אחת מנבואות הנחמה והגאולה של ירמיהו מתארת דו-שיח בין ה' לבין אפרים (ירמיהו לא יז-יט):

" "17 שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד:

   "יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד;

    הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה, כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי.

    18 כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל-יָרֵךְ;

    בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי.

19 הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים?

כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד;

עַל-כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם ה'." ".

בפסוקים 17-18 נשמעים דברי אפרים. ע"פ מלבי"ם, יש בהם ויכוח של אפרים עם ה': " "יש שני דרכים להשיב את העם בתשובה: א) ע"י ייסורים - שאז ישובו מיראה, ב) ע"י שיגלה להם אלהותו בניסיו ונפלאותיו עד שיכירו השגחתו ועל-ידי זה ישובו אל ה' מאהבה. והנה, ה' רצה להשיב את אפרים על-ידי ייסורים שהביא עליו, והוא מתאונן על זה שזה לא הועיל, כי ייסרתני ואיווסר , במה שהבאת עליי ייסורים לא פעלת מאומה, רק ואיווסר שנתייסרתי בייסורים. אבל לא הועלת שאשוב ע"י כך בתשובה, כי אני דומה כעגל לא לומד , שהשור המלומד לחרישה, כשיטה מן התלם ויכוהו, ישוב אל תלם המחרשה, אבל העגל שאינו מלומד, כשיכוהו יעוות דרכו עוד יותר, וכן על-ידי הייסורים סרתי עוד יותר מן הדרך, ולכן אני מבקש השיבני ואשובה על-ידי מה שתראני כי אתה ה' אלהי , על-ידי שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלהותך, עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלהים... כי עתה, שאתה משתדל להשיבני ע"י ייסורים, גם בעת אשוב לפעמים מתוך היסורים, אתנחם אחר-כך על התשובה ואשוב שנית לדרכי הרעה, ואחרי היוודעי , ואחר שתייסרני שנית, ספקתי על ירך , ואקונן שנית על עוונותיי, ובכל-זאת בושתי וגם נכלמתי , כי עדיין נשאתי חרפת נעוריי , שהעבירות שעשיתי בימי נעוריי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה, ואם כן, אחר שהייסורים אינם מועילים, טוב יותר שתשיבני על-ידי שתראני אלהותך, כמו שעשית בימי קדם" ".

פסוק יט הוא מענה ה' לאפרים; ישנן כמה דרכים להסביר אותו:

ראו גם:

• מבנה הפרק כולו
• נבואות נוספות שמתייחסות לאפרים הבן היקיר - באתר דעת .