פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

הנבואה בספר ירמיהו, ב, כב - ג, ה, מתארת תקופה שבה בנ"י שיפרו את התנהגותם, וחזרו בתשובה לכאורה, אך התשובה היתה חיצונית בלבד - ללא כוונה אמיתית. והנביא חשף את הזיוף במעשיהם והראה להם שהם לא חזרו בתשובה באמת.

הקדמה - התקופהעריכה

יש שתי תקופות המתאימות לנבואה מעין זאת:

  1. התקופה שבה מנשה חזר בתשובה (דברי הימים ב לג יב - יט). מנשה הסיר את המזבחות והפסלים לעבודה זרה מהר הבית ומירושלים, ואמר לבני יהודה לעבוד את ה'. התשובה של מנשה לא נזכרת כלל בספר מלכים כי לא היתה לה שום משמעות הסטורית: מנשה אמנם חזר בתשובה, אבל בני יהודה לא חזרו בתשובה בליבם אלא רק כלפי חוץ. ברגע שמנשה מת ואמון בנו עלה לשלטון – הם חזרו למעשיהם הראשונים.
  2. התקופה שבה יאשיהו טיהר את ארץ ישראל מעבודה זרה. טיהור זה התחיל בשנת 12 למלכו (דברי הימים ב לד ג -ז) ונמשך בשנת 18 למלכו – לאחר שמצא את ספר התורה בבית ה' (דברי הימים ב לד לג). בשלב הראשון של הטיהור הרס יאשיהו את המזבחות והפסילים לעבודה זרה, ובשלב השני הוא גם הכריח את כל יהודה לעבוד את ה'. התיקונים של יאשיהו אמנם השפיעו קצת והצליחו לדחות את החורבן עד אחרי מותו, אולם אפילו הם לא הצליחו לכפר לגמרי על חטאי מנשה, כמו שכתוב: (מלכים ב כג כו): "אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול אשר חרה אפו ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה". כי בני ישראל עדיין לא חזרו בתשובה באמת אלא המשיכו לחטוא בסתר בחטאים של תקופת מנשה.

ירמיהו התחיל להתנבא בשנת 13 ליאשיהו, ולכן נראה שהתקופה השניה מתאימה יותר לנבואה, אבל מצד שני - כתוב: (ירמיהו ב כו): "כבושת גנב כי יימצא, כן הובישו בית ישראל; המה מלכיהם שריהם וכוהניהם ונביאיהם", וזה לא מתאים לתקופה , כי יאשיהו המלך טיהר את הארץ כבר בשנת 12 למלכו כנ"ל!

אולי אפשר לפרש, שבתחילת הנבואה מדבר ירמיהו על הדור הקודם - הדור שחי עוד בימי מנשה; ובהמשך הוא מדבר על הדור הנוכחי. גם בנבואה הקודמת אמר הנביא בהתחלה "מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעליי..." ופירט את חטאי הדור הקודם , ואז אמר "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל" ופירט את חטאי הדור הנוכחי, והראה שהחטאים האלה דומים לחטאי הדור הקודם ( פירוט ).

הדור הקודםעריכה

בתחילת הנבואה מתייחס הנביא לטענת זקני הדור הקודם, שהעוונות של תקופת מנשה כבר נמחקו והתנקו על-ידי הטיהורים של יאשיהו: כי אם תכבסי בנתר, ותרבי לך בורית - גם אם תכבסי את ארץ ישראל היטב מכל המזבחות של העבודה הזרה - זה לא יעזור לך, כי נכתם עוונך לפניי - הכתם עדיין נשאר כי אתם עדיין עובדים אלילים בסתר - נאום ד' ה'! ( פירוט ופירושים נוספים ).

מעבר לכך: זקני הדור חושבים שהחטא התנקה ואומרים לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי . "אתם עצמכם", אומר לכם הנביא, "אולי לא נטמאתם, אבל זו לא חכמה, אתם יושבים על הר הבית, שבו נמצא בית המקדש; בית המקדש אכן טוהר (בימי מנשה - דברי הימים ב לד טו), אבל ראי דרכך בגיא - ראו מה קורה בעמק שמתחת לבית המקדש, שם אנשים עדיין עובדים את המולך (ירמיהו ז, ירמיהו יט, ירמיהו לב). דעי מה עשית, בכרה קלה משרכת דרכיה! הנביא ממשיל את ישראל לבהמה מיוחמת שרצה מהר להר כדי לחפש זכרים. היא לא משאירה עקבות על ההרים, ולכן היא חושבת שאף אחד לא ימצא אותה ולא יידע מה עשתה על ההר, אבל היא לא שמה לב לכך שהיא השאירה עקבות גם בעמק - כשעברה מהר אחד להר אחר - ועקבותיה נראים כמו שרוכי נעליים ( פירוט ופירושים נוספים )

הנביא ממשיל את האומה הישראלית לבהמה פראית: פֶּרֶה לימוד מדבר, באוות נפשה שאפה רוח, תאנתה מי ישיבנה?... . בהמה האוהבת לחיות במדבר, לא מסוגלת ליצור קשר קבוע ויציב עם אף אחד, רק קשרים קצרים המבוססים על תאוה בלתי מרוסנת; כל מבקשיה לא ייעפו, בחדשה ימצאונה - זכרים לא צריכים להתעייף ולחפש אותה, כי מרוב תאוה היא רודפת ובאה אליהם. הנמשל הוא, שהאומה הישראלית מחפשת ריגושים וחידושים בתחום הרוחני, ולכן אי אפשר לעצור אותה - גם כשהמלך חוזר בתשובה על עבודת-אלילים מסויימת, בנ"י ממשיכים לחפש להם אלילים חדשים לעבוד אותם ( פירוט ופירושים נוספים ).

הנביא מציע לאומה שתפסיק להתרוצץ בין ההרים, וכך לא יתבלו נעליה ולא תהיה צמאה: 'מנעי רגלך מיחף, וגרונך מצמאה!' ; אבל היא מוכנה לוותר אפילו על הנוחות החומרית, ובלבד שיהיו לה חידושים וריגושים: ותאמרי נואש - 'לא, כי אהבתי זרים ואחריהם אלך' ( פירוט ופירושים נוספים ).

בהמשך (כו - כח) אומר הנביא : "כבושת גנב כי יימצא, כן הובישו בית ישראל; המה מלכיהם שריהם וכוהניהם ונביאיהם". כלומר : בני ישראל דומים לגנב, שאינו מתבייש בכך שגנב, אלא רק בכך שנמצא ונתפס . כך גם בנ"י בימי מנשה - לא התביישו במעשים הרעים שעשו, אלא רק בצרות שבאו עליהם בעקבות כך: "אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתנו, כי פנו אליי עורף ולא פנים; ובעת רעתם יאמרו: קומה והושיענו". הפסוק הזה בדיוק מתאים למעשיו של מנשה, שכל ימיו עבד ע"ז, ורק כשהיה בצרה (בשבי האשורים) פנה אל ה ' וביקש שיושיע אותו (דברי הימים ב לג יב): "וכהצר לו חילה את פני ה’ אלוהיו, וייכנע מאוד מלפני אלוהי אבותיו". על כך השיב לו הנביא : "ואיה אלוהיך אשר עשית לך? יקומו, אם יושיעוך בעת רעתך?! כי מספר עריך היו אלוהיך, יהודה!".

למה תריבו אלייעריכה

ב כט : "למה תריבו אליי" – הרי הוא אמר בעצמו "לכן עוד אריב אתכם"?!

תשובה: נראה לי שיש הבדל בין "לריב עם" לבין "לריב אל". ייתכן שבפסוק זה "לריב אל" זה כמו "לריב ל". לפי זה, "למה תריבו אליי" דומה לפסוק שאמר יואש אבי גדעון (שופטים ו לא): "האתם תריבון לבעל?!". ירמיהו פונה כאן אל האנשים הצבועים , שלכאורה "רבים לה'" (כלומר: רבים למען ה', נלחמים למען קיום מצוות ה') אבל בסתר הם פושעים בו, כמו שכתוב בהמשך הפסוק: "כולכם פשעתם בי".

לפי זה, נראה שהפרשה שמתחילה בפסוק זה נאמרה על תקופת יאשיהו, שבה המלך ניסה לכפות על כולם לעבוד את ה', ואף הרג את מתנגדיו ((מלכים ב כג כ): "ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות"). בתקופה זו היו הרבה אנשים שרצו למצוא חן בעיני המלך, ולכן עשו את עצמם צדיקים ו "רבו אל ה'". אבל בסתר, בביתם, הם המשיכו לפשוע בה'.

לשווא הכיתי את בניכםעריכה

ב, ל: "לשווא הכיתי את בניכם" נדמה לי שזה כנגד "ואת בני בניכם אריב". המחשבה לריב כבר נעשתה. גם בבריאת העולם המפרשים אומרים שהכל נעשה ביום הראשון, כי מחשבת ה' היא עשייה (הכל נברא ביום הראשון והסתדר לאט לאט כל יום עד המושלמות). [יפעת שטראוס]

פירוש אחר: הפסוקים נאמרו בתקופות שונות. בפסוק הוא אומר להם שיריב עם צאצאיהם (בעתיד), ובפסוק הוא אומר "כבר רבתי עם בניכם והכיתי אותם, אבל זה לא עזר ...".

יש עוד הוכחה שהנבואות נאמרו בתקופות שונות: בפסוק נאמר ""ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור; ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר"?" כלומר: בני-ישראל רוצים לפנות גם אל מצרים וגם אל אשור. אבל בפסוק נאמר: "גם ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור", כלומר – בני-ישראל כבר פנו אל אשור והתאכזבו, ועכשיו הם רוצים לפנות אל מצרים.

ב לא: בפסוק הקודם ירמיהו אומר להם "לשווא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו" – בניכם לא למדו שום לקח מהצרות שהבאתי עליהם , וזה באשמתכם , כי "אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית" – אתם הרגתם את הנביאים, שהיו אמורים לחנך את הבנים שלכם, ולכן לא היה לבנים שלכם ממי ללמוד. אבל לכם היה ממי ללמוד, ולכן "הדור" – דור האבות – "אתם ראו דבר ה'" – אתם מסוגלים לראות ולהבין את דבר ה'.

אולי יש כאן אירוניה מסויימת. הנביא שומע שבנ"י אומרים "כי נקיתי", והוא אומר להם: 'תפסתי אתכם! אתם אומנם טוענים שהחטא שלכם כבר התנקה, אבל אתם מודים שחטאתם! אז אתם חייבים להודות, שהדבר שאמרתם פעם (ב כג) "לא נטמאתי" היה שקר!'.

משל למה הדבר דומה? לנאשם שמעיד בבית-משפט , ואומר: "לא אני רצחתי אותו, וגם אם רצחתי אותו – זה הגיע לו, וחוץ מזה – אני מתחרט על כך שרצחתי אותו וצריך לסלוח לי "...


ג א: "לאמור: הן ישלח איש את אשתו, והלכה מאתו והיתה לאיש אחר, הישוב אליה עוד? הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא! ואת זנית רעים רבים - ושוב אלי!?" כדי להבין את הפסוק צריך לקרוא בתורה, דברים כד א-ד: ע"פ התורה, אשה שמתגרשת מבעלה ונישאת לאיש אחר - לא יכולה לחזור לבעלה הראשון, כי זה דומה לניאוף ("לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה... אחרי אשר הוטמאה..."); קל-וחומר כאשר היא נואפת ממש: במקרה כזה בעלה חייב לתת לה גט מייד, ובוודאי שאינה יכולה לחזור אליו. ירמיהו משתמש בדימוי המקובל בתנ"ך, שמדמה את כנסת-ישראל ל'אשתו' של ה' יתברך: כנסת-ישראל, שבגדה ב'בעלה' ה' ועבדה עבודה-זרה, היא כמו אישה נואפת, והיא אינה יכולה לחזור אליו. עם ישראל לא יכול לחזור בתשובה!

הערותעריכה


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים ירמיהו א; לא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

תגובותעריכה

קיצור דרך: tnk1/nvia/yrmyhu/yr-0203