ביאור:לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה - ואת זנית רעים רבים ושוב אליי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ירמיהו ג א: "לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה':"

כדי שהפצרה זאת תהיה אפשרית צריך להיות ברור וטבעי שהדבר בלתי אפשרי - אם אכן הייתה לאיש אחר לא יכול להיות שישוב עליה עוד. האם זה אכן ברור וטבעי? בכל העולם לא, אצל גויים זה מותר, עלילה מזה הסוג אף חלק כמעט הכרחי בדראמות שלהם. אז למה זה כלפינו דברים אלה יכולים להישמע כהפצרה?

דברים כד ד: "לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה' וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:"

אחר שכך צוונו וכך נהגנו כמה מאות שנים, הדבר נחרט בתודעה כבלתי אפשרי ולא מתקבל על הדעת, כעת ירמיהו יכול להשתמש בהם כמושג להפצרה. הייתכן שלהתחילה סיבת המצווה (או אחד מהם) הייתה בכך? כלומר, ליצור מושגי נאמנות אשר ישמשו למטרות תוכחה עתידית?

ראו גם:

• יהונדב בן רכב, שלמות התנך, וטעם מצוות כבוד אב / דוד אקסלרוד

תגובות

יפה מאד. במילים אחרות, המצוה "לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה" נועדה כדי להמחיש את ההבדל בין קשרים אנושיים של איש ואשתו, לבין הקשר האלהי בין ה' לעם ישראל: קשר אנושי, ברגע שניתק בצורה של זנות, אסור לחברו שוב; אבל הקשר בין ה' לעם ישראל, גם אם יינתק פעמים רבות, תמיד אפשר לחברו.

-- אראל, 2012-03-17 23:09:36

מקורות

על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-03-19.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/nisuin2