פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג קעח ב

דף קעח ב

(ס"א ואתחסר) כיון דאתקדשו (עלמין) ישראל ואשתלימו בדרגיהון ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא כד (ס"א כדין) אשתלים ההוא פגימא דעלמא דמסטר שמאלא וע"ד בעאן לאתדכאה ליואי וכדין כלא אתכליל בימינא ועלמא לא אתפגים ובג"כ כתיב ועבד הלוי הוא. הוא אשלים לסטר שמאלא הוא אשלים לפגימו דעלמא ואפי' ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קב"ה עלמא. ליואה בארונא אשלים לכלא מאי בארונא בההוא מטולא דהוו נטלי במשכנא אשתלים כל ההוא פגימו על ידיה הוא לעילא לשמאלא הוא אתכליל בימינא תו הוא דא עתיקא (ס"א ת"ח ול"ג מן תו) אלמלי דינא לא אשתכח בעלמא לא הוו ידעי בני נשא מהימנותא עלאה ולא ישתדלון בני נשא באורייתא ולא יתקיימו פקודי אורייתא פולחנא שלימותא דישתכח בעלמא לגבי מלכא קדישא מאן עביד ליה הוי אומר דא ליואה. תו ועבד הלוי הוא כד"א כי יי' הוא האלקים הוא אשלים שלימותא למיהוי כלא חד הוא פשיטא לקבלא לכנסת ישראל כד"א שמאלו תחת לראשי בגין לחברא זווגא כחדא מאן אתער רחימותא הוי אומר הוא. תו הוא כד"א שמאלו תחת לראשי בגין לחברא זווגא כחדא מאן אתער רחימותא הוי אומר הוא. תו הוא כד"א (ס"א תו הוא דא עתיקא כד"א כי יי' הוא האלקים) הוא עשנו ולא אנחנו עמו בג"כ הוא לתתא הוא לעילא הוא אתגלייא הוא סתים הוא אלקים. ר' יצחק אמר זמין קב"ה לאנהרא לסיהרא כהנורא דשמשא ונהורא דשמשא יהא על חד שבע זמנין הה"ד וחיה אור הלבנה כאור החמה וגו'. וכתיב לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף. וכתיב (שם) לא יהיה לך עוד השמש וגו':

רעיא מהימנא

"כל פטר רחם לכל בשר וגו' ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" (במדבר יח, טו) פקודא דא לפדות פטר חמור, לפדות לעלמא דאתי. ואי קודם דאזיל לההוא עלמא, לא יפדה נפשיה ורוחיה ונשמתיה באורייתא, עתיד לאחזרא להאי עלמא כדבקדמיתא. ישוב לימי עלומיו (איוב לג, כה), ולקבל נפשא ורוחא ונשמתא. כתיב "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" (איוב לג, כט). וישראל, בגין דפדיון דלהון הוה בלא תורה, דאיהו כסף כסופא דעלמא דאתי, אהדרו תלת זמנין אחרנין בגלותא, ובפורקנא בתרייתא דפורקנא דלהון יהא באורייתא, לא יהדרון לעלם בגלותא. אתו רבנן ובריכו ליה, ואמרו רעיא מהימנא, קודשא בריך הוא יפדה לך, וכל ישראל יפדון על ידך, ותתחדש עמהון, ואינון עמך. פקודא בתר דא, לדון בערכי בית. וברזא דחכמתא, בית דבר נש, דא אתתא. אי איהי אתתא דטוב ורע, ובעי להמיר רעה בטובה, יפדה לה מההוא רע, ויהיב ליה ערך דילה. אבל אתתא דאילנא דחייא, אתמר בה "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח, יז), ואין לה ערך. כמה דאתמר, "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי יב, ד). ואתמר "אשת חיל מי ימצא וגו'" (משלי לא, י). ודא שכינתא. מאן דגמיל חסד עמה, לית ערך לאגרא דיליה. ומאן דחאב לגבה, לית ערך לענשא דיליה. כמה שפחות אית לה דמשמשין לה, וכל חדא וחדא מנייהו, אית לה ערך. וכל חד וחד צריך פדיון. אבל מאן דירית נשמתא, או רוחא, או נפשא משכינתא, לא צריך פדיון, דשכינתא עלה אתמר "אני יי הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיהו מב, יא), דפדיון דילה בקודשא בריך הוא תליא. דאמשכן לה (לגביה) ישראל, בקשורא דתפילין, באות דשבת, באות דיומין טבין, באות דברית, ותורה, בכמה פקודין. דפדיון דילה תליא בקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, "ואעש למען שמי" (יחזקאל כ, ט), ובגינה "ואף גם זאת" (ויקרא כו, מד). הכי כמה פקודין אינון דעבדין בני נשא על מנת לקבל פרס. וכמה חובין. ולכל פקודא אית ליה ערך בההוא עלמא. (ס"א אבל עונשא) ולכל עונשא למאן דאעבר עלייהו, אין ליה ערך ושיעור. פקודא בתר דא לדון במחרים נכסיו לכהן, הדא הוא דכתיב "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר יח, יד), (ורזא דא) "באדם ובבהמה כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ליי באדם ובבהמה" (במדבר יח, טו), רחם בהיפוך אתוון כחושבן