יהל אור/במדבר/חלק ב

פרשת קרחעריכה

דף קעח עמוד בעריכה

רעיא מהימנא. פעמים שלש כו':    נגד נר"ן.

תלת זמנין כו':    נגד שלש הנ"ל.

[ליקוט]

כל פרט רחם כו' וישראל בגין דפדיון כו':    והוא ג' פדויין דג' בכורות - פטר חמור, ושור, ואדם. וחמור ושור הן מימינא ושמאלא, באברהם ויצחק, משמרה ראשונה חמור כו' ושניה כו' מסטרא דשור כמ"ש בפרשת בא עי"ש. ואדם נגד יעקב דשם אין לו אחיזה להם. ונגדן ג' גליות נגד ג' אבהן. אבל גלותא רביעאה נגד משה.

וכן הוא בנר"ן. נפש ורוח - נגדן רוח גבוה ונפש רחבה, שור וחמור. ונשמתא - אדם. אבל בגלותא רביעאה -- ישכיל עבדי כו' מאד, בדרגא דמשה, נשמתא לנשמתא, ושם -- ולא בכסף תגאלו. דג' בכורות בכסף. ואף בכור שור תנינן (ריש מעשר שני ושם מסומן) הבכור נמכר חי ושחוט כו'. אבל מעשר אינו נמכר והוא יו"ד -- העשירי יהיה קודש, לא ימכר ולא יגאל, דלא יצטרכון עוד. לגאולה. ]

[עד כאן הליקוט]


יפדה לה מההוא כו':    באורייתא.

ויהיב לה כו':    ר"ל הקב"ה נותן לו שכרו לפי מעשיו, מה שאין כן נשמתא דאילנא דחיי שאין ערך לשכרו כמ"ש עין לא ראתה.

כמה שפחות כו':    שהן עלמות אין מספר במט"ט.

לא צריך פדיון:    דשם אין רע.

דפדיון כו':    לייחדא בקוב"ה.

באות כו':    כלהו בצדיק ייחודא דקוב"ה ושכינתיה.

גם זאת כו':    ר"ל בשביל השכינה שנקראת 'זאת'.

הכי כמה כו':    ר"ל כמו שחילוק בנשמתו כו' כן לב"נ בין פקודין על מנת לקבל פרס לשלא על מנת לקבל פרס.

אבל עונשא כו' - צ"ל ועונשא. ר"ל כן עונש יש לה ערך.

אין לה כו' - צ"ל "אבל אלין דעבדין שלא כו' אין לי' ערך ושיעור".

[ליקוט]

פקודא בתר כו' יפדה כו':    כנ"ל באורייתא וכמ"ש (סוכה נב, ב) (קידושין ל, ב) אם פגע בך מנוול זה כו' שהוא הרע דאחוז בטוב דטוב ורע, והן ג' פדויים הנ"ל דנר"ן דטו"ר וגלותא רביעאה א"צ כו' דהוא דרגא דאילנא דחיי. וכמ"ש למטה "אבל אתתא דאילנא דחיי כו' מאן דירית נשמתא או כו'" - דהן ג' הנ"ל. ובגאולה האחרונה דיתמחון רע דערב רב וישתאר אילנא דחיי כמ"ש בפרשת בראשית ואז ולא יתבששו כו' ע"ש וכל חד יזכה לאילנא דחי כמו קודם החטא - כל הכתוב לחיים בירושלים.

[עד כאן הליקוט]

דף קעט עמוד אעריכה

אכיל ליה בנורא:    דימינא אש דאורי"אל אריה אש דמדבחא ששם שורף הסטרא אחרא בבעירין דקורבנא כידוע.

ושכיך אשא:    דסטרא אחרא דאתוקדת כנ"ל.

מאן דבעי למטעם כו':    כי זה שאוכל תרומה במיתה. ור"ל מאן דאכיל קודם ק"ש דשחרית וערבית שהן תרומה כמש"ו. כמ"ש (ברכות ד, ב) שלא יאמר אוכל קימעא כו' וכל העובר על דברי חכמים כו'. וכן בשחרית לא תאכלו על הדם שאמרו בזוהר ששורה אל זר בתוכו והוא נהנה מאותה אכילה קודם ק"ש של שחרית. וזהו מדבריהם. ולכן אמר לקמן "אית תרומה מדאורייתא".

אינון שכינתא כו':    דמ"ט אתוון בקוב"ה ושער הנ' בבינה. וכן בערב - מלכות בבינה והן תרומה - א' מנ'.

אמה:    שהוא ו' אחיד בין שניהם.

מדה:    גימטריא מ"ט.

האם:    דתרויהו נקראו אם -- אימא עילאה אימא תתאה, ה' עילאה ה' תתאה, זהו ה'אם בה' נשלם מאה שבקוב"ה, ב' פעמים מ"ט בת"ת ויסוד, וכנגדן משלים מאה שכינה עילאה ותתאה.

ועוד והי' כו':    ר"ל תרומה של כל הברכות שהן מאה ברכות. כמש"ו שצריך לברך על כל מה שאוכל. וכל האוכל בלא ברכה מועל דומיא דתרומה במיתה מזיד במעילה במיתה לרבי וקודם שטועם הכהן הקב"ה התרומה שהוא הברכה אסור לאכול ממנו כמו טבל.

כגון רום ידיהו נשא:    עשר אצבעאן כמש"ו.

דסליקו כו':    ר"ל זקיפות האצבעות כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת נשא. ולכן צריך להגביה הידים קודם ברכת הלחם. וזהו והיה באכלכם כו' תרימו כו'. וז"ש ידיהו נשא רום זהו התרומה הברכות שצריך בברכת נטילת ידים ידיהו נשא.

למארי':    כמ"ש כל האוכל בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה כו'.

מדאורייתא:    ר"ל תרומה של תורה שניתנה בארבעים יום. וזהו אותיות תרומה - תורה מ' , כמש"ו, והוא עין יפה - אחד מארבעים כמ"ש שהתורה ניתנה למשה לבדו ומשה נהג בה עין יפה. וכן הקב"ה נהג בה עין יפה כמ"ש כי לקח טוב נתתי, שהנותן בעין יפה הוא נותן. ולכך לא אכל משה בהר מ' יום עד שלמד התורה דאז סליק התרומה לה' כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת תרומה דהתרומה הוא ללמוד אורייתא וז"ש ואי תימרון כו'.

תרומת מעשר ללוי -- תרומת לא גרסינן.

שלשה עשרונים לפר:    כמש"ו שור גבורה וצ"ל דהמתנות הן בהיפוך לאכללא ימינא בשמאלא. ששני התרומות - תרומה גדולה ותרומת מעשר שהן שלשה למאה הן מילוי ס"ג - ג' יודי"ן. ועשרון לכבש הוא מעשר - עשר אתוון דשם מ"ה דסליק למאה כמש"ו, והוא עשר למאה - מעשר.

האי עשרון:    ר"ל עשר אותיות הוא עשרון למאה.

וי' ספירין:    של עשר אותיות דס"ג.

בהון כו':    ר"ל עם העשר אותיות וג' יודין על י' האותיות סלקין מ"ג.

ובלא - צ"ל וכלא. ור"ל שהכל כל המ"ג הוא מסטרא דיו"ד -- י' אותיות ו ג' אותיות של היודי"ן והן עצמן.

ותוספת - צ"ל תוספת, ור"ל חומש ביצה תוספת מצד ה'. ואמר "תוספת" כמ"ש ויסף עליו חמישתו כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת ויקרא.

מסטרא דאת י' מעשר מן כו':    ר"ל דכל המתנות מצד השכינה שהיא עשירית ומסטרא דאת י' הוא מעשר מן המעשר - א' למאה. מסטרא דאת ה' - אחד מנ'. וכן בספירות -- מכל העשר ספירות אחד למאה מסטרא דה' ספירות כמש"ו אחד מנ'.

ובלילת - צ"ל וכלילת, והוא תרומה, תרי ממאה.

הכף:    ר"ל ב' יודי"ן הוא כ"ף.

בשקל:    שהוא עשרים גרה.

דאיהו שקל כו':    כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת תשא. ובזה נשלם השם.

ועוד שלשה כו':    ר"ל כלל העשרון וב' העשרונים והוא חלה. נמצא בג' מתנות חלה ותרומה ותרומת מעשר - פר ואיל וכבש.

האי שמא כו':    ר"ל דלעיל אמר בגבורה וכאן אמר במצה בחסד וחמץ בשמאלא.

וזמנין י' לימינא כו':    ר"ל במלכות כליל ג' אבהן נחלק הג' יודי"ן בה לחג"ת.

[ליקוט]

פקודא כו':    סוד המתנות בקיצור הן ד' דרגין -- שרי אלפים כו', בד' אותיות אדנ"י, כמ"ש במ"א דד' הוא ק'. והוא א' כולל הכל דישראל שהוא נוטל כולא וא' מעשרה שהוא נותן ללוי וא' ממאה ומחמשים לכהן.

וסוד חלות תודה הוא ס"ג ומ"ה דבשניהם עשר אותיות והן עשר עשרונות דכל עשרון הוא אות אחד - עשירית של השם. ובשם מ"ה יו"ד אחד דהוא עשר חלות ובשם ס"ג ג' יודי"ן, ג' פעמים עשר בג' מינין דמצה, ולכן החמץ הוא מכוון בעשרונות נגד ג' דמצה דשניהם ב' שמות שוות בי' אותיות. וז"ש "על חלות לחם חמץ". וכן הוא בי' עצמו דהוא י' דחמץ וביו"ד ג' יודין -- קוצא וגזעא ושבילא, והן ד' יודי"ן דב' שמות הנ"ל נגד ד' אותיות דשם הוי"ה - ג' בדכורא ורביעית בנוקבא כידוע שבת. וזהו מצה וחמץ והוא סוד שמא מפרש כידוע דמיניה אתבניאת הנוקבא ובש"מ (הן ג' יודי"ן וג' אלפי"ן וג' ווי"ן) בי"ד פרקין הן ד' יודין וג' אלפי"ן וג' ווי"ן וג' ההי"ן, והן שמא הנ"ל דהוא די"ג כלל י"ב וד' הוא אות הי"ד והוא סוד י"ד י"ג דבדכורא י"ד ובנוקבא י"ד. ועיין מ"ש בהיכלות. והיודי"ן והאלפי"ן הן מ"ג דחלה וזהו שם י"ב דפ"ג אהו"י, ונשאר י"ד נגד י"ד אתוון. ועל זה נאמר "וביד הנביאים אדמה" כמ"ש בתיקונין.

[עד כאן הליקוט]

דף קעט עמוד בעריכה

ע"פ ה':    ג"פ ה' בהאי פסוק.

יחנו ויסעו ושמרו:    ג' דרגין דג' אבהן.

ואפי' בשבתות דחול:    שהן הת"ח.

וכ"ד שומרין:    כ"ד צירופי אדנ"י. כ"ד קישוטי כלה. כ"ד אותיות דבשכמל"ו. כ"ד שומרים דבית המקדש.

פרשת חקתעריכה

דף קפ עמוד אעריכה

וההוא נעל כו' ואיהי שכינתא כו':    (עיין ביאור על כל המאמר הזה בהיכלות פקודי רנ"ה א'. המסדר).

דף קפ עמוד בעריכה

זאת חקת כו' וע"ד הכי אקרי בנו"ן ת' כלא כחדא נו"ן דל"ת ריש דל"ת רי"ש ודל"ת חד מלה הוא ר"ח ק"ו וכלא חד כו':    ור"ל נו"ן מלא ק"ו ובחושבנא דאתוון ר"ח דגש - יצחק, ק"ו - קו המדה, ושניהם חושבן שד"י[1].

פרשת בלקעריכה

דף קפח עמוד אעריכה

אינון דאפילו נוני ימא רבא נפקין ביבשתא לגבייהו:    (א"ה. עיין ביאור הגר"א על זה בתיקונים נ"ב א' ד"ה דנונא חדא, עי"ש).

דף קפט עמוד אעריכה

שעורה אקדים למיתי לעלמא ואיהי מתתקן למיכלא דבעירא סתם:    [א"ה. עיין ביאור הגר"א על כל המאמרים אלו בהיכלות פקודי רנ"ה].

דף קפט עמוד בעריכה

עולמין נטלי עיטא מסביא:    [א"ה. עיין באדרת אליהו פרשת בלק מהדורא רביעאה פסוק ד' וזה לשונו: אמרו בזוהר אמרו עולמיא לסבייא. פי' כוונת הזוהר שמתרץ קושיית הגמרא שאמרו (בבא קמא לח, א) ומה מדין שלא באו אלא לעזור את מואב אמר הקב"ה צרור את המדינים וגו' מואבים עצמן לא כל שכן. אמר ליה הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי. שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם כו'. והקשה הזוהר הלא גם ממדין יצאו כמה פרידות טובות והם יתרו וכל בני הרכבים וצפורה אשת משה ולמה לא ניצולו המדינים. ותירץ ע"פ משל כי התאנה אע"פ שיש עליה גם כמה קוצים, שומרים אותה בשביל התאנה, וכשמלקטים התאנים אזי יעזבו האילן עם הקוצים. והוא ממש נידון זה. כי המדינים כבר יצאו מהם הטובים ולכך אמר צרור אותם, שמעתה ולהלן לא יצאו מהם טובים. מה שאין כן מואב ועמון שעדיין יש לו להוציא מהם, ולכך ניצולו הם בשבילם. וזה רמז הפסוק "ויאמר מאוב אל זקני מדין" -- במואב לא כתיב "זקני", שעדיין יש להוציא מהם והם עדיין כנערים. מה שאין כן במדין שיצאו מהם כבר והם כזקנים. וזהו כוונת הזוהר "אמרו עולמייא" - הם המואבים וקורא אותצם 'עולמיא'. "לסביא" - הם המדינים וקורא אותם 'סביא' לרמז כמ"ש. עכ"ל].

דף קצו עמוד בעריכה

אשר שתה אפרוחיה אלין אינון צדיקיא דאשתכללו בבנין קדישין:    [א"ה. עיין מ"ש הגר"א בתיקונים נ"ד א' בד"ה על אלין טפין. שביאר שם דכן הוא גם כן בתלמידים וכמ"ש בפ"ק דקדושין כי הם נקראו בנים. והענין כי בשנים נק' מצד הגופים ותלמידים נקראו בנים מצד החכמה שהוליד להם והוא רוח הפנימי דבהן, עיין שם באריכות.]

פרשת פנחסעריכה

דף רטו עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. תרי קנאות כו':    דב' פעמים קנא - בימי משה וימי אחאב.

חד כו':    ביסוד ובמטרו"ן - גימטריה שד"י.

ובגין דא עביד כו':    בימי נח על ב"פ שדי ברית.

דכהנים כו':    דכליל ג' גוונין - חג"ת, כמ"ש בזוהר בדף הזה.

וכי בגלותא כו':    הוא קושיא.

לא כו':    תירוץ.

זקן ביתו כו':    שנברא קודם לכל המלאכים ולכל הבריות ומושל בכולם.

דאתמר כו':    ר"ל דכתיב עשו כו' ואת כו'.


[מה"ב][2]

בתרין לא לא ודא דאמר רבי יהודה מאן כו' זוכר הברית קום אנת רבי יוסי ואימא כו' שחרחרת ודאי ולאו איהו נהיר בגוונוי כדקא יאות כו' קשת בגוונוי דאינון תלת ההוא קשת דאתגליא לבר מארעא דישראל [כו'] אוקמוה דבני חורין חפו ראשם כו':    [כצ"ל].

[עד כאן מה"ב]

דף רטו עמוד בעריכה

דאור כו':    ר"ל גימטריא ר"ז, ובאור הוא הראיה.

ואי לאו כו':    ר"ל אם לא היה קנאה לשם היו"ד כבר הי' נהרג.

הה"ד אני כו':    ר"ל דדרש "אֶל אֵל" כמו "אֵל אֵל" ומפרש תבנית:אֵ - אלים. וז"ש אל מארי' דאל [מצאתי כתוב על הגליון: ומשום דהוקשה לו דהול"ל אדרוש את אל כמו לדרוש את ה'].

דכל ספי' ומלאך כו':    קאי אלמטה.

לי' בה' ורזא דמלה כו':    ר"ל כן ישראל אל הממנן [נ"א ה'].

אוף הכי כל כו':    הוא ענין בפ"ע.

יכיל - צ"ל צריך.

בגין דלא יתאביד כו':    דבלא סוסוון [מצאתי כתוב על הגליון: הן הבנים] אי אפשר לעלות ואינו בכלל אדם.

בשאינו מינו:    ר"ל קרובים.

עץ השדה:    מין במינו.

אוף הכי גלגל כו':    דאב הוא במדרגת י' ובן ו'. [מצאתי כתוב עה"ג: אב י' - גלגל, ובן - אמת המים ו', כמ"ש יפוצו מעיינותיך חוצה]. ואם אין לו בן אין לו תנועה לעלות לשרשו.

דאיהו י':    צ"ל ו', שהוא ארוך והוא עולם הבא דסליק לבינה.

דימא לקבל - צ"ל דאיהי לקבל דימא.

ומני' נפק בינייהו - צ"ל ומינה נפיק בן י"ה ו' כו' .

ומיני' כו':    ר"ל כמה נשמות.


[מה"ב]

וחמת המלך שככה כו'... ועמי בבקשתי:    שייך לקמן רל"ד א' (ח"ג רלד, א).

ואי לאו בגין אות יו"ד כו':    הוא ענין בפני עצמו וקאי על מ"ש בזוהר כאן ת"ח רזא דברית קדישא כו' ואיפה ישרים כו'.

אלין דמכשרין עובדיהון:    הוא גם כן ענין בפני עצמו ולא קאי על פסוק ואיפה ישרים נכחדו. ומ"ש "ואיפה ישרים נכחדו" הוא סיום הפסוק וחסר כאן.

ורזא דמלה ב"נ חד יכול למהוי כו':    הוא גם כן ענין בפני עצמו. וכל הר"מ רעיא מהימנא(?) דכאן הוא הכל ענינים מלוקטים שליקט המסדר וחיבר לפי דעתו. וכן הוא כל הרעיא מהימנא שסידר בפרשיות כידוע.

[עד כאן מה"ב]

דף רטז עמוד אעריכה

אוף הכי לאו כו':    ר"ל אע"ג דאית ליה בן מכל מקום לאו איהו שלים בלא בת.

אלה יה"ו:    שחג"ת שבהן יה"ו נקרא 'אלה' כמ"ש בתז"ח אלה מועדי ה', ור"ל זהו אלה תולדות ומהן ג' גלגולים כמ"ש בת"ז.

יבוש:    שיהיה פניו אדומים שבתחלה מאדים.

יחוורו:    אח"כ מסטרא דאברהם ויצחק בישמעאל ועשו כמ"ש בזוהר בדף הקודם.

אל מלאך:    יצה"ר.

לא"י:    הוא יעקב כנ"ל והוא מ"ש (יבמות סד, א) ללמדך שאין ישיבת חוץ לארץ כו'.

אוף הכי כו':    הוא ענין בפני עצמו.

והיינו ועושה כו':    קאי אלמעלה.

גלות(?):    רומז לגלגול.

אלא - לא גרסינן.

לועפר אחר יקח כו':    ר"ל גוף אחר.

את בת זוגו כו':    ר"ל חוה, וכן הגוף של הנשמה.

כן איש כו':    נשמתא.

ממקומו:    גוף הראשון.

גם צפור:    נשמתא כנ"ל.

מצאה בית היינו יבמה:    שהיתה מקודם ביתו זו אשתו.

ודרור:    גם כן נשמתא.

אשר שתה:    בן הגואל הנולד אח"כ.

ההוא ניפול:    משיח.

ששים המה:    ששים דכורסייא.

דאינון הלכות:    הלכות פסוקות.

[אד"ל. וההוא ניפול כו' בתוך נ' כו' - נראה שנתכוונו למתני' דפרק ב' דבבא בתרא (דף כג:) ניפול הנמצא בתוך נ' כו' ].

הלל:    גימטריה ס"ה, שהיא נפלה מן השמים.

בן שחר:    נצח שנבנית ממנו.

דף רטז עמוד בעריכה

הלך חגר כו':    באבר שפגם בנשמתו יתפגם גופו בגלגול.

חסר ב':    דב' רומז על ב' גלגולין.

זה הבל:    שמשה גלגול הבל, ויתרו גלגול קין.

דאת י' כו':    ר"ל כתר שהוא יחיד שעליו נאמר אין אלהים עמדי.

לאת ב' כו':    חכמה, וז"ש ואיהי קדש.

ומיניה אתקדשת כו':    בינה, וכן כ"ז בחג"ת כמ"ש לקמן.

ד"א אנוש כו':    קאי על מ"ש בזוהר בדף שלאחריו וע"ד כתיב אנוש כו'.

ולבתר ישוב כו':    בגלגול.

דמתין אלף כו':    וזהו אלף טורין שאוכלת.

לב מסור כו':    א' בחכמה וב' בחכמה זעירא.

עם זה - צ"ל עד זה כו'.

והא - צ"ל והן.


[מה"ב]

ואוף הכי ר"א בן פדת כו':    גם כן ענין בפני עצמו.

אנוש כחציר ימיו כו':    הוא גם כן ענין בפני עצמו. וקאי על מ"ש בזוהר רי"ז ב' (ח"ג ריז, ב) "ועל דא כתיב אנוש כו'".

דא יינא דאורייתא דכתיב לכו לחמו ושתו ביין מסכתי דהכי סליק יין בחושבן סוד כו':    כצ"ל. וז"ש למטה "והיינו ב' תוספת ביין". ובלחמי הוא י"ב לחם - י"ב פנים. ג' הויות חושבן לחם. להצהיל פנים משמן - סולת בלולה בשמן. והוא לחם ויין, יין לנסכים ולחם לקרבן דהוא אחד בשמן.

דלא אשתקיין אלא ליראיו:    כצ"ל.

[עד כאן מה"ב]

דף ריז עמוד אעריכה

ארבע אנפין כו':    בניקוד מֶלך מָלָך יִמְלוך. (ועיין ליקוט על ניקוד זה שנדפס בת"ז דף י"ח).

נהורין:    ר"ל נקודין כמ"ש בת"ז.

בחושבן כו':    שוא דימלוך לא חשיב שהוא נח. וכל זה קאי על מ"ש בזוהר "ר"ח פתח כו' ויין ישמח כו'". וג' חיוון הן בג' גלגולים וזהו להצהיל פנים - י"ב פנים הנ"ל, מה שחרב י' מן יב"ק, עכשיו החזיר כנ"ל.

זוהר. אלף טורין כו' וכל טורא וטורא שתין רבוא כו':    [א"ה. עיין בהיכלות פקודי רנ"ה ב' מ"ש הגר"א ז"ל בזה עי"ש].

דף ריז עמוד בעריכה

דההוא נער דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין כו' דאתחדש ואתהדר כמלקדמין כו' ואתחדש כנשר עולמין ואתהדר איהו נער:    [א"ה. עיין מ"ש הגר"א בזה בתיקונים צ"ה א' בד"ה ועוד ויבן].

רעיא מהימנא. דעביד בקדמיתא:    באדם הראשון.

ובשרא דהוי כו':    אבשרא קאי.

עפר לחמו:    שאוכל הבשר כמ"ש הכסיל כו' ואוכל את בשרו דהוא קץ כל בשר.

בגין דהוה:    קאי אלמעלה א"ונתץ".


[מה"ב]

"והיה שמך אברהם" -- הרי שינוי השם, "התהלך לפני והיה תמים" -- הרי שינוי מעשה. כגוונא דא עבד קוב"ה לאדם כד תריך ליה מההוא עלמא ואייתי ליה להאי עלמא ודא שינוי מקום. שינוי השם משנה פניו ותשלחהו, והא אתמר לעיל ובג"ד כי רוח עברה בו כו' [כצ"ל]. ור"ל הכל כגוונא שנאמר באברהם לך לך מארצך שנאמר אל הנשמה אברם כמ"ש בז"ח רות ובמדרש הנעלם פרשת לך ואח"כ והיה שמך אברהם, דאז זכה למדת חסד והוא גוון חיוור וזהו משנה פניו. ואמר "והא איתמר לעיל", ר"ל למעלה רט"ז א' והוא שינוי השם בג' אבהן (עיין לעיל פרשת בהר קי"א ב' (ח"ג קיא, ב). דברי דוד).

[ע"כ מה"ב]

דף ריח עמוד אעריכה

קדושא - צ"ל חדושא.

איך אתכליל כו':    שכתב בזוהר בדף הקודם.

דהא ניחא ליה כו':    קאי על מ"ש בזוהר בעמוד זה "מאי האי דבכל שעתא כו'".


[מה"ב]

ואתכליל דא בדא ועביד פירין:    כאן צ"ל מ"ש לעיל רי"ז ב' (ח"ג ריז, ב) "ואיהו מתלא לרוח דמית בלא בנין".

לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה:    כאן צ"ל מ"ש לעיל רי"ז ב' והיה תמים והוא שינוי מעשה דאשתני מועבדין בישין דעבד בקדמייתא לעובדין טבין.

דהא ניחא ליה לסט"א כו' כדין לכל עלמא:    הוא מאמר הזוהר דכאן דהא ניחא כו' ועל זה ציין הר"מ ואמר אדהכי הא טולא כו' אדהכי הא רעיא מהימנא אתי ואמר לון כו'.

[ע"כ מה"ב]

דף ריח עמוד בעריכה

וכ"ש דנצח ליה כו':    למסבל באהבה.

ובגין דאברהם איהו מים כו':    דמים יכול לכבות.

[מה"ב]

על שייפין דגופא אקיז דרועא שמאלא (א"ל אמאי) ואי אתייקר ביה מרעא אקיז לתרווייהו כו' יתיר משמאלא א"ל אימא אנת א"ל גופא כו':    כצ"ל.

ובגין דאברהם איהו ימינא שוי זרעיה בגלותא דאדום בכבד דהוא לימינא כו':    כצ"ל.

[ע"כ מה"ב]

דף ריט עמוד אעריכה

ואחריתה כו':    סיפא דקרא "חדה כחרב", והיא טפה דמרה שתלויה בחרבא דמלאך המות.


[אד"ל. דהא לא אית רשו כו'... אלא לך:    נ"ל שזה שייך לעיל אחר שכינתא בגלותא. ועל זה השיב להן בענותו "א"ל רבנן דכל דרא כו'" ].

אלא לך:    ר"ל דהוא אית ליה רשות כמ"ש הראני נא את כבודך כידוע.

רמיזין בשמך:    ר"ת מש"ה.

תקיעה אחזי כו':    כשאין כובד בגלות.

שברים כו':    בכובד הגלות.

תרועה כו':    הן ע' שנין בתראין, ע' נפש דיעקב.


[מה"ב]

מרה כלענה וגו' ואי כו':    כצ"ל.

א"ל רבנן דכל דרא הויתו כו':    אינו שייך כאן וצ"ל במ"א. ולפי שראה המעתיק דמדבר מדפיקו דמרעא העתיקו כאן וליתא דגם זה אינו שייך כאן.

[רוח קודשא לגבי שכינתא] א"ל לא אית רשו לאשתמשא כו':    כצ"ל.

תקיעה אחזי אריכו כו':    דודאי כיון דשאר עמין דחקין לון בגלותא דוחק דלהון מקרב לון פורקנא מהירו דדפיקו דא בתר דא נפיק ולדא (בנ"א מרעא) קשר"ק קש"ק קר"ק שוי קשר אתעבר ביה שקר' עמלק מן עלמא.

[ע"כ מה"ב]

דף ריט עמוד בעריכה

שיר פשוט כו':    עשר שופרות הנ"ל.

ע"ב:    הן ע' שנין הנ"ל ואח"כ עוד ב' שנין כמ"ש לקמן שאח"כ יתער חס"ד וכמש"ל ברעיא מהימנא פרשת משפטים והוא ראשי תיבות מ'לחמה ל'הויה ב'עמלק.

ו' תוספת כו':    ר"ל ו' דובכן. בכ"ן גימטריא ע"ב הנ"ל.

ולבתר דילי':    אחר האלף ק' שנים כמ"ש בת"ז שאח"כ יתער בקר.

[מה"ב]

ויתער בעלמא שיר פשוט כו' יהו"ה ע"ב דביה אומאה מלחמה לה' בעמלק בההוא זמנא ובכן צדיקים כו':    כצ"ל. ור"ל הגלות בנייחא מורה על אריכות, ודוחקא על קריבו דפורקנא, והן תקיעה ושברים ודוחקא בתר דוחקא הוא חבלי משיח סימן על הגאולה לידת הולד. וכן בחולה גם כן באריכו וקצירו ודפיקו דא בתר דא הוא סימן על הזיעה שיתרפא ממנו.

ואמר קשר"ק כו':    ר"ל כנ"ל דכלילן בתלת דאינן אלא ג' והן קשר דיתקשרו ג' דרגין דישראל -- כהנים ולוים וישראלים, שהן קש"ר, חג"ת, ויתעבר שקר כו'.

ואמר בשיר פשוט כו':    שהן עשרה נגד קשר"ק כו' והן גם כן מג' אתוון ותקיעה אחרונה היא נגד ה' הכפול.

ואמר דביה אומאה:    ר"ל דר"ת מלחמה לה' בעמלק גימטריה ע"ב, וזהו ובכ"ן כו'.

ואמר צדיקים כו':    ג' דרגין נגד קשר הנ"ל.

קודם עקב חרב בי מקדשא ולבתר עד תשלום כו':    כצ"ל. והוא ק' באלף הששי דע"ב הוא חבלי משיח והלידה ואח"כ כ"ח שנים הן השלמת הגאולה והן נגד ז"ת להעברת הנחש, יחולל אילות, ויחשוף יערות ובהיכלו כולו כו' [בכאן נמחק ב' תיבות בהעתק, ובהע"א מ"כ כאן בגר לשנ"ה. המ"ל].

[ע"כ מה"ב]

דף רכ עמוד אעריכה

למהוי עמהון בחדוה כו':    בכל שמחה כ"ה כידוע.

השמים ותגל כו':    אבא ואמא דנשמתא.

דף רכב עמוד אעריכה

ואשתאר אלם כו':    בשינה.

[מה"ב]

מתפשטין בכל איברין דגופא ותרעין דלבא דאיהו ג"ע מסתתמין ולא כו' בגין דלא יסתכלון בהון אלין מזיקין דשלטין בלילא ונהורין דלבא דאינון מלאכים דמתפשטין בכל אברים כענפין דאילנא כו' בההוא זמנא כו':    כצ"ל. ור"ל דגם נהורין כלהו מתכנשין בלבא כו'.

כמי טופנא דגברו עליה ט"ו אמה בגין דאסתלק י"ה מן גופא:    כצ"ל. ור"ל הנשמתא ונשמתא לנשמתא דאסתלקו לגמרי בלילא ואדם הוא צלם אלהים והרוח הוא מלא י"ה והנפש בצלם אלהים ברא אותו צלם שני ה' אותיות דאלהים.

ואמר בלא ראיה כו':    דהן ה' כידוע, שהן ה' חושין דכלילן בד', ונהורין דמתפשטין באברים עשרה דמתכנשין והן י"ה דנעשית אלם מהן.

[ע"כ מה"ב]

דף רכב עמוד בעריכה

אחד מששים כו':    דשם ששים המה מלכות.

כקדמייתא - צ"ל בקדמייתא, וכן להלן כצ"ל.

אני ישנה:    ד'אני' אספקלריא דלא נהרא, ובה שס"ה לא תעשה, ואספקלריא דנהרא - ת"ת - רמ"ח מצות עשה, והן רמ"ח איברין ושס"ה גידין. וכן בשינה אמר לעיל דמיונות שהן חלומות ומראות כו'.

לתרין גגים:    דקוב"ה ושכינתיה.

בשם ד':    כנ"ל שמי עם כו'.

ישמחו כו':    ר"ת השם.

אנ"י וה"ו:    קב"ה ושכינתיה.

[מה"ב]

שלח את היונה בשליחותיה כג"ד צריך ב"נ כו' אפקיד רוחי ומה דהוה אסירא בגופא בחיילין דיצה"ר כתיב בידך כו' אל אמת ובזמנא דאיהי חייבת כו':    כצ"ל.

ועוד שמרה נפשי כי חסיד כו':    הוא שייך למ"ש בזוהר למעלה ע"א שמרה נפשי כו'.

מלביש לה כקדמיתא בענני כבוד ותיעול במראה כו' ברמ"ח נהורין כו':    כצ"ל. ור"ל דבעלמא דין הוא בלבושא דחלום - ישנ"ה - שס"ה לא תעשה, אספקלריא דלא נהרא. אבל לעתיד לבא במרא"ה - חושבן רמ"ח נהורין דמראה שהן נהורין והוא אספקלריא דנהרא בהקיץ [ברזין] שנאמר במשה במראה אליו כו'‏[3]. וז"ש למטה "אמר בוצינא קדישא אנת כו'".

וחד בעלמא דאתי ואינון עובדוי דקוב"ה:    ר"ל ב' הלבושים שניהם. והן ב' צלמים כמש"ו. ואף ששניהם הם בעולם הזה וכן לעתיד לבא. וכמש"ו. ולכן תרי"ג מלאכין סלקין כו' מ"מ(?) לא נהרא בעולם הזה אלא של נפש ולא זכה לאנהרא מסטרא דרוחא אלא משה רבינו ע"ה ולעתיד לבא כל אדם.

ועל שאר דיוקנין כתיב ותמונת ה' כו':    ור"ל זהו ותמונת ה'. וז"ש בצלם אלהים.

שמיא וארעא דלהון בשם ה' ובגינייהו אתמר ישמחו כו':    כצ"ל. ור"ל לאפוקי הארץ אשר כבגד תבלה ושמים כו' וכמ"ש בתיקונים.

[עד כאן מה"ב]

דף רכג עמוד אעריכה

לגבורה - צ"ל בגבורה. ור"ל דאיהי בגבורה ואחבר עם חסד כמש"ו.

ופניהם וכנפיהם כו':    ופניהם הן חכמה ובינה.

ושתים מכסות כו':    ר"ל צירוף אהי"ה עם הוי"ה מכסה לצרוף הנ"ל. ובצירוף הזה לא כתיב חוברות, דכל אחד בפני עצמו, כי יאה"ה הוא אהי"ה וכן חצי השני הוי"ה.

ותלת אבהן כו':    לכך ג"פ עבד בתפלה דכלילת מנהון.

ואוף הכי משה:    דכליל בשי"ן - ג' אבהן כידוע.

דאתמר בה אדנ"י כו':    מילוי אדנ"י - תרע"א, לכן הוקבע בתחלת התפלה בתרעא דהיכל.

אדנ"י היכל:    ר"ל גימטריא היכל.

מן א"ח:    שהוא כליל מח' ספירין - מחכמה ולמטה, וא' ע"ג - כתר.

דלותי:    ד' הנ"ל.

דיחזור עבודה:    בנצח.

ולבתר כו':    והענין כמ"ש בפרשת משפטים שהגאולה במלכות מתרין סטרין - בנצח וחסד, שחר ובקר.

לו עזר:    בנוקבא משמאלא.

דאיהו מצד הוד:    ר"ל דהוא בי'.

לאל ידי:    ר"ל לשון יודאי.

דרמיזין בה' - צ"ל ביהו"ה. ור"ל דכל ד' אנפין ד' אותיות הוי"ה.


[מה"ב]

דאתמר הוא עשנו:    ר"ל ז"א, והוא ראיה דנקרא 'הוא'.

ואמר דכלא חד בלא פרודא:    ר"ל 'הוא' עם 'אני'. ומביא ראיה הה"ד ראו עתה כו'. וכן ממ"ש אני ה'. וגם כן ממ"ש בעל הגדה דהוא מכילתא "אני הוא ולא אחר".

ואמר ודא אני כו':    וד' הוא על ד' אותיות דאדנ"י דכלילא אני.

הושע עבדך כו':    שייך לפרשת בלק קצ"ה א' ב' (ח"ג קצה, א) בזוהר.

אבל לגבי אחרנין כו':    ר"ל דווקא להשי"ת אינון עבדים וכמו שכינתא דאיהי למפלח לבעלה ואיהי מלכות כמש"ו.

דלא ימות משיח בן אפרים:    ר"ל דעל זה אמר דוד "דלותי ולי יהושיע", וכמש"ל (ח"ג רג, ב) ובגין דאיהי גבעה תתאה כו'. אבל אנחנו בצלותא מבקשין על עם ישראל דאינון עניים וז"ש ושאיל מיניה בההוא תרעא בגין כו' - ר"ל השכינה ואנחנו מבקשין בצלותא.

עבודה למקומה ויתעבדו עבדים ולבתר (עביד) שאיל דיהיב אורייתא מסט' כו':    ר"ל דג' שאלות אלו צריך למשאל בתפלה שהן ג' דרגין -- עני עבד חסיד. וכן בקש דוד המלך ע"ה והן ג' דרגין. מל' - א'. נה"י - ב', ששם עבודות כהנים בנצח שכולל נה"י. חסיד בחסד ששם אורייתא וכולל חג"ת. וזה שאמר כד מטי לג"ר כו'.

ואמר למעבד גמו"ל עם דל"ת:    ר"ל עם התלמידים שמקבלים מרבם ור"ל שהוא (שבת קד, א) אלף בינה גמול דלים, ר"ל ללמוד וללמד.

ואמר פתח ואמר ה' לא כו':    שהן ג' דרגין ממטה למעלה, והוא מ"ש למעלה בפרשת בלק שם דעבד השלישי הוא דשוי ימינא דמלכא עליה ואינו ברשותו של אדם רק ב' עבדים. והוא כי שם מפרש ג' עבדים בג' דרגין -- נה"י חג"ת חב"ד -- דמלכות כלילא מכולם בסוד תש"ת/חש"ח(?) בג' נקבים שבאדם. והן נר"ן שבאדם בג' עלמין כנגדן שמשם עבדים דהיא מתפשטת בהון ור' אליעזר מפרש שם עני ביסוד ועבד בהוד וחסיד בנצח - וחסידך יברכוכה, ועבד מל' כלילא יתהון. ואח"כ עבד השני בז"א בחג"ת דשם כלילא נוקבא גם כן והוא בחזרת הש"ץ. וקדוש בקדושה נגד יוצר וכידוע דב' התפלות הן בנה"י חג"ת, נוק' ודכורא, לחש וקול רם, כמו בק"ש ותפילין, של יד ושל ראש, לך לאות כו'. והשלישי הנשמה מ"ה אבל ב' רוח ונפש במעשים ותורה והן בו אלא שמאיר ע"י התורה ומעשים טובים. אבל כאן סידר בדרך אחר.

ואמר ה' לא גבה כו':    וסיומא דקרא אם לא שויתי באימא. כגמול עלי - על י'. ואח"כ יחל כו' בכתר.

דאיהו כורסייא שלימתא:    דהכסא הוא ה' תתאה על הכסא דמתפשטת ביה ועיין בפרשת בראשית ע"פ יהי מאורות בענין מאורות היום והלילה.

וביה יהו"ה ד' ד' חיוון כו':    ר"ל ד' חיוון מרכבה להוי"ה. והן ל' מעלות של המלכות, שלכן זכה יהודה למלכות.

תלת חיון כו':    והן מרומזים בשם ס"ג. ועיין בפרשת קרח.

[ע"כ מה"ב]

דף רכג עמוד בעריכה

לדרועין ושוקין:    עם ברית ועטרה.

נגון:    שהוא בחסד ונצח אתקשר בחסד כמש"ו. [מצאתי כתוב על הגליון: וזהו סוד למנצח בנגינות].

ודינא - לא גרסינן.

ורזא דמלה כו':    ר"ל דג"ז הוא חסד.

ועם נצח והוד:    שעל השמינית הוא הוד כמש"ו.

בימינך:    חסד.

הללויה הללויה צריך להגיה השני הללוהו כו'. ור"ל שבשניהם השם הוי"ה שבת"ת.

בי' רז ובי' מום:    ר"ל דהזמר פעמים בקדושה ופעמים בסטרא אחרא כמש"ו, לפי שהוא בגבורה.

תמן גן:    דהוא חסד, דרועא ימינא כידוע. [מצאתי כתוב על הגליון: פי' ג"ע הוא בדרום העולם. ובתיקונים תיקון י"ג כ' להיפוך מזמור בחסד נגון בגבורה. ואפשר הוא בסוד התכללות חסד בגבורה].

ה'וא ל'הויה ל'הוציאם:    ר"ל הלל, [נכתב על הגליון: והלל כנ"ל הוא הללוי"ה הללוה"ו והבן. ע"כ].

שרי עלמא:    ר"ל שרי לשון אשרי.

אי הכי - צ"ל הא.

ואתקרי כל:    כל גימטריא נ', וכן כלה בתוספת ה' אחרונה.

מן חש - ל"ג מן. ור"ל כמש"ו חיון אשא שהוא ר"ת ח"ש כמ"ש רש"י.

ח'כם ומב'ין מד'עתו:    חב"ד.

דימא:    בינה דילי'.

עד קרסולי':    נצח והוד כנ"ל.

רביעאה:    ר"ל חיה רביעית הוא ד' שהוא לאחר אב"ג באלף בית וכ"ה בספירות לאחר ו' קצוות שכלילין באב"ג דאינהו תלת כלילין בתלת, והוא דממה דקה, ר"ת ד' וז"ש קול כו'.

דא מט"ט:    ו' אותיות דע"י מתייחדין בחול.


[מה"ב]

בנגון ובזמר בחסד כו':    אבל בתיקונים תיקון י"ג מפרש דמזמור בחסד ונגון בגבורה, ובשאר מפרש כמו כאן רק במקום תהלה אמר שם תפלה. ובגמרא פסחים (פסחים קיז, א) הוא בענין אחר, דלא חשיב ברכה ורנה, וחשיב תהלה ותפלה ומשכיל. ומפרש ואזיל כאן דמזמור בגבורה דביה ענג ונגע, שכר ועונש. וזהו מו"ם ז"ר, קול באשה ערוה, נשג"ז כו'. ובניגון מפ"ו תמן ג"ן דהוא בדרום.

להוציאם מארץ מצרים אשרי אשרי העם שככה לו שיר דביה שרי עלמא משבחין בברכה כו':    כצ"ל. ור"ל "שיר" - חכמה, דהוא שירותא.

על שושן עדות כו':    ר"ל דו' קצוות רמיזין כאן.

אמר בוצינא קדישא הא בינה דרגא כו':    כצ"ל.

מן חשמל ח"ש הוא הוד ונצח והוד כו':    כצ"ל. ור"ל דח"ש הוא חיות אש מסטרא דגבורה וממללות מסטרא דנצח. וז"ש ובגין דא כו'. ומפרש דאינון תלת עם הנהר דילהון הוא מרכבה לאדם על הכסא ת"ת ומעשה מרכבה - מלכות. ואח"כ מפרש ואזיל במט"ט דתלת עאלו בתלת דרדיפי -- רוח סערה ענן כו', והוא ג' דאליהו. ורבי עקיבא עאל באדם דתמן קול דממה דקה. ועיין בפרשת בהעלותך קנ"ה א' (ח"ג קנה, א) דגלא כו'.

ובגין דא ויהי מבדיל כו':    ר"ל ו' יהי מבדיל.

דא מט"ט דאיהו באמצע א' דאיהו רקיע:    כצ"ל. כמ"ש בתיקונים ובז"ח פרשת בראשית.

ועוד י' תנועה י' גלגל ולית תנועה כו':    כצ"ל. ר"ל ב' היודי"ן, א' על התנועה כו' וז"ש ליחדו שתמליכהו והוא ב' נקודות הנ"ל.

[ע"כ מה"ב]

דף רכד עמוד אעריכה

ועוד אב"ג כו' אד"ם:    שהן גימטריא אדם בט' אותיות שהן ט' ספירות דכליל עמודא דאמצעיתא [מצאתי כתוב על הגליון: גם אדם במספר קטן - ט']. ויו"ד - מלכות, כמו שמפרש ואזיל.

אלא מלכא - צ"ל מלבא.

גבור - צ"ל גבורה.

בתוקפא דגבורה:    אורייתא.

ואע"ג - צ"ל אע"ג, והוא תירוץ.


[מה"ב]

דאדם תשע איהו:    ר"ל דאדם הוא ז"א כולל ט' ספירות, ט' אתוון, והיא עשיראה א"ח"ד.

צו את בני ישראל כו':    הוא מאמר בזוהר לקמן רמ"ב א' (ח"ג רמב, א) "את קרבני לחמי ר"י אמר בקרבנא כו'". ועל זה בא הרעיא מהימנא לסיים אמר ר"מ כו'.

אית עשן ואית ריח ניחוח עשן כו':    כצ"ל. והן ב' דברים, חו"ג, וכמש"ו. ועשן הוא מאשא דלבא כמש"ו, וזהו לאשי ריח ניחוחי.

אמר רעיא מהימנא כען בעי למנדע כו':    גם זה שייך שם על מאמר את הכבש כו' מאי בבקר כו'. והמעתיק סידר שם פקודא דא להקריב מנחה כו' ולא שייך שם.

ברעותא דלבא והא אתמר:    ר"ל גם כן שם במאמר המתחיל "ר"ש הוה אזיל כו'" (ח"ג רמא, ב), ור"ל דמשתמש בי"ב אבנין מרגליטין דילה וכן במשכן.

[ע"כ מה"ב]

דף רכה עמוד אעריכה

דאיהו אויר:    אותיות אוריאל.

אפר:    אותיות רפאל.

כתר דאיהו נהורא - צ"ל דנהורי' כו' .

עדונא - צ"ל עיונא.

דאינון - צ"ל באינון.

אתוון וחיוון - צ"ל באתוון כו' .

דלית כו':    דשם סטרא אחרא.

דף רכה עמוד בעריכה

דצריך לאתכסייא מן שמשא:    שלא לשמש ביום.


[מה"ב]

אלא פגיעה כו'...לינה:    הוא דברי הזוהר ועל זה אמר רעיא מהימנא "מאי ניהו כי כו'" כצ"ל. ולינה - ר"ל זווג.

שמשא מעלמא וכמה דצריך לאתכסיא מן שמשא אוף הכי צריך לאתכסייא מאלין מלאכין דאינון דיצה"ט כו' ודיצה"ר כו':    ור"ל דצריך לשמשא בצניעות ובכיסוי אע"ג דהוא בחשך ואין שם שום אדם משום המלאכים ומפרש ואזיל איזה מלאכים ואמר דאינון כו' דעליהם נאמר כי מלאכיו יצוה לך כו' מימין ומשמאל דבע"כ עונה אמן.

ומסטרא דיעקב כו':    דיצ"ט ויצה"ר הן דכר ונוקבא כמש"ו בז"ח ס"ב א' והן לב"נ דעץ הדעת טוב ורע. אבל איש תם בעלם דתם כו'.

וכד אתו כו':    אבל בזהר כאן פי' דמחנה אלהים זה הן שניהם אבל ברעיא מהימנא לא רצה בזה שכאן נאמר מחנה וכאן מחנים.

[ע"כ מה"ב]

דף רכו עמוד אעריכה

ובאורייתא:    "דבכתב" לא גרסינן. ור"ל דאתי של שיר השירים מגלה על מקום אתי שהוא בכלה ונמצא שנקראת מקום.

מלון אורחים:    כגון יעקב.

כברק:    לשון רבקה, וע"ש המהירות נק' רבקה.

לאחד:    ובגמרא (ברכות ו, א) אמרו לשלשה.

לאחד דהוא י':    צ"ל ו' . ור"ל וא"ו גימטריא אח"ד.

צריך בתחינה - צ"ל ברחמי כו' .

[מה"ב]

בגין דצלותא:    הוא פירוש על מ"ש בזוהר "מה כתיב ויפגע במקום צלותא דערבית כו' כד"א כו'", דכל רעיא מהימנא כאן הכל מבאר דברי הזהר דעל מ"ש "תו ויפגע במקום מלי כו' ולבתר וילן כו' אמר מאי ניהו כי כו'". ועל מ"ש "מאי כאשר ראם כו'" אמר "וכמה דצריך לאתכסיא כו'".

מקום דעלמא כו':    כצ"ל כמ"ש בפנים.

אורחים דהות ברשות בעלה ולא עם כו':    כצ"ל. דבזמן בית המקדש תפילת ערבית רשות, דהוה ברשות בעלה בבית המקדש וישראל בארץ, ולא צריך אלא לב' תפלות - חסד וגבורה, מוחין. אבל דרגא דיעקב הוה בה בקביעו. והענין כמ"ש בתיקונין ריש ת"מ תיקון מ' כי ד' מוחין -- ב' לזיווג חו"ג, וב' דת"ת הן למזונות. מה שאין כן עתה דקבעוהו חובה בגלותא. ועיין סוף פרשת חיי שרה ועיין מ"ש בליקוט על ד' הזמנים.

אקדים ונטיר לה כו':    כצ"ל. ור"ל לצלותא דאיהי שכינתא ור"ל בזה דאיהי ברשו בעלה, וילן שם כנ"ל.

לעשרה הא י' כו':    דילפינן מאלהים נצב כו' בקרב כו' ובשם אלהים - ה' קדמאה לי', אבל לחד דהוא מלא דאלהים - עד דיתיב בצלותא, אז בא ה' תניינא בצלותא לגביה והוא ה' אתוון דאלהים שהיא מליאה מאלהים והיא מאוחרת. וז"ש בגמרא "בתלתא כו'" דהן ג' אתוון מלא.

דבאתר דלית תמן י' לא כו':    כצ"ל. ר"ל ה' עילאה דלא מתפרשין כו'.

ומאן דבעי לצלאה צריך כו':    כצ"ל.

את הכבש כו':    שייך למעלה רכ"ד א' (ח"ג רכד, א).

מלין דהן כבשוני כו':    ר"ל סתרין דקרבנא דהן רזין דזיווגא שהן צריכין להסתר כמו בזיווגא והסתירו מאינון דבהון יצה"ר, ע"ר ערב רב(?), כמש"ו. ועיין לקמן רמ"ד א' (ח"ג רמד, א).

דנד ה':    ר"ל אינון ערב רב הן בני נדה - נד כו'.

תחת שלש כו':    דמנדדין ג' אתוון מן ה' תתאה והן ג' דחשיב דהן ג' קליפין דערלה. ור"ל ז"ש אין דורשין בסתרי עריות בשלשה, ועיין תיקוני זהר תיקון כ"ח.

כנגע כו':    הוא יצר הרע והן ג' מינים דערב רב בראשי תיבות נג"ע.

[ע"כ מה"ב]

דף רכו עמוד בעריכה

שם הוי"ה דאחיד כו':    י"ה באיש ואשה, דאש שנשארו בהן הן אשין קדישין שמתחממין בקדושה לשם שמים, ומיין דכורין ומיין נוקבין דבן ובת הן ו"ה.

סלת נקי' כו':    בקדושה. וכן הוא בתורה.

רביעית ההין:    אות רביעית - ה' אחרונה. וזהו ההין. "בשמן" - הוא טפה ממוחא, שמן בחכמה כידוע. "כתית" - על ידי צדיק דכתיש כתישין. וכן בתורה כל זה. וז"ש "ואיהי בלולה כו'", שהן ד' דברים, וזהו 'רביעית'. "כתית" - כמ"ש (ברכות סג, ב) "כתתי עצמכם על דברי תורה".

מגו קליפין:    כמ"ש והנה רוח סערה כו'.

עשר ספירין:    עשר מראות כמש"ו.

נהר כבר דלתתא:    מט"ט שהוא בדוגמת עמודא דאמצעיתא - נהר היוצא מעדן. שמט"ט נקרא 'נהר פלגיו' מימינא, 'נהר דינור' משמאלא, 'נהר כבר' באמצעיתא, שהוא רכב לת"ת. כבר אותיות רכב. וז"ש "איהו רכב כו'".

אפיק תרי כו':    כמ"ש בגמרא (ע"ז ג, ב) "שנאן - שאינן".

בט"ט מן כו':    שהוא פנים של מט"ט ועל זה אמרו (חגיגה טו, ב) "רבי מאיר רמון מצא" - שהוא חיצוניות של מט"ט -- אותיות החיצונות שבו -- מ"טטרו"ן. תוכו אכל, קליפתו זרק, שהוא עץ הדעת טוב ורע.

מן טטפת:    שבו תפלין כמ"ש בפרשת בא.

מאן עיינין כו':    ר"ל המראות כמש"ו ע"ס שבו כנ"ל.

עשרה מראות:    שנאמר במרכבה ט' פעמים "מראות", ועשירי -- "ואראה", ולא נאמר 'מראה', לפי שהוא סתים. וז"ש "ט' באתגלייא כו'".

מט"ט - צ"ל במט"ט.

מראה חדא כו':    עכשיו מפרש והולך המראות כסדר, והראשונה מלכות.

בזכוין - לא גרסינן.

גבור חכם - לא גרסינן.

בי' תיקונין:    שמפרש והולך.

אם הרב כו':    כמ"ש (שבת כה, ב) והיה מתעטף בסדינין המצוייצין והיה דומה כו'.

והאי איהו כו':    ר"ל נער, מט"ט, נוהג בד' החיות.

דמות כמראה כו':    שהתכלת דומה לספיר.

סגולה כו':    כמ"ש דספיר אין שולט בו כו' מעשה בא' שלקח סנפירינון והלך לבדקו כו'.

תכלת דימא:    ר"ל שהתכלת בא מן הים והוא דומה לים.


[מה"ב]

באורים כו':    ב' אשות, דאיש ואשה.

רביעית ההין:    י', אות ד' מן אדני, ועשירית - דהיא י' והיא כלילא מד' אתוון דשם הוי"ה, וי' אתוון דש"מ‏[4].

תרין שאינן:    דאינון בדרגא דכ"ע, והן ע"ס‏[5] באור ישר וע"ס באור חוזר, ושנים נעלמים, ואראה ואפול כו'.

עשרה מראות כו':    מפ' מפסוק/מפרש(?) "וממעל כו'" ואילך הכל במראה לבד עשירית "ואראה" דהיא אינה נגלית.

בין דיהא גבור כו':    ר"ל ז"ש אל יתהלל כו' בזאת כו'.

בעשר תיקונין דילי:    ועשירית האיפה כו' כנ"ל. וכן ד' תיקונין דילה -- ציצית ותפילין וק"ש ותפלה, דהן ד' אותיות הוי"ה כסדר הזה. וכן בראשי תיבות "יתהלל [המתהלל השכל וידוע] כו'". ואלו ד' כלילין בעשר כידוע והן עשר תיקונין שמפרש והולך.

לרקיע דאיהו מט"ט:    כמ"ש בז"ח פרשת בראשית וכן בתיקוני זהר תיקון ל'.

דיוקנא דילה כו':    כמ"ש שתכלת דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד דהוא משמש לכסא ודיוקניה דמיא לה, כי לקח אותו אלהים לשמשא בשמא דא דהוא כורסייא.

שהקטן:    נער כמש"ו.

נוהג בם:    בשם מ"ב כמ"ש בריש תיקון כ"ב.

ואיהו כליל כו':    בשית אתוון דיליה, והוא כסא בו' דרגין וד' רגלין שהן ד' חיות.

מתלבשין כו':    והוא יו"ד מלא, והוא שכינתא, י' דאדנ"י, י' זעירא, בגווה משתכח שהיא מתלבשת בכסא, שהיו"ד זה אבן ספיר כליל מכל גוונין והיא חכמת שלמה והיא תכלת כו' כמו שמפרש והולך.

תכלת דשרגא כו':    שהוא אש של כסא הכבוד -- ותצא אש כו'.

כ"ש מיא דלא מזקי לה דאיהי תכלת דימא בגיניה כו' רמה בים ודא ממנא דמצרים כו' משריין דתכלת דנורא דגיהנם וכל עילאין ותתאין דסט"א דחלין מינה והאי תכלת איהי דינא דאדנ"י דינא דמלכותא כו':    כצ"ל. ר"ל מלכות אותיות אדני וכן דמלכותא כו'‏[6].

[ע"כ מה"ב]

דף רכז עמוד אעריכה

לבנת לובן:    ר"ל רחמי.

דספיר:    ר"ל דינא.

דאיהו - צ"ל דאיהי, ור"ל מלכות.

מאי דמות:    ר"ל הציצית איך הם דמות כסא.

(דאיהי ה':    ר"ל הכסא עצמו ועם וא"ו דסליק י"ג כמש"ו הוא ח"י).

מט"ט שש כו':    בששה אותיות שבו.

ותלת עשר כו':    וא"ו גימטריא י"ג כמש"ו.

דאינון וה"ו כו':    ר"ת וא"ו.

ה' לכל סטר כו':    הכסא עצמו כנ"ל.

א' טלית כו':    א' של מילוי ה"א שהציצית הוא ו"ה - רחמי ודינא כנ"ל.

(ובאת ה' כו':    זהו שמי בקרבו.)

אשלים לעילא:    ר"ל באצילות עמודא דאמצעיתא.

לתתא:    מט"ט ביצירה כמש"ו.

התיכון:    שהוא באמצע.

מן הקצה כו':    מכתר עד מלכות באמצע.

משה:    שהוא בדרגא דעמודא דאמצעיתא והוא ראשי תיבות מ'ט"ט ש'ר ה'פנים.

לקבל כו' וצלותא דתפלה:    ר"ל הפתיחה באדני וחתימת הברכות בהוי"ה.

דכלילין בצדיק כו':    לשון ויכולו, וכן צדיק נקרא 'כל', ותפלה בצדיק - ח"י ברכות, וברכות לראש צדיק.

דאשתכחו כו':    ר"ל בר"ת כנ"ל.

לעילא באילנא כו':    עמודא דאמצעיתא.

כרוב:    הוא מט"ט ועל שמו נקראו החיות כרובים וזהו וירכב - שהוא רכב כנ"ל.

ואינון קליפין כו' אינון כו':    שאמר לעיל כד חמא כו'.

ירוקא כו':    קליפה ירוקה שעל האגוז והשני' הקשה ששוברין אותה.


[מה"ב]

לבנת הספיר לובן וספיר כליל בין כו'.

ומט"ט כמראה כו':    דרקיע ואבן ספיר פי' למעלה בציצית ספיר ב' גוונין ודומה במראה וכן רקיע. והרקיע הוא הטלית והספיר הן הציצית ועתה מפרש היאך הוא דמות כסא בציצית.

דאיהי ה' לכל סטרא בד' חיוון:    ר"ל ח"י עם ה' בכל סטרא הן ד' חיוון.

ואינון מיכאל כו' מט"ט שש כו':    וזהו שש וארגמן לבושה, דכסא הוא לבושה כמ"ש בריש תיקונים, וזהו אור לבושו כידוע, והוא ה' דכורסייא - ד"ו, ויו"ד מתלבש בה ועיין מ"ש בפרק ד' בספרא דצניעותא (מ"ט ב' ג') וד' הוא נוקבא, ו' - מט"ט - דכורא, כידוע.

ואמר ח"י קשרים כו' מכאן דאף בי"ג חוליין רק ה' קשרים והוא בד' חוליין קשר א' וזאת קשר האחרון והוא שמא די"ב בחוליין, ג' פעמים ד' -- בחיות ושבטים ותקופות וכיוצא. וכן בכל קשר בכריכות.

וז"ש‏[7] והפוחת ב' חוליות לכל קשר לבן ותכלת. ומ"ש וצריך לקשור על כו' -- היינו בפוחת אבל צריך לעשות לכתחילה כהמוסיף כמ"ש כאן וקאי אחוליות ולא אכריכות כפירוש ראשון שבתוס'.

ציצית בתרין יודין:    ר"ל הוא מט"ט, ת"ר, כלל הציצית. וד' הציצית - ד' החיות כנ"ל. והוא דמות כסא שהוא ה' - ד"ו - בד' רגלין, ו' דרגין כנ"ל.

וז"ש הכי סלקא בכל סטרא כו':    ר"ל דז"ש מט"ט כליל ד' חיות כנ"ל.

ותלת עשר כו':    הוא ענין בפני עצמו, דכולל תרי"ג, ומכל מקום רומז על מט"ט דהוא תרי"ג ברצוא ושוב דרצוא משלים לארגמן וזהו סוד ו"ה דדלית נעשית ה' - ארגמן, כמ"ש בסתרי אותיות ריש פרשת בראשית וש"מ והתרי"ג הוא ו' פשוט ומלא דפשוט ת"ר כנ"ל דכליל במט"ט ו' והוא בדרגא דעמודא דאמצעיתא - ו'.

ועוד שש מעלות כו':    דלמעלה אמר דשש מעלות אינון בחושבן דציצית מרומז והוא ברמז וכאן אמר בי"ג חוליין.

חמש קשרין ה' כו':    ר"ל ואינון ארגמן ד' חיות בכל ציצית שכל אחד כלולה מד' לד' סטרין כמ"ש בפרשת בהעלותך. והטלית א' דה"א.

ואמר ובאת ה' אשתלים ח"י:    ר"ל דהוא ו' ובה' דחיות ונקר' חיה כמ"ש היא החיה חיה יחידית דכלילא כל הד' נוריא"ל כו' והוא בה"א הנ"ל דברזא דמט"ט וא"ו - י"ג, וה' דאשלים לה' חיות וכליל לון כנ"ל נעשה ח"י, וה' דהחיה אמר למעלה דהוא הכסא עצמו דכליל ד' כנ"ל.

ולכל חיה ארבע כו':    הן ל"ב חוטין, ד' פעמים ח', בד' חיות. וי"ג חוליין דמט"ט אשלים לאדם -- מ"ה.

ואמר אשלים לעילא כו':    דהוא אדם והן חיות כמ"ש בריש תיקון כ"ב ו' ש"מ והוא בוא"ו דיליה י"ג אשלים לאדם כנ"ל שלימו דלהון. ואשלים לח"י חיות כנ"ל, והוא אדם על הכסא. ומסטרא דצדיק נק' חיה - ח"י - ט"ט כנ"ל, ומסטרא דת"ת נק' אדם כמ"ש ברעיא מהימנא סוף ח"א ויחלום והנה סולם כו'. וזהו טט"פת כמש"ל רכ"ח ב' (ח"ג רכח, ב) והשלמה דילי' לעילא ולתתא הוא ברזא דרצוא ושוב, דגש ורפה, ברפה הוא מלך ע"ג דוא"ו איהו ברפה ודגש ביו"ד נוק'.

ואשלים לתתא ואיהו מט"ט דאשלים עילא ותתא כגוונא דעמודא דאמצעיתא שמי' כשם רבי' כו':    כצ"ל.

ואמר בצלמו כדמותו:    ר"ל בדכורא ונוקבא, אדם וחיות כנ"ל. ועליו נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כמ"ש בת"ז, והוא זיהרא דאדם דירית הוא.

ואמר דאיהו כליל כל דרגין מעילא כו' דהוא כליל כל חיות דהן רזא ד' אותיות השם והוא בין בשמא דאקרי אדם בל"ב אנפין כו' והוא מעילא לתתא באור ישר דכורא ומתתא לעילא בסוד חיה נוקבא כנ"ל והוא בסוד בינה ומלכות, והוא בדרגא כולל שניהם, שילוב שניהם, וכמש"ל רכ"ח א' בסוד השרפים. וז"ש "ואיהו כו'".

ואמר ואיהו כליל כו':    מפרש מ"ש למעלה דאיהו כליל ל"ב אנפין וגדפין והוא ב' מרכבות חג"ת עם בינה דכליל ג"ר ונה"י עם מלכות וכמ"ש בריש תז"ח והן ח' חוטין שבציצית שהן ד' כפולין כנ"ל.

ותמני סרי זמנין כו':    והן ע"ב קשרים [וחוליין] דציצית כנ"ל, ד' פעמים ח"י, והן כלולין במט"ט, בט"ט דביה כנ"ל, דהוא ח"י דכליל ד' חיות. הרי ע"ב דכליל בח"י. ויכלו כו'. והן ד' חיות דאשלים להון בוא"ו כנ"ל.

ועתה מפרש אדם דאשלים ואמר "ובארבע חיוון כו' וי"ג כו'". וז"ש "הא תלת עשר דכליל עילא ותתא" וכנ"ל.

ואמר ולעילא באילנא דחיי כו':    לפי שרוצה לפרש הקליפין שראה יחזקאל כמש"ו.

תהו והנה כו' דהוא ירוק רוח:    ובהו ענן חיוור.

לקבל סובין כו':    דב' הראשונות הן במקרא ובמשנה, אבל בגמרא צריך למטחן בקושיות ותירוצין. וז"ש למטה "הקושיא במקומה כו' והרביעי קדש הילולים דתמן עייל רבי עקיבא יורד עד התהום".

[ע"כ מה"ב]

דף רכז עמוד בעריכה

עדיין הקושיא:    הן תיקו וקושיות שנשארין בקושיא.

ליתא - צ"ל ליחה.

רגליה יורדות כו':    שאין סופו לחיות. [מצאתי כתוב על הגליון: וז"ש תמן רוח חזק מפרק כו' כי טרפות הסירכא הוא מפני שסופו להתפרק (כדעת התוס')].

ולבי חלל כו':    שלאדם ב' לבבות והוא קטיל לב א'.

רוח צפונית:    לשמאלא.

לי' כתרין:    מסאבין.

ולע"ב אומין:    עם עשו וישמעאל שנאמר בהן גוים והן כוללין כל הע' אומין.

רנה:    דכינור הנ"ל.

וכל חד אית ליה כו':    שמצד זה כלילין ד' יסודין זה בזה.

עון כו' שלטין כו':    שהן שמרי ד' יסודות.

דאיהו חרבא כו':    ר"ל הכבד שהוא מאדים קטולא - על חרבך תחיה. ומרה דאחידא בחרבא דמלאך המות הוא המרה דאחיד בכבדא.

שאול תחתית:    והן סדורין במשלי: ואחריתה מרה כו' - (ירוקה), חדה כו' - (אדומה), רגליה כו' - (לבנה), שאול צעדיה כו' - (שחורה). והן בכוכבים: שבתאי - טחול, מאדים - כבד, חמה - מרה ירוקא, לבנה - סרכא לבנה. שעליהם נאמר וחפרה הלבנה כו'.

תליין מד' כו':    ר"ל העשר תליין מד' אותיות הוי"ה שהן ד' סטרין טבין הנ"ל.

נשב בבינה - צ"ל בשמאלא נשב כו'.

דפיק בכלהו כו':    ר"ל הרוח הנ"ל.

ימינא כו':    וכן ג' קליפות הנ"ל: רוח סערה - רוח, ענן גדול - מים, ואש כו' - אש. וכן והנה רוח גדולה - רוח, ורעש הוא מים כמ"ש הרעים על מים רבים, ועל מה שהקדים הרוח הוא כמ"ש בפרשת בא שהכל לפי ההנהגה.

וכלא בן י"ה:    ר"ל שעמודא דאמצעיתא שנקרא בן י"ה כוללם, כי בן י"ה הוא יה"ו כידוע, והן ג' יסודין כנ"ל.

בי' מתנהגין כו':    ר"ל ברוח. וז"ש "אל אשר יהיה שמה". ולכך גם כן בקליפין מקדים הרוח כנ"ל שמתנהגין ע"י.

ובכל אבר ואבר כו':    ר"ל הרוח בהם.

אשתכח גלגלי כו':    ר"ל זהו רוח החיה באופנים גלגלי ימא ואשא.

ואיהו אתרי' כו':    ר"ל הרוח, כי הרוח ידוע מקורו בארץ ומצוי בימים בין ים לרקיע וכן הוא בספירות כידוע.

עוף השמים:    הוא כנפי ריאה שהן עפים ברוח.

פרודות מלמעלה:    דוגמת כנפי ריאה שלמטה מחוברין ולמעלה פרודות.

הכי שפוון כו':    ר"ל כמו ריאה בקול כן עניני הפה בדיבור.


[מה"ב]

רביעאה תהום כו':    וכן אמר ביחזקאל ונוגה סביב לאש והחשמל הוא מתוך האש שכן הוא פשטי' דקרא וכן משמע בקרא דחשך הוא על פני תהום למטה ותהו ובהו למעלה, ולכן אפסיק בטעמא על "ובהו" ועיין בפרשת ויקהל.

רוחא דאסעיר כו':    בחליו והכל הוא בחולה, וכן אש וענן דאסתתים ריאה והוא הגסיסה. ואמר "דכפיף כו'" שלא היה כח לאחוז בגופו כי האחיזה דיליה מצד העונות - אין מיתה בלא כו'.

ע"פ המים ואיהו רוחא דקודשא לשמאלא כו':    כצ"ל. ור"ל בב' בתי לבא.

ורוחא ועפרא ולקבלייהו אית ד' סטרין עון כו':    כצ"ל.

שאול תחתית:    דמדוריה בתחתית האדם והוא קליפה דתהום כנ"ל. והן ד' עונשין, מות תמות, בעולם הזה ובעולם הבא, יצר הרע דתאוני וכעסני, שור וחמור, טוב ורע, והן כפולין לד' מיתות. ועיין מ"ש בז"ח רות. ב' בעולם הזה -- רגליה כו' שאול כו', והוא המות וקבר שהן דתאוני מים וכן דטחול, שחוק ושמחה בעולם הזה, לשחוק עושים, לחם ויין ישמח כו'. וב' בעולם הבא -- ואחריתה כו' שהוא הגיהנם, נורא דגיהנם דמרה כמ"ש בתיקונים. ולקמן ברעיא מהימנא חדה כו' הוא הכרת. וזהו "פיות" מעולם הזה ומעולם הבא, הכרת תכרת כו'. ואף בחולה ד' כנ"ל, ב' בחליו, וב' במיתה כנ"ל. וכל אלו ד' בחינות‏[8] בקדושה מארבע רוחות כמש"ו.

ונחה עליו רוח ה' כו':    ד' רוחות שם בפסוק והן בד' אותיות הוי"ה וג' כפולין בשית כתרין (נ"א רוחין) כמ"ש באדרא רבא. וז"ש "כד איהו נשיב כו'" - ב' (אצ"ל אולי צ"ל בד'. כ"מ עה"ג) אתוון כו' נגד ד' הנ"ל, ד' חיוון כו' ומפרש והולך ימינא איהו מים כו' ואע"ג דכאן הכל ברוח משום דכליל להון כמש"ו. וז"ש "וכלא בן י"ה", ר"ל דכולל י"ה דאינון מים ואש, והן המוחין דכליל לון כידוע.

ואמר בערקין דמוחא כו':    שג' אלו -- מוחא וריאה ולבא -- כלל הכל כמ"ש בסוף תיקון כ"א, והן אמ"ש -- רוח, מים, אש ברב"ג, והרוח כולל הכל שהוא באמצע וסליק ונחית בסולם דקנה במוחא ולבא. ומפ"ו בכל האברים וכנגדן העופין דאינון מלאכים כמש"ו.

כד סליק רוחא על כנפי כו':    כצ"ל.

כי עוף כו':    האומות. ובעל כנפים -- האונות שש כנפים כו'.

הכי שפוון כו':    דדיבור הוא בדיוקנא דקול, דו"נ. לכן מפ"ו הכל בדיוקנא דיליה וכגוונא דאינון חמשה כו' והוא שם הוי"ה די' הוא דבור, ו' - קול. ועתמ"ה ועיין תיקון מ"ה(?).

קול ה' על המים:    כולל ג' קולות, ואש ג' קולות, והרוח הוא קול ה' שובר ארזים באמצע כליל לון, והוא נגד רוח מפרק כו' וכאן שובר לסט"א כמ"ש בתז"ח.

[עד כאן מה"ב]

דף רכח עמוד אעריכה

דאיהי טרפה:    ר"ל זהו שמטורף.

ואשמע את קול כו':    ר"ל זהו שמע שבו צריך להשמיע קולו והוא הוי"ה - שמע ישראל - עמודא דאמצעיתא.

בחשאי כו':    ר"ל בלא קול, המשמיע קולו בתפלתו כו'.

בד' פרשיין כו':    עם "ושמתם" נגד ד' אותיות הוי"ה.

כמה צפרין כו':    בזמירות דפסוקי דזמרה כמש"ו.

דאינון ענפין כו':    שהן האברים עצמן כנ"ל.

איהו פתחא כו':    ר"ל זהו שפתי תפתח -- שפ"ה גימטריא שכינ"ה, תפתח לקבלא כו' והיא אדנ"י כו'.

והאי רזא דחמש"ל כו':    ר"ל תפלה בקול רם כלהו חשין ושותקין לשמוע מפי ש"ץ ובלחש כלהו ממללין שהש"ץ דוגמת הקב"ה. וז"ש "כשהדבור כו'".

בההוא זמנא דמתייחדין כו':    בתפלת הש"ץ שעונין אמן שכולל ב' השמות אבל בלחש הוי"ה במחשבה ובדבור אדנ"י כמ"ש בת"ז.

איהו אשתכח כו':    ר"ל הוי"ה.

בגין דמזון כו':    כידוע בעמודא דאמצעיתא שהוא אילנא רבא ותקיף כו'.

אדני אשתכח כו' לגבי כו':    וזהו ופניהם וכנפיהם פרודות.

חיון שאגין כו':    עכשיו מפרש באופן אחר שהחיות הוי"ה ואופנים אדנ"י, ושרפים כולל שתיהן.

חיון שאגין:    בק"ש.

אופנים מצפצפין כו':    בתפלה בלחש. וימינא ושמאלא - הוי"ה ואדנ"י - פרודות. ובעמודא דאמצעיתא בתפלה בקול מתייחדין שם הוי"ה ואדנ"י בייחוד.

ועוף יעופף:    שהן ימינא ושמאלא כידוע [נכתב על הגליון: כמ"ש "זה מיכאל וגבריאל"].

השמים:    שהן שרפים - ויעף כנ"ל, וכתיב יוליך את הקול, הרי קול. ובעל כנפים גם כן שרפים כמש"ו שש כנפים כו' יגיד דבר -- הרי דבור.

שית תיבין:    דק"ש, פסוק א' כלול מו' קצוות, ימינא ושמאלא ואמצעיתא שכל אחד בו הוי"ה ואדנ"י. וזהו בשתים יכסה פניו - אנפי החיות, קול. בשתים יכסה רגליו - גדפי החיות, דבור. שכל אחד כלול משתים כנ"ל. ובשתים יעופף - שרפים, ועוף יעופף כנ"ל.

סימן תניינא:    שאמר לעיל עד דתחזון בי' סימנים כו' בי' תיקונים כו' והוא מראה תניינא ת"ת כמש"ו.

רשימו דס"ת:    וזהו דמות כמראה אדם, והוא ק"ש כמש"ו.

ואיהו כתפארת כו':    ראי' שת"ת הוא אדם, לשבת בית - מלכות. וכן כאן יושב על הכסא - מלכות.

דטלית כו':    ר"ל דכסא הוא טלית והיושב על הכסא הוא ק"ש. וזהו יושב על כסא כו' כמש"ו.

ובגינה - צ"ל ובגיני' , ור"ל כמראה אדם גם כן במט"ט בת"ת כמש"ו.

כל הנקרא כו':    שכולם נקראים בשמו.

ולעילא כו':    באצילות.

דאינון אדם:    על שם י' אותיות דשמא מפרש נקרא אדם.

הט"ל בה"א:    מ'וריד ה'טל, ראשי תיבות מ"ה.

ביחודא דק"ש ומסט' צ"ל מסט' .


[מה"ב]

ודבור כו':    ר"ל בלא סירכא דאחיד בדיבור והוא עכוב דלהון והוא דוגמת הריאה בסירכא וכמש"ו.

כל אברין פתיחין כו':    דהאדם הוא בדמות מט"ט דנעשה מרכבה לקוב"ה ושכינתיה והוא כגוף ונפש ורמ"ח אברין דנפש פתיחין לאשפעא לגוף והוא רוח ונפש רוח לנפש דנפש איהי שתופא דגופא. והוא בקריאת שמע ותפילה כמש"ו. וז"ש שיחת מ"ה ברואח - מלאכיו רוחות, שיחות עופות בנפש, שיחת דקלים בגופא, ע' ענפין כו'. והנפש הוא משרתיו אש לוהט, אש בלבא, מלאכיו בריאה כנ"ל. והמקרה מים במוחא ונשמתא בשמים דהוא עליותיו.

ובההוא זמנא דנחית יהו"ה כו':    ר"ל בחזרת הש"ץ דבלחש איהי פתיחא לקבלא כו' ושם ממללות הדיבור וכאן חשות בחזרה תרפנה כו' כמש"ו. והוא בחזרה בשרפים שלכן שם הקדושה, ובלחש אופנים ובק"ש חיות כמש"ו.

ואיהו כליל שית תיבין כו':    ר"ל דקריאת שמע. ואמר בשתים כו' - דהוא חבורא דב' שמהן דמתחברן באמצע, דבצדדין - ופניהם וכנפיהם, דהן נצח והוד כנפיהם, וחסד וגבורה - ופניהם, הן ב' אותיות ראשונות דהוי"ה ואדנ"י דנצח והוד דאינון דידה ובת"ת ויסוד מתחברין ב' אותיות האחרונות דשם מקומה של מלכות -- שורוק חירק, וכן בד' מוחין באמצעיתא מתחברין ב' מוחין, וכן בנה"י ובאלו ב' יעופף דסליק למעלה במחשבה ישראל כו' משכיל לאיתן כו'.

דטלית לבנה כו':    והן ד' תיקונין ד' אותיות הוי"ה כנ"ל.

ואית טלית מסטרא דמט"ט כו':    גם כן ע"ב בד' סטרין דהוא דמות כסא כנ"ל. ואמר ה' קשרין כו' ותליסר כו' דנוקבא בדמות דכורא כמראה אדם לכן צ"ל דוגמת התורה בה' וי"ג -- ח"י. וכן הק"ש דהוא תיקון זה ה' תיבין, ואח"ד שושנה דקריאת שמע (עיין ריש הקדמת הזוהר ה' עלין תקיפין כו' וי"ג עלין דסתרין. הרא"ש).

תליסר מכילין דאורייתא כו':    כצ"ל. וז"ש "ובגינה אתמר כמראה אדם כו'".

ולעילא כמראה כו' בראתיו יצרתיו כו':    דמט"ט כליל כל הג' עלמין ראשו כו' והוא נקרא בשמי ולכבודי - כבוד אל.

ועוד אתקרי אדם מסטרא דצדיק וביה קוב"ה ושכינתיה אתקרי אדם ודא איהו טל בגין דטל הכי איהו סליק בחושבן יו"ד ה"א וא"ו ושכינתיה ה"א ובה איהו אדם והאי איהו מוריד:    כצ"ל. ור"ל ט"ל כריכות. וזהו בן י"ה דכולל אותם דהוא וא"ו - י"ג חוליות כנ"ל, וכולל ל"ט כריכות דהחוליות משולשת מסטרא דג' אתוון אלו כמש"ל ב' וביה המרכבה בשלשה כמ"ש בריש ש"ה בג' אתוון אלו והן ג' פעמים י"ג ב' בי"ה והן לא מתפרשין לכך דווקא בשניהם יחד הן ב"פ י"ג ובו' י"ג וכולל הכל והן ל"ט כריכות וה' קשרין דבה אשתלים אדם. וא' דה"א הוא טלית כנ"ל דקושר הכל. וכצ"ל מוריד הט"ל לגבי ה' קשרים דטלית ח"י עלמין דקשיר כו'. דטלית הוא ח"י כו' דכליל חוליות וקשרים דכולל ל"ט וה"א, קב"ה ושכינתיה, וזהו "מוריד" - הוא האלף שהוא המייחד ומוריד, והוא הט"ל - ה' עם טל.

תפילין משמאלא:    מפ' ק"ש ותפילין וציצית בג' דרגין כבר פי' הציצית מהיכן. ועתה מפרש תפלין ולמטה ק"ש. ואמר "ק"ש דאיהו יחוד כו'", ר"ל יחוד בין חסד וגבורה, וז"ש "ואיהו אחיד בין כו'", דאף דכל אחד כליל כולם כמש"ל בציצית וכן מפ' בתפלין -- מכל מקום בציצית הכל בסטרא דימינא ובתפלין כו' וציצית מסטרא דימינא - ברכה, ותפילין - קדושה, כמ"ש בגמרא.

דאחיד ביה הוי"ה ואהי"ה:    דהן ד' פרשיות וד' בתים דשל ראש והן ד' פרצופים שכלולין בתפילין של ראש ושל יד בד' אותיות וא"ו כלול אותם בב' קשרים וד' אותיות הנ"ל.

ואמר ק"ש דאיהו כו':    ר"ל דכליל שתיהן כמש"ו דשניהן נאמרין בק"ש דאתמר בי' והיו כו' ועשו כו'.

[ע"כ מה"ב]

דף רכח עמוד בעריכה

צדיק לקבלי':    ר"ל לקבל מט"ט. וז"ש "טט שתים", שכולל נצח והוד. "פת שתים" - שכולל חסד וגבורה. וכן יסוד כולל עמודא דאמצעיתא ושכינה. ות"ת כולל אבא ואמא כנ"ל שהן ד' אותיות השם, ד' פרשיות שבתפלין.

וישראל שלישי':    פסוק הוא אע"ג דאמר שלישי' לאשור ולמצרים אמר בגין שלישים כו' שהוא על כולם. וכן ישראל ת"ת והוא כולל חו"ג ולפיכך שליש גדיל בת"ת שבו מתחברין שני שלישי ענף - חו"ג, ששם - "וכנפיהם פרודות" כנ"ל. ולכן צריך לאפרודי מסטרא דעמודא דאמצעיתא.

חוליא כו':    ר"ל החוליא עצמה שכינה.

חמשה עשר משולשין:    י"ג בציצית כמש"ו וא' בג' כריכות דתפלין וא' בקשר.

תרין בקשרא חד:    ר"ל תרין רצועות כלול בקשר של ראש ואחד בשל יד -- הרי ג' בקשר.

בן י"ה:    ר"ל י"ה משולשין כנ"ל.

לארבע סטרין כו':    שכל דבר יש לו ו' קצוות.

דמתה לתמר:    שהוא לולב.

ארבע זמנין:    כלולה מד' חיוון בכל אחד ח"י.


[מה"ב]

ש' ש' שית דרגין:    ר"ל דב' שינין - ש' ש' - הוא שש - ששה. וז' ענפין - ז' קוין, והוא ו' קצוות דיליה וד' דילה דבה נהי"ם - מרכבה אחרונה. ולכן שי"ן בד' ענפין. מה שאין כן דיליה הכל בתלת דהיא המשלמת. ועיין בז"ח ש"ה. וזהו שית דרגין ושבע כו'.

כגוונא דא איהו כל מצוה בכל אתר י"ה כו' ותרי"ג מסטרא דתפילין והיו לטטפת כו':    כצ"ל. ומפרש והולך הפסוק לטטפת והכל במט"ט דביה כל התיקונין כנ"ל.

ואמר "ט"ט ח"י עלמין כו'" - וז"ש "טט שנים", דהוא קשר הוי"ה ואדנ"י ופת שנים דהוא קשר הוי"ה ואהי"ה והן ד' נגד ד' בתים.

ואמר בתפארת ב' אותיות הראשונות. ואמר סוס דתפארת ורכב הוא דצדיק נהר כבר הנהר. וז"ש "דביה כו'".

קשר של תפילין שדי אחיד כו':    דהן ב' קשרים ד"י אחיד עילא ותתא והן בת"ת וצדיק - ט"ט פ"ת, והשי"ן הוא ת"ר דתפארת וא' הוא כללא דלהון. וז"ש קול ודבור, קול - קשר של ראש, ודבור קשר של יד.

אינון תריסר שלש לכל סטר:    והוא שם י"ב, וכן תריסר גודלין. ואמר שעורא דבגד דכתיב על כנפי בגדיהם דבכל כנף צריך להיות שיעור בגד וד' בגדי לבן וזהב הן זו"ן באצילות ובריאה, וד' דהדיוט הן במט"ט דהוא הדיוט כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך עי"ש. והן י"ב כמ"ש בר"פ בריש פרשת(?) וארא בענין ד' יסודות וד' רוחות וד' מתכות, עי"ש. וז"ש "אל תהי ברכת הדיוט כו'" דהוא בדרגא דקשיר להו והוא נגד ג"ר דמזווג לון, ולכן בברכת כהנים דהוא ברכת הדיוט כליל כל הי"ב כידוע.

כל תיבה משולשת מסטרוי:    ר"ל מסטרא דעמודא דאמצעיתא כנ"ל.

חוליא כלילא מתלת כריכות דא שכינתא כו':    ר"ל החוליא עצמה הוא השכינה כלילא מתלת כירכן הן האבהן וכמו בשם ע"ב דבכל א' ע"ב אתוון ובה ע"ב תיבין כלילא מכלהו ובה קדושה ישלשו דאיהי נק' קדושה בלשון נקבה כלל כל הקדושה, וכן בת דשבת כמש"ו. ולכן כלילא מג' 'יום השביעי', ג' 'אלהים', ג' סעודות -- הכל בג'.

בת יחידה חוליא תכלת שבציצית:    ר"ל דחוליא הראשונה לבן - ג' כריכות, ג' אבהן. ואח"כ חוליא דתכלת גם כן כלילא מנהון. ויותר נראה דלא גרסינן כלל "חוליא" אלא כך צ"ל: "בת יחידה תכלת שבציצית". והוא חוט הרביעית כדעת הראב"ד וכמש"ש שכן הוא עיקר וכן הוא בספרי שלנו. "כלילא מג' חוטין" - לבן, אות ד' שבשם, וכן עיקר.

זכאה כו' כנפי מצוה:    ר"ל בלבן ותכלת וכריכות וחוליא כנ"ל.

וז"ש רשים ברצועה כו':    גם כן כנ"ל, הרצועה כלילא מתלת כריכן וכן הקשר מתלת רצועין כמש"ו "רשים בקשר כו'". והכל ג' דקוב"ה וא' דשכינתא כלילא מנהון כנ"ל.

כריכות רשים בקשר דתפילין בתרין קשרין כליל תרין רצועין בקשרא חד סליק חמשה עשר משולשין שלשה עשר כו':    כצ"ל. ור"ל ג' רצועין כלילן בב' הקשרין. ואמר "שלשה עשר כו'" - ר"ל דלכן נקרא בן והוא הכריכות והחוליות דנטיל ב' חולקין דבת גם כן, דאינון החוליות, ונותן לה חולקהא אחד וכשהיא כלולה מכולם היא ס"ה - אדנ"י - היכ"ל דיליה. ואמר "בן י"ה" כמש"ו נגד י"ה קשרים. אבל עיקר הענין כי בט"ל כריכות כולל גם כן י"ה מלא כמ"ש למעלה


[9](בדיוקנא דכף כל אצבע כו' כצ"ל ור"ל דבכל קשר ד' חוליות וכן ד' אצבעות ובכ"א ג' פרקין שהן ג' הכריכות והקשר הוא כף היד קושר כל החוליות).

כל קשר הוא בדיוקנא דאצבע כו' לקבל תלת חוליות והכי בכל אצבע כו':    כצ"ל. ואמר אף שיש גודל הוא הכוללם שהוא י"ג נגד קוצו של י' ולכן הוא בסדר אחר והוא שרשם ומדה דלהון, בוצינא דקרדינותא, מוחא סתימאה, ואין בו אלא פרק אחד בסדר האצבעות ופרק ב' הוא שורש השרשים - רעותא, לגו לגו, רישא עילאה, רוח ורוח מרוח. וכ"ה י"ב חוליין וי"ג בסדר אחר הכוללם וג' ידות אינון עם גופא נגד ג' אוירין ורישא הוא אויר הרביעי שכוללם.

מדה א' כו':    דכל האיברים צריכין להיות במדה אחת כמ"ש בתיקונים תיקון ע', והכל בגודל. וחשיב ד' תיקונין דרישא אנשי חיל כו' ד' דהוי"ה כמש"ל (ר"ל א') ודגופא אמר דנמדדין באמה. וז"ש "אמה שעורא כו'".

ואמר ובכל אמה כו' ואינון ב' בגופא גויה כולל ראש וצוואר וברית כולל בטן ועטרה, והן ב' גוף וברית וד' ענפין דידין ורגלין בכל אחד ג' וברית כוללן -- ח"י. וכן בח"י דחוט השדרה כתמר כו' דומה ללולב כו'. וז"ש זאת קומתך כו', שהגוף כולל הכל.

מקוה ישראל:    ר"ל ת"ת הוא מקוה קומה ועיין בתיקונין ריש תיקון י"ט.

בשכינתא כו':    דאיהי כלילא מד' והן ד' פעמים ח"י כמש"ו. וכל המאמר מכאן ואילך הוא משובש מאד מאד ומחולף שיטות ותיבות וכצ"ל "דאינון ארבע סלקין שבעים ושנים ודא רזא דחיון בקומה דלהון כו'".

[עד כאן מה"ב]

דף רכט עמוד אעריכה

דמרכבתא תתאה כו':    נהי"ם. מציעאה - חגת"ם. תליתאה - כחב"ם. שמלכות רביעית לכל תלת כידוע.

ואינון מלאות כו':    ר"ל כל הג' מרכבות והן ג' הויות כמש"ו דכל ג' ספירות הן יה"ו, ומלכות - ה' אחרונה - משלמת לכולם כידוע.

הכא קא רמיז כו':    בכל כריעה וזקיפה בשית סטרין דגופא כנ"ל.

לשמאלו וימינו כו':    שאמרו בגמרא (יומא נג, ב) לשמאל דקוב"ה - ימין דידך, לימין דקוב"ה - שמאל דידך, ורמזו על כריעה וזקיפה שאחד לקב"ה ואחד לעצמו.

ובהון ע"ב עיינין:    שבכל כריעה וזקיפה שית סטרין כנ"ל. והן נגד י"ב חיון, י"ב אותיות הוי"ה שבהן ע"ב עיינין כנ"ל.

ו' כריעות כו':    ר"ל בכל כריעה נפרקים ראש וגוף וזנב, שהן תלת פרקין שאמר לעיל בכל אמה תלת פרקין. הרי י"ח נגד ח"י נענועין דלולב שאמר לעיל "ואינון רזא כו' לשית סטרין תלת כו'".

וצריך למכרע בח"י חוליין סלקין ע"ב:    הוא ענין בפני עצמו. ור"ל ד' כריעות דח"י ברכות שבכל כריעה ח"י חוליין הן ע"ב נגד מ"ש לעיל "איהו ח"י ארבע זמנין כו' סלקין ע"ב".

באלין ע"ב כו':    ר"ל על ידי ע"ב עיינין נהירין, ע"ב גדפין.

וקמת עלייהו:    בד' זקיפות ע"ב גם כן כנ"ל.

בשם ה' בח"י עלמין:    שבתפלה שם הוי"ה ח"י פעמים - "ח"י" עלמין.

והאי איהו ו"ו:    שבשם שכנגדן ו' כריעות, ו' זקיפות, בצדיק ות"ת כמש"ו.

ו' עילאה בינה:    ר"ל ו' שלישי, בן י"ה, אותיות בינה, ור"ל שכולל ו' בעמודא דאמצעיתא בבינה שהיא י"ה.

ואינון רמיזין כו':    ג' ווי"ן דראשי תיבות ג' הפסוקים.

אחיד בזקיפה וכריעה:    בת"ת ויסוד.

וכלהו:    כל הג' ווי"ן הנ"ל. ואלו הג' ווי"ן הן ג' מרכבות הנ"ל, שיסוד כולל נה"י, ות"ת - חג"ת, ובינה - כח"ב, כידוע.

ד' כריעות כו':    ר"ל וח"י עלמין קשיר בכל כריעה וזקיפה כמש"ו -- הרי ע"ב בכל כריעה וזקיפה. וז"ש "ח"י זמנין הוי"ה אינון כו'".

אמן:    גימטריא אלו ב' שמות הנ"ל.

אדני - יהו"ה לא גרסינן.

וגבותם דאינון כו':    ו' תליתאה - בינה - מרכבתא תליתאה כנ"ל.

ובלא קשוטה - צ"ל וכלא קשוט. ור"ל אע"ג דלעיל אמר דת"ת הוא עיינין וכאן אומר שהוא אנפין - ע' פנים כו'.

בכל עין ועין כו':    חוזר למעלה שאמר לעיל "איהו מדה דחוטמא כו'" - ר"ל הגודל.

אינון י' י':    ר"ל העינים עצמן הן י' י' -- הרי כ"ו כמנין השם. וכן הוא בחוטם כמש"ו "לקבל כו'".

וסלקין י"ה - צ"ל יהו"ה. וכן למטה - ומדה י"ה - צ"ל גם כן יהו"ה.

ודא וייצר:    ר"ל ו"יי צר כל האברים כנ"ל.

אברתו:    ר"ל על אברים.

ופניהם וכנפיהם פרודות כו':    ר"ל בזמן שכנפיהם - שהוא אדנ"י, ופניהם - שהוא הוי"ה, פרודות כמש"ו הוא נגד פתוחות. ובזמן שמחוברות הוא נגד סתומות.

סתימן פרשיין:    ר"ל סתומות. ופרודות הוא בחו"ג למעלה ולתתא סתומות בת"ת כמש"ו.

בהדייהו:    עם החיות.

דאיהו אדנ"י:    גימטריא היכל.

ופניהם וכנפיהם לקבל כו':    ר"ל הוי"ה במחשבה בכתיבתו ואדנ"י בקריאתו.

אמן במחבר' השני' לא גרסינן.

במחברת השנית בקדמייתא כו':    ר"ל בכריעות וזקיפות. שבשני' ר"ל בזקיפה מחבר הוי"ה ואדנ"י אבל לא בשילוב, וזהו מקבילות כו'. אבל באמן הוא בשילוב וזהו "חוברות אשה כו'".

[10]הה"ד וכל העם רואים כו':    לאחר עשרת הדברות שפסק הדבור.


[מה"ב]

זקיפות וכריעות ד', ובעושה שלום במרומיו ד' כו' -- תריסר בין כריעות וזקיפות ובכל כריעה וזקיפה מוליך ומביא למי כו' ותלת בתראין סלקין ע"ב ד' כריעות ובכל כריעה ח"י נענועין, ג' בכל סטרא - ראש וגוף וזנב. וכן צריך למכרע בח"י חוליין ד' כריעות ע"ב גדפין, וד' זקיפות ע"ב עיינין ד' כריעות באדנ"י וד' זקיפות ביהו"ה קודשא בריך הוא ושכינתא באלין ע"ב עיינין דקוב"ה נהרין ע"ב גדפין דשכינתא וקמת עלייהו דבקדמייתא כו' וצריך לאוקמא לה בשם יהו"ה בד' זקיפות בשית כו' ח"י ברכאין דצלותא ח"י זמנין הוי"ה אינון ע"ב עיינין כו' זמנין אדני עמודא דאמצעיתא ושכינתא ח"י עלמין קשיר כו' מח"י ברכאין וכלא קשוט ע' אנפין לאורייתא ורזא דמלה וגביהן כו' כלהן מרובעות גדפין אדני כו' וסלקין יב"ק בחושבן כו' שעור גודל בינוני ודא ו"ו ב' פרקין דגודל אינון לקבל ב' עיינין י"י והכי חוטמא ו"ו ב' נוקבין דחוטמא י' י' וסלקין הוי"ה וייצר שיעור דכל מדה ומדה יהו"ה כו' ואבר הה"ד יפרוש כו' לית אבר בכל מרכבה דלאו איהו בדיוקנא ובכל כו' פתיחין דתפילין לקבלא הוי"ה אדנ"י ולתתא לקבל פרשין סתימין דתפילין לקבלא יאהדונה"י באנפין וגדפין כו' למכרע בכל גופייהו ולברך ח"י ברכאן דצלותא ולאתבא אמן לאמלכא עלייהו בכל כו' ואנפייהו וכל מאן דמצלי באדני ומכוון להוי"ה אנפין וגדפין דמלאכים ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבלא מילין דצלותא דנפקין מן פומא דב"נ כו' מן המברך דלגבי מברך בצלותא יהו"ה אדני ופניהם וכנפיהם פרודות לקבל כו' מתחברין תרין שמהן בקדמייתא מקבילות הלולאות אחת אל אחת אבל באמן כו'. ור"ל וגביהם כו' הן ג' מרכבות (שמי"ו ב') והן בע"ב עיינין - ג' פעמים כ"ד. ועיין בספר הבהיר דשם ע"ב נחלק ג' פעמים כ"ד, והן בי"ב כריעות בכ"א בו"ק של הגוף כל עצמותי כו' ואח"כ מפרש היאך הוא ד' פעמים ח"י ואמר דהוא בתפילת ש"ע לבד עושה שלום והן בד' כריעות בכל אחד ח"י דהוא ו"ק בכל ג' פרקין - ראש כו' וכנ"ל. וכן בח"י חוליין שהן כללא דח"י פרקין כנ"ל דמתה לתמר, והן ד' פעמים ח"י נגד שכינתא, וכן הוא בד' זקיפות. והן ע"ב עיינין נהירין בע"ב גדפין, כי ד' אנפין דחיות בכללן הן ד' אותיות הוי"ה וד' גדפין ד' אותיות אדנ"י.

ואמר עיינין דהן באנפין וע"י נהיר בגדפין אבל עיינין עצמן הן שם אהי"ה והן ג' המרכבות כנ"ל. והעיינין הוא נהורא מדא לדא והוא דקשיר לון וראיתיה לזכור ברית עולם. וז"ש ו"ו עילאה בן י"ה כו' בן י"ה אחיד כו'. והוא אהי"ה דאחיד בהון והן ג' ווי"ן -- ב' של ב' ההי"ן, ואחד הו' דשם כמ"ש בתיקונים תיקון י"ט, והן ג' של ויסע כו' דהוא ע"ב שמהן -- ג' פעמים ע"ב. והן ג' פעמים ע"ב הנ"ל בעיינין ואנפין וגדפין, והוא בכריעות וזקיפות ודאחיד לון. וכן הוא בח"י ברכות בח"י פעמים יהו"ה ע"ב ודאדנ"י ודשילוב כמש"ו, וז"ש ורזא דמלה וגביהן וגבוה להן כו' גדפין כו'.

ואמר וכלהו סלקין ח"י ברכאן - ר"ל אלו ג' ווי"ן. וענין הג' ווי"ן הן ו"ק דכורע בהן ודזקיפה ודאחיד לון וכן הוא בח"י ברכות -- י"ב אמצעות דהוי"ה אדנ"י, ו' דג' ראשונות, וג' אחרונות הוא דאחיד לון.

ואמר כולא מרובעת, ר"ל הכל בארבעה דבעיינין גם כן כתיב לארבעת, והן ג' פעמים ד' הנ"ל, דכל אחד ע"ב -- ד' פעמים י"ח כנ"ל. והכל י"ב כנ"ל.

ואמר וכלא קשוט - ר"ל בין בכריעות וזקיפות דאמר בד' הוא ע"ב ולמעלה אמר דבכל י"ב כריעות וזקיפות הן ע"ב, וחשיב שניהם. ועוד דחשיב ל"עושה שלום" גם כן וכאן לא חשיב ע' אנפין לאורייתא.

ואמר דנגד פתוחות וסתומות הן תפילת הלחש וחזרת הש"ץ כמש"ו.

ואמר וקוב"ה רשים בישראל כו' - ר"ל חבר ם למלאכים כמה דאינון ופניהם כו' ולתתא שתים חוברות איש כ"ה סביבות האדם בעובדא בתפילין ובמלולא בצלותא דכל עניינא דעובדא צריך להיות במלולא נגד ב' עלמין - יצירה ועשייה - בהן נברא העולם -- ויאמר אלהים כו' ויעש אלהים כו', אף ידי יסדה ארץ כו' בדבר ה' שמים כו'. וכן התורה כו' וכמ"ש בספר יצירה בארוכה. ובמחשבה נגד הכסא. והן ג' מרכבות הנ"ל.

ואמר "כרוב" דהן ב' כרובין ובמט"ט נקר' כרוב.

ואמר במחברת השנית - ר"ל בתפילה השנית הן במחברת.

דף רכט עמוד בעריכה

בדבור דחיון:    ר"ל קולות ולפידים, קול ודבור.

ודא סלע כו':    תורה שבעל פה.

דבהון שוקי כו':    דמעלה נק' נצח ומטה הוד כידוע.

אות בצבא:    אות ברית, וצבאות נקראו נצח והוד.

מט"ט שד"י:    ר"ל בגימטריא שד"י כמש"ו.

כלהו עקלתון:    וזהו נחש עקלתון.

עקלתון:    "ורגליהון" לא גרסינן.

דאיהו ישראל:    ר"ל בו אותיות ישר, והוא ת"ת כולל ג' חיון חג"ת כמש"ו.

דנחש בריח:    ר"ל לשון נחשת.

דאיהו ארי' כו':    דכל שביבשה נגדו בים ונגד אריה - נחש בריח. וזהו נחש בריח ונחש עקלתון. ותנין נגד כף רגליהם.

דסליק:    ר"ל גימטריא.

ככף רגל עגל למהוי כו':    ר"ל כששני הרגלים יחד נראה כרגל עגל סדוק מלמטה מפריס. וזו המראה נצח והוד, ומראה השלישית - יסוד, והשניה - ת"ת, והראשונה - מלכות. הרי תנהי"ם.

תקונא שיתאה כו':    גבורה. ושביעאה - חסד. וזהו בענן כו'.

ובראי' כו':    בד' תקוני רישא -- ע' א' ח' פ'.

בעשיי' כו':    בד' תקוני גופא -- ידים וגופא וברית ורגלים כסדר.

דאורייתא ותורה אור:    ר"ל דעל אורייתא נאמר ותורה אור.

ישראל עלה במחשבה דאיהו בינה הרהור חכמה לחכימא ברמיזא מחשבה והרהור כולא כו':    כצ"ל. ור"ל בן י"ה הוא ישראל, עמודא דאמצעיתא, עלה לבינה שלכך נקרא בינה - בן י"ה שכולל עמודא דאמצעיתא - בן. "ברמיזא" - זהו הרהור, והוא יותר דקות ממחשבה, שהרהור הוא בלא ציור הדבר ואין ניכר כי אם לאחר כן במחשבה‏[11] כמש"ו חכמה לא אשתמודע כו'.

וכן אורייתא כו':    עכשיו מפרש שמיעה.

מצוה כו':    בשכינה.

[ליקוט]

תקונא תליתאה כו':    הכל בצלותא וחסר כאן ג' תקונים האחרונים והכל במראות.

(ע"ב) מט"ט אות בצבא כו':    יסוד ביניהם בצבאות.

ותייבין בתיובתא:    ר"ל ז"ש "ושוב", "רצוא" במצות, "ושוב" בתשובה.

הכי כד מצליין ישראל מיכאל כו':    ר"ל דבזה הן חברים דאינון גם כן רצוא ושוב לקבל התפלות והוא מסטרא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא רצוא וכו' כמ"ש למעלה ועיין סוף ח"א בהשמטות ויחלום כו'.

ודא ראי' כו' ותורה אור ובשמיעה דאורייתא וריחא דקורבנין כו' והילוך דילה וראיי' דלית תמן אורייתא קב"ה כו' דקוב"ה אורייתא ותורה אור ושכינתי' ראיי' דילי' במראה אליו אתוודע ה' קוב"ה במראה אליו אתודע שכינתא:    כצ"ל.

במחשבה מלגו כו':    ר"ל הראי' הוא שכינתא וכן כל הד' חושים אע"ג דאינון בהויה מכל מקום הכל בשכינה שהיא גוף להון והיא גוף החושים ה' במראה כו' והתורה עצמה שנראי' ונשמע כו' בכל החושים הוא עמודא דאמצעיתא. ומחשבה והרהור - חכמה ובינה, כמש"ו. והחכמה ברמז לחכימא ברמיזא כו'. וכן בכל הד' חושים, שכל אחד כולל מד' אלו, וד' פני' לאחת.

ואמר וכן אורייתא מצוה לשמוע כו':    ר"ל דכן הוא בשמיעה דאורייתא עצמה כנ"ל והשמיעה בה, דמצוה לשמוע והוא בה. וכן הריח עצמו וכמ"ש "וכן בחוטמא כו'".

דף רל עמוד אעריכה

ריח ניחוח שכינתא לה':    ר"ל מ"ש ריח ניחוח לה' ה"פ הכי פירושו(?) ריח ניחוח - שהוא שכינה, לקרב לה' - עמודא דאמצעיתא. וזהו קרבן כמש"ו.

בגלותא - צ"ל בצלותא.

ותרי - לא גרסינן.

שכינתא דבור דילי':    ר"ל זהו דברי, וזהו כמראה אש הנאמר לעיל כחיות אש ממללות.

כגוונא דשכינתא כו' הכי כו':    עכשיו מפרש ב' תקונין דגופא.

בגופא:    זהו משוש.

וכן שכינה איהו שמוש כו':    עכשיו מפרש שמוש והלוך.

צדק לפניו:    ר"ל צדק - שכינה, כידוע.

ובנהא. בני עד בדיוקנהא - לא גרסינן.

בני ערוה - לא גרסינן (נראה דצ"ל 'בני ענוה'. דברי דוד).

אש דת:    התורה.

ד' מאות:    והענין בא"ת ב"ש ד' הוא ק', וד' אותיות הוא בד' ספירות כחב"ם כתר חכמה בינה מלכות, כי היא איומה כנדגלות כידוע. ואי"ן הוא בכתר חכמה בינה; א' - בכתר כידוע, י' - בחכמה, ן' - בבינה, נ' תרעין, וד' במלכות, והיא ק' -- ק' ברכות, ק' אדנים. ונתחלפה בד' כי שם מחליפין כידוע.

איהו סתים כו':    שעמודא דאמצעתא הוא תורה ואיהי מצוה.

דאיהו ענו כו':    חשב עשר מדות בעשר ספירות, וענו הוא בהוד- דרגא דמשה דאיהו ענו מכל כו' [מ"כ עה"ג: והאיש מש'ה ענ'ו מא'ד -- סופי תיבות הוד. ע"כ], ומכאן ואילך חשיב ו"ת ואח"כ ג"ר.

[12]עד כמראה הקשת:    ועד בכלל, ר"ל אלו ב' פסוקים.

כשהיה ר"ע:    צ"ל רבי יהושע.

ירדה אש עד האילנות - לא גרסינן. וכצ"ל נתקשרו שמים בעבים ונראתה כמין קשת בענן והיו מתקבצים כו' .

דף רל עמוד בעריכה

אלא בצדיק כו':    וזהו מרכבה היחוד ולכן נראתה הקשת.

דלעילא שכינתא:    ר"ל למעלה בחסד וגבורה דשם ענפין מתפרדין כמש"ו, ובצדיק מתייחדין לשם מעשה מלכות מרכבה לת"ת ביחוד כנ"ל.

בכמה מיני כו':    וזהו מזמוטי כו'.

צריכין ישראל לאתערא כו':    בפסוקי דזמרה וזהו שירות וישתבח תשבחות כמ"ש בתיקוני זהר.

בצלותא כו':    ששם היחוד. וחופה הוא הטלית, ותפלין של יד הוא קדושין - ג' כריכות באצבע כעין טבעת באצבע, ותפילין של ראש - עטרה לחתן, וז' ברכות של ק"ש - שבע ברכות של חופה כמש"ו, ונגד ז' ברכות אנו כורכין שבע כריכות על הזרוע כידוע. וכל זה עושין במעשה וכן בדבור כמש"ו.

בציצית - צ"ל בטלית. ור"ל נגד בגדי זהב. וטלית לבן נגד בגדי לבן. וכן תכלת ולבן כמש"ו.

כסא דין כו':    מלכות ות"ת כמש"ו.

כשמו כו':    ר"ל ד' עולמות אבי"ע.

הדורש כו':    כמ"ש ליחיד.

ובהאי רזא והזר כו':    דמתרחקין הסט"א בשעת יחוד כידוע דלא נשאר אלא מלכא ומטרוניתא בייחוד.

וישתוק דבור לגבי' - לא גרסינן.

לא צריך כו':    ר"ל כשמגיע למרכבה.

כענפין - צ"ל בענפין, ור"ל כשמגיע לקריאת שמע כמש"ו.

דתמן ואשמע:    ר"ל שמע ישראל.

דתמן ס"ד לד' כו':    כמ"ש בתרגום יונתן ורש"י.

סלקין רנ"ו:    ר"ל רנה ושבח דגדפי החיות.

רנו כו' אימתי כו':    ר"ל דזמן רנ"ו הוא הקץ כמ"ש בתיקוני ז"ח.

איהו מ' שנין כו':    ר"ל דג' ע"ב דג' חיון חג"ת, ג' פעמים ע"ב - הוא רי"ו, נשאר מ' שנין עד רנ"ו והוא מ' שנין בתראין.

ותליין ס"ד כו':    עכשיו מפרש למה ס"ד בכל סטרא ואמר "מתמניא" אז, שבצדיק א"ז תמניא אתוון של ב' שמות, וצדיק כליל מח' ספירות.

והני ס"ד כו':    עכשיו חוזר ומפרש רנ"ו.

וכד מטו לל"ב:    לאשלמא לד' פעמים ע"ב, חיה רביעית.

אתחבר י' כו':    מן מ' הנ"ל.

עד ההיא - צ"ל בההיא.

בחסד בע"ב:    ר"ל חסד גימטריא ע"ב, והוא ע"ב שמות, רי"ו אותיות.

והיינו ר"ן כו':    רמ"ח איברים.

סלקין תרין כו':    קרבן עולה ויורד -- י"ו ה"ה -- כידוע.

הוה סלם:    גימטריא סיני.

דשכינתא - צ"ל ושכינתא כלילא כו' .

נהורי' אעבר כו':    ר"ל נהורי' של עלת העלות.

ולית ביה:    ר"ל באור עצמו.

דאתחזיא כעין - צ"ל בעין.

כל דרגין כו':    לעלת העלות.

ב' גוונין - צ"ל ג' גוונין - ר"ל בקשת שהוא יסוד כלול מג' אבהן - חג"ת.

[ליקוט]

(דף ר"ל עמוד א) סליקת לגבי' ואתקריב' לגבי' בצלותא והכי כו':    כצ"ל. וכן בדבור כו' כמש"ו.

דיבור דיליה דשכינתא איהי כו':    כצ"ל.

זקיפה דיליה בצלותא עמידה דיליה דאיהי קיומא עמי' בכל כו':    כצ"ל.

איהי ענוה כו':    ר"ל ולכן אתנפלת לגבי' בייחוד בנפילת אפים ברצה (צ"ל בבושה. דברי דוד) דלא לאסתכלא בי' כמ"ש ויסתר משה כו'.

ולא כשפחה כו':    דאינון חציפין בזווגא ואמר דממזרין אינון כו'.

סמכא רביעאה כו':    דהוא פני אדם, חיה הרביעית, דכליל מסט' הוא דוד וחייו ע' שנה ודבור הוא מסטרא דאדם דליתי' לכל בריה רק באדם [כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס לרוח ממללא. דברי דוד].

דאיהו עניו כו':    בדרגא דמשה מ"ה שקיו דפנימיות, ושאר ט' מדות בספירן נביא בנצח והוד דהן נביאים וחוזים.

ובגין דא אמרו רבנן לא כשאני כו'....ובגין דא מני - לא גרסינן ליה.

ובגין דא אמר קרא תמים תהיה כו':    כצ"ל. ור"ל עם ה' אלהיך כנ"ל דאינון תלתא כו' כמש"ל.

(דף ר"ל עמוד ב). דלעילא איהו מעשה כו':    כצ"ל. ור"ל אין דורשין בשניהם דאינון תלתא כו' כמש"ו.

דף רלא עמוד בעריכה

ודא קנה דריאה:    ר"ל לעסוק בקול תורה ותפלה.

דף רלב עמוד אעריכה

עלמא דאתי:    עמודא דאמצעיתא.

שטו העם כו':    אותיות ושט. ולשון שט ללקוט גזל ולשון שטות.

דאכלין בלא טחינה:    שאין טוחנין ד"ת במלות שלימות.

ואינון סימני' כו':    ר"ל עשרה שופרות כמש"ו.

[13]

וקמיט:    אתקצר.

כל נדר:    ה' עילאה.

וכל שבועת:    ה' תתאה.

דף רלב עמוד בעריכה

זחיל עפר:    דד' מרות אינון שמרי ד' יסודין, וטחול מיסוד עפר.

שאור שבעיסה:    שהיא בתוך העיסה דוגמת ערב רב בתוך ישראל. מה שאין כן מוץ שהוא מבחוץ דוגמת אומות העולם. וז"ש "שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות".

דף רלד עמוד אעריכה

בזוהר. דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין:    [ז"ל הגר"א בתיקונים קי"ו א' בד"ה אשא דבלבא, ור"ל מע"ק דרוחא נשיב ביה כמ"ש בתיקונים קט"ו ב' בגין דאויר קדמאה נטיל בעמודא דאמצעיתא]

רעיא מהימנא. ממשתה היין דאיהו כו':    ר"ל על דלא עסקין באורייתא.

וחמת:    חמימות.

המלך:    של הלב.‏[14]

מד' רוחות:    קול ודבור, וקנה חכמה וקנה בינה.

אחיד עילא ותתא:    ר"ל לעילא בד' חושים דמוחא. ולתתא בגופא, שהפה - אדם, והידים - נשר, וגוף - אריה, ורגלים - שור, כמש"ו שמלכות אחיד עילא ותתא כמש"ל.

[15]בין דם טמא כו':    כמ"ש בין דם לדם כו'.

דף רלד עמוד בעריכה

איהו כעיס כו':    וזהו עשו ששונא ליעקב.

[16]קורקבן נקלף:    ר"ל סימן טהרה טוב כנ"ל.

דף רלה עמוד אעריכה

עד שית שעתין:    ר"ל עד חצות הלילה שאז נוטלין השאר חלקם.

אריתי כו':    ר"ל אכלתי כו' שתיתי כו'.

אינון מסט"א:    דריאה וקורקבן אינון אופה ומשקה דקדושה.

כגוונא דיצחק:    בינה. משמאל דגבורה.

ויאכל מציד בנו:    שהוא מבקש פרנסתם שהן ניזונין בגלות על ידי סט"א מתמצית לכך הוא מבקש ליטול תחלה.

אומה שר כו':    ר"ל האומה שר האונות שהן משקים וכן קורקבן שר הכוליות שהן אופים.

ואיהו קריר כו':    לפי שהלב מסטרא דגבורה ולכן ימינא חם [מ"כ עה"ג מצאתי כתוב על הגליון. פי' כי לעולם ימין הוא גובר. ע"כ] ובמוח להיפך.

בני אלים:    שופר של איל דסליק מלבא.

דף רלה עמוד בעריכה

ורעם גבורותיו:    של לבא בשמאלא.

מי:    שהוא בינה, לבא, בו יתבונן.

כ"ח בלבא:    כ"ח אתוון דמלוי המלוי דמ"ה.

דף רלו עמוד אעריכה

מן לצדיקים:    לצדיק וצדק, תרין כוליין, שמבשלין וטוחנין הזרע לצדיק וממנו נוזלין לצדק. וז"ש "ושקחים יזלו כו'".

רקיע כו':    דז' רקיעין הן ממלכות עד בינה, אלא ד'מעון' חסד ו'מכון' בגבורה, ורקיע שעל ראשי החיות - חכמה. מכאן ואילך - במופלא ממך כו' -- כתר.

אות בין כו':    וזהו צבאות - אות בצבא, שהן נצח הוד.

ועדות כו':    זהו ונתת אל הארון את העדות.

ויקח משה כו':    דגוף וברית אינון כחדא.

עמו:    עם ו' - נצח והוד כנ"ל.

לחמי לאשי:    ר"ל לכוליין שנקראו "אשי" כנ"ל. ובהן יורד הלחם, המן מן השמים, אל צדיקים כנ"ל והוא התורה כמש"ו.

ואינון אשכולות:    ר"ל נצח והוד והן שנשאו המרגלים בפרודא בלא צדיק כמש"ו.

סחטה ענבים:    כמ"ש והימים ימי בכורי ענבים, ור"ל שיין המשומר ביסוד סחטו שלא ע"י יסוד כנ"ל כמש"ו.

ו' דרגין:    שוקיו עמודי שש.

משמאלא:    שרפים מגבורה.

ועלייהו אתמר:    על נצח והוד, ור"ל שהן כלולין מחג"ת.

דאיהו - וצ"ל ואיהו, ור"ל יסוד הוא דרגא עשיראה כמ"ש למטה דמלכות תחת ת"ת.

על ברית:    וזהו "על הכפורת" - דמכסי פתחהא כידוע.

צדיק עטרה על כו':    ר"ל דכולם יש להם זוג -- חכמה ובינה, חסד וגבורה, תפארת ומלכות, נצח והוד, וצדיק - כ"ע כתר עליון(?) על רישיה.

דף רלו עמוד בעריכה

בזוהר. [מגכי"ק]. פתח ר' שמעון ואמר כו' אשתארו א"ח וא"ר המנונא סבא כו' למפרע שארי ובמישר סיים וסי' כו' דא קשר של תפילין דהיא אחידת בהו כבוד אלהים הסתר דבר כתיב רזא לחכימין דלא כו':    כצ"ל. והענין כי ש"מ וא"ח הן זו"נ, וע"ד הוא בינה. ולכן הן אתוון רברבין שהן משם ולכן הן מכאן ומכאן שהוא יחודא דתרוויהו ושם העדות עבד תליתאה ויאמר לי עבדי אתה כו' והן ג' דרגין כלילין כולא.

ואמר חדוה כו':    דנוקבא כלילת בדכורא, חסד יסובבנו, מיתוק הגבורות, זהו השמחה.

ואמר אלין שבעין שמהן כו':    והוא יין דחדי לכולא כמ"ש בז"ח ש"ה כי טובים דודיך כו' והוא שם ע"ד עם הנשיקות ע"ד הוא כלילות דו"נ בה ע' הוא שבעין שמהן דאבהן, ע' נפש דיעקב. וד' נוק' והן ו' דרגין, ז' היכלות וד' רגלין, והכל בכסא דבינה. ש"מ א"ח ידוע ט"ס ספירות דיליה, והוא ו' הנ"ל עם עטרין דיליה וח' הוא דכורא א' כתר מלכות דלא נחית עליה עד כו'.

ש"מ - ש' דשבת דאבהן, ומ"ם בה וכמש"ו מ' פתיחא כו' - רגל רביעי דאתכלילת מד' כמ"ש בז"ח ש"ה אופן - או פן כו' פני אדם.

ואמר בה' ממש דא כו':    והן ד' תיבות ישראל כו' שהן ד' בתי דתפילין, ד' אותיות הוי"ה כמש"ו.

ואמר תו אית בי' ש"מ דאתכליל מן ע' רברבא כו' אלין ארבע בתי כו':    והכל מרומז בתפילין, דיחודא דק"ש הכל הוא בתפילין בעובדא, ד' תיבות ד' בתים. שמ"ע - ש"מ ע הוא ב' שינין דתפילין שעליו נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה', והוא כי בז' ענפין דבהון הוא שם מ"ב, ב' ההין, וא"ו באמצע, ז' קני מנורה וז' נרות עלייהו, יו"ד דשם ז' הן ע' שם ע"ב והוא ע' ומ"ב שהוא יב"ק, וזהו שמע ש' השינין מ"ב הוא מ"ם עם ב' אודנין, וע' כנ"ל. ובג' מקומות מקום מלכות בסוד חש"ח ג' נקודות בסוד שם מ"ב והוא ג' אותיות דשד"י -- ש' - בג' ראשונות במקום בתי התפילין, ד' - בחג"ת כמ"ש למטה, י' - עטרת הברית בתפילין של יד.

ישראל ה' כו' - ד' תיבין ד' בתים. א"ח הוא ת"ת, הרצועה דאחיד בבתים, דבתים הן ג"ר - מוחין, והרצועה מקום התפילין הוא ת"ת דאחיד כל הד' עטרין. וב' רצועין שסובב הראש - חסד וגבורה, ומקום הקשר גם כן בת"ת שהוא מבריח כו' הצואר למעלה מהם והגוף ושם הדלת בחי' לאה ומשם נמשכין נצח והוד. ורצועה של יד - יסוד, קרן א' ה"ל במצחו, ושם יו"ד של שם, והוא קוצו של ד' של אחד, והוא עיקר הייחוד דבי' נעשה שדי ואחד וד' של אחד ד' של ראש. ושמע הוא ש' כנ"ל, ובשכמל"ו הוא תפלין של יד עצמן כמ"ש בפרשת תרומה בשכ"מ ד' פרשיות. ואף דשם אמר ד"ברוך שם כבוד" הן ד'. מכל מקום אמר שם ד"מלכותו" כוללם והוא הבית. "לעולם ועד" - התפשטותה ונהירו דילה בג' עלמין כמ"ש בת"א בתרגום אונקלוס(?) "לעלם ולעלמי עלמיא". והראשון "לעלם" דשם עולם הייחוד כמ"ש בפרשת שלח. ויו"ד הקשר הוא הייחוד, דכל הבחינות של ראש מאירין בה ומתייחדין בה אלא דיסוד דבוק ונכלל בה לכן הרצועה של יד נאחז בה.

ואמר כבוד אלהים כו':    ר"ל דלכן בשכמל"ו בחשאי. כי ב' בחינות, א' ה' אחרונה והיא ד' של ראש, ושם "כבוד מלכים חקור דבר", כי שם המאור הגדול. וכאן בכורסייא -- את המאור כו' כבוד כו' מפני דהיא ע"ה וכאן -- והיו למאורות, ה' הוא האלהים, אור בייחודא כו'. וז"ש "רזא דרזין דלא כו'". והד' של ראש הוא מתפשט בנצח והוד דהוא ד' -- ב' קווין, ב' מזוזות דשם הד', וד' ויו"ד הוא נצח הוד יסוד, וש' חג"ת ג' ווין וג' ראשין כח"ב סוד שם ע"ב דהוא מ"ח ג' ווין וג' יודין ויסע כו' דהן משמשין בראשי הפסוקים וכלל השם מלכות.

[עד כאן מגילת כתב יד קדשו]

דף רלז עמוד בעריכה

היו צרי' כו':    אינון הערב רב.

שאו את ראש כו':    לשון הרמת ראש.

שאור שבעיסה כו':    הערב רב כנ"ל.

כאלו עבדין - צ"ל עברין.

בתרין רוחין:    נו"א כמש"ו.

דף רלח עמוד אעריכה

דמסט' דתרין כו':    ר"ל נו"א ומסטרא דידי' ביצחק כנ"ל.

לי' ליצחק - צ"ל יצחק.

פני כו':    נשאר אל דיעקב ועזר דיצחק וזהו אלעזר בן אלעזר ועיין מ"ש בפרשת נשא. וד' דחסד הן ד' רוחין שסימן אופ"ן כידוע.

ובתלת אתוון כו':    דתלת רוחין דבו אשתתפו בג' אבהן והן יה"ו מן אלי"הו, ורוח רביעית שהוא אליהו הוא בה' בתראה, לכך אליהו בגימטריא ב"ן, בה' בתראה כידוע. והוא ה' ד"הנביא" - בו נשלם השם כמש"ו, וא"ל דאליהו הוא דפניאל שנשאר לעיל. הרי בפנחס ואל דאליהו מרומז אברהם ויעקב ובחושבן דפינחס יצחק ויה"ו דאליהו הן יה"ו דג' אבהן והן ג' רוחין ו"הנביא" רוח דאליהו הנביא שנתוסף בו כשנכנס לנבואה כידוע, וה' ד"הנביא" - ה' בתראה כנ"ל, ואז נשתלם בד' רוחין ובד' אותיות הוי"ה.

י' דזכי פנחס כו':    הוא ענין בפני עצמו.

דכרת כו':    ברית הלשון וברית המעור כמ"ש בספר יצירה.

ככרת - צ"ל דכרת.

ברשימו עילאה:    ברית בטיפין דמוחא עילאה חכמה.

איהו חוליא כו':    ר"ל אותו טבעת שסובב על הצואר שהוא כמין יו"ד. והשלשלת עצמה מפרש למטה.

דף רלח עמוד בעריכה

ובחבורא קדמאה כו':    קאי על מ"ש בזוהר דף ר"כ א' (ח"ג רכ, א) "אר"י אדכרנא כו'".

מכתם לדוד כו':    קאי על מ"ש בזוהר דף רל"ג א' (ח"ג רלג, א) "פתח ואמר למנצח כו'".

ודרגין עילאין קדישין כו':    ר"ל שהן גם כן מעידין על ישראל בהדא והן דוגמת האברים שאמרו ז"ל אבריו של אדם מעידין עליו ושכינה דוגמת הנשמה דקיימת על אברים שאמרו ז"ל נשמתו של אדם מעידה עליו.

דאתמר בה כו':    ר"ל השמים -- עמודא דאמצעיתא - ו'. [מצאתי כתוב על הגליון: איהו סייעתא דשמיא. ע"ד עזר כנגדו. ע"כ].

איתן מושבך:    ר"ל איתן אותיות תניא, והיא שכינה, וזהו דמסייע לך כנ"ל.

תמן קנא כו':    ר"ל באדם ששונה שנק' תנא שם קנא כו'.

דאינון שוני כו':    ר"ל הן גוזליו ירחף ששורה השכינה עליהם.

יפרוש כנפיו יקחהו:    לההוא דבור דסלקת בי' לעילא.

דביה מצוה כו':    דרמ"ח מצות עשה נגד רמ"ח אברים בכל אבר מצוה א' ובכל מצוה שם הוי"ה כידוע דמ"צ בא"ת ב"ש -- י"ה, הרי שם הויה. וההוא "אבר" הוא אבר דשכינה. ור"ל "ישאהו" - את השם הוי"ה, וזהו יה"ו ד"י'שאה'ו'", עם הדבור ה' בתראה על האבר של האדם שהוא אברתו דשכינה. וזהו "ישא ה'" - ר"ל שם הויה, "אליך" - על האברים.

אלא אמר דוד כו':    ר"ל שהסלע הוא השכינה. וכן הסלע עם איתן קאי על התנא. איתן כנ"ל וסלע כמש"ו.

לאו כככבים כו':    ר"ל זהו כככבים לעולם ועד.

ודאי ההוא דאתטמר כו':    ר"ל ר"מ רעיא מהימנא(?). ועיין פרשת תצא רע"ט (ח"ג רעט, א).

דביה מתיישבא כו':    וזהו "מושבך", ור"ל בו נתיישבה הלכה כמש"ו והיא שכינה.

דאיהו כו':    ר"ל ר"מ רעיא מהימנא(?).

דף רלט עמוד אעריכה

ומסטר' דעאלת - צ"ל דעלת כו'. ור"ל דכלא כליל בה, ומסטרא דעלת שהוא אינו מושג נאמר "לא ראיתם", אבל מסטרא דשאר דאתכלילו בה נאמר "ותמונת כו'".

דבאתר דשכינתא כו':    דכ"ב אותיות הוא בשכינה עילאה זהו יש כ"ב.

והיינו כו':    ראיה שאהבה בחסד מימנא ששם חכמה כמש"ו וכתיב "אוהבי יש" לראי' שיש הוא בחכמה, והוא של"ב נתיבות - אחד אינו מושג, וכל אחד כלול מעשר שבו יו"ד -- הרי י"ש שמושגים. וזהו יש - שמושג. ומסט' נקרא חסד אל (ל"א נתיבות).

דף רמ עמוד אעריכה

בזוהר. [מגכי"ק שת"י הר"א ק"מ נ"י] צו את בני כו' כתיב החפץ כו':    ור"ל ז"ש צו כו' את קרבני כו' שתצוה אותם שאין רצוני בקרבנות על חטא, כי אם בקרבן זה שאינו על חטא. ומביא ראיה משלמים שעל כן נקרא שלמים.

ומפרש והולך ר' אבא פתח כו':    ששם (??) "כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה זבחי כו'". ומפ"ו ומסיים מאי צו דא עכו"ם - שמצוה שלא יחטאו ויביאו קרבן כי אם בתמיד וכמ"ש (חגיגה ז, א) ריש לקיש רמי כתיב הוקר רגלך כו' וכמ"ש החפץ לה' בעולות וזבחים כו'. וז"ש כי לא צויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם כו' וקאמר ואע"ג דמכפר על חובין כמ"ש (במדרש איכה) מעולם לא לן אדם כו' מ"מ עיקרו לא בא על חטא.

דלא אתגאי ולא אתענג כו':    ר"ל ז"ש לב נשבר ונדכה, "נשבר" דלא אתגאי, "ונדכה" דלא אתענג. וכן מ"ש תבנית:ואת דכא ושפל רוח, "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים", שאלו ב' -- תאוה וגאוה -- הן כלל כל העבירות וכל המדות והן ברוח ונפש - רוח גבוהה ונפש רחבה, מס"ם ולילית, מאדים ונוגה, עשו וישמעאל.

ואמר ביקרא איהו לגביה:    ר"ל דקאמר "לא תבזה" - מה"ת מהיכא תיתי(?) לבזות, אלא דר"ל ביקרא איהו לגביה שהוא מגביה שפלים והוא משמש במאנין תבירין והוא הרוח והנפש שהן נשברין וכנ"ל.

[עד כאן]

דף רמ עמוד ב - דף רמא עמוד אעריכה

פני שור אתפשט לבעירי כו' ואלין קיימין לקרבנא כו' פני נשר אתפשט לעופי כו' וקרבנא דעופי כו' בשעתא דקרבנא שלים אריה נחית כו' ואתהני מתמן כו' ואדם עילאה אתהני מאדם תתאה כו':    [זה לשון הגר"א בתיקונים נ"ט ב' בהג"ה בד"ה ואמר לקבל אריה כו' ואמר שם דשור ונשר הוא בקרבנא אבל אדם ואריה אינן אלא מקבלי הקרבן. והענין כי השור הוא בצפון וצריך הוא להתקרב ולכן כל הקרבנות שחיטתן בצפון ולהכלל בחסד. וכן הנשר במערב -- להכלל גם כן באדם. וכן התקיעות של המסעות -- לא היו אלא במזרח ובדרום, ומערב וצפון נכללין בהן כמ"ש ותקעתם תרועה ונסעו כו' ותקעתם תרועה שנית כו'. ואף שי"ח שיש חולקים(?) בספרי. ועיין בזוהר פרשת בהעלותך קנ"ה א' (ח"ג קנה, א) "ת"ח שתי חצוצרות בגין דאינון מתרי סטרי דקאמרי ממזרח ומדרום כו'". ואף לדעת י"ח לא נזכר בכתוב. עכ"ל].

דף רמב עמוד אעריכה

[מגכי"ק שת"י הר"א ק"מ נ"י]

וילפינן מדוד כו' כהניך ילבשו כו':    הענין כי חסדי דוד הנאמנים בנצח והוד שהן דנוקבא שם הוא בהיפוך, דנצח נתקשר בשמאלא והוד בימינא. והטעם כי כשהנוקבא פנים נגד פנים הן בהיפוכא. וכן באחור ואחור. וידוע שנה"י הן עיקרן לנוקבא שמהם נבנית, ולכן צריך לשנות בשבילה. ועיין לקמן רמ"ד א' (ח"ג רמד, א) ובתבורא קדמאה אריתי מורי כו' ואמאי שני מדות כו'.

[עד כאן]

דף רמב עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. רשות היחיד:    שהוא כלל כל הספירות שהן גבוהין עשרה - שמא מפרש, ורחבו ד' - הוי"ה פשוטה.

פייס לי':    יעקב פייס לקוב"ה.

דף רמב עמוד בעריכה

ואי תימא דיעקב כו':    ר"ל שפייס לשכינה - גם זה הפירוש שפיר כמ"ש בדף רפ"ה ב' (ח"ג רפה, ב), עיי"ש.

הה"ד חי ה' כו':    ר"ל חי הוא סוד בקר חסד.

שלוחה לאדני:    ליסוד כמש"ו.

והנה גם הוא אחרינו:    יעקב כמש"ל דעמודא דאמצעיתא נטיר לה בגלותא.

דאיהו אדון הארץ:    של מלכות, שלכן כתיב ביוסף "האיש אדוני הארץ כו'".

מתמן יוסף כו':    ר"ל בדרגא דיצחק - שור, ולכן במנחה תפלת יצחק שלוחה. וזהו אותיות יצחק - ק"ץ ח"י - סיומא דגופא זהו קץ.

דעתיד לנפקא כו':    שהוא בשמאל כמש"ל.

ובגיני' כו':    בגין משיח בן אפרים.

ובצדיק כו':    שלכן ישתחו למשיח בן אפרים.

ויקח משה כו':    שע"י יבא משיח בן אפרים.

והנה רבקה כו':    כנסת ישראל מסטרא דיצחק נקראת רבקה.

דשם ה' מוכתר כו':    ר"ל זהו כה' - כ' כתר על ה' . שה' הוא מחכמה ולמטה, וכ' - כתר עלייהו.

כתר יתנו כו':    שהשם מוכתר כנ"ל.

אבל לכל כו':    והכל בכתר.

דף רמג עמוד אעריכה

דבה ימלוך כו':    ור"ל וכל המלוכה הוא בכתר. וז"ש דבה ימלוך ר"ל בכתר ימלוך השכינה כמ"ש אלהיך ציון כו'. וזהו בשויו"ט בשבתות וימים טובים אבל לעתיד לבא מלך ברוח. וז"ש ה' רוח כו'.

ואיהו כליל כו':    ר"ל ה' רוח דעמודא דאמצעיתא כליל כל השם כידוע.

והאי איהו כו':    ר"ל כתר.

דחדינא באהרן - טעות סופר, וצ"ל להיפוך.

מכל אבקת רוכל כו':    ר"ל דסלקא מנייהו דלית אבק בשוי"ט דאית לה נייחא. וזהו מי זאת עולה כו' שהיא התפלה מור ולבונה בחול מכל אבקת רוכל בשוי"ט.

ארבע שעות:    דכל הלילה בהוד אלף החמישי ושחר תחלת הגאולה הוא‏[17] כמ"ש בפרשת משפטים ובקר הוא בחסד שלכן הוא ד' שעות מנצח עד חסד.

דבי' אנת כו':    שבאלף החמישי אין נבואה וזהו נגיעה בירך שמאל דיעקב וזהו גיד הנשה כידוע.

דף רמג עמוד בעריכה

ויסוד חי כו' בדרגא דילך:    ר"ל יסוד בעמודא דאמצעיתא.

לקבל אבהן כו':    ט"ל דיה"ו כנ"ל נגד חג"ת.

על גבי חרשו כו':    סטרא אחרא והאומות אלא אשר לא עלה כו' כמש"ו.

אבן ישראל:    של עמודא דאמצעיתא.

שבעה עינים:    בת שבע.

בדירתם:    זהו לדורותם כנ"ל.

דף רמד עמוד אעריכה

שהן ארבע:    נשג"ז - ד' ראשין.

בתר דזמינת לי כו':    שבזיווגא דשכינתא ימינא דידי' לקבל שמאלא דידה וכן שמאל לימין.

פני נשר שתי כו':    שהן גם כן ד'.

די יהוי ישראל עיקר:    כמ"ש (ברכות יג, א) לא שיעקר יעקב ממקומו אלא שישראל עיקר ויעקב טפל לו. ובישראל מרומז שיר ואל, חסד וגבורה, ובשם זה סליק לאפרשא מחלוקת דקודשא בין חו"ג כידוע, וכן בו שיר ואל -- שיר דלוים בגבורה, ואל בחסד. ובו כלילת כל הספירות. ישראל גימטריא תקמ"א. וכן גימטריא של כל הספירות -- כח"ב גג"ת‏[18] נהי"ם וזהו "תורת אמ"ך" - גימטריא תקמ"א [כי ך' של מנצפך הוא ת"ק. הרמ"ש].

דאינון קוצי אתוון כו':    שהן כמו פרורים מן הלחם.

דתגא:    ר"ל תגין.

אלא כ"ב כו':    מנין חטה.

ובחבורא קדמאה לא כו':    ר"ל בזוהר בזה העמוד לא כ' אלא פרורין דנהמא ממש.

דף רמד עמוד בעריכה

וארח רזא אח כו':    ר"ל א"ח מן "אחד" הוא ט' ספירות, וד' מן "אחד" הוא מלכות עשירית לא"ח - ט' ספירות. ורביעית. שהט' ספירות הן ג' בכל צד והיא רביעית. וז"ש "עשירית האיפה סלת רביעית כו'" -- שהיא עשירית ורביעית, והכל בשם הוי"ה פשוטה רביעית ובמילוי עשירית כמש"ו.

תלת מן ד' רביעית עשר איהו שלימו כו':    כצ"ל. ור"ל שהט' ספירות כלילין בג' מן ד' ורביעית מן ד' משלמת לעשר ולד'. ומפרש בזה הפסוק "עשירית האיפה" שבזוהר בחיבורא קדמאה.

איהו ד' שלימו כו':    שהיא משלמת לעשר בזה נשלם אדם - מ"ה, ומשלמת לד' והן ד' אנפין דאדם, וד' אנפין הוא ד' אותיות הוי"ה. וזה שאמר ה' פניו אנפין הנ"ל.

דיקרא דילך כו':    שהן ספסל וכסא תחתיו כידוע.‏[19]

דאיהו ודאי משנה כו':    לשון שינה, ורזין הן אור בפקיחו דעיינין.

וברכות לראש כו':    ר"ל לכך אורח מברך.

אנת בדיוקני':    שהוא אדם הראשון ודרגי' חכמה עילאה, אדם דמרכבה עילאה - ח"ב ג"ג. אדם שמא מפרש והלחם והבציעה עם הככרות הוי"ה פשוטה ואדם הבוצע כולל אותם (עיין ליקוט בסוף הספר).

דאנפין דיליה כו':    ר"ל הוי"ה פשוטה של המילוי.

מה שמו:    חכמה, אדם הראשון, גימטריא מ"ה כנ"ל.

ומה שם בנו:    עמודא דאמצעיתא, משה רבינו ע"ה, מ"ה מן משה. ולכך נקרא אדם הראשון סבא דסבין לפי שעמודא דאמצעיתא נקרא ישראל 'סבא', וחכמה - 'סבא דסבין'.

דף רמה עמוד אעריכה

וישוב לימי כו':    בגלגול כמש"ו.

מתחברין תרין שעורין:    שהן ב' יודי"ן מצירוף שם הוי"ה ואדנ"י כנ"ל. ובאמן מתחברין שתי השמות כידוע.

דהאי אמן כו':    ר"ל לכך הוא קודם אכילה.

לא ניכול למדכר כו':    דמילוי ו"ו הוא ו' כמש"ו. (עיין ליקוט סוה"ס).

שית כו':    ולכך י"ב לחם הפנים שתי מערכות.

שית באתכסיא:    הוא מילוי ו"ו ובאתגליא הוא ו' הראשון.

הנסתרות כו':    והן בינה ומלכות, באתכסיא ואתגליא, והן נגד ב' הככרות, ב' ההי"ן כנ"ל.

חמש קשרין - צ"ל אצבעאן.

ואינון כ"ח כו':    שהן מילוי המילוי דמ"ה ועשר מילוי דמ"ה.

יגדל נא כו':    שבכחו נבראו כמ"ש כח מעשיו כו'.

מלא ברכת כו':    ברכה בבינה כידוע.

ומתמן נשמתא כו':    משום שרוצה לומר לקמן מאן דזכי לנשמתא כו'.

על שמים:    כמ"ש אשר תנה הודך על השמים דאיהי מתפשטת עד הוד.

דף רמה עמוד בעריכה

ה' אתוון:    דאלהים.

מעטרו בתלמידים באות כו':    דתורה מסטרא דאות יו"ד.

אתעטף באור כו':    ה' פעמים אור דמעשה בראשית - בינה, ונקראו 'אויר', היתר נדרים, פורחין באויר, מגדל הפורח באויר.

י"ה אויר:    ר"ל י"ה חכמה ובינה.

יבנה בית:    בינה.

ועוד צדיק כו':    ר"ל מן בינה.

תרין גוונין כו':    חסד וגבורה. וכן מים ויין, שהוא יין מזוג.

זכור ושמור:    ימין ושמאל כידוע.

אימתי כו':    ר"ל בלא יה הוא אלם, ועם יה נעשה מלא.

י"ה אדנ"י חושבני':    ר"ל גימטריא כס, והן יה"ה כי אדני ה' בתראה וכוס בו' הוא הוי"ה שלימה כמש"ו [מ"כ עה"ג: ר"ל כס של כוס הוא גימטריא י"ה אדנ"י, הוא יה"ה, ועם ו של כוס הוא הוי"ה שלימה. עד כאן].

ו"ה - צ"ל ו' - עמודא דאמצעיתא.

ב'כוס ע'ינו:    ראשי תיבות ע"ב.

דאיהי טפח:    סתימו דיד שהוא יו"ד ופתיחו דיד בה' כידוע. וז"ש דביה אתפתחת כו' בה' אצבעאן שהן טפח.

נפשינו כו':    דל"ל מגרמה כלום.

דף רמו עמוד אעריכה

מתקין לי' מחובה:    ר"ל מסטרא אחרא דאיקרי 'חובה' כידוע.

מילין:    אלא לא גרסינן.

והאי איהו כו':    דקודם הוא בגבינה ואח"כ בשר כמש"ו.

לבר מפתורא כו':    באדם דלית שכינתא ביה.

דף רמו עמוד בעריכה

אב אחד:    א"ב גימטריא ג' -- ג' יודי"ן.

ישא ה' כו' עד שלום - לא גרסינן.

רביעאה כו':    וזהו "ואני" - מלכות, "אברכם".

ד' גוונין:    דגחלת כידוע ד' אותיות הוי"ה.

בגין דיהוד':    שהוא אריה.

שילה:    משה גימטריא שילה.

מערב רב:    שהן מעורבין בישראל.

עירוב דתרוויהו:    אותיות ע"ב רי"ו, ימינא ושמאלא כידוע.

דף רמז עמוד אעריכה

בזוהר. מאי כתית כו' וצדיק איהו דכתיש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין:    [ז"ל הגר"א בתיקונים מ' א' בד"ה דאתמר בי'. דזית הוא האבר עצמו של היסוד והוא כתיש כו' להוציא הזרע מכל איברי הגוף ולכן נקרא 'כל', והזרע הוא השמן וניתן על גבי פתילה דנוקבא. עכ"ל]

רעיא מהימנא. לקבלייהו ויקח כו':    ה' ספירות - חגתנ"ה חסד גבורה תפארת נצח הוד.

בה קוב"ה אחד:    שבה נעשה הקב"ה אחד כידוע, ור"ל זהו אחד דשמע ישראל ובו כליל יסוד אחד כידוע, וכן "ואני" -- ו - יסוד, אני - מלכות כמש"ו.

הוא נהר:    ר"ל זהו "נהר כבר", וכבר הוא כח"ב.

[מצאתי כתוב הגהת הרמ"ש וז"ל: ומ"ש "כתר בימינא חכמה בשמאלא בינה באמצעיתא" -- רומז לכח"ב דא"א שבכתרו מתלבש חסד דעתיק לכן הוא ימינא. ובחכמתו מתלבש גבורה דעתיק - לכן הוא שמאלא. ובבינתו -- ת"ת דעתיק יומין הוא באמצע בגרון כידוע. עיין הקדמת ספר מקדש מלך].

י' ספירין:    מ"בשלשים שנה" עד "כבר" עשר ספירות כנ"ל, וחוזר ואומר "נהר שבו כולהו כלילין".

בנהר דאיהו:    ר"ל עמודא דאמצעיתא. וז"ש "אילנא רבא כו'" - עמודא דאמצעיתא.

סלת דילי' דא כו':    ר"ל של עמודא דאמצעיתא.

כבר:    דגן.

מוץ ותבן:    ימינא ושמאלא דסטרא אחרא.

דף רמז עמוד בעריכה

ההוא דמקיים כו':    ר"ל שמכתת גופו עליה כנ"ל.

דא צדיק כו':    כמ"ש בזוהר כאן דכתיש כתישין כו'.

סלקין מן לבא כו':    והן טיפיים עולים כנ"ל.

עשרון ושני עשרונים רמיזין:    ת"ת תחת חסד וגבורה.

שלשה עשרונים כו' מרכבת המשנה:    מרכבה שניה ומלכות משלמת לשני המרכבות. וז"ש "רביעית ההין". וזהו "בלולה בשמן" -- ג' חיוון, "רביעית ההין" -- חיה רביעית. והכל על ידי כתיש דכתיש.

איהו יו"ד:    שהתג כמו יו"ד.

רביעית:    אות רביעי הי'ד'.

סגולתא כו':    וזרקא סגולתא ד' חיוון.

תריסר שבטין:    י"ב פנים כנ"ל.

מלכות בשית ספירין כו':    ר"ל לכך היא תמיד בכל ששת ימי המעשה כמ"ש בזוהר בחבורא קדמאה כאן. וזהו "עולת תמיד".

ביומא תליתאה כו':    שבו נאמר "תדשא הארץ דשא" כנ"ל, ור"ל לכן היא רביעית ההין כנ"ל.

דביום - צ"ל וביום השבת. וקאי אחיבורא קדמאה בשבת על חד תרין כו'.

אות כו':    דאות הוא תמיד יו"ד כידוע וזהו "אות היא ביני כו'".

מעוטר כו':    ונשלם כל הספירות.

ובראשי חדשיכם כו':    שייך אחר חיבורא קדמאה ובראשי חדשיכם כו' וכי כו' פרים כו' עד לגבי רחל.

תרין רישין כו':    נצח והוד.

א' איהו א':    ר"ל ניקוד על ב' נקודות ותחתיהן הן כדמות אלף כידוע. וזהו איל אחד. וזהו איל דיצחק דהוה על תו"מ תפארת ומלכות נקודה עלייהו.

דף רמח עמוד אעריכה

כגוונא דא ז':    י' על ו'. ור"ל זהו ז' כבשים.

עולה:    בעלייתה.

אבן מאסו כו':    י' דהוי"ה - מל'.

ובזמנא דא כו':    ר"ל ובזמנא דמביאין כפרה סלקת. וזהו "הביאו עלי".

מושל יראת כו':    דמושל על דינא כמש"ל.

ואיהו על דא לשמאלא אימא עלאה:    ר"ל דשנה בבינה והיא לשמאלא שס"ה ל"ת בשמאלא.

אסורה - לא גרסינן.

ברתא באבא:    וז"ש בת היתה לאברהם - בימינא, אברהם גימטריא רמ"ח. וז"ש "ואיהי כלילא כו'".

עם אימא:    בינה - בן י"ה. ולזה פני משה כפני חמה.

ועוד ושעיר כו':    קאי אדלעיל "אוף הכי ושעיר כו'".

מאי בין נושא כו':    ר"ל "נושא" דקב"ה, "ונשא" דשעיר דסטרא אחרא.

דף רמח עמוד בעריכה

וההיא נקודה כו':    ר"ל עטרה מסטרא דחכמה. כסא בינה. שרפרף - מלכות בנקודה זו נכללין. וז"ש "דאיהי מלגאו" - מל', ובאשא דבינה כו' אתלבנת כו' דתמן חכמה כלהו בזה הנקודה.

דף רמט עמוד אעריכה

ואי תימא דלע' כו':    מקשה דאמר באחרי מות דע"ב שנין אחר אלף ומאתן תוליד ב' שנין על ב' משיחין אחר שתחיל והלא כתיב בטרם תחיל ילדה. ור"ל החילה קושי השעבוד וקריאה לקוב"ה מתוך צרות כמש"ו.

יומא - צ"ל ומאי בטרם. ור"ל האיך הוא בטרם.

אלא קדם כו':    תירוץ על הקושיא. ור"ל בטרם קאי קודם שישלם הע"ב שנין.

[20]

כי יד:    ר"ל י"ד ימים לניסן.

אומי כו':    כמ"ש (עי' פסחים ה' א') בזכות אך ביום הראשון תשביתו שאור אני פורע לכם מראשון -- ויצא הראשון אדמוני כו'.

משכו וקחו כו':    ר"ל משכו הצאן - אלו ישראל, מן הרועים כמש"ו.

ושחטו הפסח:    אלין הרועים כמש"ו.

משך ידו כו':    דקאי על שרי ישראל כמש"ש בהושע. ור"ל ידו - י"ד בניסן.

דף רמט עמוד בעריכה

ואינון ארבעים כו':    כמ"ש בחיבורא קדמאה ט' נקודות בכל צד עם נקודה האמצעית המשלמת לעשר ד' פעמים הם ארבעים והם א"ח ד' פעמים בכל צד, עם ד' באמצעיתא -- הם ארבעין.

הא ארבעין ותרין:    ר"ל זכור ושמור הן שתים והן מ"ב עם הארבעים הנ"ל.

אשתאר כבוד כו':    ר"ל מן ע"ב אחר שתקח ארבעים, וכן מן מ"ה שהוא כבו"ד אח"ד, אחר שתקח 'אחד' נשאר 'כבוד'.

ד' זמנין כו':    ר"ל כבוד עם ל"ב הוא ס"ד, שהוא כבוד לעילא, ל"ב לתתא כמש"ו.

רנ"ו:    גדפי החיות, רנו ליעקב כו'.

לעילא:    בינה. לתתא:    מלכות.

דף רמט עמוד בעריכה

בזוהר. כיון דאתעברת אסתימת כיון דמטא כו' ... שבעין קלין בחושבן ע' תיבין דיענך כו':    [א"ה. עיין מה שכתב בזה הגר"א בהיכלות פקודי רנ"ה ב' בארוכה, עי"ש].

דף רנ עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. ובגין דא אמרין כו':    ב' פעמים מלך - בינה, וב' פעמים כבוד - מלכות כנ"ל.

אסתחר (נ"א אסתתר) ההוא כו':    קאי על חיבורא קדמאה שאמר היכל הראשון כהנא רבא חסד במ"ב אתוון והוא פרשה ראשונה דקריאת שמע - מ"ב תיבין.
והיכל צפון הוא גבורה - "והיה אם שמוע" בגבורה כידוע, עד "ושמתם" בכלל ע"ב תיבות.
"ושמתם" עד "ויאמר" - נ' תיבין, היכל השלישי, עמודא דאמצעיתא.
"ויאמר" עם ג' תיבין -- ע"ב תיבות - היכל הרביעית, מלכות - ציצית.
כידוע ד' פרשיין ד' אותיות הוי"ה.

או"א מקודש מקודש:    דשניהם נקראו "כבוד" - ל"ב נתיבות דחכמה, ל"ב אלהים דבינה. ושניהם נקראים 'קדש' כידוע.

דאתחבר סיהרא בשמשא:    אחר שנשלם בעשרה ימים ע"ס עשר ספירות דילה.

דף רנ עמוד בעריכה

אשתלימא כג"ד פ':    כצ"ל.

כגון לישנא כו':    ר"ל מ"ש בחבורא קדמאה "ולרדאה לון במקל", ר"ל במכות הוא לשון מקל.

לישנא דאת ו':    ר"ל מקל הוא כמו ו'.

ובגין - צ"ל בגין, ור"ל כל השם. המטה הוא ו' וביה כתובים עשר אותיות -- הרי י', וביה לקה עשר מכות בה' ה' -- הרי יהו"ה.

ועל הים:    שבו נ' תרעין כידוע כמנין י"ם. וה' דהים, שכל אחד ואחד של ה' מכות -- הרי ר"נ.

ועוד אמר יוסף:    כצ"ל. וקאי על חי' קדמאה ת"ח חכמתא דיוסף כו'.

דף רנא עמוד אעריכה

בגין דא אל תאכלו כו':    כמ"ש בפרשת בא יעויין שם.

ומני ליומא רביעאה:    מסטרא דמלכות דעושה בהן דינין. ותפיסו ג' יומין מסטרא דג' אבהן שבהן התירו קטירי, ג' דרגין דקטרו את ישראל כמ"ש בזהר פרשת בא.

דף רנא עמוד בעריכה

קנה בימא רבא:    הוא בקדושה עמודא דאמצעיתא בבינה שכנגדו בסטרא אחרא עשו ברומי רבתא. [מ"כ עה"ג מצאתי כתוב על הגליון: וז"ש ובנה עליה כרך גדול כו' שהאם מתבנית על ידי הבנים כמ"ש "ואִבָנֶה גם אנכי ממנה".]

דף רנב עמוד אעריכה

בזוהר. ואתבר ח' חמץ:    (עיין מה שכתב הגר"א בתיקונים ל"ח א' בד"ה דנפיק ממעיינא. דהוא ה' עילאה. וקודם לידת ז"א דעת ו' סתים לאימא ובעת לידה נתבר הרגל מינה ונפתח בלידה ביציאת מצרים ביציאת הבן מינה. המסדר).

רעיא מהימנא. דיליה רומי זעירתא:    כצ"ל. והוא מלכות דסטרא אחרא נגד מלכות דקדושה, ושניהן נגד בית ראשון ושני כמש"ו.

לחם משנה:    ב' ההי"ן כידוע.

בבל יראה ובל ימצא:    דחד באתגליא וחד באתכסיא. ונגד האתגליא - בל יראה, ובל ימצא נגד האתכסיא.

מרה דאגלא:    שהוא רפואה לתבלול המכסה העין והוא מרה דזריק משיח בן יוסף עלייהו שהוא מסטרא דגבורה שהוא ילחך אותם כלחוך השור כמ"ש בפרשת משפטים.

קנה שלטנותא כו':    ר"ל קנה הוא רומי רבתא. ו"סוף זעירתא" שהיא סוף דכל דרגין כידוע, וכן רומי הוא סוף לכל מלכין כמש"ו.

ח' מן כו':    וזהו גער חת - לשון חי"ת, דיתבר לח' כמש"ו.

ואתבר רגלי' כו':    ר"ל ק' דקנה, דקוף רגליו יורדות מות כידוע. וכן מחמצת - רגליה יורדות מות, דאמצעיתא חמץ וראש התיבה וסוף התיבה מת כמו שכתוב בח"ק.

לאתערותא דמשיח:    יעקב ויוסף ו' ו' כידוע.

תזרע שדך כו' ואספת כו' קדש ישראל תבואתה כו':    לאסוף ישראל לירושלים כמ"ש בפרשת משפטים.

ואינון כ"ד לכל חיה כו':    כ"ד עינין לכל הוי"ה כידוע.

תלת כתות מן כ"ד כו':    ר"ל דג' כתות הן כמ"ש בגמרא נגד ג' פעמים קדוש א' אומרת כו' כידוע ובכל אחד וקרא זה אל זה -- הרי כ"ד -- ב' פעמים זה כנ"ל -- הרי ע"ב. [מ"כ עה"ג: והן הנזכרים בספר הבהיר ו' ע"א ששמותיו של הקב"ה ג' חיילים וכל חיל אינו דומה לחבירו. עי"ש באורך].

דעביד דינא בעמלק:    מלחמה לה' בעמלק -- ראשי תיבות ע"ב כידוע.

אית דאמרי כו':    ר"ל דקאי אבדרך וכלהו בעלי מקרא.

דף רנב עמוד בעריכה

אלין דזן כו':    ר"ל שאר ישראל.

מסט' - תיבת דא לא גרסינן.

דאיהו לעילא:    דאסתלק כמש"ו.

אחד כבוד כו':    דועד בחילופי אתוון אחד כידוע, ומחלפין בלחישו כידוע.

כיהו"ה:    ר"ל כ' על יהו"ה -- כתר על ט' ספירות מחכמה ולמטה.

צריך לסדרא:    ר"ל בתפלה.

ולאו בתר פתורא:    ר"ל בתפלה דשכינתא לאו תמן לאו צלותא היא.

אלא אלין דאתקריאו כו':    ר"ל התלמידי חכמים שהן אשי ה', שבהן מתאחדת אש של גבוה כידוע. וז"ש "לכו לחמי כו'" בתורה.

תמן אתבשל כו':    כ?? הזרע באשה שנגמר שם.

דאיהי כבושה כו':    כמ"ש וכבשוה - האיש כובש כו'.

עץ החיים ועץ כו':    ר"ל רזין ומשנה.

דף רנג עמוד אעריכה

ודא הוא ההוא דאתמר כו':    ר"ל התלמידי חכמים הן לחמי לאשי והקרבן (הוא) לה' ואח"כ בא אצלם משולחן גבוה קא זכו.

ובני אהרן כו':    כמ"ש שהקריבו אש זרה - אש הדיוט, שלא הקריבו לה' לבדו.

אלין בכורים עילאין כו':    ר"ל אבהן חג"ת כמ"ש כבכורה כו' מצאתי אבותיכם.

לאמהון - צ"ל לאילן.

הה"ד קדש כו':    ר"ל דכתיב ראשית תבואתה בכורים לתבואה.

ובגין דא אתמר בהון תביא כו':    ר"ל הבכורים, וכן ישראל לירושלים.

ובגין דא אומין כו':    כמ"ש באוכל קדש שחייב אשם.

ובעירא אוף הכי כו':    ר"ל גם כן לשבעה כמש"ו.

שית ספיראן:    ו' קצוות.

ושכינתא מנחה חדשה:    גם כן ביכורים בשבועות והן ז' מינים שבאים בכורים ושכינתא חטה גימטריא כ"ב כידוע סלת נקיה והיא שתי הלחם.

מסטרא דחיה דאתמר כו':    ר"ל לכך אדם בט' ירחין בכללותו מכל עשר ספירות כמש"ו.

דף רנג עמוד בעריכה

י' טפה קדמאה כו':    ר"ל טפה קדמאה הוא כעין י' ושאר הזרע שיורה כחץ הוא כעין ו' והוא י' על ו' כמש"ו, והוא ז', ומצד זה הוא לשבעה.

אחד המרבה כו':    ר"ל המרבה שבקי בכל ו' סדרי משנה.

ואחד הממעיט:    אף שקרא קריאת שמע לבד כמ"ש (מנחות צט, ב) כאילו מקיים והגית כו' לגבי אמא כו'. ששניהם בגלותא כמש"ל ונחתין י' ו' לגבייהו כמש"ו ו' בקשר כו'.

בנין מסטרא דבן י"ה:    ר"ל בנים הן מסטרא די"ה כמש"ו, ובבצים ואפרוחים ובנים הם כל השם.

דף רנד עמוד אעריכה

ורזא דמלה כי כו':    כמ"ש לעיל.

ועשית מנורת כו':    דל"ת דכתיב ושננתם משמע לשון שנים ואינהו דרשי ושלשתם ע"כ כ' ועשית כו' דקרא הקפיד על זהב דוקא והם אמרו בכל מתכות אלא שיש להם רשות ליגרע ולהוסיף כמש"ו, וכן כלת כו'.

א"ת דדרשינן לון מנהון כו':    ר"ל של"ת ה"מ דיש להם רשות לדרוש מהפסוק עצמו חסירות ויתירות כמש"ו כיצד מאלפא ביתא מחסר ויתיר, אבל לא מעצמן. ותירץ דהא "כלות" כתיב מלא והן דרשו חסר, וע"כ צ"ל דיש להם רשות כמש"ו.

מנור' ז' כו':    ר"ל מנורה -- ק"ש וברכותיה, טלית וציצית הי' של תכלת -- מעיל בפעמונים ורמונים. תפילין - ציץ. תפלה - עבודה דקטרת. [וז"ש תכון תפלתי קטרת. מ"כ עה"ג מצאתי כתוב על הגליון] וזהו "שמן וקטרת כו'". מנורה - ק"ש, וקטרת - תפלה בלחישו, וע"כ צריך לסמוך גאולה לתפלה -- שמן וקטרת כידוע שנעשין ביחד.

דף רנד עמוד בעריכה

על טפין דמוחא:    שבאין מהרהור.

באתר דלאו דילי':    ר"ל בנשג"ז.

באתר דלא איצטריך:    ר"ל לבטלה.

לחם חמץ:    בשבועות. וזהו והקרבתם עולה דלעיל בשבועות על הרהורא באשים זרים וזהו דסמיך עולה לאשה שכ' לעיל.

כבשים כו':    ר"ל וכן כבשים כו' כמש"ו.

דף רנה עמוד אעריכה

אשתמודע בפרי החג:    דפליג לאומין.

דעד כאן הויתון כו':    ר"ל התלמידי חכמים שבהן מתלבשין אבהן ורעיא מהימנא אבל בפורקנא בתרייתא דעתידין למטעם כו'.

אתון אינון בכורים:    כמש"ל מצד אורייתא.

איהי אתחדשת:    ר"ל זהו "מנחה חדשה" כמש"ו.

ובק"ש כו':    שהיא תורה כמש"ו והיא בכורים כנ"ל.

דבי' מ"ת:    ר"ל כנ"ל דתורה בכורים.

כלה כלילא כו':    ר"ל כל ה' כמש"ו.

כלהו נבלעים כו':    כל העשר ספירות כמש"ו חכמה ובינה - י"ה, י' פעמים ה' -- י"ם. כתר - מקור של הים. ז"ת - שבע שבתות, חמשים יום דילה.

ומלכות ים סוף:    ר"ל דאיהי גם כן נקראת י"ם שבה אתכלילו נ' כנ"ל.

ומנחתם כו':    ר"ל שלשה ושנים הן נ' דחכמה ובינה כנ"ל, י' פעמים ה'. ושבעה עשרונים לשבעת הכבשים - לז' תחתונות.

דלא אשתתף כו':    כמ"ש דביום הכפורים לית ליה רשו לאסטוני כו'.

ואוף הכי כו':    ר"ל בחכמה ובינה כמש"ו.

דף רנה עמוד בעריכה

עצם השמים כו':    דעצם חיור ובשר סומק כידוע.

בגין דאתמר בה השוכן כו':    ר"ל במלכות, וקאי אדלעיל שכ' דכל חובין בישראל כו'.

וארבע כו':    לבינה ומלכות לכך עבודת יום הכפורים שהוא בבינה בבגדי לבן כמ"ש בינה מסטרא דחסד עצם ומלכות בשר כנ"ל.

דא אות כו':    ר"ל אותו - אותיות אות ו' .

שבעת כו':    ה' בתראה ועמה נשלם השם.

ורעיא מהימנא:    במלכות דאיהו סליק לה לעילא, מ"ה דמשה, ואבהן בחג"ת, ואהרן דוד ושלמה בנה"י.

סוכה בחושבן כו':    "וה' בהיכל כו'" היכ"ל גימטריא אדנ"י, "וה'" - מוסתר בתוכו. כן כתיב‏[21] סוכה - כ"ו באמצע.

תרין כרובים:    תפארת ומלכות.

סוככים כו':    ר"ל דשניהם נקראים "סוכה".

על הכפורת:    יסוד, כידוע ששניהן מסככין אותו בזמן שפניהם איש אל אחיו, זהו "ופניהם כו'".

ושריין על טפח:    ר"ל טפח דעוביה של כפרת וטפח הוא י' כמ"ש ועם קומתו עשרה -- הרי עשרים. והן עשרה דכלילין במלכות ועשרה ממלכות עד כתר -- הרי כ' דכתר -- הרי יו"ד במלואה, יו"ד דכתר, לכך סוכה לא פחות מעשר - במלכות דכלילא מעשר כנ"ל, ולא יותר על עשרים - בכתר. ובמלכות הוא בטפחים -- טפח דכפרת. ובכתר באמות.

בצל שדי:    בינה.

לאגנא על נשמתא:    שהיא מסטרא דבינה.

מ' סתומה:    בבינה.

ומ' דאוקמוה כו':    הוא מ' פתוחה - סוכה פתוחה.

בג"ד תרין כו':    אלו המחיצות של ב' הדעות כנ"ל.

ושאר סוכות:    גנב"ך רקב"ש וחמש סוכות דחשיב לעיל, וסוכה סתם ב' כהלכתן כו' -- הרי י"ד סוכות נגד בג"ד כפר"ת כפולות כמש"ו.

אין כל חדש כו':    ר"ל במלכות שהיא תחת השמש, דכל הז' אינון גם כן בשמש - עמודא דאמצעיתא, אלא דשם רפויות, ובמלכות - דגושות. וזה בג"ד כפר"ת כפולות.

[ליקוט]

ולא למעלה מכ' דאיהו כ' כתר עליון כו':    כמ"ש בספרא דצניעותא פרק ב' שריקין לא עברין רצוא ושוב דהאדם אינו רואה את עצמו בזה "ברח לך כו'" "אם תגביה כו' משום אורידך". וז"ש במשנה "ימעט", והוא יו"ד, אלא דפשוט י' זעירא י' טפחים ומלא כ' אמות - כתר ועטרה. והענין כי נתמלא בב' ענינים. א' -- במספר על כמותו. והשני על איכותו. ו' ו' טפחים, ד' ד' אצבעות. יו"ד בוא"ו. וא"ו בדל"ת. אבל י' פשוט חסר משניהם אבל מ"מ אינה חסרה מן ד' -- גבוה עשרה ורחבה ד', והוא "וקמץ הכהן" י"ד סתום, ונקראת י"ד -- יו"ד בדל"ת. אלא שהד' סתום בגויה בשיעורא דיו"ד בג' קוצין וכללא דיו"ד בג' ניקודין חש"ח, וכללא דלהון דהוא בלא ניקוד והוא שורק דתלת נקודות שעל היו"ד פשוט וכאשר נתמלא במלאפום סוד כתר ועטרה והוא סוד ד"ו ו"ד שהוא ו', ולכן הוא באמה בצורתו ובמספרו ו' טפחים, והוא ד' ד' אצבעות. וכן כף היד כו' ושיעור אצבעות מנין סכ"ת. והענין כי יו"ד מלא היא בבחינה כשמקבלת מדכורא והיא דו"נ -- ו"ד מהיו"ד והיו"ד עצמה היא מבחינת אבא שבנאה מאו"א בקוץ תחתון וכן קוץ העליון א"א כי היא כוללת ג"ר והן כל הדרגין. והנה יו"ד כנ"ל ו"ד הן ב' דברים. א' באיכות כנ"ל, ואחד בכמות שהוא כ'. והנה בהיותה בחינת נוקבא לבד לא נשלמה באיכות כנ"ל רק בד' דידה ובכמות אף ד' דידה לא, ולכן נעלם הד' כיון שלא נשלמה בכמות.

[עד כאן הליקוט]


עוד מצאתי כתוב על מאמר הנ"ל ביאור בלשון תלמידו הרב מ' משה שלמה ז"ל וזה לשונו

מאמר זה פה קדוש אמר לי פא"פ ביתר ביאור ממ"ש בפנים וכתבתיו למשמרת.

בט"ו יום לחדש הז' מסט' די"ה כו' עד דבת שבע דאיהי מלכות:    פירוש: כאן מפרש שבשם הוי"ה הוא רמוז כאן. כי בחמשה עשר מסטרא די"ה של השם. "וחגותם אותו" -- אות ו' , דא אות ו' של שם - עמודא דאמצעיתא. הרי יה"ו. של שם. "שבעת ימים" - היא מלכות, ה' אחרונה, בת שבע. הרי הוי"ה.

ור"ל וחגותם אותו בחו"ג ז' ימים היא המלכות להמשיך ולסבב את שניהם בחו"ג, כי עד סוכות היו הכל ימי הדין והגבורות ועתה בסוכות ימשכו גם החסדים ויתעטרו בחסד וגבורה.

או יאמר שחושב ד' רגלי המרכבה -- עמודא דאמצעיתא וח"ג הם חג"ת - ג' רגלין. ומסטרא דבת שבע דרגא רביעאה. חגת"ם כידוע.

אבהן ור"מ ואהרן ודוד ושלמה הא אינון ז' כו':    אבהן הן חג"ת, ורעיא מהימנא הוא מלכות דאתתריך אבתרה ואיהי רביעאה, ואהרן דוד ושלמה הא אינון ז'. והנה הרעיא מהימנא אין חושב הז' ספירות כמו שחושב בזוהר תמיד -- אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד -- שהן נגד חג"ת נהי"ם כסדרן. והרעיא מהימנא חושב את משה רעיא מהימנא נגד מלכות, כי בחרבן בעונותינו הרבים אתתרך רוחיה אבתרה כמ"ש בזוהר כ"פ וחושבו לרביעי, כי המלכות היא רביעאה ושביעאה, כי היא מתחלת נגד הת"ת מאחוריו כידוע ות"ת הוא ג' -- לכן חושב המלכות לרביעאה. ואח"כ חושב אהרן הכהן בימין - נצח, ודוד בהוד בסוד איהי בהוד (וכמ"ש הוד מלכות. דברי דוד). ושלמה ביסוד שהוא שלום. ובכמה מקומות ברעיא מהימנא חושב הז' אושפיזין גם כן בזה הסדר. ורמז נפלא לזה הסדר מה שבכל הימים כתוב "ומנחתם" בוא"ו, לבד ביום הד' כתוב "מנחתם" בלא וא"ו, מפני שהוא נגד המלכות - רעיא מהימנא [ר"ל משום דנחית רעיא מהימנא מדרגיה דוא"ו ואתתריך אבתרה דאתקריאת מנחה. דברי דוד]. והוא פלאי.

אנא בעינא לתקנא לכון סוכה דאיהי אימא כו'.. ופניהם איש אל אחיו:    וכל זה הסוד מרומז במלת "סוכה", כי ס' דסוכה היא בינה כידוע בסוד ס' - אפרסמון. ו"ה דסוכה הם תרין כרובים, סוככים על הכפורת - שהוא כ' דסוכה[נכתב על הגליון: כי ביסוד והיו לבשר אחד - עשרה עשרה הכף] ופניהם איש אל אחיו על ידי הכפורת שהוא ברית המעור [עיין תז"ח ע"ג ב'] לכן הוא על הארון - יסוד הנוקבא. והבן בסוד "כל הולך על גחון". וגם ה-ס' וה-כ' הן סוד ב' בריתות; ה-ס' הוא ברית הלשון בסוד פתוחי חותם כידוע שהוא ביסוד אימא כשהיא נגד פה דז"א, וה-כ' שהוא הכפורת הוא ברית המעור. וב' הבריתות מחברין ו"ה דסוכה. וגם סוכה הוא סוד צירוף א' מי"ב צרופי השם והוא צירוף הוי"ה. כי הס' הוא ה' ראשונה דהויה כנ"ל, ואח"כ ו' דסוכה הוא ו' של הוי"ה, ואח"כ כ' הוא יו"ד דהויה שהוא נעלם כד"א הנסתרות והנגלות - הרי יש כאן הו"ה -- ה' דהנסתרות, ו"ה דוהנגלות. ויו"ד נעלם אף מהנסתרות ואיתגלי' בפומא דאמה שהוא הכפורת הנ"ל - כ' דסוכה. והוא י' דצירוף הוי"ה. ה' אחרונה של שם הוא ה' דסוכה. הרי סוכה הוא ממש צירוף הוי"ה. והבן.

ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא עד רגליהון ומרגליהון עד רישהון:    כצ"ל. ופירושו, כי עשרה טפחים היה מן הקרקע עד רגלי הכרובים כמ"ש בגמרא פרק קמא דסוכה. ארון - ט', וכפרת - טפח -- הרי כאן י"ט מתתא עד רגליהון. וכן מרגליהון עד רישיהון גם כן י"ט כמ"ש בגמרא שם שנאמר סוככים למעלה. ומזה נלמד שם לסכך עי"ש.

אחר "רישיהון" צ"ל כך: ובגין כך שיעורא דסוכה אמרו רבנן לא פחות מעשר דאיהי מלכות עשיראה דכל דרגין, ולא למעלה מכ' דאיהו כ' כתר עליון דלא שלטא ביה עינא, כבוד עלאה, עליה אמר משה הראני נא את כבודך, ואתיב ליה הקב"ה לא תוכל לראות את פני ולית כבוד בלא כ' -- כצ"ל.

ופירושו, לא פחות מי' דאיהי מלכות עשיראה והיא כלולה מי' וממנה ולמעלה י' עד הכתר. ולא למטה מעשרין דאיהו כ' כתר. היינו שכתר הוא למעלה מכ' כי מלכות היא עצמה י' וממנה עד כתר עשרה -- הרי עשרין.

אבל צריך להבין למה בעשרים השיעור באמות ובעשרה השיעור בטפחים. והענין שהוא נגד המלכות שהיא י' טפחים כמ"ש "הנה טפחות נתת ימי". והענין כי לי' יש ב' בחינות -- י' פשוטה ויו"ד במילוי. והנה י' פשוטה הן י' טפחים של המלכות, לכן לא פחות מי' טפחים. אבל למעלה מהמלכות הוא יו"ד במילוי. והנה ד' דמילוי הן ד' אצבעות, כי תפסת מועט כו' והוא טפח. והו' הוא ו' טפחים. ופירושו ו' פעמים ד' אצבעות, והיינו ו' טפחים. והי' הוא י' אמות כי פירושו י' פעמים ו' טפחים, שכל אחד אמה -- הרי י' אמות. וי' בעצמה עשרה -- הרי כ' אמות עד כתר עליון - כ'. ואמר כבוד עילאה כו'.

עוד מצאתי ליקוט לזה וזה לשונו

ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא עד רגליהון ומרגליהון עד רישיהון ובגין כך שיעורא דסוכה אמרו רבנן לא פחות כו' כבוד עילאה כו':   . ואמר הנה כלל גדול הוא במקום שאמרו שאות א' מורה ר"ת צריך שיהא מרומז בזה האות כל התיבה. והנה בכאן בכ' מרומז כל תיבת 'כבוד'. והוא כי הנה אותיות בו"ד של כבוד הוא כמנין מילוי של הכ', והוא כי יש צירוף הוי"ה כזה יהה"ו, כי ה' אחרונה שהיא מלכות נכללת בג' ראשונות כמרומז במלת אדנ"י היינו ד' שהיא מלכות היא באי"ן שהן ג' ראשונות -- א' כתר, י' חכמה, ן' בינה. לכן בצירוף זה יה"ה סמוכים. והנה יה"ה נעשים כתר על ראש ו' כמ"ש ברעיא מהימנא. והנה יה"ה גימטריא כ'. ובמילוי כזה יו"ד ה"א ה"א - גימטריא כבוד, ו"ד דמילוי יו"ד הוא ו"ד דכבוד. וא' א' דמילוי ה"א ה"א גימטריא ב' דכבוד. הרי ממש בו"ד דכבוד מרומזים במלת כ'. הרי כל הכבוד מרומז בכ' והוא פלא.

(שם) ולית כבוד בלא כ' לקבלי' סוכה העשוי ככבשן מסטרא דאמא כו' כעשן הכבשן כמין גאם כו':    כצ"ל. והא ד"סוכה תהיה לצל" -- צריכים לגרוס אח"כ כמש"ל.

וכלהו רמיזי למ"מ ולית לארכא בהון כו'... לאשלמא לכל חסרון:    פי', עשרה טפחים היה מן הקרקע עד רגלי כרובים כמ"ש רז"ל ארון ט' וכפורת טפח, ומרגליהון עד רישיהון ששם סוככים שמזה נלמד לסכך.

ובגין כך שיעורא דסוכה לא פחות מי' דאיהי מלכות עשיראה:    והיא כלולה מי' וממנה ולמעלה י' עד הכתר וכמש"ל.

כמין צריף מסטרא דאות ד':    פי' הצריף הוא שב' דפנות מגיעות זה לזה כמין ד'.

ושבע אתוון בג"ד כפר"ת כו':    שהם ז' סוכות שאמרו רז"ל היינו:

  • ב'ורגנין
  • ג'אם,
  • צריף שהוא ד' - הם בג"ד כנ"ל.
  • כ'בשן הוא כ' של כפר"ת,
  • והפ' הוא פ'ירות - ר"ל סוכות של שומרי פירות,
  • והר' - ר'ועים,
  • והת' - תאינים, והוא קייצין. וסימנך בגמרא רקב"ש.

ואינון לקבל ז' כוכבי לכת ואינון זו"נ:    כמו שמש - חמה, לבנה - ירח כו'. ובג"ד אתקריאו ז' כפולות, פירוש: ז' אותיות בג"ד כפר"ת הן כפולות, בדגש ורפה. וכן יש עוד ז' סוכות גנב"ך נגד רקב"ש, וסוכה כמבוי וסוכת היוצרים וסוכה כשובך נגד ג' הנשארים המרומזים בבג"ד כו'.

כגון ז' שרגין דמנרתא דאתמר בה ז' וז' מוצקות:    כצ"ל.

וז' ימי בראשית לתתא וז' לעילא:    ז' לתתא הם מ"ש "ויהי ערב" ז' פעמים במעשה בראשית, וז' לעילא הם "ויהי בקר" כנ"ל.

וסכך איתעבד לצל ואין כל חדש תחת השמש:    בא לרמז על סוכה ישנה שאמרו בירושלמי דצריך לחדש בה דבר לכן אמר משום דאין כל כו' אבל למעלה משמש למעלה מז"א יש ההוא דמחדש בכל יום מעשה בראשית - היא הבינה, והיא נקראת כתר על ז"א בסוד עוטר ישראל בתפארה כנודע והוא כי יש לנו נפש-רוח-נשמה ממלכות-ת"ת-בינה. ומט"ט נקרא 'גופא' ויש לנו לחסות תחת צל העליון להגין על נשמתא ולא בצל סוכות הדיוט שהוא מט"ט נקרא הדיוט דאגין על גופא משמשא.

אלא צל לאגנא על נשמתא דאתמר ביה בצל שדי כו' בצלו חמדתי כו' אשר אמרנו בצלו נחיה כו':    ואמר כאן ג' פעמים שנזכר בהם 'צל' נגד נר"ן. נגד נפש שהיא מלכות הנקראת 'שדי' -- "בצל שדי יתלונן". "בצלו חמדתי" הוא נגד רוח שהוא מן ז"א כמשמעת הפסוק "כן דודי כו'" הוא ז"א - בין הבנים, "בצלו חמדתי". וכנגד בינה אמר "בצלו נחיה בגוים" והוא נגד הנשמה ששם אין מגע גוי כידוע. ואמר 'צל' שהוא סכך עם ם' סתומה שהוא נגד ד' דפנות עם הסכך שעליו - צל איהו צלם כו'.

ואינון תרין:    פירוש שיש סוכה מב' דפנות. ותלת הם סוכה מג' דפנות למאן דאמר ג' כהלכתן. וארבע הם סוכה מד' דפנות -- הרי תרי' תלת ארבע - הם ט'. וטפח איהו עשיראה היינו מה שחשבנו סוכה מב' דפנות וכן מג' למ"ד ועדיין צריך טפח להשלים הרי עשרה. וזהו "לאשלמא כל חסרון", היינו לשני המ"ד. ומה שא"ל ולא למעלה מעשרין והם אמות ולא טפחים -- הענין כי לי' יש ב' בחינות -- י' פשוטה ויו"ד במילואו. והנה ד' דמלוי הם ד' אצבעות שהוא טפח, והו הוא ו' טפחים -- ו' פעמים ד', שהוא אמה. וי' הוא י' אמות -- י' פעמים ו' טפחים וי' בעצמו הוא כ' אמות. וק"ל.

לולב דא צדיק כו' דבי' ח"י חוליין כו':    . הוא ממש מ"ש חז"ל (ברכות כח, ב) ח"י ברכות דתפלות כנגד מי נגד ח"י חוליות דשדרה וחד אמר נגד ח"י אזכרות דהבו לה', וחד אמר נגד ח"י אזכרות דקריאת שמע. והוא כי התפלה נחלקת לג'. בקרבנות לדכאה גרמיה, והם ח"י חוליות שבשדרה שהוא גופא. ואח"כ בפסוקי דזמרה נגד עולם המלאכים נגד ח"י אזכרות במזמור הבו לה' בני אלים - שהם המלאכים. אח"כ ברכות יוצר כנגד ח"י אזכרות בקריאת שמע.
[נכתב על הגליון הג"ה נראה להרמ"ש. וכן בכל חלקי התפלה יש ח"י, כי בחלק א' שהוא עולם עשיה יש ח"י ברכות מן "הנותן לשכוי בינה" ע"ס‏[22] בה"ת ברכת התורה(?) כמ"ש הארי"זל. חלק ב' בפסוקי דזמרה -- ח"י אזכרות ב"יהי כבוד". חלק ג' - יוצר - ח"י אזכרות בק"ש. עד כאן הג"ה]
והתפלה כוללת כל העולמות שהיא אצילות שכוללת בי"ע, לכן יש בה ח"י ברכות נגד כל העולמות שתחתיה. והלולב - שהוא צדיק יסוד - כליל מכולם ומי"ח אזכרות שבתפלה, לכן צריך לנענע ד' פעמים י"ח כמו שמסיים והולך.

דף רנו עמוד אעריכה

יומא תנינא כו':    ר"ל אותיות בו"ז.

דביה כמה פקודין כו':    ר"ל כמ"ש לקמ' דביה כל פקודין מים רבים לא כו'.

נח לקבל כו':    יסוד יום השביעי כידוע.

דצלותא ואינון ט' מעילא לתתא כו'... נח ברכתא דמינין כו' ... ספיראן ועוד כו':    כצ"ל. ור"ל ברכת המינין נגד מלכות ששם "סביב רשעים כו'" משלמת לעשר. שח"י ברכות הן ט' ביסוד נח מעילא כו' כנ"ל.

בח' יומין כו':    ר"ל ח' עם י' של אות הוא ח"י. וכן בכולם.

דאיהי סוכה כו':    ר"ל תיבת נח כנ"ל.

דף רנו עמוד בעריכה

ואי אינון אושפיזין כו':    ר"ל אע"ג דאזמינת להון לא אכלה עמהון.

בההוא דרגא כו':    ר"ל בעמודא דאמצעיתא, שמע ישראל.

ובג"ד כו' אחת:    ר"ל מלכות כמש"ו.

איהי ה' דהוי"ה י' דאדנ"י כו':    כצ"ל.

איהי תרעא:    מלוי אדנ"י‏[23].

בת י':    בת של חכמה. י' שבשם, עשר אמירן, בת עם י' -- בי"ת. וזהו בחכמה יבנה בית.

[ליקוט]

ואינון ח"י באנא כו':    במשנה פליגי ב"ש ואמרי אף בהצליחה נא. וליתן טעם מחלוקתם ויתבאר גם כן טעם מנהג שלנו שהש"צ מנענע גם ב"יאמר נא". והוא כי המיזוג העיקרי הוא ב' חלקים -- מים שהוא חסד וא' יין שהוא גבורות. וסברי בית הלל שהן מצד החסד שמנענעים בהודו לה' תחלה וסוף שהן חסדים - כי לעולם חסדו - ב' פעמים. וב"אנא ה' הושיעה נא" שהוא גבורות - ישועות כידוע - לכן פעם א'. והוא באמצע בין ב' החסדים של הודו והוא מיתוק כפול. א' שחסדי ה' יסובבנהו את הגבורות [ואפילו היה שוה בשוה בכה"ג היה חסד]. ב' שהן ב' הודו נגד חלק א' גבורה שהוא באנא ה' הושיעה נא. ובית שמאי שהם מצד הגבורה סבירא להו אף באנא ה' הצליחה נא ואם כן הן ב' גבורות נגד ב' חסדים רק המיתוק הוא א' שהב' חסדים של ב' "הודו" הן סובבין מהצדדים והב' גבורות באמצע, אבל הן שוין בשוה.

והנה הלכה כבית הלל שצריך ב' מיתוקים שיהיו גם כן חלקי החסדים ב' נגד חלק הגבורה. אבל אנו שכופלים הפסוקים ואם כן אנו מנענים ב' פעמים בפסוק "אנא ה' הושיעה נא". על כן צריך לנענע בחלקי החסדים ד' פעמים לנגדם והיינו שאנו כופלים פסוק "הודו" האחרון ב' פעמים. אבל בתחלה ליכא כי אם פעם א' "הודו". ולא הוי ב' חלקים חסדים נגד הגבורות לכן הנהיגו לנענע גם כן בפסוק "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו". ואם כן נענועי החסדים ד' פעמים כפל הגבורות. וגם הן מב' הצדדין -- ב' קודם אנא וב' לאחר אנא, וכבית הלל דסבירא להו דצריך ב' מיתוקים.

ושמעתי מפי המופלג מו"ה נח חתן ר"א פעסלי' שאמר בשם בעל משנת חסידים כי"ב כיוצא בזה(?) על משנה ד"עבד שבא למזוג כוס לרבות ושפך קיתון על פניו" (משנה, סוכה ב, ט), כי בכל הימים שמראש השנה עד סוכות הגבורות והדינין גוברים, ובסוכות על ידי ישיבת סוכה ולולב ומיניו מקבלת החסדים וממזגים הגבורות. וז"ש "שבא למזוג כוס לרבו" - פירוש: על ידי מצות סוכה בא למזוג הכוס שהוא גימטריא אלהים, עם החסדים, והוא כמו עד"מ מזיגת היין במים שבקתון, ושפך לו הקיתון שבתוכו המים על פניו, פירוש, שאין רוצה לקבל ממנו מצותו של ישיבת סוכתו שהיא מזיגת המים ליין אלא שישאר היין שהם הגבורות בלא מיתוק. ודברי פי חכם חן.

דף רנז עמוד אעריכה

אלא כליל כו':    לשון הבהיר והכל במלת בראשית - בית ראש, חכמה, שהוא ראשית.

כלולותיך:    ר"ל בכל מכל כל, דכלילא מכלם.

אין סוף:    כתר.

קוצא דילי' כו':    ר"ל קוצא דאות ד' משלמת לעשר וד' עצמה כלילא מד' כו'.

איהי אורייתא כו':    ר"ל זהו יומם ולילה, שבכתב ושבעל פה.

ובג"ד כתר דאיהו כו':    ר"ל דחו"ג שהן ב' תורות דכלילין בעמודא דאמצעיתא הן ב' פעמים עשר שהן כ' שהן יה"ה שבשם; י' - בחסד, ה' ה' - בגבורה, ו' - ת"ת כליל להון. ולכן נק' בכל השם וכ' דיה"ה הן כתר על ס"ת שהוא ו' כמש"ו. וזהו עשרה עשרה, ב' פעמים, הכף - ר"ל כ', ובשקל ו' כידוע.

דאתוון דהוי"ה:    ר"ל והיה שבפנים מקבל לשד"י שבחוץ כידוע.

אבל מבינה כו':    שבת סלקא ברתא לג' ראשונות [מצאתי כתוב על הגליון: כמ"ש במ"א ששבת הוא תר"ך עמודים, ל"ב נתיבות ונ' שערי בינה].

בשם דהוי"ה:    ר"ל בעמודא דאמצעיתא.

דף רנז עמוד בעריכה

ממנא עליה שור:    שור המדבר - ורב תבואות בכח שור. שתי הלחם.

פתות מינה - צ"ל מיניה.

דף רנח עמוד אעריכה

לאו דאיהי אדמי' כו':    ר"ל לא שהנשמה דומה לעכה"ע, אלא כמו שהנשמה לגוף כן עכה"ע לספירות. וז"ש "ובג"ד היא כו'".

ועטרותיהם בראשיהם:    כנ"ל דעטרה על ו' - אימא עילאה, עולם הבא.

הויות באמצע:    ר"ל ב' ההי"ן באמצע סבר' ר"ת. והוא דווקא בעלמא דאתי ששם ה' על ו' - עטרותיהם בראשיהם, מה שאין כן בעולם הזה שהיא שימושא כידוע.

לשתי שולחנות:    כסדר העולם הזה. והויות באמצע העולם הבא כנ"ל. והענין שבתפילין כסדר זוכה לשתיהן -- בד' פרשיות כסדר העולם הזה, ובבתים וקשרים - העולם הבא. ותפילין של יד - י' על ה', ותפילין של ראש - ה' על ו'. הרי י"ה ה"ו כנ"ל. וראש הוא כתר וז"ש "רישא כו'".

ועכשיו חוזר כל הע"ס בפרטיות. ד' פרשיות -- חבת"ם. רישא - כתר. קריאת שמע ותפילין - חסד וגבורה. תכלת ולבן - נצח והוד. מזוזה והשער - יסוד ומלכות. וכולם כלילין בקריאת שמע.

ועוד י' כו':    כולל כל העשר ספירות בתפילין.

י' דשד"י איהו מוחא כו':    ר"ל כל השד"י כפול ב' שינ"ן ד' בד' בתים וד' דקשר י' דמוח י' דקשר.

שדי אמו:    ר"ל שד י', שבו יונק משדי אמו תפילין של ראש דשם שד"י - ש"ד עם י' דמוחא. וז"ש "משדי אמו" - שד"י.

תפילין דמארי עלמא כתר:    ר"ל דתפילין שלנו הוא שם הוי"ה בד' פרשיות אבל תפילין דשם הוי"ה הוא כתר שהוא ע"ג. וז"ש "מארי' עלמא הוי"ה כו'" - ר"ל שהוא הוי"ה. ותפילין כו' דד' פסוקים כמש"ו כתר מים עליונים - ר"ל עשר ספירות מעילא לתתא באור ישר.

מים תחתונים:    מתתא לעילא באור חוזר ושניהן כו'.

דף רעח עמוד אעריכה

[קטע זה הבאתי לכאן בהתאם להגהת המסדר והמעתיק של הדפוס שהביא את זה כליקוט בסוף הספר - ויקיעורך]

ביומו תתן שכרו דא צלותא דשחרית ולא תבוא כו' צלותא דמנחה - הענין כי מט"ט הוא נתקן ומתבנה מתפלתינו. ועל תפלת ערבית אמר "כי עני הוא", שהוא כמו לקט אימורין ופדרים, שיורי קרבנות. ובזה יובן פסוק "הענק תעניק לו" כי הוא עבד עולם וצריך להעניק לו ענקים לגרגרותך שהוא התפלה. "מצאנך" - נגד קרבנות, "מגרנך" - הוא פסוקי דזמרה שהוא מגרון - זמרא, וכמ"ש אל תקרי מהונך אלא מגרונך. ואח"כ יוצר - "יקב'ך" - ראשי תיבות י'חוד ק'דושה ב'רכה. ברכה הוא ברכו. קדוש - קדושה. יחוד הוא קריאת שמע.

נשלם ספר במדבר בסייעתא דשמיא. ברוך יי' לעולם אמן ואמן


  1. ^ ק"ו ר"ח
  2. ^ לא הבנתי את הראשי תיבות, כנראה מהדורא ב'(??), וצע"ע - ויקיעורך
  3. ^ אולי לפי הר"מ נמשך הפסוק אם יהיו נביאכם גו' במראה גו'. הלא רק בחלום אדבר בו. ש"ל
  4. ^ אולי הכוונה אל י' אותיות של שם המילוי, ש"מ-> שם מלא, וצע"ע - ויקיעורך
  5. ^ אולי צ"ל ט"ס... איני יודע.. לא הסתכלתי בפנים בזוהר.. וצע"ע - ויקיעורך
  6. ^ אצ"ל דינא הוא אותיות אדנ"י והן דמלכות (מ"כ עה"ג מצאתי כתוב על הגליון). המ"ל.
  7. ^ עיין מנחות ל"ט ובתוס' ד"ה לא. כ"מ עה"ג כך מצאתי על הגליון(?). ש"ל
  8. ^ הגהתי ע"פ הערת המדפיס בדפוס, ובפנים היה כתוב "בחיים" - ויקיעורך
  9. ^ לא בדיוק לאן זה שייך. וכנראה שהוא הגה"ה שבא להגיה את ההג"ה של הדפוס שבא תיכף אחריו. וצע"ע -- ויקיעורך
  10. ^ כאן יש בדפוס סימון כוכבים שאינו לכאורה מפנה לשום מקום, וצע"ע -- ויקיעורך
  11. ^ הגהנו כאן על פי הערת "דברי דוד" המובא בפנים בדפוס שכתב "אפשר שצ"ל". ובדפוס עצמו היה כתוב "ואין מתארך מ"מ כל אחר" - ויקיעורך
  12. ^ בדפוס יש איזה סימון עיגול שלכאורה לא מפנה לשום מקום, וצע"ע - ויקיעורך
  13. ^ מן "ויימא לה מלכא כו'" עד "ועמי בבקשתי" הכתוב לעיל רט"ו ב' -- שייך כאן כמש"ש הגר"א ז"ל בביאוריו, עיין שם. ש"ל
  14. ^ בדפוס יש כאן סימון הערה שאינו לכאורה מפנה לשום מקום, וצע"ע - ויקיעורך
  15. ^ יש כאן בדפוס סימון כהערה שאינו מפנה לשום מקום, וצע"ע - ויקיעורך
  16. ^ יש כאן בדפוס סימון כהערה שאינו מפנה לשום מקום, וצע"ע - ויקיעורך
  17. ^ נ"ל שצ"ל הוא בנצח. ש"ל
  18. ^ הכוונה כנראה אל גדולה גבורה תפארת, וכן ראיתי בספר ציצים ופרחים להרב היעב"ץ -- ויקיעורך
  19. ^ עיין רעיא מהימנא קדושים פ"ב א'. ש"ל
  20. ^ כאן בדפוס יש פסקה חדשה להמשך הפירוש, וצריך עיון למה... - ויקיעורך
  21. ^ אולי יש מקום להגיה "כמו כן", וצע"ע - ויקיעורך
  22. ^ אולי צריך להגיה כאן 'עד', וצע"ע - ויקיעורך
  23. ^ אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד