזק המלך באבדן מנדה בלו והלך. מעם רב ועצום יתר על שבח עשות רצון המן הרע ההוא ע"כ נחם על הרעה אשר דבר לעשות כי נתן בכיס עינו. או יאמר איש טעם ד' הלא אין זה כ"א המלך אחשורוש אוהב היהודים היה כי ע"כ ראה והתקין ויכרה להם כירה גדולה בחצר גנת ביתן המלך ויושיבם על מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש וגו' ויטע אהלי אפדנו חור כרפס וגו' על גלילי כסף ולולא גדלה אהבתו אותם לא עשה המשתה השנית כי אם מאהבתו אותם ומה גם במז"ל כי עד שהמלך במסיבו ענה ואמר אלהיכם יעשה לכם סעודה כזאת וכו' ואשר היה מסכים הולך בעצת המן הרע אשר חשב על היהודים לאבדם לא הבין דרכו כי לא פורש על איזה עם פרש רשת לרגלו כ"א ישנו עם וגו' ולא נודע אליו כי על ישראל יתווכח עד אשר נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה ככל אשר צוה המן כי אז שנה ופי' על היהודים לאבדם ולא עצר כח לשוב אחרי הודאתו הסתמי': או טעם ה' כי יאמר איש אל נא תגדל מעלות הנס אשר הפליא לעשות אלהינו מרחם בימים ההם כי הלא לא אשמים היו אז ישראל לפני המקום כי לא חטאו לו חטאה גדולה שיתחייבו עליה ככל הרעה אשר נגזר עליהם כ"א השתחוו לצלם לא עשו אלא לפנים ואם נהנו מהסעודה אנוסים היו. או טעם ו' כי יאמר איש הלא גדול מרדכי בבית המלך ואוהבו אז יותר מאהבתו את המן כי ראה כי מרדכי היהודי עשה והצליח במלחמה מה שלא הצליח המן כנודע מרז"ל ומהמתרג' ע"כ נקל הוא יעשה המלך כרצון מרדכי וישוב מעשות רצון המן למענו: או טעם ז' כי יאמר נא ישראל טוב להודות לאסתר המלכה כי היא שעמדה לנו לפני המלך כי נפלאתה אהבתו לה מאהבת נשים ובטל רצונו מפני רצונה ויפרקנו מצרינו המן הרע ואותו תלה על עץ אשר שלח ידו בעמה ומולדתה: או טעם ח' לומר כי אשר היה לנו מעיר לעזור הוא כי מלך הפכפך היה משתנה לכמה גוונים רגע ידבר לנתוץ ולנתוש על גוי ועל אדם ובמעט רגע ישוב ירחמנו ואהנייא לן שטותיה: או טעם ט' כי כן דרך המלך גדול כמוהו כי במשפט יעמיד ארץ ואם יצא דבר מלכות מלפניו אשר לא כדת עוד ישקיף ויראה בעומק הדבר אם טוב ואם רע ע"פ המשפט ואם יראה כי שגגה היא ישיב גזרתו ויתקן את אשר עוותו ובכן יעלה על לב איש לדבר ולומר לא על חנם השיב אחור כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך שהוא שלא כנימוס ושלא בכבודו אם לא כי שב וראה כי אשר לא כדת היה הדבר ושב ורפא לנו: או טעם י' הלא היא פן יאמרו ישראל הלא המלך ההוא זכר את ושתי שבטענה קלה סבב מיתתה לבל יבזו הנשים בעליהן בעיניהן ע"כ בראותו את ממוכן הוא המן שגם על אשתו זאת פרש מצודה אז אמר אין זה כ"א רעה עינו על שוכבת חיק המלך והנה שונה באולתו כי ראה מעשה אסתר ונזכר הלכת ושתי כי הוא גזר עליה על קלה שבסבו' ואז נהפך לבו בקרבו לאויב לו. על כן מרדכי ואסתר ראו והתקינו כל סדר השתלשלו' סיפר ההקדמה הזאת למען נשכיל חין ערך גודל הנס הגדול ורב ורם הלא היא להסיר מלב המקילים בו מהטעמים הנאמרים והוא על הטענה הראשונה ראו נא תוקף לבו כי לא נכנע על אבדן קי"ג אפרכיות וככחו אז בהיות מלכותו שלימה כחו עתה נגד ישר' וזה החילו ויהי וגו' לומר וי היה לנו בימי אחשורוש כי כל הדברים אשר יפול לב אדם עליהם להקל ערכו אינם כי הלא לא ימנע מעשות הרע על אבדן קי"ג אפרכיות אחר שלחו יד לבטל בנין ב"ה כי הנה הוא אחשורוש בהוייתו הקדומה גם עתה המולך בקכ"ז מדינה שחסרו מהר"מ מדינות קי"ג כי אמיץ לבו ואדרבה בימים ההם עשה משתה וגו' כי לא נעצב אל לבו מדאגה מדבר אבדתו כמפורש למעלה. ועל הב' שהוא כי שרי המדינות לא לבם הלך בעצת המן וע"כ שמו לאל מלתו של מלך באגרות ראשונות כי נקל בעיניהם למרוד בו כי הנה גם זה לא היה כי אדרבא כלם סרים אל משמעתו כי בעשותו משתה וגו' היו שרי המדינות לפניו ומה גם כי יבישו ממנו מפני הכבוד אשר כבדם במשתה ומפני היראה כי הלא היה בהראותו את עושר וכו' ויראו מלפניו כי כח ואל לו ברוב עושרו להנקם מהמורדים בו:

וגם מן הטעם הג' איננו שוה להניחנו על אבדן מסים ואנרוניו' כי הלא התמיד הראותו יקר תפארת גדולת עושרו שמונים ומאת יום שהוא רבוי עצום כאשר יבא ביאורו ואיש אשר אלה לו כקש נחשבו לו מסי ישראל כי הוא ממלכי מדי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו. ועל הד' אמר ראו נא כי אדרבה שונא ישראל היה כי הלא אחר שהזמין שריו ועבדיו וכו' ושרי המדינות לפניו מה בצע לחזור ולהזמין כל העם הנמצאים בשושן הבירה המון עם הארץ בכבוד גדול בחצר גינת וכו'. חור כרפס וכו' על רצפת אבנים טובות ומרגליות אם לא שלבו הלך בעצת המן כמפורש במדרש חזית שנועצו לב יחדיו להחטיא את ישראל וכן מאמרם ז"ל בגמרא שאמר המלך ליהודים אוכלי לחמו על שולחנו אלהיכם יעשה לכם סעודה כזו הנה כי אין זה כ"א רוע לבב להניא את לבם מאחרי השם וכמז"ל שזולת מאכליו ומשתיו העמיד זונות נגד פניהם לחייבם וזהו שאמר הכתוב ובמלאת הימים האלה וגו' לומר הנה במלאת הימים האלה מה צורך לו לעשות משתה שנית וגם לנמצאים כו' שהם המון עם הארץ אחר שעשה אל גדולי עולם שרי כל מלכותו אך אין זה כ"א שלבו למרע כאמור. ועל הה' בל יחשבו לאנוסים ביין משתיו המנוסך לע"א אמר כי השתייה כדת אין אונס שאם יאמרו ישראל יין לא נשתה כי אשר לא כדת משה וישראל הוא אין אונס ולבל יעצרו כח למשוך ידיהם מלשתותו הכין הכנות המביאות להתאוות תאוותו שהוא להשקות בכלי זהב וכו' כאשר יבא באורו בס"ד לבל יבצר מהם כל אשר זמם לעשות. ועל הו' אמר לעשות כרצון איש ואיש. והוא מז"ל בגמרא כרצון מרדכי איש יהודי והמן איש צר ואויב הנה כי כן היה בעיני המלך עשות רצון זה כרצון זה כאשר יתבאר ענין כוונת המאמר לפנים בס"ד. ועל הז' אמר ראו נא מה גדלה גדולת ושתי בעיני המלך כי לולי בטחה באהבתו אותה מאהבת נשים וגודל חשיבותה לפניו לא ערבה אל לבה לעשות גם היא כמוהו משתה נשים כיד המלך ולא עוד אלא בית המלכות אם לא כי ידעה כי גדלה מעלתה לפניו ולא יאמר לה מה תעשי ועם כל זה להפיק רצונו אשר עלה על רוחו צוה להפשיטה ערומה ולהציגה כיום הולדה לעיני השרים והעמים וא"כ איפה מי זה יבטח באהבת המלך את אסתר להפך את אשר זמם והכתיב וחתם בטבעת המלך אשר אין להשיב כי ק"ו הדברים אם רוח עועים שעלה על רוחו אשר לא כנימוס ואשר לא כראוי ביטל עליו כל אהבתו אותה ואיך יבטל נימוס מלכותו כי כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב על אהבת אשתו וזש"ה גם ושתי וגו' עשתה משתה וגו' והיה כמשתה המלך כי זה כיוון באו' מלת גם כי אין זה רק על גודל אהבתו אותה ועכ"ז ביום הז' וגו' אמר להביא וגו'. ועל הח' אמר כי אדרבה בעלות חמתו באפו לא ישוב ממנה כי הנה וחמתו בערה בו ולא שככה חמתו עד אחר שכלה רעה ויהרגנ' כאו' אח"כ אחר הדברים האלה כשוך וגו' כי לא שככה חמתו עד אחר מותה. ועל הט' אמר כי הנה זה גודל לבב המלך הלז כי על גזרת אשתי ערך משפט כדת מה לעשות במלכה ושתי ועם היות כי לפי הדת לא היתה חייבת מיתה כאשר יבא ביאורו עכ"ז על טענת כבוד מדומה שא"ל ממוכן כי יצא דבר המלכה וגו' להבזות בעליהן לא שת לבו אל הדת וא"כ איפה מה גם עתה כבוד כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך שאין כבודו להשיב כי לא ישוב מפני כל דת ודין. ועל הי' אמר וייטב הדבר בעיני המלך וגו' וישלח ספרים וגו' להיות כל איש שורר בביתו וגו' הנה כי כ"כ גדלה ותחזק בעיניו טענת ממוכן בל יבזו בעליהן בעיניהן כי שלח ספרים אל מדינות המלך לפרסם הדבר להיות כל איש שורר בביתו וא"כ איפא לא יחשב המן בעיניו כי תרע עינו על אשת חיק המלך כי הקים פעמים צרה עליהם על סיבה קלה גדולה שבגדולות היתה טענתו על ושתי בעיני המלך כי ע"כ שלח ספרים אל כל עם ומדינה שבכל שולטן מלכותו ובכלל הדבר גם ביטל הטענה הז' ישנו פה הלא היא לאמר כי ביטל רצונו מפני רצון אשתו כי לא יתכן כי הלא וישלח ספרים וגו' להיות כל איש שורר בביתו וא"כ איפה מי בער יעלה על רוחו ששם לאל מלתו וגזירתו להקים דברי אשתו ההוא אמר וישלח ספרים להיות כל איש וגו' ואנה יוליך חרפתו כי נהפוך הוא בקרב ביתו כי השתר' עליו עד בטל רצונו כתבו וחותמו אשר לא כדת מלכותו בשביל אשתו הנה כי תחלת דברי פי המגלה הלזו ממנה פנה ממנה יתד למחזיק ולמעוז יקר תפארת גדולת הנסים והגבורות אשר עשה אלהים לנו בימים ההם כי נסיר סיב' גאולתינו מהיות טבעי ונשים אותה על נס כי מויהי בימי עד איש יהודי הגד יגיד לנו את תוקף לב המלך שלא נכנע על אבדן קי"ג מדינות ומעשה תוקפו בעושר ונכסי' כי ע"כ כל שרי המדינות לא ימרו את פיו וגם לא יחשיב מסים וארנוניות ישראל להשיב ידו מבלע והשחי' כי אין קצה לאוצרותיו וכן גלה לנו בזה תוקף חטא ישראל ופן תוקף חמת המלך שבערה בו ולא תכבה לא בשומי אהבתו אותה וחשיבותה לפניו ולא מה שהדת היה בעזרתה וכן תוקף טענת ממוכן בעיני המלך כי בכל מיני תוקף האמורים האלה תחזק ותגדל הנס בעיני כל עם נושע בה' כי ע"כ מצוה לקראת את כל דברי האגרת הזאת מויהי בימי וגו' כי בהמה תתחזק הנס כמדובר והנה בדבר הזה מצאנו ראינו הבין מקרא שכתוב ותכתוב אסתר המלכה וגו' את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית כי הוא סגור חותם צר מהו התוקף ההוא ומה יכלו להוסיף על כל תוקף הצרה להשמיד להרוג ולאבד וגו' נכתב ונחתם בטבעת המלך שאין להשיב וכאשר כבר שלחו ספרים אל כל היהודים אשר בכל וגו' ואי זהו כל תוקף אשר חדש להם ואם הוא תוקף עונש על הבלתי מקיימי' עליהם לעשות את ימי הפורים אדרבה היא שלחה בתורת חסד על לשונ' לחכמים קבעונו לדורות הכתוב מעיד כי מרצון נפשם קיימו וקבלו היהודים לקיים וגו'. אך אין זה כ"א שבכל הספרים אשר כתבו מרדכי ואסתר אל כל היהודים מאשר גזר עליהם המן הרע להשמיד וכו' והקב"ה ברוב חסדיו הפר עצתו וקלקל מחשבתו ותלה אותו ואת בניו על העץ וע"כ יקבלו להיו' עושי' משתה ושמחה והנה בכל הספרים ההם אין נזכר מכל הכתוב מויהי בימי עד איש יהודי דבר כי אין לסיפור צורך בהם רק הודעת הלקח אסתר בת אביחיל דוד מרדכי אל המלך ואיך ביגיעת שניהם חפץ ה' בידם הצליח להציל את ישראל מיד שוסהו וע"כ אחרי כתוב מרדכי ואסתר ב' כתבים זו אחר זו כאשר יתבאר בס"ד ובאחרונה הכבידו מהראשונה אז המה ראו כי לא יבצר מהיות הקבלה עליהם ועל זרעם רפויה בצד מה באומרם כי הלא היתה רפואה קרובה לבא לישראל בימים ההם בטענות טבעיות לא אחת ולא ב' כ"א י' הלא המה אשר כתבנו וקרוב הדבר שעל אלה המלך אחשורוש הרבה להשיב אפו ולא ישחית בעבור היה באופן יקטן נא כח הנס בעיניהם וירפו ידיהם מהחזיק בקבל' אגרת השני' עליהם ועל זרעם ולא יעבור וגו' ע"כ עשו בחכמה וכתבו את כל תוקף הוא מויהי בימי עד איש יהודי כי בזה כל תוקף הם כמה מיני תוקף. תוקף לב המל' שלא נכנע אחר אבוד קי"ג אפרכיות ותוקף גדולתו כי שרי המדינות לפניו ותוקף עושרו ותוקף חטא ישראל שלא היו אנוסים ותוקף חמת המלך שבערה בו ולא הועיל לכבותה אהבת אשתו אשר אהב ולא היות הדת בעזרתה וגם תוקף טענת המן בעיני המלך כי הן כל מיני תוקף אלה הנאמרים באמת בכתובים אלו הנה הנם מבטלים העשר טענות ההם כעפרא דארעא ומגדילים הנס עד אין קץ על כן למען יחזיקו ישראל בקבלת האגרת השנית כתבו את כל תוקף הוא מויהי בימי עד איש יהודי שבו כל מיני תוקף שהזכרנו ועל היות מינים הרבה נאמרה מלת כל שעל ידי כן יכירו ויקבלו בכל מאמצי כח וזה מאמר הכתוב ותכתוב אסתר וגו' ומרדכי וגו' את כל תוקף הוא האמור כדי שע"י כן ימשך לקיים את אגרת הפורים השנית בסבר פנים יפות כמדובר ונחזור אל התכת הכתוב שהיינו בו בהראותו וכו' וזולת מה למעלה יאמר מקושר אל אומרו שרי המדינות לפניו והוא כי אינו דומה המראה עושרו לפני דלת עם האר' למראה לפני עשירי עם כי לפני אשר הכסף אזל מכליהם יוכל להתמיד בהוראם כבוד עושרו ימים רבים ובכל יום יראם דבר מחודש מהקודם אמנם לפני עשירים אם יום או יומים יעמוד להראות להם דברים חשובים או י' יום או כ' יום יפלא אך לא יתמיד להיות מראה והולך דברים טובים ומחודשים מהקודמים ימים רבים אמר ראה את רוב עושרו אשר גדלו השם כי הלא שרי המדינות היו לפניו שהם כמאמרם ז"ל מלכי האיפרכיות ואעפ"י כן התמיד ימים רבים ק"פ יום ושיעור הכתוב חיל פרס ומדי ושרי המדינות היו לפניו בהראותו את עושר וכו' ועכ"ז התמיד ימים רבים ק"פ יום:

או יאמר בהראותו וכו' כי הנה היה אפשר לומר כי רוב עושרו אשר הראה להם יהיה רב מאד בערך כבוד שרי המדינות אשר לפניו אך לא בערך כבוד מלכות המולך מהודו ועד כוש. ב' היה אפשר לומר כי בכלל הדברים והחפצים אשר הראה היו בהם בלתי יקרים כל אחד בפני עצמו ובהצטרפות הכל היה עושר מופלג. או שלישית מעין זה בבחינת ימים כי אשר התמיד ימים רבים בהראותו את עשרו יהיה כי החל מעט מעט ביום הראשון הראה דבר השוה ככר זהב ובב' עשרה ובג' שוה עשרים ובהצטרפות הימים רבים היה עושר גדול על כן אמר שלש אלה אודיעך כי לא כן המה כי אם שבהראותו את עושר וכבוד מלכותו כי נתייחס אל כבוד מלכותו ולא אל כבוד מלכות שרי המדינות וגם שלא הראה כל החפצי' היקרים מאד והבלתי יקרים מאד בפני עצמה כי אם אשר המה יקר תפארת גדולתו שהוא אשר הוא יקר בערך אל תפארת גדולתו בלבד ואעפ"כ התמיד ימים רבים ואף גם זאת כי לא הראה מעט מעט ושמה שהראה ביום הראשון לא יתייחס לעושר מעין כבוד מלכותו וכו' רק בהצטרפות כל הימים כ"א שבהראותו את עושר וכו' ימים רבים היה ק"פ יום כלומר לא תכליל ותאמר ששה חדשים כסכום ק"פ יום רק מנין ימים לומר שבכל יום ויום הראה דבר מתייחס אל עושר כבוד מלכותו כו' וז"א בהראותו ולא אמר ויראם לומר כי בהראותו את כל המתייחס אל התוארים האלה שהיה ימים רבים התמיד ק"פ יום שבכל א' וא' הראה את עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו ולזה לא אמר ג"כ בימי' רבים בל יראה שבכללו' הימי' הרבים נמצא שהראה את עושר וכו' אך לא היה כן מה שבכל יום בפני עצמו ע"כ אמר כי בהראותו את עושר וגומר נמשכו ימים רבים ולא שבימים רבים נמשך הראותו עושר ולהמתיק הדבר יותר פרט ואמר ק"פ יום כאמור:

עוד יתכן דרך אחרת בהמשך ג' הכתובים האלה בימים ההם וגו' ובפרט לאומר כי ב' משתאות היו שהוא כפשיטות דעת הגמ' שע"כ לא פליגי רב ושמואל אלא או פקח או טפש היה שעשה משתה תחלה לרחוקים ואחר כך לקרובים אבל לדברי הכל ב' משתאות היו ויאמר בימים ההם כשבת המלך אחשורוש ממש על כסא מלכותו שהוא בבית המלכות יושב על הכסא להטיל מורא עשה משתה לכל שריו ועבדיו ושרי המדינות ולמה היה המשתה עודנו יושב על הכסא המיוחד בית המלכית ולא בחצר גנת ביתן המלך כבמשתה השני שיהיו שם בריוח ויעמוד שם כסאו וגם למה לא קרא את כל העם הנמצאים בשושן כאשר עשה אח"כ על כן אמר בהראותו וכו' לומר כי המשתה הזה היה בזמן הראותו את עושר כו' וע"כ לא יאות הראותו עושרו רק במקום צנוע ולא בחצר גינת ביתן וגם לא בפני כל העם הנמצאים בשושן למגדול ועד קטן עוד טעם שני כי היה ק"פ יום ולא יאות קרוא כל העם הנמצאים וכו' ימים רבים כי אם לשרים גדולים בייחוד:

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

על דרך הפשט

"הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" - מפני שהיה אחשורוש אחר, והוא אבי דריוש המדי הראשון כמו שאמר דניאל (ט, א) בשנה אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מד, אך מה שחושבין שני מלכי מדי ופרס שמלכו על כל העולם ואותן לא היו אלא שנים, אבל אחשורוש אב דריוש לא מלך אלא על פרס ומדי לבד, ודריוש התחיל המלוכה על כל העולם, לכן כתב כאן "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ" וגו' שאחשורוש הראשון לא מלך אלא על מדי ופרס לבד:

"מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ" - ואמרו כשם שמלך על הודו כו':

"שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה" - אמרו במדרש מאה על היבשה ושבע ועשרים על הים, וזהו שאמר "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים", הרי מאה בארץ ועשרים ושבע בים:

"מְדִינָה" - היא עיר גדולה מאוד עיר מלוכה. וזהו שאמרו חז״ל בשלמא מדינה כו' מוקפת חומה מימות יהושע בן נון והיינו עיר גדולה ומוקפת חומה מימות יהושע בן נון. וזהו שאמרו בגמ׳ גבי מזוזות (יומא י״א) אחד שערי עירות שערי מדינות ופירש״י ז״ל כגון אדץ הגר שמוקפת חומה ודוחק גדול הוא שאמרו בגמרא בשביל ארץ הגר, ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, אך כל עיר גדולה ומלוכה יש כמה עירות פרזים ששייכים אליו וזהו מדינה:

על דרך הרמז

"ויהי בימי אחשורוש" - אמרו בגמ' (מגלה י"א) ובמדרש כל מקום שנא' ויהי אינו אלא לשון צרה כמ"ש תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ואמרו (עירוכין י"ח) אוי לי מיצרי וכו'.

"ויהי" - (שם) וי והי' כמ"ש (עירובין כ"א) קינים זה פורענותן של צדיקים בעוה"ז והי זו פורענותן של רשעים לע"ל.

"אחשורוש". . .

מגילת סתרים (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ" - כולם הקשו דכל מקום שנאמר "ויהי בימי" הוא שרוצה לומר על סיפור אחר שהמעשה הזה היה בימי פלוני, "ויהי בימי שפוט השופטים - ויהי רעב בארץ" אבל בהיות הסיפור מאיש ההיא בעצמו אין שייכות לומר שבימי פלוני עשה אותו פלוני בעצמו כזה וכזה. ונראה הכונה כי אמרו בש"ס (מגילה י:) כל מקום שנאמר "ויהי בימי" אינו אלא צרה. והנה כל מקום שנאמר "ויהי בימי" נאמר הצרה תיכף בסמוך, כמו "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ" ולזה נראה שגם כאן סיפר סמוך ל"ויהי בימי" מהות הצרה במה ש"הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש" מחמת שאמרו בש״ס (פסחים פז:) "צדקת פזרונו בישראל" צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות וכו׳, שעל ידי זה לא ימלא לב המלכים להכרית הישראל אשר תחת ממשלתו כי יקרא מלכותא קטיעא, וכיון שאחשורוש מלך מהודו ועד כוש, וכל ישראל היו תחת מקומות ממשלתו, ולזה היה הסיבה שמילא לבו לכלותם. ואין לך צרה גדולה מזו:

"הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ" - תיבת "הוא" קשה, שלא היה לו לומר רק ויהי בימי אחשורוש המולך. והכונה נראה ד"ויהי בימי" אינו אלא צרה, ואחשורוש מלך מקודם על כל העולם ואח״כ נתקטן ולא מלך רק על קכ"ז מדינות, ואמרו חז"ל שנקרא אחשורוש שנעשו ישראל רשים בימיו, והנה אם היו ישראל ג״כ באותן מדינות שנתקטן מלכותו מהם. אף אם ח״ו היה גזירת המן קיים היה המחנה ההוא לפליטה, אך באמת כל ישראל נשארו תחת ממשלתו. וזהו אמרם הוא אחשורוש היינו אותו שהיה נקרא אחשורוש מחמת שהיה בימיו צרה על כל היהודים כשהיה מולך מהודו ועד כוש מחמת שהיה ישראל רשים בימיו, אותו שם אחשורוש ראוי לו להיקרא נגד כל ישראל גם בשעה שנתקטן מלכותו על קכ״ז מדינות, שלא נחסר מישראל אף אחד שלא היה תחת ממשלתו, וזה היה הסיגה שעלה במחשבתו לאבדן מחמת שראה שסילק הקב״ה צדקת פזרונו שאמרו חז״ל צדקה עשה הקב"ה כו' וכמו שכתבתי למעלה. ובאלשי״ך פירש שאמר "הוא אחשורוש" לומר אף שאבד קי״ג אפרכות לא נכנע לבו והוא בהוייתו כמקדם בשמחה:

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי בימי אחשורוש

מגילה י ב
  • אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר "ויהי", אינו אלא לשון צער. ויהי בימי אחשורוש, הוה המן....
...והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד? והאיכא שני? והאיכא שלישי? והאיכא טובא?
[אלא] אמר רב אשי: כל "ויהי", איכא הכי ואיכא הכי; "ויהי בימי", אינו אלא לשון צער.


מגילה יא א

ויהי

  • אמר רב: ויי והי, הדא הוא דכתיב (דברים כח סח): "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות" וגו'.

אחשורוש

  • אמר רב: אחיו של ראש ובן גילו של ראש.
אחיו של ראש – אחיו של נבוכדנאצר הרשע שנקרא ראש, שנאמר: "אנת הוא רישא די דהבא" (דניאל ב לח).
בן גילו של ראש – הוא הרג, הוא ביקש להרוג; הוא החריב, הוא ביקש להחריב, שנאמר: "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם" (עזרא ד ו).
ושמואל אמר: שהשחירו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדירה.
ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו אומר, "אח לראשו!"
ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר (אסתר י א): "וישם המלך אחשורוש מס".

הוא אחשורוש

  • הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

המולך

אמר רב: שמלך מעצמו.
אמרי לה לשבח, ואמרי לה לגנאי.
אמרי לה לשבח, דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה;
ואמרי לה לגנאי, דלא הוה חזי למלכותא, וממונא יתירא הור דיהב וקם.

מהודו ועד כוש

רב ושמואל. חד אמר, הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם.
וחד אמר, הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי. כשם שמלך מהודו ועד כוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו.
  • תנו רבנן, שלושה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב, ואחשורוש, ונבוכדנאצר וכו'.
-

מדרש רבה (כל הפסוק)



אסתר רבה · א · א · >>


א.    [ עריכה ]
"וַיְהִי בִּימֵי [אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ]":
  • א"ר יהושע בן קרחה: שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדירה.
  • ור' ברכיה אמר: שהכחיש ראשן של ישראל בצום ותעניות.
  • ר' לוי אמר: שהשקה אותן רוש ולענה.
  • ורבי יודא בר' סימון אמר: שבקש לקעקע ביצתן של ישראל.
  • ור' תחליפא בר בר חנה אמר: שהיה אחיו של ראש, אחיו של נבוכדנצר. וכי אחיו היה? והלא זה כשדי וזה מדיי?! אלא זה ביטל מלאכת בית המקדש וזה החריבו, לפיכך השוה אותם הכתוב כאחד, הה"ד (משלי יח, ט): "גַּם מִתְרַפֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית" "גַּם מִתְרַפֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ" זה אחשורוש שביטל מלאכת ביהמ"ק "אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית" זה נבוכדנצר שהשחית בהמ"ק.


ד"א, [[:קטגוריה:|"אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]], ר' יהודה ור' נחמיה:

  • חד אמר [[:קטגוריה:|"אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]] שהרג אשתו מפני אוהבו [[:קטגוריה:|"הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]] שהרג אוהבו מפני אשתו,
  • ור' נחמיה אמר: [[:קטגוריה:|"אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]] שבטל מלאכת בהמ"ק [[:קטגוריה:|"הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]] שגזר עליו שיבנה. וכי הוא גזר? והלא כורש גזר?! אלא כתיב (עזרא ו, ג): "בשנת חדא לכורש מלכא", באותה שעה נכנסו כל סנקליטין שלו אצלו, אמרו לו "אביך גזר עליו שלא יבנה ואת גוזר עליו שיבנה?! וכי יש מלך מבטל גזירות מלך?!" א"ל: הביאו לי קינסין הנעתקין. מיד הביאו לו, הה"ד (שם, ב) "וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִירְתָא". מה כתיב ביה? (שם ד, כא) "כען שימו טעם לבטלה". א"ל: ומי כתיב לעולם?! לא כתיב אלא "עַד מִנִּי טַעְמָא יִתְּשָׂם", מאן אמר לי שאילו היה אבא קיים לא היה בונה אותו? לפיכך הוא כוללו עם הנביאים, הה"ד (שם ו, יד) "ושבי יהודיא בנין ומצלחין וגו'".

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיְהִי בִּימֵי". רבי תנחומא בשם רבי חייא רבי ברכיה בשם רבי אלעזר מדרש זה עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנאמר ויהי בימי צרה. אמר רבי שמואל בר נחמני חמשה הם ויהי בימי אמרפל מה צרה היתה שם עשו מלחמה, לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו היה המלך נזקק למדינה, כיון שבאו הברברים ונזדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי שאין המלך נזקק עוד למדינה מעתה, כך העולם לא נברא אלא בשביל אברהם. כיון שבאו כשדים ונזדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי הה"ד וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש, אמר רבי אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עיין שעשתה מדת הדין בעולם היו מבקשין לסמותה, היא קדש שקדש שמו של הקב"ה בכבשן האש וכיון שבאו כשדים להזדווג לו התחילו הכל צווחין ווי ויהי בימי אמרפל, ויהי בימי אחז מה צרה היתה שם ארם מקדם ופלשתים מאחור, לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו, אמר אם אני הורגו עכשיו אני מחוייב מיתה למלך, הרי אני מושך יונקתו ממנו ומעצמו הוא מת, כך אמר אחז אם אין גדים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, ואם אין צאן אין רועה, ואם אין רועה אין עולם, כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין תלמידים אין חכמים, ואם אין חכמים אין זקנים, ואם אין זקנים אין נביאים, ואם אין נביאים אין רוח הקודש, ואין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, הה"ד צור תעודה חתום תורה בלמודי. רבי חוניא בשם רבי אלעזר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, ר' יעקב בשם רבי אחא וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב אין לך שעה קשה כאותה שכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני, מאותה שעה קויתי לו שאמר כי לא תשכח מפי זרעו, ומה הועיל הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבים עליו והיה קורא אותם ילדיו, וכיון שאחז בתי כנסיות התחיל הכל צווחין ווי. ויהי בימי יהויקים מה צרה היתה שם ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, למלך ששלח פרוזדגמא שלו למדינה, מה עשו לו בני המדינה נטלו אותה וקרעו אותה ושרפו אותה באש, אמרו אוי לנו כשירגיש המלך הדברים הללו, הדא הוא דכתיב ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה, תלתא ארבעה פסוקי, כיון שהגיע לפסוק היו צריה לראש מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש, כיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי. ויהי בימי שפוט השופטים, מה צרה היתה שם ויהי רעב בארץ, למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, שלח המלך גבאי טמיון לגבותה, ומה עשו בני המדינה נטלו אותו וה כו אותו וגרבו אותו, אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו מה שבקש לעשות לנו עשינו לו, בימי שפוט השופטים היה אחד מישראל עובד אלילים היה הדיין מבקש להעביר עליו הדין היה הוא בא ומלקה את הדיין, אמר מה שבקש לעשות לי עשיתי לו, אוי לו לדור ששפטו את שופטיהם, כיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי. ויהי בימי אחשורוש מה צרה היתה שם להשמיד להרוג ולאבד, למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו שלשה שונאים, הראשון התחיל מקטף בעוללות, והשני מזנב באשכולות, והשלישי מעקב בגפנים, כך פרעה הרשע מקטף בעוללות כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, נבוכדנאצר הרשע התחיל מזנב באשבולות החרש והמסגר אלף, המן הרשע בקש לשרש את הגפנים להשמיד להרוג ולאבד, כיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. אבא גוריון איש צדיין אמר חמשה דברים מדסגן דייני שקראי סגיאו סהדי שקרא, מדסגן דילטוריא סגיאו ממוניהון דגוברין חטופין, מדסגא אפייא חצופתא אתנטלת יקרא מן ברייתא, מדאמר זעירא לרבא אני רב מינך אתקטעו שניהון דבני נשא, מדארגיזו בני חביבא קדם אבוהון דבשמיא העמיד עליהם מלך חנף זה אחשורוש ממלוך אדם חנף", ולמה הקב"ה ממליך חנף בשביל מוקשי עם, ולמה נקרא אחשורוש חנף שהרג אשתו בשביל אוהבו ואוהבו בשביל אשתו יש לך חנף גדול מזה, וכיון שראו מלך חנף זה צווחו ווי ויהי בימי אחשורוש:

מ"ג אסתר · א · א · >>