זהר חלק ג קעט א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
רמ"ח אברים דבר נש, עלייהו אתמר "ברגז רחם תזכור" (חבקוק ג, ב), בתר דכעיס בר נש ומחרים ההוא בעירא לגביה, הא שריא אל אחר נחש, דאתמר ביה "ארור אתה מכל הבהמה" (בראשית ג, יד), ואיהו לשמאלא דבר נש, בגין דא מני קודשא, בריך הוא למיהב לכהנא, דאיהו רחמי ברכה, לאתכפייא רגז, דאתער בההוא בר נש מרה, חרבא דמלאך המות, ואתער ימינא לגביה ברחמי, ואתכפייא רוגזא דשמאלא, והאי איהו ברגז רחם תזכור.
מאן דכעיס, דאית ליה בכעס סם המות, דעליה אוקמוה מארי מתניתין, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, בגין דסטרא אחרא אתוקדת בבר נש. ובההיא בעירא דיהיב לכהנא, אתפרש חרם מניה, וסמאל אל אחר חרם, ונוקבא דיליה קללה, כלולה מכל קללות שבמשנה תורה. וקודשא בריך הוא בריך בכל אורייתא כלא, וכל ברכאן מימינא דאחיד בה כהן. ובגין דא כל חרם צריך למיהב ליה לכהנא, דאיהו אכיל ליה בנורא ושצי ליה מעלמא, ושכיך אשא משמאלא בימינא, דאיהו מייא, וביה "וחמת המלך שככה" (אסתר ז, י).
פקודא בתר דא, להפריש תרומה גדולה, ואוקמוה תרי ממאה. מאי תרומה, רבנן דמתיבתא, האי תרומה דצריכין לאפרשא תרי ממאה, בסתרי תורה מאי ניהו, מאן דבעי למטעם, אי הוא זר יומת, והיינו אל זר סמא"ל. דקודשא בריך הוא אמר "ויקחו לי תרומה" (שמות כח, ב), תרי ממאה, ליחדא ליה תרין זמנין ביומא, דהיינו תרי ממאה, במ"ט אתוון דשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דערבית, ובמ"ט אתוון דשחרית, חסרין תרין ממאה, אינון שכינתא עלאה ותתאה, בתרווייהו צריך ליחדא לקודשא בריך הוא. אמה דתרווייהו. מדה דתרווייהו. מאה באמה. אמ"ה באתווי מא"ה איהו, ואיהו בהפוך אתוון הא"ם.
ועוד, "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליי" (במדבר טו, יט), תרימו, כגון "רום ידיהו נשא" (חבקוק ג, י), ואינון עשר אצבען דסליקו דלהון לעשר ספירן, דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דסליקו מ"ה. ובאתוון דאלפא ביתא, מה סליק מא"ה. י"ם ה"צ. והאי איהו דאוקמוה רבנן (מארי מתניתין), "ועתה ישראל מ"ה יי אלהיך שואל מעמך" (דברים י, יב) ואמרו, אל תקרי מה אלא מאה, לקבל מאה ברכאן דמחייב בר נש לברכא למאריה בכל יומא, והאי איהו דצריך בר נש למטעם בכל יומא למאריה, ובגין דא ויקחו לי תרומה. וכמה תרומות אינון, אית תרומה מדאורייתא. תורה מ', והאי איהו תרומה, תורה דאתייהיבת בארבעים יום. ואי תימרון דאכילנא מינה (נ"א מנא), (הא כתיב) "ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" (שמות לד, כח), נטירת הוה עד השתא האי תרומה לקודשא בריך הוא, וכיון דמלכא לא אכל, איך אכלין עבדי, דהא (לבתר דאמר), "אריתי מורי עם בשמי" (שיר השירים ה, א), לבתר "אכלו רעים" ייכלון עבדוי. פקודא בתר דא להפריש מעשר ללוי (תרומת מעשר), ואיהי שכינתא מסטר דימינא דאיהו חסד, תרומה גדולה לכהן, מסטרא דשמאלא דאיהו גבורה, תרומת מעשר ללוי, דאיהי שכינתא. יו"ד ה"י וא"ו ה"י, "שלשת עשרונים לפר" (במדבר כח, כח), מסטרא דההוא דאתמר ביה, "ופני שור מהשמאל" (יחזקאל א, י) ודא גבורה, ועשרון לכבש, ודא יו"ד ה"א וא"ו ה"א (נ"א יו"ד ה"י וא"ו ה"י) דסליק לעשר אתוון. האי עשרון, ועשר למ"ה ומ"ה למאה. אבל שלשה עשרונים י' י' י' (נ"א דא יו"ד ה"י וא"ו ה"י) וסלקין לל', וי' ספירן בהון, סלקין מ"ג ביצים וכלא יו"ד, חומש ביצה, תוספת מצד ה', והכי מעשר, דאיהו פקודא להפריש ישראל מעשר, מסטרא דאת י', מעשר מן המעשר חד מחמש, מסטרא דאת ה', כל עשורין דאת י', ואיהי שכינתא חד מעשר ספירן, א' מחמש, איהו מסטרא דתפארת, דאיהו חמשה מכתר. וכד תחשוב ממלכות עד תפארת, תשכח תפארת חמש מתתא לעילא, ושכינתא חמשאה לגביה.
ומסטרא אחרא איהי, "שני עשרונים לאיל" וכלילת י' י' הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה י' ה"ה, לאיל דא ו', דאיהו שקל הקדש, והאי איהו "עשרה עשרה הכף בשקל הקדש", ועוד, שני עשרונים י' י' מן וייצר. לאיל ו' מן וייצר. וכלא א', י' לעילא, י' לתתא. ו' באמצעיתא. ועוד שלשה עשרונים אינון י' י' י'. פקודא בתר דא להפריש תודה. ורבנן מארי מתניתין אוקמוה, דתודה עשרים עשרונים, ומתפלגין י' עשרונין לחמץ. וי' למצה. ומי' של מצה עושים ל' מצות. ומעשרה של חמץ עושים י' חלות. ודא איהו סלת "חלות מצות בלולות בשמן" (ויקרא ז, יב), מי' עשרונים, דאינון יו"ד ה"י וא"ו ה"י, הוו עבדין ל' מצות, דאינון י' י' י', האי שמא, זמנין איהו לימינא, וזמנין איהו לשמאלא. וזמנין באמצעיתא. רחמי מכל סטרא, לימיניה ולשמאליה.
וזמנין י' לימינא, ואין פוחתין ביה מעשרה מלכיות. ולזמנין יו"ד לשמאלא, ואין פוחתין ביה מעשרה שופרות. ולזמנין יו"ד