כשבאות צרות על עם ישראל, מקובל לעשות תענית ציבור. אולם התענית אינה מבטיחה ישועה מהצרות; הצום הוא רק אמצעי שנועד לעזור לאדם לצמצם את עצמו, את רצונותיו ותשוקותיו החומריים, לעשות חשבון נפש ולהתקרב לקיום רצון ה'. כשהאדם אינו מצמצם את עצמו, הצום אינו ממלא את תפקידו. כך הסביר הנביא ישעיהו לבני ישראל, ששאלו:

ישעיהו נח ג: " "'לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?' הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ, וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ!" "הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע! לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם." "

למה צמנו ולא ראית, עינינו נפשנו ולא תדע? = זו השאלה ששואלים בני ישראל, אחרי שהם מתענים ורואים שהישועה עדיין לא הגיעה; הם טוענים שה' כביכול לא ראה שהם צמו ולא ידע שהם התענו,  ולכן לא הושיע אותם: "כאשר יצומו ואינם נענים, מתרעמים עלי ויאמרו 'למה היתה כזאת אשר אנחנו צמנו וכאילו לא ראית להשגיח בדבר ולהסיר מעלינו ממשלת העכו"ם?'" (מצודת דוד) ..

בתגובה לטענה זו, הנביא מסביר להם שהצום שלהם בעייתי מכמה סיבות.

חפץ = רצון הנובע משיקולים של תועלת .

1. הצום עצמו מביא לכם תועלת - אתם מתייחסים אליו כאל אתגר / דיאטה / בריאות, ולא כאל אמצעי להתקרב אל ה' (ע"פ דעת מקרא) .

2. תוך כדי שאתם צמים, אתם ממשיכים לעבוד בעסקים המביאים לכם תועלת: "כל חפצי צרכיכם אתם עמלים למצוא" (רש"י) . ואינכם מנצלים את הצום לחשבון נפש: "כל אחד מכם ידרוש וימצא דבר החפץ בו ותאותו אליו ויעסוק בו להפג ממנו צער התענית, ולא שת לבו לשוב לה'" (מצודת דוד) ; גם התאוות שלכם ממשיכות לעבוד כרגיל: "אתם חפצים חפציכם גם ביום הצום, לבכם חפץ ביום ההוא כל התאוות שחפץ ביום אתמול" (מלבי"ם) .

3. אתם כל-כך עסוקים בעבודתכם ובחפציכם, עד שנראה שאתם בכלל לא צמים - אתם פשוט לא אוכלים כי אין לכם זמן... (ע"פ דעת מקרא) .

4. ואפשר גם לפרש, על-דרך הדרש, חפץ = כלי, אובייקט (כמו בלשון ימינו). אתם מתייחסים אל הצום כמו אל כלי שמייצר ישועות ב"לחיצת כפתור", בלי כל מאמץ רוחני מצדכם.

עצב = א. צער מהול בכעס, ב. עיצוב, ומתן צורה לחומר, ג. מאמץ ויגיעה .

נגש = לחץ, דחק ושיעבד .

1.  עצב = צער. אתם משתדלים לסלק מעליכם את העצב של התענית, אתם אמנם צמים אבל יחד עם זה עושים כל מה שאפשר כדי ליהנות: "כל עצבון התענית תלחצו להסירו מכל וכל בדברים המשמחים" (מצודת דוד) . "העצב שיש לכם ביום ההוא במה שאתם פורשים מחפצי עולם ותענוגיו, תנגושו אותם בלחץ ונגישה ובהכרח, לא ברצון טוב ונפש חפצה, והצום הוא כמשא כבד עליכם, מצפים עת עברו שתוכלו לשוב אל חפציכם" (מלבי"ם) . או להיפך: העצב שאתם מראים ביום התענית הוא רק כלפי חוץ, אתם לוחצים את עצמכם כדי להיראות עצובים... (ע"פ דעת מקרא) .

2. עצב = מאמץ ויגיעה . בזמן שאתם צמים בביתכם, כשאתם נחים, אתם לוחצים את האנשים המשועבדים לכם, מאלצים אותם להמשיך לעבוד תוך כדי הצום, ומעציבים אותם: "בעלי חוב שלכם, הנעצבים על ידכם, אתם נוגשים אותם ביום צומכם"  (רש"י) . 

3. עצב = צער מהול בכעס, עצבנות . הצום לוחץ ומעמיס על העצבים שלכם, גורם לכם להתעצבן ולריב, כמו שמפורט בפסוק הבא: "הן לריב ומצה תצומו".

4. עצב = צער. אתם משתמשים בצער שאתם מצטערים ביום התענית כאמצעי " לנגוש " את ה' כמו שנוגשים עבד, להכריח אותו לעשות את רצונכם; או כאמצעי " להתנגש " עמו ולבוא עמו בטרוניה כשהוא לא עושה את רצונכם, שתוכלו להגיד "צמנו ולא נושענו - סימן שה' לא עוזר ואפשר לעזוב את התורה" (ע"פ גליה) .

מצה = מריבה אלימה .

1. האות ל מציינת תוצאה : אתם צמים באופן שגורם לכם לריב זה עם זה מתוך עצבנות, ואף להכות זה את זה ברשעות: "באמת הצום היא סיבה לכם לחטוא לריב ולהתקוטט זה עם זה ולהכות באגרוף כי הדרך להתאסף יחד בימי הצום והאדם מצוי עם שונאו ומתקוטט עמו ובאים לידי הכאה" (מצודת דוד) .

2. האות ל מציינת מטרה : אתם צמים כדי לריב זה עם זה; היצר הרע התת-מודע שלכם גורם לכם לצום כדי שתהיה לכם הצדקה לריב, שתוכלו להגיד "אני עצבני בגלל הצום, זו לא אשמתי...".

או: אתם צמים כדי שתהיה לכם אפשרות לריב עם ה', "להכות" אותו במילים ו"להוכיח" שאין טעם לשמור מצוות (ע"פ גליה) .

אינכם צמים באופן שמתאים ליום שבו אתם מתכוונים להשמיע את קולכם במרום: "לא תצומו... - כמשפט היום לשבור לבבכם כדי שישמע קולכם במרום" (רש"י) .

כאמור, מטרת הצום היא לצמצם ולהחליש את הכוחות הבהמיים של האדם (גליה) . כשאדם נוהג כך הוא הוא מתעלה לדרגת המלאכים, יש לו זכות להשמיע במרום את קולו, כביכול, להשתתף בדיונים של "פמליה של מעלה" ולהשפיע על ההחלטות המתקבלות שם;

אתם אמנם צמים בגופכם, אבל יחד עם זה אתם מגדילים כוחות בהמיים אחרים:

• רדיפת הממון, עסקים והנאות אחרות - "ביום צומכם תמצאו חפץ"
• שלטון, שיעבוד הזולת - "וכל עצביכם תגושו";
• כעס, מריבה ואלימות - "לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע".

הנפש הבהמית שלכם אינה מצטמצמת, אתם לא מתנהגים כמלאכים, ולכן אין לכם זכות להשמיע את קולכם במרום.

מה כן צריך לעשות בזמן צום? על כך בפסוק ו .