פתיחת התפריט הראשי

זהר פרשת עקב

זהר

באתריה כדין כתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך:


מתניתין

מתניתין לכון בני נשא מארי דחכמתא מארי דסכלתנו קלא קרי מאן מנכון דאתחכם וידע בשעתא דרישא חיוורא אתקין רישא רשימא מעילא ולתתא. ומתתא לעילא אתקין סטר צפון בעטורא דקונאריתא ביה רשים עומקא דתהומא עלאה דסליק ונחית בגוויה נחית חד דרגא טמירא באלף וחמש מאה רשימין דאלף וחמש מאה עלמין תחותיה תטלל חד חיות ברא וקרנין עשר לה וארו עינין כעייני אנשא לחיותא ופום ממלל רברבן. כד סלקא אזלא ביממא טמירא בליליא כד נחתא טמירא ביממא ואזלא בליליא כד נטלא מזדעזען ארבע מגרופי דאחידן בידהא ונטלין עמה שתין פולסין דנורא כל חד חרבא שננא על יריכיה סליק ברעותא לאפקא בר נש שליטא לתתא אתקין בהאי חיותא חד עפרא דקיקא כליל מכלא נשב ביה אתפשט בד' סטרי עלמא. וד' פולסין אתגלגלו חד לעילא חד לתתא חד לצפון חד לדרום. אילנא חד רברבא ותקיף אתחבר ואזדווג בה בחד ענפא שפירא דחזו חדוותא דכלא כד"א יפה נוף משוש כל הארץ. ביה אזדווג אפיקו חד רוחא טמירא ומליא לההוא גבילו דעפרא וקאים על רגלוי ואמלכיה על כל עלמא ושלטיה על כלא. הה"ד תמשילהו במעשי ידיך וגו' אתפקיד על ההוא אילנא לנטרא פקודא אתיב מלכא רוחיה לגביה וההוא חיותא נטלא ליה. כדין זמינין מנא אחרא וקאים בינייהו. בקוטרא דגליפין בין מלאכין קדישין בטופסרא (ס"א בטפסא) דעטורין אתאחדן דרין בתראין תפיסין בחוביייהו. אשתליף רוחיהון מההוא מאנא דלבושא לבתר אגניז בעפרא בין רגבי נחלא אתטמרו ואתגניזו בחד גרמא תקיף דההוא מאנא יתבנון בקדמיתא ויקומון חילין חיין תניינות בארעא קדישא מתערין וזמין קב"ה למגבל ההוא עפרא קדמיתא דההוא מאנא ממש ולאעלא ביה גבילו דקיק כהאי חמירא דעיסה ומההוא גבילו דאיהו צחותא דלעילא יתתקן ויתישר מאנא דכשרא כגוונא דאמר קרא ומעין מבית יי' יצא והשקה את נחל השטים בגין דההוא נחל אסגי חביבותא (ס"א זנותא) בעלמא. וכד ההוא מעיינא קדישא יפוק וייעול לגביה כדין יתתקן ויתישר ולא יהא בסורחניה כקדמיתא ואינון דלא זכאן יקומון לאדנא בדינא דמלכא עלאה. הה"ד ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. וכדין כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם יי' כן יעמוד זרעכם ושמכם. בילא"ו יילא"ו:


דף רעא א

פרשת עקב - רעיא מהימנא

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו'" (דברים ז, יב), ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך וגו' (דברים ח, י), פקודא דא לברכא ליה לקב"ה, על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא, ואי לא בריך אקרי גזלן לגבי קב"ה, דכתיב גוזל אביו ואמו (משלי כח, כד), והא אוקמוה חברייא. בגין דברכאן דבריך בר נש לקב"ה, אתי לאמשכא חיין ממקורא חיי, לשמיה דקב"ה קדישא, ולארקא עליה מההוא משחא עלאה ואתי לאתמשכא מתמן לכל עלמא. וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך (דברים ח, י),   [דף רעא ע"א]   ואינון ברכאן אריק בר נש באינון מלין מההוא מקורא עלאה ואתברכן כל אינון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין ואתברכן כלהו כחדא. ועל דא אצטריך בר נש לשואה רעותיה ברזא דברכאן, בגין דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא. ומאן דמברך לקב"ה אתברך ונטיל חולקיה מאינון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא, כיון דשמא דקב"ה מתברך מתמן, נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה. והא אוקימנא דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ, כא), כיון דההיא ברכה אתייא ושרייא על רישיה, מתמן אתפשט בכל עלמא.

בשעתא דאינון ברכאן נחתין מתעטרן גו חקל תפוחין קדישין, ופגעי בהו כמה דרגין דממנן בעלמא ונחתי בהו ואמרי ומכריזי דא איהו דורונא דשדר פלוני לקב"ה. מאן אתר נחתי, לבתר דנחתי מאתר רישא חדא דצדיק, תמן סלקין מתערי לנחתא אחרנין מלעילא ואתמלייא מלעילא ומתתא, הדא הוא דכתיב ברכות לראש צדיק (משלי י, ו), כיון דהאי דרגא אתמלייא, אריק להאי כלה ומתמן נגדין ואתמשכן לתתא. כד סלקין אינון ברכאן מתתא, לית פתחא ופתחא לעלא ולית ממנא לעלא דלא פתח כל אינון פתחין ומכריזי ואמרי בכל אינון רקיעין, דא איהו דורונא דמלכא דשדר פלוני, דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות, ומאן איהו, ברכה דאתיבו עליה אמן, דכל ברכה דאתיבו עליה אמן, דא איהו בקיומא כדקא יאות, וכיון דהאי ברכתא סלקא כל דרגין דלעלא, כלהו זמינין לגבי ההוא נהורא דלא נהיר, בגין לאנהרא לגבה. וכן שכן אי היא ברכתא דסגיאין מברכן לה ומעטרין לה בעטרין קדישין ברזא דאמן, אמן הוא רזא דקשרי, דכל יחודא וקדושא ברזא דמאריה ומעטר לההיא ברכתא בעטרין עלאין כדקא יאות וקב"ה אתרעי בהו באינון דמברכין ליה ותיאובתיה בברכתא דלתתא, דההיא ברכתא סלקא ואנהיר בוצינא דלא נהיר ואתקיף לה בתוקפא תקיפא לסלקא לעלא. ועל רזא דא כתיב כי מכבדי אכבד (שמואל א ב, ל), אךין אינון דמברכין ליה לקב"ה. ובוזי יקלו (שמואל א ב, ל), אלין אינון דלא מברכין ליה לקב"ה, ומנעין ברכתא מפומייהו.

רזא דרזין, לאינון דידעי חכמתא דמאריהון, למנדע רזא דברכאן, בפקודי אוריתא, ובכל הנאין וכסופין דהאי עלמא לארקא ברכאן מעילא לתתא, בר ברכאן דצלותא דאינון תיקונא דמאריהון מתתא לעלא ומעילא לתתא. ברכאן דלאו אינון בצלותא סלקין מתתא לעילא עד דמטו גו נהורא דלא נהיר ומתערי בתוקפא לההוא נהורא דלא נהיר, בההיא ברכה וסלקא אתערו לעלא עד דמטו לכרסייא עילאה מקורא דכל חיין, כדין נפקו מההוא מקורא עילאה ברכאן אחרנין ואערעו אלין באלין ונשקי אלין לאלין ואתאן ושריין לריש צדיקלארקא לתתא, וכד נחתין אתברכן אבהן ובנין וכל שרגין דלהון, ורזא דאלין ברכאן לאתערא מעילא לתתא ברזא דא:

ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא, לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין ואיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי. ומתמן שירותא דאקרי עלמא דאתי, ואיהו קצה השמים, דההיא קצה קצה עלאה איהו, בגין דאית קצה כגונא דא לתתא ואיהו עלמא תתאה. ואקרי אוף הכי ברוך, לקבל תתאי לארקא לתתא ולאתערא מתתא לעלא בברכאן דצלותא, וברוך דא אקרי הכא, ברזא דחכמתא עלאה דאמלי לההוא אתר בחד שביל דקיק דאעיל בה.

אתה לבתר שארי לאתגלייא, דהא האי ברוך סתים איהו, ובגין כך אקרי בארח סתים ברוך מקורא עלאה דלא אתגלייא, אתה שירותא לאתגלייא לבר, ובגין כך אקרי אתה, ומאן איהו. דא רזא דימינא ואקרי כהן לגבי ההוא אתר, ורזא דא אתה כהן לעולם (תהלים קי, ד), מאן כהן לההוא עולם, אתה. ודא איהו ימינא עלאה, דהא אשתכח לאתגלייא.

יי' דא רזא דאמצעיתא, רזא דמהימנותא בכל סטרין.



דף רעא ב

אלהינו דא סטרא דשמאלא דכליל בימינא וימינא בה ואתכלילו דא בדא למהוי חד, ועד הכא אתקשרו ברכאן, דכיון דאלין אתבכאן, כלהון דלתתא אתברכאן, לבתר דאינון אתברכאן ונטלי ברכאן לגרמייהו, אתהדרו כלילן כחד לההוא מקורא, דאינון לא יכלין לאתהדרא לגבי ההוא אתר עד דאתברכן, כיון דאתברכן בקדמיתא אתהדרו ועאלין לגבי ההוא אתר לנטלא ברכאן יתירין אחרנין לארקא לתתא, ועד דאינון אתברכאן לא עאלין ולא תאבין לגבה, ורזא דא ולא יראו פני ריקם (שמות כג, טו), וכד תבין לגביה ההוא אתרועאלין תמן, כדין אקרי ההוא אתר מלך, ומלך לא אתקרי בר כד אינון מתקרבין לגביה ומתברכן, ומלכא אימתי אקרי מלך, כד רברבנוי אתיין לגביה עתירין, מסתפקן בכל מה דאצטריכו בלא חסרונא כדין איהו מלך, מלך לתתא, כד אלין מעטרן ליה בספוקא בעטרין קדישין, והכא אקרי מלך, ומאן איהו, העולם אשר קדשנו וצונו, ובגין דאיהו עלמא דלא אתגלייא לבר ואיהו סתים, קרי ליה הכי באורח סתים, ועל דא לא אקרי אלא באורח סתים.

ולעולם ימינא אתה, כמה דאתמר, ועל דא כהן כפיף לגבי ההוא אתר ברישא ובסופא, ועלמא תתאה כד אתקשר לימינא ואתדבק בה קרי מתתא לעלא ברוך, ולא אקרי ברוך בר ברזא דמקורא דאתדבק בה ועייל בה ואמלי ליה, אתה רזא דההוא כהן לאתדבקא בהדיה, ועל דא בצלותא בר נש כורע בברוך, דאיהו עלמא כפוף לגבי עילא, ודא איהו שנוי בין ברוך דצלותא ובין ברוך דשאר ברכאן. וכלא ברזא עלאה איהו לארקא ברכאן לכל עלמין.

ברוך דצלותא, בר נש כורע בה בברכויוגחין רישא באתה, בגין דאתה אקרי ראש, ועל דא כהן נטיל בראש ואיהו ראש תדיר ובגין כך כריעה בברוך וגחינו דרישא באתה, וכהן בכל אתר דאקרי אתה גחין בצלותא, מלך בתר דגחין תו לא זקיף, מאי טעמא, קב"ה אמר לה לסיהרא זילי אזעירי גרמיך ותו לא זקפא ובגין דא ברכתא דבר נש בריך לקב"ה, אתער לארקא ברכאן מלעילא לעלמין כלהו כמה דאתמר, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

כתיב כי אתה אבינו כי אברהם וגו' (ישעיהו סג, טז), תנינן לזמנא דאתי אמרין ליה ליצחק וכו' בגין דשמאלא אתכליל בימינא, אבל ימינא מנלן דאקרי אב, דכתיב וישמהו לו לאב ולכהן, ואף על גב דלעלא אקרי אב ואפילו לנהורא דלא נהיר בשעתא דאתדבק בימינא אקרי אתה, כמה דאת אמר אתה יי' אבינו גואלנו וגו' (ישעיהו סג, טז).

אדהכי, סבא אזדמן לגבה ואמר, רעיא מהימנא תקין פתורא למארך, ליה ולמטרוניתא מכל מיני עידונין לקיימא ביה זה השלחן אשר לפני יי' (יחזקאל מא, כב), והא עד כען כלהו מתענגי מפתורא דמלכא, הדא הוא דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), ודא נהמא דאוריתא דבכתב, ויינא דאוריתא דבעל פה, ותמן כמה מטעמים מיני טעמי תורה דמתיקין מכל מאכלין ועדונין דעלמא ודמלכא.

קם רעיא מהימנא פתח ואמר, אהרן כהנא קום משינתך למדבח תורין ועאנין ואמרין ועופין וכל מינין דצריכין לסעודתא דמלכא ולחם הפנים דאינון לקבל תרין לוחי דאוריתא, דמזה ומזה הם כתבים (שמות לב, טו), זה תריסר אנפין דאינון יברכך יי', יאר יי', ישא יי'. זה תניינא, אדנ"י אדנ"י אדנ"י דאינון תריסר חיון דאתמר בהון ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן (יחזקאל א, י), ואתמר עלייהו ארבעה פנים לאחת, והאי איהו וקרא זה אל זה ואמר (ישעיהו ו, ג), לקבל עשרים וארבע ספרי תורה. והאי איהו זה השלחן אשר לפני יי', מאנין דפתורא דמלכא אינון מארי מתניתין מארי צלותין דתקינו לון לקבל קרבנין.


דף רעב א

פתח ואמר ועשית שלחן עצי שטים וגו' (שמות כה, כג), תא חזי, מנהגין טבין ושפירן הוו נהגי מארי דסעודתא דמלכא לאחזאה דאינון מבני פתורא דמלכא, חד רברבא מבני סעודתא נטיל ידוי בזמנא דייעלון לסעודתא להסב גדול מסב בראש, תניינא תחותיה ותליתאה תחות תניינא, ואלין אתקריאו ג' מטות, לקבל תלת אבהן ולקבל   [דף רעב ע"א]   כהנים לוים וישראלים, מכאן ואיך לית לון סדר אלא כל הקודם זוכה.



דף רעב ב

תניינא, בעל הבית בוצע, כדי שיבצע בעין יפה. ומשלים ברכתא, ולבתר בוצע. ואוקמוה רבנן דמתניתין, דאין המסובין רשאין לטעום, עד שיטעום המברך. ולית הבוצע רשאי לטעום, עד שיכלה אמן מפי המסובין. ואם רעותיה לחלק כבוד, הרשות בידיה. ועוד אוקמוה, דאורח מברך, בגין דיברך לבעל הבית.

וארח רזא, בעל הבית בוצע, דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו קו האמצעי. ובשבת צריך לבצוע משני ככרות, דאינון ה' ה'. בעל הבית, דא ו' דאמצעיתא. (וכגוונא דא ובגין דא) ובגין דלא לאתחזאה כרעבתנותא, יכיל למבצע בה לכל חד וחד כביצה. מאי כביצה. י' וי'. אינון נקודין דשמא קדישא, אתקרי פרורי בכזית. ואלין לקבל טפין דזרע, ומאן דמזלזל בהון, וזריק לון באתר דלא אצטריך, עניותא קא רדיף אבתריה, ואזיל נע ונד. הדא הוא דכתיב, (איוב טו) נודד הוא ללחם איה. ולית לחם אלא תורה, והוא צווח איה מאן דמרחם עליה, ולא ישכח. ופרורים בכזית, אינון בצדיק, דאיהו כתיש כתישו מאינון זיתים. ואורח מברך, (משלי ד) וארח צדיקים כאור נגה. (משלי י) ברכות לראש צדיק חי עלמין, ובגין דא אורח מברך.

אדהכי, הא בוצינא קדישא אתא לגביה. ואמר, רעיא מהימנא, יומא חד אזילנא אנא וחברייא לאכסניא חדא, והוה תמן ינוקא חדא. קם ותקין לן מנרתא ופתורא איהו מגרמיה, כאלו הוה מעשרין שנין, ולא הוה אלא מבן חמש שנין. ותקין פתורא מכל מיני מאכל ומשתה. אמר, הא אוקמוה רבנן דבעל הבית בוצע ואורח מברך, אבל (איוב לב) צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם. עד דאטול רשות מכם. אמר ליה, אימא ברי מלאכא דיי'.

אמר לן, אתון בעיתון לחם תפנוקי בלא קרבא, או לחם בקרבא. דהכי אוקמוה רבנן דמתניתין, שעת אכילה שעת מלחמה. ואי בעיתו למהוי קרבא עליה, לית חד אכיל, אלא מאן דנצח קרבא, איהו אכיל ובוצע לכלהו. אמרו ליה חברייא, ברי אנת זעיר, ועדיין לא ידעת איך מגיחי גברין רברבין בחרבא, בנענוע דחרבא. ברומחא, בקשתא, בגירין דקשתא, בקירטא, באבנין דקירטא. אמר להו, (מלכים א כ) אל יתהלל חוגר כמפתח. דהא ודאי בקריאת שמע אוקמוה, כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאילו אוחז חרב פיפיות, דכתיב, (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ונענועא דחרבא, צריך לנענעא ליה לשית סטרין, כמה דאוקמוה, כדי שתמליכוהו על השמים ועל הארץ, ועל ד' רוחות העולם. ודא ו', גוף החרב. י', ראש החרב. ה"ה, תרי פיות. נרתקא דחרבא, אדני.

רומחא, רמ"ח בקריאת שמע, עם שית תיבין דיחודא, הא רומ"ח. מג"ן עם חרבא, מיכאל גבריאל נוריאל שמשין דג' אבהן. קשת דזריק חצים, וכל זרע דאינו יורה כחץ אינו מוליד. קירטא, דא קריאת שמע. ה' אבנין דקירטא, (דברים ו) שמע ישראל יי' אלהינו יי'. לקבלייהו, (שמואל א יז) ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל. וכד שוי להון בקירטא, דאיהי שפה, ואיהי שכינתא, אתעבידו חד כלהו ה', וקטיל לפלשתאה.

ועד כען זריקנא האי אבנא לסמאל, דאיהו אבן מצור, והרסנא מצור דיליה, ואשפלנא ליה לתתא. ובגין דא אמינא לכון, אל יתהלל חוגר כמפתח. כען יתברר לכון, דאנא ידענא איך מגיחין גברין רברבין בסייפין, ברומחא, בקשתא, בקירטא. תווהנא ולא יכילנא למללא קמיה, אמרו ליה רבנן, כען נחזי מאן יהא מרווח נהמא, דאיהו לחם המוציא.

פתח ואמר, (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליי'. במאי (נ"א בהאי) אתרימת שכינתא, דאיהי ה' דהמוציא, דאוקימו עלה מארי מתניתין, כל הבוצע, צריך לדקדק בה'. אלא ודאי הא אוקמוה רבנן דמתניתין, מוץ ותבן פטורין מן המעשר. וכד היא במוץ ותבן, איהי בבית אסורין, ולית לה רשו לארמא לגבי מ', למעבד עמה מ"ה. והאי איהו תרומה, תור"ה דאיהי ה' חומשי תורה, דבה (שמות כד) ויהי משה בהר ארבעים יום וגו'.

ובמוץ ותבן דחטה, עליה אוקמוה רבנן, (קפ"ח ע"ב) אילן שאכל אדם הראשון חטה הוה. קריב ח"ט, דאיהו מוץ ותבן, לאת ה'. ואסתליק מניה י', דאיהו עשור דילה. ובגין דא כד איהו במוץ ותבן (שלה), דאינון לקבל ערלה ופריעה, פטור מן המעשר. ולית רשו לאת י', לחברא באת ה', דאינון איש ואשה. ובגין דא, כל הבוצע צריך


דף רעג א

לדקדק בה. וצריך למבצע מאתר דבשולו יפה, בגין דבשול איהו גמר פרי, ודא ו'. ועשרה דברים צריך אדם למעבד בסעודתא. חד, נטילת ידים. תניינא לתקנא שתי ככרות לשבת. תליתאה, למיכל תלת סעודתין, ולאוספא מחול על הקדש. רביעאה, לאנהרא פתורא בשרגא. כמה דאוקמוה, שלחן בצפון, ומנורה בדרום. וצריך הסבה, כמה דאוקמוה הסבו אחד מברך לכלם.

ובשבת, בכל מלוי, צריך לאתוספא מחול על הקדש, בין במאכליו, ומשתיו, בין בלבושוי, בין בהסבתיה. דצריך לתקנא ליה מסבה שפירא, בכמה כרים וכסתות מרקמן, מכל דאית בביתיה, כמאן דתקין חופה לכלה. דשבתא איהי מלכתא, ואיהי כלה. ובגין דא הוו נפקי מארי מתניתין ערב שבת לאקדמותי לארחא, והוו אמרי באי כלה באי כלה. וצריכין לאתערא שירה וחדוה לפתורה לגבה.

ולא עוד, אלא דאית רזא אחרא. כגוונא דצריך לקבלא גבירתה, בכמה נהורין דשרגין בשבת, ובכמה ענוגין, ולבושין שפירין, וביתא מתקנא, בכמה מאני דתקונא, בהסבה יפה לכל חד וחד. ובהאי חדוה ותקונא, גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא, ברעבון, בבכיה, בהספד. בלבושין אוכמין כארמלתא. דאי מלאה זו, חרבה זו.

יצר טוב, מטרוניתא קדישא. מלכות הקדש דנחתא בשבת. כלילא מעשר ספירן. מעטרא בשבע שמהן שאינן נמחקין. בכמה מרכבות דחיוון. ובכמה חיילין ומשריין. ומלכא נפיק לקבלא בכמה משריין. ואשתארת יצר הרע שפחה בישא בחשוכא, כארמלתא בלא בעלה בלא מרכבות.

ואלין דאתמר עלייהו, למזבחין ולמקטרין למלכת השמים ולמזלות אשר לא צויתי, הוא פולחנא דשפחה בישא, דשלטי בערבי שבתות וערבי לילי רביעיות. מה הוו אלין עבדין. הוו נטלין לבושין אוכמין, וחשכאן נהורין, ועבדין הספדא בלילי שבתות כדי לאשתתפא בהדה כמה דאיהי שריא, כי (קהלת ז) גם זה לעומת זה עשה האלהים.

בתר דחאבו ישראל, ואתחרב בי מקדשא, אתמר בשכינתא אימא קדישא, (איכה א) איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה, ומכבין בליל תשעה באב נהורין ושרגין, ועבדין הספד, ויתבין כאבלים לאשתתפא בדוחקא דשכינתא. בגין דאינון גרמו לה כל ההוא תבירו.

חמשאה, כוס דויכלו. שתיתאה, למהוי על פתורא מלי דאורייתא. שביעאה, לארכאה על פתורא, בגין דעניים ייתון על פתוריה. תמינאה, נטילת ידים במים אחרונים. תשיעאה, ברכת המזון. עשיראה, כוס דברכה. וצריך לאחזרא עלייהו, ולתקנא לון ברזא קדישא, דאיהי כלולה מעשר ספיראן, ואיהו פתורא דקודשא בריך הוא, מסטרא דגבורה. ובגין כך אוקמוה רבנן, שלחן בצפון. חד (עיין לעיל ברעיא מהימנא פרשת פנחס רמ"ה ע"א. כוונת י' דברים של שולחן שבת) נטילת ידים, דהכי אוקמוה רבנן דמתניתין, ידים מזוהמות פסולות לברכה, בגין דאינון שניות לטומאה, דאיהו אב הטומאה. דאיהו ראשון כד אינון מסאבות, וכד אינון טהורות אינון שניות לברכה. דברכה לא שריא אלא על טהרה. כהנא דאיהו איש טהור, איש חסד, שריא עליה ברכתא. הדא הוא דכתיב, (תהלים קלג) כשמן הטוב על הראש וגו'. ובגין דא, (במדבר ו) דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל וגו'. ואוקמוה, כל כהן המברך, מתברך. ושאינו מברך, אין מתברך. ואוקמוה מארי מתניתין, כל ברכה שאין בה אזכרה ומלכות לאו שמיה ברכה. מלכות אדני.

ועוד, נטילת ידים צריך ליטול לון עד פרקא, דגזרו עליה י"ד פרקין, בההוא שעתא שריא יד יי' עליה, ואיהי יד דברכה מסטרא דחסד דביה חכמה ביד ימיניה. ואיהי יד דקדושה, מסטרא דגבורה, ושרייא בדינא. (נ"א וידא דשמאלא) ואיהי יד דיחודא, מסטרא דתפארת, דשריא בי"ד פרקין דגופא, דאינון שנים עשר פרקין בתרין דרועין, ותרין שוקין. ותרין בגופא וברית.

ותלת זמנין י"ד, איהו מ"ב, יי"י, מן י"ד י"ד, י"ד, רמוז יב"רכך י"אר י"שא, מן הוי"ה הוי"ה הוי"ה. ד' ד' ד' מי"ד י"ד י"ד, אינון רמיזין באדנ"י אדנ"י אדנ"י. ואמר הנביא עלייהו, (ירמיה ז) היכל יי' היכל יי' היכל יי' המה. והאי נטילא ביד דאתתקנת.

וכל סטר מג' אנפי חיון, דאינון יי' יי' יי'. ומתלת גדפי חיון, דאינון ד' ד' ד', כלהו צריך למהוי מכח



דף רעג ב

אדם. ואיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. כח דיליה, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף. ומטרוניתא לא שריא בכח דיליה, בפרקין דאצבען, עד דאתעבר מנייהו זוהמא, שפחה בישא פסולה, אנתו דפסול. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, ידים מזוהמות פסולות לברכה.

ואינון מים לדכאה יד, דשרייא תמן יד יי'. יד יי', דא מים דאורייתא. דעמי הארץ אינון שרץ, מה מועיל לון טבילה, והשרץ שפחה בישא בידיהון, בגזל דבידיהון. בגזל דברכאן דגזלין לקודשא בריך הוא, דלא ידעי לברכא, ולא ידעי מאי איהי ברכה, ומאי איהי זוהמא.

מיד כששמעו מלין אלין חברייא ואנא עמהון, לא יכילנא למסבל דישלים עשרה מלין דברכה, ואשתטחנא לגביה. ובודאי לית בר נש דיימא מלין אלין, אלא אנת. דאנת הוא כגוונא דד' מחיצות דגן עדן. דבר נש עאל בהון (נ"א דכד אנת) במחיצת ינוקין, ואתעביד תינוק. ובמחיצת נערים, ואתעביד נער. ובמחיצת בחורים, ואתעביד בחור. ובמחיצת זקנים, ואתעביד זקן. ובגין כך אתמר עלך, (תהלים לג) 'ממכון 'שבתו 'השגיח אל כל יושבי הארץ. ואנת הוא דאתמר עלך, (בראשית ו) בשגם הוא בשר, בדרא דדור הפלגה הוית. ובכל דרא ודרא בגלגולא. כגלגל דמתהפך לכמה גוונין. ולא נגלת, אלא בדרא דאתייהיב ביה אורייתא על ידך.

מיד דאתכנישת מעלמא, אנת הוא כשמשא דנהיר בכל דרא ודרא, דכד אתכנש שמשא בליליא, נהיר בסיהרא, ובשתין רבוא ככביא. הכי את (אנת), דאנת נהיר בשתין רבוא בכל דרא ודרא. והאי איהו דקא רמז קהלת, (קהלת א) דור הולך ודור בא. ואוקמוה רבנן, אין דור פחות מששים רבוא. ועוד אוקמוה, הדור שהולך הוא שבא, לקיים (שם) מה שהיה הוא שיהיה. מכאן ואילך, אשלים עשרה דברים דפתורא באתגלייא. אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא זכאה חולקך, דקודשא בריך הוא גלי לך, מה דלא גלי לכל נביא וחוזה, ולא למאן ולמאן.

תניינא, למבצע על שני ככרות בשבת, דאינון רמיזין בתרי לוחי אורייתא, דאתייהיבו בשבת זוגות. דביומא תליתאה נחתו, דביה תרי זמני טוב, ובשבת אתייהיבת, תרין נוקבין לתרין טבין. ואף על גב דאוקמוה דשדים ממנן על זוגות, כמה דאוקמוה שני ביצים, שני אגוזים. הלכה למשה מסיני שלוחי מצוה אינן נזוקין.

ואי תימא, והא תנינן, אין מתחילין בשני, ואין מסיימין בד', דהיינו בב' ד' עם ערב רב, דלא הוו שלוחי מצוה, דלא אתגיירו לשם שמים, ולבתר דאתעברו מעלמא, מני קודשא בריך הוא לנטלא (שמות לד) שני לוחות אבנים כראשונים, ואמר, (שם) וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות וגו'.

ותרין ככרות בשבת, רמיזין לתרין יודין יאהדונהי. דאדני איהי יחידה מבעלה בשית יומין דחול, ובשבת נחית לגבה. ובגין דא בשבת, כל נשמתין ורוחין ונפשין נפקין ונחתין זוגות, ואין שטן ואין מזיק שליט ביומא דשבתא. ואפילו גיהנם לא שליט, ולא אוקיד בשבת. ובגין דא, (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ודא אש נוכראה, אלא אש דקרבנא, אש דקדושה. ולית לארכאה בבציעא דלהון, דהא אתמר לעילא.

תליתאה למיכל שלשה סעודתין בשבת, כמה דאוקמוה רבנן דמתניתין, דאמר חד מינייהו, יהא חלקי עם גומרי שלש סעודות בשבת, דאינון שלימו דשבע ברכאן דצלותא, לאשלמא בהון לעשר. ורזא דענג, (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ומאן דלא מקיים לון, ואית ליה רשו לקיימן, אתהפך ליה לנגע צרעת. ובגין דלא ייתי להאי, אמר קודשא בריך הוא, לוו עלי ואני פורע, (ישעיה נח) אז תתענג על יי'.

רביעאה, לאנהרא פתורא במנרתא. כמה דאוקמוה קדמאין, שלחן בצפון, מנורה בדרום, דפתורא דקודשא בריך הוא הכי צריכא למהוי.

חמישאה, כוס דויכלו. כו"ס, בחשבון אלהים. ויכלו ע"ב, דכליל לון כלה קדישא, דהאי כוס מלא יינא דאורייתא, צריך לאסהדא על עובדא דבראשית.

שתיתאה, למהוי על פתורא דברי תורה, דהכי אוקמוה מארי מתניתין, ג' שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה וכו'. ורזא דמלה, בגין דהא אוקמוה שלחן בצפון, ואורייתא אתייהיבת מימינא. לחברא ימינא דאיהו רחמי, בשמאלא דאיהו דינא. דאורייתא איהי יי' מימינא, פתורא אדני משמאלא, וצריך לחברא לון. דבגין דפתורא משמאלא, אוקמוה רבנן דמתניתין, קשין מזונותיו


דף רעד א

של אדם כקריעת ים סוף. ובגין כך, צריך תלמיד חכם לזמנא עמיה, למאן דישתדל בפתגמי אורייתא.

שביעאה, לארכאה על פתורא, בגין עניים. ובגין דא, כל המאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו. ובגין כך (משלי י) וצדקה תציל ממות. דעני חשוב כמת, ואיהו מחיה ליה, אוף הכי קודשא בריך הוא מחיה ליה.

ועוד באורח רזא, דכלהו עניים מסטרא דאת ד', דאתמר בה (תהלים קטז) דלותי ולי יהושיע. ואות ד' דאחד, דצריך לארכאה בה, הדא הוא דכתיב להאריך ימים על ממלכתו, ובגין דא, צריך לארכאה על פתורא, דאיהי ד', כלילא מד' רגלין דפתורא. בגין יקרא דאת דלי"ת, צריך לארכאה על פתורא, בגין עניים.

ובגיניה אוקמוה רבנן, דבקש קודשא בריך הוא מדה יפה לישראל, ולא אשכח כמדה דדלות. ואקשו עלה, בגין דאוקמוה קדמאי, כחושבן מיני מיתות דאינון כחושבן תוצאות, וחסרון כיס קשה מכולן, ואיך אמרין אינון, דלא אשכח לישראל מדה יפה כעניותא. אלא, בגין (דכל עמא ולישנא), דעובד כוכבים ומזלות (ישעיה ח) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. אבל ישראל, אינון קיימא דקודשא בריך הוא בהאי מדה, ולא אכחישין ביה. ובגין דא, במדה דא יתפרקון. הדא הוא דכתיב, (שמואל ב כב) ואת עם עני תושיע. ועני לישנא דענוי, דאפילו אית ליה לבר נש עותרא, ואיהו במרעין ובמכתשין, עני אתקרי, או דדחקין ליה בגיניה, וצערין ליה כל יומא. כל שכן מאן דאיהו רש מניה, ואיהו הולך מאתר לאתר.

ועוד אית עני, דאסתלק מניה דעתיה, כגון איוב. דאתמר ביה, (איוב לד) איוב לא בדעת ידבר. אוף הכי איהי ד', דאיהי שכינתא, כד אסתלק מנה א"ח דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאקרי דעת. והאי לית לה חובין במלה דיימא. ועוד, א"ח איהו תורה, כליל תרי"ג פקודין הדא הוא דכתיב, (שמות ג) זה שמי לעולם וגו'. שמ"י עם י"ה שס"ה. זכרי עם ו"ה רמ"ח. ובגין דא אוקמוה, אין עני אלא מן התורה ומן המצות דשאר עני לאו איהו אלא ענוי. ואת ד' מן אדני, אוף הכי איהי עני בלא יהו"ה.

תמינאה, מים אחרונים דתקינו לון, בגין מלח סדומית, המסמא את העינים. אמאי אקרון חובה. אלא בארח רזא, סם המות שריא על ידוי מזוהמין, דעבדי בהו ברכה. ועל כוס דמברכי עליה בלא טהרה, אקרי טמא. ומה כוס דשותין בו, טמא לברכה עד דהוו מטהרי ליה בהדחה מלגו ומלבר. כל שכן ידוי. ובגין דא, מים אחרונים חובה. ורזא דמלה, (ויקרא כ) והתקדשתם: אלו מים ראשונים. והייתם קדושים: אלו מים אחרונים. כי קדוש: זה שמן ערב. לקבל, קדש קדש קדש יי' צבאות. ובגין דא והתקדשתם וגו', לאשתמודעא דאתון בנין לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, (דברים יד) בנים אתם ליי' אלהיכם.

תשיעאה, כוס דברכה. ואוקמוה מארי דמתניתין, עשרה דברים נאמרו בכוס דברכה ואלין אינון. עטו"ר. עטו"ף. הדח"ה. שטיפ"ה. ח"י. מל"א. ומקבלו בשתי ידיו. ונותנו בימין. ומסלקו מן הקרקע טפח. ונותן עיניו בו. ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. ועכשיו, אין לנו אלא ארבעה שהן הדחה. ושטיפה. חי. מלא. ויש אומרים חי מן החבית, ויש אומרים חי, הכוס שלם. ששבירתו זו היא מיתתו.

כוס על דרך החכמה, הוא אלהים. והוא (מלא בי"ה והם) והכא שלם, כ"ס בלא ו' כמו כס שהוא פגום וחסר בלא אלף, כן הוא חסר בלא וי"ו, והוא פגום. הכס"א כן עולה בגימטריא כוס.

כוס היא ה"א, וצריך עשרה דברים, כנגד י'. והם: עטו"ר בסוד העטרה, עטרת תפארת. וזהו סוד עטור, שאמרו זכרונם לברכה מעטרו בתלמידים, והיא עטרת הברית. עטו"ף, (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף. שכל הברכות והתפלות מתעטפים, עד שתעלה תפלת העני.

הדח"ה ושטיפ"ה, כמו (ויקרא טז) וטהרו וקדשו. הטהרה מימין החסד. והקדושה משמאל דגבורה. כוס דברכה מלכות מצד בינה הנקראת אלהים. ונקרא עטרה מצד הכתר. ח"י, מצד יסוד, הנקרא שלום, שנאמר (ישעיה נד) וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יי'. מלא, מצד תפארת. מקבלו בשתי ידיו, ה' ה'.

ונותנו בימין, כי ה' עליונה לחסד, ה' שניה לגבורה. ומסלקו מן הקרקע טפח, בסוד יו"ד כי סלוק ה' הוא יו"ד. ונותן עיניו בו, שהם בסוד יאהדונהי. יי' (ד"א יו"ד) מאיר בבת עין. ידו"ד בשלשה צבעי העין. אדני מאירה בשני כרובי העין, ואישוני עפעפי העין. ומשג"רו במתנה לאנשי