מ"ג ירמיהו טו א


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י אִם־יַעֲמֹ֨ד מֹשֶׁ֤ה וּשְׁמוּאֵל֙ לְפָנַ֔י אֵ֥ין נַפְשִׁ֖י אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שַׁלַּ֥ח מֵעַל־פָּנַ֖י וְיֵצֵֽאוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"משה ושמואל" - שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל, ומתחילה החזירום למוטב ואחר-כך התפללו עליהם, ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב:

אתה אינך יכול להשיבם אלי, לכך אל תתפלל עליהם!

"נפשי" - רצוני.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"נפשי" - ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג)

"שלח" - ענין טירוד וגרושין כמו הן ישלח (לעיל ג) 

מצודת דוד

"שלח" - אמור להם בנבואה שאמרתי לגרשם מארצי ויצאו ממנה

"משה ושמואל" - משה או שמואל ר"ל אף שהיה תפלתם מקובלת לפני מ"מ אם מי מהם יתפלל בעד העם הזה אין רצוני עליהם להיות מרוצה להם

"אם יעמוד" - ר"ל בתפלה ובקשה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר ה'", ה' השיב לו, שכבר נתחתם גזר דינם ולא יועיל עוד שום תפלה, אף "שיעמד משה ושמואל לפני", שהם היו קוראים תמיד בעד ישראל והשיבו את הגזרה, זה היה בעוד שהיה נפשי ורצוני אליהם, שהגם שפני היו פנים של זעם נפשי היה לרצון, אבל עתה נקעה נפשי מהם, לכן "שלח מעל פני ויצאו" לגולה, כבן סורר שאביו דחפו מביתו: