קטגוריה:יהושע ו כד

• לדף התרגום על כל הפרק •

לאחר כיבוש העיר והריגת הנפש, בני ישראל עשו חיפושים בבתים ובארמון ואספו את כלי הנחושת והברזל, ואת כל הזהב והכסף.
סביר שאנשי העיר החביאו זהב וכסף בתוך כוכים ובורות, וסביר שבני ישראל לא התחילו לחפש עמוק באדמה. כיוון שהמתכות ייועדו לאוצר אלוהים, והיו חרם ללוחמים, סביר שהם לא התאמצו לחפש ורק לקחו מה שהיה חשוף וגלוי.

סביר שגם אנשים התחבאו בתוך רהיטים, חדרים סודיים, מערות וכוכים כדי לשרוד את התבוסה. גם אותם הלוחמים לא חיפשו, ופשוט הדליקו את הבתים ונתנו לרהיטים לבעור, לתקרות העץ והחמר לפול על הרצפה ולאטום את האנשים מלמטה.

לפי מה שעכן לקח: "אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ" (ביאור:יהושע ז כא), ניתן להבין את עושר העיר.
וככתוב ברבים: "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ביאור:יהושע ז א), ניתן להבין שהרבה מאוד מהלוחמים מעלו בחרם.

יהושע לא סיפר לנו כמה רכוש נלקח לאוצר אלוהים מיריחו, אולם סביר שנאסף הרבה רכוש.
הרכוש העיקרי היתה האדמה שבני ישראל קיבלו לירושת עולם, ועכשו הדרך לכיבוש ההר היתה פתוחה.

לאחר הנצחון על "הַמִּדְיָנִים" (במדבר לא ב), משה ארגן את חלוקת השלל, וזה הפך לחוק.
משה פקד "וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא, וּבֵין כָּל הָעֵדָה, וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַיהוָה ..." (במדבר לא כז-כח). כך היתה סיבה לאנשים להתאמץ, להלחם, להביא שלל למחנה, ואוצר אלוהים קיבל מעשר.

יהושע היה יכול לעשות הפוך - לקחת את כל שלל המתכות, ולתת ללוחמים חזרה מעשר, על עבודתם ותרומתם.
יהושע לא עשה זאת, וכתוצאה, סביר שאף אחד לא התאמץ לחפש מתכות ולהביא אותם ליהושע לאוצר אלוהים. גנבים הסתכנו ולקחו לעצמם, כפי שעשה עכן, אבל סביר שאוצר אלוהים קיבל סכום אפסי, ולכן יהושע לא סיפר על השלל, למרות שבסיפור "הַמִּדְיָנִים" יש תאור מלא של השלל (במדבר לא נב). אם יהושע היה משלם סכום ללוחמים על השלל, אז הם היו מתאמצים למצוא, כופים על האחרים להתאמץ, כדי שהסכום הכללי יגדל, וכל אחד יקבל יותר, והחיילים היו שומרים שאף אחד לא יגנוב לעצמו מחוץ לחלוקה.

החלטתו של יהושע יצרה תמריץ והזדמנות לבני ישראל למעול בחרם.