בהבטחות שה' מבטיח לישראל אם יקיימו את התורה נאמר, בין השאר:

ויקרא כו ט-י: "..והקימותי את בריתי אתכם, ואכלתם ישן נושן, וישן מפני חדש תוציאו"

• מהי ההבטחה של "והקימותי את בריתי אתכם"? הרי כל הפרשה מדברת על-כך שה' יקיים את בריתו איתנו, אם רק נקיים את החלק שלנו בברית! (אם הפסוק הוא סיכום לפרשה, הוא היה אמור להופיע בסופה או בתחילתה ולא באמצע!)
• ע"פ הפשט, הפסוק "ואכלתם ישן נושן..." מדבר על התבואה (התבואה הישנה לא תירקב, והתבואה החדשה תהיה כל-כך רבה שניאלץ לפנות את התבואה הישנה כדי לאחסן את החדשה). אבל זה בכלל לא מתאים לסדר העניינים בפרשה: בהתחלה (פס' 4-5) הכתוב מדבר על הצלחת התבואה, אח"כ על שלום, אח"כ על נצחון במלחמות, אח"כ על ריבוי, אח"כ על קיום הברית, ואז שוב חוזרים לדבר על תבואה!
• הפירוש המילולי של "ישן נושן" הוא: "ישן מאד", יותר מסתם "ישן". לפי זה, הפסוק מבטיח לנו, שאת התבואה הישנה-מאד ("ישן נושן") נמשיך לאכול, אבל את התבואה הישנה-פחות ("ישן") נוציא מפני התבואה החדשה. אבל על-פי ההגיון זה צריך להיות הפוך!

על-דרך הפשט לא הצלחתי למצוא תשובה טובה לשאלות האלה, אבל מצאתי תשובה יפה על-דרך הדרש (ע"פ אברבנאל): ניתן לפרש, שה"אכילה" בפסוק אינה אכילה חומרית אלא אכילה רוחנית: לא אוכלים את התבואה אלא את הברית. הכוונה היא, שכאשר לישראל אין זכויות, ה' אמנם שומר עליהם, אבל רק בגלל הברית עם האבות (כמו שמסופר במל"ב יד, נדמה לי, על התקופה של יואש מלך ישראל). לעומת זאת, אם לישראל יש זכויות, ה' שומר עליהם בזכות עצמם, ולא רק בזכות האבות.

על זה נאמר: "והקימותי את בריתי "אתכם" ": ההבטחה כאן היא, שה' יכרות אתנו ברית שמיוחדת לנו, ולא רק יזכור לנו את ברית האבות. הברית הישנה תמשיך להתקיים: "ואכלתם ישן נושן", אך תהיה גם ברית חדשה: "וישן מפני חדש תוציאו".

1. הברית מתבטאת בניסים גלויים שה' עושה עמנו. כשישראל לא זוכים, ה' לא עושה עמם ניסים גלויים, ויש להם רק זכרונות מהניסים הישנים (בעיקר מהניסים של יציאת מצרים, הקשורים לברית שה' כרת עמנו אז). אולם כשישראל זוכים, ה' עושה להם ניסים גלויים חדשים, וכמו שאומר ירמיהו (ט"ז 14): "בימים ההם לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ישראל ממצרים, כי אם חי ה' אשר העלה את ישראל.. מכל הארצות אשר הדחתים שם" (כלומר: הניסים החדשים יהיו גדולים מהניסים הישנים). לפי זה, היבול ה"ישן נושן" הוא משל לניסים של בריאת העולם, שאותם נזכור תמיד, והיבול ה"ישן" הוא משל לניסים של יציאת מצרים, שאותם כבר לא נצטרך לזכור כי יהיו לנו ניסים חדשים, גדולים יותר (ע"פ כלי יקר) .

2. הברית מתבטאת בהדרכה שה' מדריך אותנו. בתורה כתובים עקרונות נצחיים, שמתאימים לכל הדורות. אבל אין בה הדרכות ברורות ומפורשות לכל המצבים שעם ישראל יכול להתקל בהם בכל דור. לכן, בכל דור החכמים של אותו דור מנסים לפרש את התורה באופן שיאפשר להם להסיק מסקנות לגבי המצבים החדשים שנוצרים (דוגמאות מימינו: השתלת איברים, שמירת שבת בחלל, סירוב פקודה...) . אולם במקרים רבים (גם בימינו...) זה גורם למחלוקות ולמריבות בין רבנים ותלמידים. המצב האידיאלי (לדעתי) הוא, שה' בעצמו ידריך אותנו בכל דור מחדש, ויורה לנו איך להתמודד עם המצבים החדשים. ואולי זו הכוונה בפסוק שלפנינו. התורה הישנה תמשיך להתקיים ולהדריך אותנו, אך במקביל ה' יתן לנו הדרכות חדשות. לפי זה, היבול ה"ישן נושן" הוא משל להדרכות הנצחיות שכתובות בתורה, והיבול ה"ישן" הוא משל להדרכות ה'זמניות' של הדור הקודם. לפי זה, כוונת הפסוק היא, שההדרכות הישנות-מאד שבתורה ימשיכו להתקיים, אבל ההדרכות הישנות-פחות יתחלפו, כי ה' ידריך אותנו מחדש בכל דור לפי המצב, ובכל דור "נוציא" את ההדרכות של הדור הקודם מפני ההדרכות של הדור הזה.