מלבי"ם על ירמיהו לא
<< · מלבי"ם על ירמיהו · לא · >>
פסוק א
ביאור המילות
"ישראל" הוא נושא המאמר. ישראל עם שרידי חרב מצא חן במדבר:פסוק ב
ביאור המילות
"נראה לי". נראה בנפעל בא אחריו תמיד מלת אל, וירא ה' אל אברם, ומורה שה' התראה אליו, אבל מלת לי מציין את הרואה שהוא ישיג את הדבר לא את העצם הנראה, כנגע נראה לי בבית, ולא יראה לך חמץ:פסוק ג
ביאור המילות
"תופיך", התוף היה עם המחול, בתפים ובמחולות (שמות ט"ו) בתוף ומחול (תהלים ק"נ):פסוק ד
ביאור המילות
"נטעו". פעל עבר:
"וחללו", הוציאו לחולין, כמו אשר נטע כרם ולא חללו:פסוק ה
ביאור המילות
"נוצרים". כמו שומרים, רק הנוצר הוא יותר מן השומר:פסוק ו
ביאור המילות
"יעקב, ישראל". ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז'):פסוק ז
ביאור המילות
"בם". ר"ל בירכתי ארץ, שירכתי לשון רבים, ופעל הרה על הארץ, או על הכנסיה שהיא בלשון נקבה:פסוק ח
ביאור המילות
"אובילם אוליכם". המוביל נושא דבר שא"י ללכת ברגליו, והושאל על נשיאת האדם כאילו נשא על כנפי רוח, והמוליך הוא דבר שהולך ברגליו, שאח"כ ילכו ברגליהם ואני אוליכם:פסוק ט
"ושמרו כרועה עדרו" כרועה השומר את העדר שהוא שלו לא עדר של אחרים, שישגיח על כל אחד מן הצאן בל יפקד:
פסוק י
ביאור המילות
"פדה וגאלו". הפדיה היא ההצלה מצד הרחמים. והגאולה היא מצד הקורבה, שהגואל ימסור נפשו בעד קרובו וילחם בעדו, לא כן הפודה שיתן רק ממון פדיון נפשו, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה):פסוק יא
פסוק יב
ביאור המילות
"אבלם לששון". ושמחתים מיגונם. ההבדל בין ששון לשמחה. השמחה היא בלב, והששון הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות השמחה כמו לבישת בגדי יו"ט ודומיהם, וכן האבל הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות האבל, והיגון הוא בלב, וע"כ מגביל אבל נגד ששון, ושמחה נגד יגון, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה):פסוק יד
ביאור המילות
"על בניה". כבר בארתי באילת השחר (כלל קל"ח) ששם הבא כפול מורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון, ור"ל על בניה בני יוסף:פסוק טו
ביאור המילות
"שכר לפעולתך". השכר הוא יותר מן הפעולה, שבהפעולה יביט ע"מ שפעל ועשה ובהשכר יביט על הריוח (כמ"ש בס' התו"ה קדושים סי' ל'):פסוק טז
ביאור המילות
"ויש תקוה לאחריתך". עי' למעלה (כ"ט י"א):פסוק יז
- א) ע"י יסורים שאז ישובו מיראה,
- ב) ע"י שיגלה להם אלהותו בנסים ונפלאותיו עד שיכירו השגחתו ועי"ז ישובו אל ה' מאהבה, והנה ה' רצה להשיב את אפרים ע"י יסורים שהביא עליו, והוא מתאונן ע"ז שזה לא הועיל, כי "יסרתני ואוסר" במה שהבאת עלי יסורים לא פעלת מאומה רק ואוסר שנתיסרתי ביסורים. אבל לא הועלת שאשוב עי"כ בתשובה, כי אני דומה "כעגל לא לומד", שהשור המלומד לחרישה כשיטה מן התלם ויכהו ישוב אל תלם המחרישה, אבל העגל שאינו מלומד כשיכהו יעות דרכו עוד יותר, וכן ע"י היסורים סרתי עוד יותר מן הדרך, ולכן אני מבקש "השיבני ואשובה" ע"י מה שתראני "כי אתה ה' אלהי" ע"י שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלהותך, עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלהים:
ביאור המילות
"מתנודד". נד בראשו על עצמו (מן מנוד ראש בלאומים) וההתפעל מורה עשית הפעולה בעצמו:פסוק יח
ביאור המילות
"הודעי". מענין השחתה ויסורים, כמו ויודע בם את אנשי סכות. וענינו שיתודע לו חטאו ע"י המכות:
"ספקתי", בא על הספק, וספק מואב בקיאו (לקמן מ"ח), תחת רשעים ספקם (איוב ל"ד), ועל הכאת כף אל כף או אל ירך. ולדעתי במקום שבא על הכאת כף הוא בדבר שיש לו ספק והוא מתמה על הדבר, ויספק את כפיו, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך (במדבר כ"ד). ספקו עליך כפים הזאת העיר (איכה ב'), וכן פה ר"ל שאני מכה על ירך דרך ספק ותמיה ואיני מאמין בעונשי ה':
"בושתי וגם נכלמתי", הבושה מעצמו והכלימה ע"י אחרים, וחרפה גדולה מכלימה (כנ"ל ג' כ"ה):פסוק יט
ביאור המילות
"בן, ילד". ילד הוא הקטן, ובן גדול:
"דברי בו". כל דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי, כמו כי דברנו בה' ובך, וידבר העם באלהים ובמשה:פסוק כ
ביאור המילות
"תמרורים". אילני תומר קטנים, והוכפל למ"ד הפעל.
"למסלה". הרמת הדרך באבנים, כמו סולו המסלה, ור"ל מסלה של דרך הלכת:פסוק כא
ביאור המילות
"תתחמקין". מסתתר מעין הרואה ובת השובבה קורא להארץ, וכן (לקמן מ"ט ד') קורא את ארץ בני עמון, בת השובבה:פסוק כב
ביאור המילות
"נוה צדק". מציין הצדק בעצם מופשט שוכן בנוה, ומ"ש וישבו בה, היינו בהנוה:פסוק כג
ביאור המילות
"ונסעו". פעל עבר:פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
ביאור המילות
"לנתוש ולנתוץ". התבאר למעלה (א' י'):פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
פסוק לא
ביאור המילות
"החזיקי בידם". להקימם מנפילתם. כמו ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה (ישעיה נ"א י"ח):
"בעלתי בם". עי' למעלה (ג' י"ד):פסוק לב
- ג) לא יצוייר שיתעו מני דרך מחסרון המורים והמלמדים, או מורים מתעים, כי.
פסוק לג
- ד) בל יפחדו שאשמור להם עונותיהם הקודמים, "כי אסלח לעונם" שעשו במזיד, "ולחטאתם" השוגגים "לא אזכר עוד", עד שעל השוגגים לא יצטרכו סליחה כלל:
ביאור המילות
"עונם חטאתם". עי' ישעיה (א' ד'):פסוק לד
- א) שאז לא יהיה להם אפשרות לעשות רע כלל, וכמו שחקי הטבע קבועים בלתי משתנים כן מעשי ישראל לא ישתנו, כאילו מעשיהם טבעיים מוכרחים לעשות טוב לא בחיריים, וז"ש כמו שמה "שנותן שמש לאור יומם וחקות ירח" וכו' שכל אלה חקים טבעיים:
ביאור המילות
"רוגע". מענין מרגוע. מניחו מזעפו:פסוק לה
פסוק לו
פסוק לז
<< · מלבי"ם על ירמיהו · לא · >>