• לדף התרגום על כל הפרק •

(ירמיהו ג א): "לֵאמֹר: הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר, הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד? הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף  הָאָרֶץ הַהִיא! וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי, נְאֻם ה'"

הפסוק מסתמך על המשל המקובל בדברי הנביאים: האומה היהודית נחשבת ל"בת זוגו" של ה', וכאשר היא עובדת אלילים - הדבר נחשב לניאוף. 

בפסוק שלנו, הנביא ירמיהו מתייחס למצב אחר, המתואר בתורה,  (דברים כד א): "כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו; ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר... לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה, כי תועבה הוא לפני ה', ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה" -  כשאשה מתגרשת ומתחתנת עם איש אחר ומתגרשת שוב, אסור לה לחזור לבעלה הראשון.

מה מטרת ההשוואה?

1. יש אומרים שזו השוואה ניגודית: הקשר בין ה' לבין האומה  היהודית הוא מיוחד ושונה מהקשר בין איש לאשה - למרות שהאומה היהודית "נואפת" עם אלילים זרים רבים, תמיד יש לה אפשרות לשוב אל ה': " "יש לי לומר שאין עוד את ראוי לי, כי כן דרך המשלח את אשתו והלכה לה וגו'; ואת זנית... עם אוהבים רבים , ואף-על-פי-כן  שובי אלי " " ( רש"י ) ,  " "מהראוי  לאמר  לישראל את זאת: הנה,  אם יגרש איש את אשתו,  ובהיתר  הלכה מאתו והיתה לאיש אחר,  ואף אם לא בא עליה, וכי יוכל בעלה הראשון  לשוב עוד אליה  לקחתה אחר שמת השני או גרשה? הלא בעבור עון כזה תתחייב להארץ ההיא הנעשה בה כזאת ותקבל גמולה משלם! אבל אתה ישראל, עם כי בעודך תחתי זנית באיסור עם אהובים רבים, ר"ל עם כי עבדת עכו"ם חלוקות, עם כל זה  שוב אלי  ואקבלך בתשובה!" " ( מצודות ); כך כנראה פירש גם רבי יוחנן, שאמר על הפסוק שלנו: " "גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה" " ( ב בבלי יומא פו: ).

ראו גם:

• דוד אקסלרוד ;
• מיכאל אביעוז: בין תשובה לגאולה בספר ירמיה - שלוש תקופות .

2. ייתכן שזו תשובה לטענה של האומה היהודית: הארץ (כלומר, יהודה) היא זו שמחניפה ואומרת שאי אפשר לעשות תשובה, ומשתמשת בהשוואה למצוות התורה, אבל הנביא מסביר שזו טעות, וההשוואה אינה נכונה; האומה היהודית לא "הייתה לאיש אחר", לא התמסרה באופן קבוע לאל אחר, אלא רק "זנתה עם רעים רבים", ולכן עדיין יש אפשרות לתשובה:

• " "לאמר - מלה זו פירושה תמיד וכה אמר, כמו וידבר לאמר, ויצו לאמר, ולא יבא בתחלת המאמר, ומוכרח.. ששעורו " הלא חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר הן ישלח איש את אשתו... ". ופעל " חנוף " בא ג"כ על הרוצה להצדיק את עצמו בגלוי, הפך האמת. ווי"ו של " ואת זנית ", הוא וי"ו אבל, ומוסב על " נאם ה' ", רוצה לומר: נאום ה', אבל לא כדברך, רק ואת זנית; כמו "לא אדוני, ועבדך באו לשבר אוכל"" "  ( מלבי"ם  ביאור המילות) .
• " "הכתוב... הוא בדרך טענה ותשובה: הארץ ההיא היא חונפת לאמר ולטעון, שאי אפשר שהשם יקבל את ישראל בתשובה אחר שעזבו אותו ועבדו אלהי נכר, והביאו משל ממצות התורה, שמי שמגרש את אשתו והיא הולכה מאתו והייתה לאיש אחר, הכי ישוב אליה עוד? וכן, אחר שה' גרש את ישראל ע"י עונם, והם גם הם נפרדו מאתו ובחרו איש אחר שהוא אלהי נכר הארץ, איך אפשר שישוב אליה עוד?! כן היא הטענה... אבל נאם ה' ותשובתו היא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי : ה' משיב אל הארץ הטוענת כזאת, וינאם נאום: לא כדבריך, כי זה הוא רק אם אחר שיצאה מאתו היתה לאיש אחר, שאז אסור להחזיר גרושתו, לא אם זנתה! ואת לא היית לאיש אחר ע"י חופה וקדושין, רק "ואת זנית", וגם לא זנית עם איש מיוחד רק "זנית עם רעים רבים", ולכן "ושוב אלי", כי אוכל להחזירך. והכונה, שאם היו מומרים לעבודת-אלילים מיוחדת ככל גויי הארץ, ודבקים בה, לא היה אפשר להשיבם, אבל את לא דבקת בעבודת-אלילים דיבוק עצמי רק בזנות לפי שעה, ולא בע"א אחת, רק התהלכת מגוי אל גוי ונסית להתדמות אל גויי הארצות, לא מדבקך באליל, רק כדי להתדמות לגוים, ולכן אפשר לך בתשובה:" "  ( מלבי"ם  ביאור העניין) .
• גם חכמי המדרש פירשו את הפסוק כטעות של האומה היהודית: " "עתידה שתאמר לפניו: רבש"ע! כבר כתבת לאמר  הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד , אומר לה: כלום כתבתי אלא  איש?  והלא כבר נאמר "כי אל אנכי ולא איש"! וכי גרושים אתם לי בית ישראל? והלא כבר נאמר "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה"!" " ( ילקוט שמעוני - האזינו ) .

אולם, על-פי ההלכה, אם אשה נואפת כאשר היא עדיין נשואה, מצבה אף חמור יותר - היא " "אסורה לבעלה ולבועלה" " - בעלה חייב לגרשה ואסור לו לשוב אליה; אם כך, תשובתו של הנביא לכאורה אינה לפי ההלכה!

אולם הנביא מבדיל בין האומה היהודית - מלכות יהודה, לבין האומה הישראלית הצפונית - מלכות שומרון:  אמנם גם היא נאפה (- עבדה אלילים), אולם היא כבר קיבלה גט - גורשה מארץ ישראל,  (ירמיהו ג ח): "וארא כי על כל אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה, ואתן את  ספר כריתתיה  אליה...";    הדור שגורש כבר התחלף, והדור הנוכחי יכול לשוב ,  (ירמיהו ג יא): "ויאמר ה' אלי: צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה! הלך וקראת את הדברים האלה צפונה, ואמרת 'שובה משבה ישראל נאם ה', לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה', לא אטור לעולם!'".

האומה היהודית תוכל לשוב רק בעתיד, אחרי שתגורש מארץ ישראל, אחרי שהדור יתחלף ויקום דור חדש, שיהיה בבחינת "בתולה",  (ירמיהו לא כ): "הציבי לך צינים, שמי לך תמרורים; שתי לבך למסלה, דרך הלכתי; שובי בתולת ישראל, שבי אל עריך אלה"( פירוט ).