רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/כו

(א) לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם – כְּנֶגֶד זֶה הַנִּמְכָּר לְגוֹי, שֶׁלֹּא יֹאמַר: "הוֹאִיל וְרַבִּי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ!", "הוֹאִיל וְרַבִּי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ!", "הוֹאִיל וְרַבִּי מְחַלֵּל שַׁבָּת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ!" – לְכָךְ נֶאֶמְרוּ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ (ספרא פרק ט,ו). וְאַף הַפָּרָשִׁיוֹת הַלָּלוּ נֶאֶמְרוּ עַל הַסֵּדֶר: בַּתְּחִלָּה הִזְהִיר עַל הַשְּׁבִיעִית, וְאִם חָמַד מָמוֹן וְנֶחְשַׁד עַל הַשְּׁבִיעִית – סוֹפוֹ לִמְכֹּר מִטַּלְטְלָיו. לְכָךְ סָמַךְ לָהּ: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר" (כה,יד). [מַה כְּתִיב בֵּיהּ? "אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ" – דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד.] לֹא חָזַר בּוֹ – סוֹף מוֹכֵר אֲחֻזָּתוֹ. לֹא חָזַר בּוֹ – סוֹף מוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ. לֹא חָזַר בּוֹ – סוֹף לֹוֶה בְּרִבִּית. כָּל אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנוֹת קָשׁוֹת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת: לֹא חָזַר בּוֹ – סוֹף מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ. לֹא חָזַר בּוֹ – לֹא דַּיּוֹ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִלּוּ לְגוֹי (קידושין כ' ע"א).
וְאֶבֶן מַשְׂכִּית – לְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי" (שמות לג,כב), שֶׁמְּכַסִּין הַקַּרְקַע בְּרִצְפַּת אֲבָנִים.
לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ – אֲפִלּוּ לַשָּׁמַיִם. לְפִי שֶׁהִשְׁתַּחֲוָאָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הִיא, וְאָסְרָה תּוֹרָה לַעֲשׂוֹת כֵּן חוּץ מִן הַמִּקְדָּשׁ (ספרא פרק ט,ה; מגילה כ"ב ע"ב).

(ב) אֲנִי ה' – נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר (ספרא פרק ט,ו).

(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְוֹת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְוֹת אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה.
וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ – הֱווּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (דברים ה,א).

(ד) בְּעִתָּם – בְּשָׁעָה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָצֵאת, כְּגוֹן בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וּבְלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת.
וְעֵץ הַשָּׂדֶה – הֵן אִילָנֵי סְרָק, וַעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת.

(ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר – שֶׁיְּהֵא הַדַּיִשׁ מְרֻבֶּה, וְאַתֶּם עֲסוּקִים בּוֹ עַד הַבָּצִיר; וּבַבָּצִיר תַּעַסְקוּ עַד שְׁעַת הַזֶּרַע.
וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע – אוֹכֵל קִמְעָא, וְהוּא מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו.

(ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם – שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: הֲרֵי מַאֲכָל וַהֲרֵי מִשְׁתֶּה, אִם אֵין שָׁלוֹם אֵין כְּלוּם! תַּלְמוּד לוֹמַר אַחַר כָּל זֹאת: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ; מִכָּאן שֶׁהַשָּׁלוֹם שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל"‏[1].
וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם – אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצְכֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה.

(ז) לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב – אִישׁ בְּחֶרֶב רֵעֵהוּ.

(ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם – מִן הַחַלָּשִׁים שֶׁבָּכֶם, וְלֹא מִן הַגִּבּוֹרִים שֶׁבָּכֶם.
חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה – וְכִי כָּךְ הוּא הַחֶשְׁבּוֹן? וַהֲלֹא לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא: מֵאָה מִכֶּם שְׁנֵי אֲלָפִים יִרְדֹּפוּ. אֶלָּא אֵינוֹ דּוֹמֶה מוּעָטִין הָעוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה לִמְרֻבִּין הָעוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה.
וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב – שֶׁיִּהְיוּ נוֹפְלִין לִפְנֵיכֶם שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָאָרֶץ.

(ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם – אֶפָּנֶה מִכָּל עֲסָקַי לְשַׁלֵּם שְׂכַרְכֶם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁשְּׂכַר פּוֹעֲלִים וְכוּלֵּי, כִּדְאִיתָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים‏[2].
וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם – בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה.
וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם – בְּקוֹמָה זְקוּפָה.
וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם – בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא כַּבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵפַרְתֶּם אוֹתָהּ, אֶלָּא בְּרִית חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא תּוּפַר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא כַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה" (ע"פ ירמיהו לא,ל-לא, עיין שם).

(י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן – הַפֵּרוֹת יִהְיוּ מִשְׁתַּמְּרִין וְטוֹבִים לְהִתְיַשֵּׁן, שֶׁיְּהֵא יָשָׁן הַנּוֹשָׁן שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים יָפֶה לֶאֱכֹל מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד.
וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ – שֶׁיִּהְיוּ הַגְּרָנוֹת מְלֵאוֹת חָדָשׁ וְהָאוֹצָרוֹת מְלֵאוֹת יָשָׁן, וּצְרִיכִים אַתֶּם לְפַנּוֹת הָאוֹצָרוֹת לְמָקוֹם אַחֵר לָתֵת הֶחָדָשׁ לְתוֹכָן.

(יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי – אֵין רוּחִי קָצָה בָּכֶם. כָּל "גְּעִילָה" – לְשׁוֹן פְּלִיטַת דָּבָר הַבָּלוּעַ בְּדָבָר אַחֵר, כְּמוֹ: "כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים" (שמ"ב א,כא), לֹא קִבֵּל הַמְּשִׁיחָה, שֶׁמּוֹשְׁחִין מָגֵן שֶׁל עוֹר בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל כְּדֵי לְהַחֲלִיק מֵעָלָיו מַכַּת חֵץ אוֹ חֲנִית, שֶׁלֹּא יִקֹּב הָעוֹר.

(יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם – אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כְּאֶחָד מִכֶּם, וְלֹא תִּהְיוּ מִזְדַּעְזְעִים מִמֶּנִּי. יָכוֹל לֹא תִּירְאוּ מִמֶּנִּי? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים.

(יג) אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – כְּדַאי אֲנִי שֶׁתַּאֲמִינוּ בִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל אֵלֶּה, שֶׁהֲרֵי הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים גְּדוֹלִים.
מֹטֹת – כְּמִין יָתֵד הַתְּחוּבָה בִּשְׁנֵי רָאשֵׁי הָעֹל, הַמְּעַכְּבִים הַמּוֹסֵרָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא מֵרֹאשׁ הַשּׁוֹר וְיַתִּיר הַקֶּשֶׁר, כְּמוֹ: "עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת" (ירמיהו כז,ב), קוניונגל"א [conjongle = חיבור, כבל] בְּלַעַז. [נ"א: יודי"ש [jodes = חגורות, חבלים‏[3]] בְּלַעַז].
קוֹמְמִיּוּת – בְּקוֹמָה זְקוּפָה.

(יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי – לִהְיוֹת עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, לָדַעַת מִדְרַשׁ חֲכָמִים. יָכוֹל לְקִיּוּם הַמִּצְוֹת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "וְלֹא תַּעֲשׂוּ" וְגוֹמֵר, הֲרֵי קִיּוּם מִצְוֹת אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי? לִהְיוֹת עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה. וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר לִי? אֵין לִי אֶלָּא זֶה הַמַּכִּיר אֶת רִבּוֹנוֹ וּמִתְכַּוֵּן לִמְרֹד בּוֹ. וְכֵן בְּנִמְרוֹד: "גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'" (בראשית י,ט), שֶׁמַּכִּירוֹ וּמִתְכַּוֵּן לִמְרֹד בּוֹ. וְכֵן בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם: "רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד" (בראשית יג,יג), מַכִּירִים אֶת רִבּוֹנָם וּמִתְכַּוְּנִים לִמְרֹד בּוֹ.
וְלֹא תַעֲשׂוּ – מִשֶּׁלֹּא תִּלְמְדוּ – לֹא תַּעֲשׂוּ; הֲרֵי שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת.

(טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ – מוֹאֵס בָּאֲחֵרִים הָעוֹשִׂים.
מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם – שׂוֹנֵא הַחֲכָמִים.
לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת – מוֹנֵעַ אֶת אֲחֵרִים מַעֲשׂוֹת.
אֶת כָּל מִצְוֹתַי – כּוֹפֵר שֶׁלֹּא צִוִּיתִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶת כָּל מִצְוֹתַי, וְלֹא נֶאֱמַר: "אֶת כָּל הַמִּצְוֹת".
לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי – כּוֹפֵר בָּעִקָּר. הֲרֵי שֶׁבַע עֲבֵרוֹת, הָרִאשׁוֹנָה גּוֹרֶרֶת הַשְּׁנִיָּה, וְכֵן עַד הַשְּׁבִיעִית, וְאֵלּוּ הֵן: לֹא לָמַד, וְלֹא עָשָׂה, מוֹאֵס בָּאֲחֵרִים הָעוֹשִׂים, שׂוֹנֵא אֶת הַחֲכָמִים, מוֹנֵעַ אֶת הָאֲחֵרִים, כּוֹפֵר בַּמִּצְוֹת, כּוֹפֵר בָּעִקָּר.

(טז) וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם – וְצִוִּיתִי עֲלֵיכֶם.
שַּׁחֶפֶת – חֳלִי שֶׁמְּשַׁחֵף אֶת הַבָּשָׂר, אנפולי"ש [anpoles = בועות (תפיחות בעור, מלאות נוזלים] בְּלַעַז, דּוֹמֶה לְנָפוּחַ שֶׁהוּקְלָה נְפִיחָתוֹ וּמַרְאִית פָּנָיו זְעוּפָה.
קַדַּחַת – חֳלִי שֶׁמַּקְדִּיחַ אֶת הַגּוּף וּמְחַמְּמוֹ וּמַבְעִירוֹ, כְּמוֹ: "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" (דברים לב,כב).
מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ – הָעֵינַיִם צוֹפוֹת וְכָלוֹת לִרְאוֹת שֶׁיָּקֵל וְיֵרָפֵא, וְסוֹף שֶׁלֹּא יֵרָפֵא, וְיִדְאֲבוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּמוֹתוֹ. כָּל תַּאֲוָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה וְתוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה קְרוּיָה כִּלְיוֹן עֵינַיִם.
וּזְרַעְתֶּם לָרִיק – תִּזְרְעוּ וְלֹא תִּצְמַח, וְאִם תִּצְמַח, וַאֲכָלוּהוּ אֹיְבֵיכֶם.
אַגָּדַת תּוֹרַת כֹּהֲנִים מִפָּרָשָׁה זוֹ:[4]
אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת – אֵינִי מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאַף; וְכֵן: "וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי" (פסוק כד).
וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם – שֶׁיִּהְיוּ הַמַּכּוֹת פּוֹקְדוֹת אֶתְכֶם מִזּוֹ לָזוֹ; עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה פְּקוּדָה אֶצְלְכֶם, אָבִיא אַחֶרֶת וְאֶסְמְכֶנָּה לָהּ.
בֶּהָלָה – מַכָּה הַמְּבַהֶלֶת אֶת הַבְּרִיּוֹת, וְאֵיזוֹ, זוֹ מַכַּת מֹתֶן [נ"א: מוֹתָן].
אֶת הַשַּׁחֶפֶת – יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא חוֹלֶה וּמֻטָּל בַּמִּטָּה, אֲבָל בְּשָׂרוֹ שָׁמוּר עָלָיו; תַּלְמוּד לוֹמַר שַׁחֶפֶת, שֶׁהוּא נִשְׁחָף. אוֹ עִתִּים שֶׁהוּא נִשְׁחָף, אֲבָל נוֹחַ וְאֵינוֹ מַקְדִּיחַ, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאֶת הַקַּדַּחַת, מְלַמֵּד שֶׁהוּא מַקְדִּיחַ. אוֹ עִתִּים שֶׁהוּא מַקְדִּיחַ, אֲבָל סָבוּר הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּחְיֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר: מְכַלּוֹת עֵינַיִם. אוֹ הוּא אֵינוֹ סָבוּר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּחְיֶה, אֲבָל אֲחֵרִים סְבוּרִים שֶׁיִּחְיֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּמְדִבוֹת נֶפֶשׁ.
וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם – זוֹרְעָהּ וְאֵינָהּ מְצַמַּחַת. וּמֵעַתָּה, מָה אֹיְבֵיכֶם בָּאִים וְאוֹכְלִים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וַאֲכָלוּהוּ אֹיְבֵיכֶם? הָא כֵּיצַד? זוֹרְעָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וְאֵינָהּ מְצַמַּחַת; שָׁנָה שְׁנִיָּה, מְצַמַּחַת, וְאוֹיְבִים בָּאִים וּמוֹצְאִים תְּבוּאָה לִימֵי הַמָּצוֹר, וְשֶׁבִּפְנִים מֵתִים בְּרָעָב, שֶׁלֹּא לָקְטוּ תְּבוּאָה אֶשְׁתָּקַד.
דָּבָר אַחֵר: וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם – כְּנֶגֶד הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאַתָּה עָמֵל בָּהֶם וּמְגַדְּלָן, וְהַחֵטְא בָּא וּמְכַלֶּה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם" (איכה ב,כב).

(יז) נָתַתִּי פָנַי – פְּנַאי שֶׁלִּי, פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל עֲסָקַי לְהָרַע לָכֶם.
וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם – כְּמַשְׁמָעוֹ, יִשְׁלְטוּ בָּכֶם.
[הֶמְשֵׁךְ אַגָּדַת תּוֹרַת כֹּהֲנִים מִפָּרָשָׁה זוֹ:]
וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם – כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּטּוֹבָה: "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם" (פסוק ט), כָּךְ נֶאֱמַר בָּרָעָה: וְנָתַתִּי פָנַי. מָשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל עֲסָקַי וְעוֹסֵק אֲנִי עִמָּכֶם לְרָעָה.
וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אְֹבֵיכֶם – שֶׁיְּהֵא הַמָּוֶת הוֹרֵג אֶתְכֶם מִבִּפְנִים, וּבַעֲלֵי דְּבָבֵיכוֹן מַקִּיפִין אֶתְכֶם מִבַּחוּץ.
וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם – שֶׁאֵינִי מַעֲמִיד שׂוֹנְאִים אֶלָּא מִכֶּם וּבָכֶם. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹמְדִים עַל יִשְׂרָאֵל, אֵינָם מְבַקְּשִׁים אֶלָּא מַה שֶּׁבַּגָּלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְגוֹמֵר וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ" (שופטים ו,ג-ד). אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאַעֲמִיד עֲלֵיכֶם מִכֶּם וּבָכֶם, הֵם מְחַפְּשִׂים אַחַר הַמַּטְמוֹנִיּוֹת שֶׁלָּכֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאָר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ" וְגוֹמֵר (מיכה ג,ג).
וְנַסְתֶּם – מִפְּנֵי אֵימָה.
וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם – מִבְּלִי כֹּחַ.

(יח) וְאִם עַד אֵלֶּה – וְאִם בְּעוֹד אֵלֶּה הַמַּכּוֹת עִמָּכֶם לֹא תִּשְׁמְעוּ.
וְיָסַפְתִּי – עוֹד יִסּוּרִין אֲחֵרִים.
שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם – שֶׁבַע פֻּרְעֲנֻיּוֹת עַל שֶׁבַע הָעֲבֵרוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה.

(יט) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם" (יחזקאל כד,כא).
וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה – זוֹ קָשָׁה מִשֶּׁל מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁם הוּא אוֹמֵר: "וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת" וְגוֹמֵר (דברים כח,כג), שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁמַיִם מַזִּיעִין כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנְּחֹשֶׁת מַזִּיעָה, וְהָאָרֶץ אֵינָהּ מַזִּיעָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַבַּרְזֶל מַזִּיעַ, וְהִיא מְשַׁמֶּרֶת פֵּרוֹתֶיהָ. אֲבָל כָּאן, הַשָּׁמַיִם לֹא יִהְיוּ מַזִּיעִין כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַבַּרְזֶל מַזִּיעַ, וִיהֵא חֹרֶב בָּעוֹלָם, וְהָאָרֶץ תְּהֵא מַזִּיעָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנְּחֹשֶׁת מַזִּיעָה, וְהִיא מְאַבֶּדֶת פֵּרוֹתֶיהָ.

(כ) וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם – הֲרֵי אָדָם שֶׁלֹּא עָמַל, שֶׁלֹּא חָרַשׁ, שֶׁלֹּא זָרַע, שֶׁלֹּא נִכֵּשׁ, שֶׁלֹּא כִּסֵּחַ, שֶׁלֹּא עָדַר, וּבִשְׁעַת הַקָּצִיר – בָּא שִׁדָּפוֹן וּמַלְקֶה אוֹתוֹ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל אָדָם שֶׁעָמַל וְחָרַשׁ וְזָרַע וְנִכֵּשׁ וְכִסֵּחַ וְעָדַר, וּבָא שִׁדָּפוֹן וּמַלְקֶה אוֹתוֹ, הֲרֵי שִׁנָּיו שֶׁל זֶה קֵהוֹת.
וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ – אַף מַה שֶּׁאַתָּה מוֹבִיל לָהּ בִּשְׁעַת הַזֶּרַע.
וְעֵץ הָאָרֶץ – אָפִלּוּ מִן הָאָרֶץ יְהֵא לָקוּי, שֶׁלֹּא יַחֲנִיט פֵּרוֹתָיו בִּשְׁעַת הַחֲנָטָה.
לֹא יִתֵּן – מְשַׁמֵּשׁ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אַעֵץ וְאַפְּרִי.
לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ – כְּשֶׁהוּא מַפְרֶה – מַשִּׁיר פֵּרוֹתָיו. הֲרֵי שְׁתֵּי קְלָלוֹת, וְיֵשׁ כָּאן שֶׁבַע פֻּרְעֲנֻיּוֹת.

(כא) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: עֲרָאי, בְּמִקְרֶה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִפְרָקִים, כֵּן תֵּלְכוּ עֲרַאי בַּמִּצְוֹת. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן מְנִיעָה; וְכֵן: "הֹקֵר רַגְלְךָ" (משלי כה,יז), וְכֵן: "יְקַר רוּחַ" (משלי יז,כז). וְקָרוֹב לָשׁוֹן זֶה לְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל אֻנְקְלוֹס [=בְּקַשְׁיוּ], לְשׁוֹן קֹשִׁי, שֶׁמַּקְשִׁים לִבָּם לְהִמָּנַע מֵהִתְקָרֵב אֵלַי.
שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם – שֶׁבַע פֻּרְעָנֻיּוֹת אֲחֵרִים בְּמִסְפַּר שֶׁבַע, כְּחַטֹּאתֵיכֶם.

(כב) וְהִשְׁלַחְתִּי – לְשׁוֹן גֵּרוּי.
וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם – אֵין לִי אֶלָּא חַיָּה מְשַׁכֶּלֶת, שֶׁדַּרְכָּהּ בְּכָךְ; בְּהֵמָה, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ בְּכָךְ, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם" (דברים לב,כד), הֲרֵי שְׁתַּיִם. וּמִנַּיִן שֶׁתְּהֵא מְמִיתָה בִּנְשִׁיכָתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (שם); מָה אֵלּוּ נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין, אַף אֵלּוּ נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין. כְּבָר הָיוּ שָׁנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חֲמוֹר נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, עָרוֹד נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית.
וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם – אֵלּוּ הַקְּטַנִּים.
וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם – מִבַּחוּץ.
וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם – מִבִּפְנִים.
וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם – שְׁבִילִים גְּדוֹלִים וּשְׁבִילִים קְטַנִּים. הֲרֵי שֶׁבַע פֻּרְעָנֻיּוֹת: שֶׁן בְּהֵמָה, וְשֶׁן חַיָּה, חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר, וְשִׁכְּלָה, וְהִכְרִיתָה, וְהִמְעִיטָה, וְנָשַׁמּוּ.

(כג) לֹא תִוָּסְרוּ – לָשׁוּב אֵלַי.

(כה) נְקַם בְּרִית – וְיֵשׁ נָקָם שֶׁאֵינוֹ בִּבְרִית כְּדֶרֶךְ שְׁאָר נְקָמוֹת, וְזֶהוּ סִמּוּי עֵינָיו שֶׁל צִדְקִיָּהוּ. דָּבָר אַחֵר: נְקַם בְּרִית – נִקְמַת בְּרִיתִי אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם. כָּל הֲבָאַת חֶרֶב שֶׁבַּמִּקְרָא הִיא מִלְחֶמֶת חֲיָלוֹת אוֹיְבִים.
וְנֶאֱסַפְתֶּם – מִן הַחוּץ אֶל תּוֹךְ הֶעָרִים, מִפְּנֵי הַמָּצוֹר.
וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם – וְעַל יְדֵי הַדֶּבֶר, וְנִתַּתֶּם בְּיַד הָאוֹיְבִים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם. לְפִי שֶׁאֵין מְלִינִים אֶת הַמֵּת בִּירוּשָׁלַיִם, וּכְשֶׁהֵם מוֹצִיאִים אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ, נִתָּנִים בְּיַד אוֹיֵב.

(כו) מַטֵּה לֶחֶם – לְשׁוֹן מִשְׁעָן, כְּמוֹ: מַטֵּה עֹז (ירמיהו מח,יז).
בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם – אֶשְׁבֹּר לָכֶם כָּל מִסְעַד אֹכֶל, וְהֵם חִצֵּי רָעָב (יחזקאל ה,טז, עיין שם).
וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד – מֵחֹסֶר עֵצִים.
וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל – שֶׁתְּהֵא הַתְּבוּאָה נִרְקֶבֶת, וְנַעֲשֵׂית פַּת נְפוּלָה וּמִשְׁתַּבֶּרֶת בַּתַּנּוּר, וְהֵן יוֹשְׁבוֹת וְשׁוֹקְלוֹת אֶת הַשְּׁבָרִים לְחַלְּקָם בֵּינֵיהֶם.
וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ – זוֹ מְאֵרָה בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם. הֲרֵי שֶׁבַע פֻּרְעָנִיּוֹת: חֶרֶב, מָצוֹר, דֶּבֶר, שֶׁבֶר מַטֵּה לֶחֶם, חֹסֶר עֵצִים, פַּת נְפוּלָה, מְאֵרָה בַּמֵּעַיִם. "וְנִתַּתֶּם" (פסוק כה) אֵינָהּ מִן הַמִּנְיָן, שֶׁהִיא הַחֶרֶב.

(ל) בָּמֹתֵיכֶם – מִגְדָּלִים וּבִירָנִיּוֹת.
חַמָּנֵיכֶם – מִין עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמַּעֲמִידִין עַל הַגַּגּוֹת; וְעַל שֵׁם שֶׁמַּעֲמִידִין בַּחַמָּה, קְרוּיִין חַמָּנִים.
וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם – תְּפוּחֵי רָעָב הָיוּ, וּמוֹצִיאִים יִרְאָתָם מֵחֵיקָם וּמְנַשְּׁקִים אוֹתָם, וּכְרֵסוֹ נִבְקַעַת וְנוֹפֵל עָלֶיהָ.
וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם – זֶה סִלּוּק שְׁכִינָה.

(לא) וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה – יָכוֹל מֵאָדָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ" (פסוק לב), הֲרֵי אָדָם אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם חָרְבָּה? מֵעוֹבֵר וָשָׁב.
וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם – יָכוֹל מִן הַקָּרְבָּנוֹת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: וְלֹא אָרִיחַ, הֲרֵי קָרְבָּנוֹת אֲמוּרִים; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם, מִן הַגְּדוּדִיּוֹת, שַׁיָּרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מִתְקַדְּשׁוֹת וְנוֹעֲדוֹת לָבֹא שָׁם. הֲרֵי שֶׁבַע פֻּרְעָנִיּוֹת: אֲכִילַת בְּשַׂר בָּנִים וּבָנוֹת, וְהַשְׁמָדַת בָּמוֹת, הֲרֵי שְׁתַּיִם. כְּרִיתַת חַמָּנִים – אֵין כָּאן פֻּרְעֲנוּת, אֶלָּא עַל יְדֵי הַשְׁמָדַת הַבִּירָנִיּוֹת יִפְּלוּ הַחַמָּנִים שֶׁבְּרָאשֵׁי הַגַּגּוֹת וְיִכָּרְתוּ. "וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם" וְגוֹמֵר, הֲרֵי שָׁלֹשׁ. סִלּוּק שְׁכִינָה, אַרְבַּע. חֻרְבַּן עָרִים, שִׁמְּמוֹן מִקְדָּשׁ מִן הַגְּדוּדִיּוֹת, וְלֹא אָרִיחַ קָרְבָּנוֹת, הֲרֵי שֶׁבַע.

(לב) וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ – זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הָאוֹיְבִים נַחַת רוּחַ בְּאַרְצְכֵם, שֶׁתְּהֵא שׁוֹמֵמָה מִיּוֹשְׁבֶיהָ.

(לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם – זוֹ מִדָּה קָשָׁה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי מְדִינָה גּוֹלִים לְמָקוֹם אֶחָד – רוֹאִים זֶה אֶת זֶה וּמִתְנַחֲמִין; וְיִשְׂרָאֵל נִזְרוּ כִּבְמִזְרֶה, כְּאָדָם הַזּוֹרֶה שְׂעוֹרִים בַּנָּפָה וְאֵין אַחַת מֵהֶן דְּבוּקָה בַּחֲבֶרְתָהּ.
וַהֲרִיקֹתִי – כְּשֶׁשּׁוֹלֵף הַחֶרֶב מִתְרוֹקֵן הַנָּדָן. וּמִדְרָשׁוֹ: חֶרֶב הַנִּשְׁמֶטֶת אַחֲרֵיכֶם אֵינָהּ חוֹזֶרֶת מַהֵר, כְּאָדָם שֶׁמֵּרִיק אֶת הַמַּיִם וְאֵין סוֹפָן לַחֲזֹר.
וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה – שֶׁלֹּא תְּמַהֲרוּ לָשׁוּב לְתוֹכָהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ עֲרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה, נִרְאוֹת לָכֶם חֲרֵבוֹת. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם גּוֹלֶה מִבֵּיתוֹ וּמִכַּרְמוֹ וּמֵעִירוֹ וְסוֹפוֹ לַחֲזֹר, כְּאִלּוּ אֵין כַּרְמוֹ וּבֵיתוֹ חֲרֵבִים, כָּךְ שְׁנוּיָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים.

(לד) אָז תִּרְצֶה – תְּפַיֵּס אֶת כַּעַס הַמָּקוֹם, שֶׁכָּעַס עַל שְׁמִטּוֹתֶיהָ.
וְהִרְצָת – לַמֶּלֶךְ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ.

(לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה – לְשׁוֹן "הֵעָשׂוֹת", וּמֵ"ם דָּגֵשׁ בִּמְקוֹם כֶּפֶל "שְׁמָמָה".
אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה – שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל, הֵן הָיוּ כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שְׁנוֹת הַשְּׁמִטָּה וְיוֹבֵל שֶׁהָיוּ בַּשָּׁנִים שֶׁהִכְעִיסוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים שָׁנָה. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים הָיוּ שְׁנֵי עֲוֹנָם מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ עַד שֶׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וּבְנֵי יְהוּדָה הִכְעִיסוּ לְפָנָיו אַרְבָּעִים שָׁנָה מִשֶּׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים עַד חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם; הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל: "וְאַתָּה שְׁכָב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי" וְגֹו' "וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם" (ד,ד-ו). וּנְבוּאָה זוֹ נֶאֶמְרָה לִיחֶזְקֵאל בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָכִין. וְעוֹד עָשׂוּ שֵׁשׁ שָׁנִים עַד גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ, הֲרֵי אַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ. וְאִם תֹּאמַר: שְׁנוֹת מְנַשֶּׁה חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ הָיוּ? מְנַשֶּׁה עָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה, וְכָל שְׁנוֹת רִשְׁעוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, דִּכְתִיב: "וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב" (מל"ב כא,ג), וְאַחְאָב מָלָךְ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין ק"ג ע"א). וְשֶׁל אָמוֹן שְׁתַּיִם, וְאַחַת עֶשְׂרֵה לִיהוֹיָקִים, וּכְנֶגְדָּן לְצִדְקִיָּהוּ. צֵא וַחֲשֹׁב לְאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה, שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת שֶׁבָּהֶם, וְהֵם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה לְמֵאָה, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שְׁמִטִּין וּשְׁנֵי יוֹבְלוֹת. הֲרֵי לְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה – שִׁשִּׁים וְאַרְבַּע. לְשְלֹשִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה – חָמֵשׁ שְׁמִטּוֹת, הֲרֵי שִׁבְעִים חָסֵר אַחַת, וְעוֹד שָׁנָה יְתֵרָה שֶׁנִּכְנְסָה בַּשְּׁמִטָּה הַמַּשְׁלֶמֶת לְשִׁבְעִים. וַעֲלֵיהֶם נִגְזַר שִׁבְעִים שָׁנָה שְׁלֵמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: "עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ לְמַלְּאֹת שִׁבְעִים שָׁנָה" (דה"ב לו,כא).

(לו) וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ – פַּחַד וְרֹךְ לֵבָב. מֵ"ם שֶׁל מֹרֶךְ יְסוֹד נוֹפֵל הוּא, כְּמוֹ מֵ"ם שֶׁל "מוֹעֵד" וְשֶׁל "מוֹקֵשׁ"‏[5].
וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב – כְּאִלּוּ רוֹדְפִים הוֹרְגִים אוֹתָם.
עָלֶה נִדָּף – שֶׁהָרוּחַ דּוֹחֲפוֹ וּמַכֵּהוּ עַל עָלֶה אַחֵר וּמְקַשְׁקֵשׁ וּמוֹצִיא קוֹל. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ: "קָל טַרְפָא דְּשָׁקֵיף", לְשׁוֹן חֲבָטָה. "שְׁדוּפוֹת קָדִים" (בראשית מא,ו), "שְׁקִיפָן קִדּוּם" (אונקלוס), לְשׁוֹן "מַשְׁקוֹף" (שמות יב,ז, מְקוֹם חֲבָטַת הַדֶּלֶת. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל "חַבּוּרָה" (שמות כא,כה), "מַשְׁקוֹפִי".

(לז) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו – כְּשֶׁיָּרוּצוּ לָנוּס, יִכָּשְׁלוּ זֶה בָּזֶה, כִּי יִבָּהֲלוּ לָרוּץ.
כְּמִפְּנֵי חֶרֶב – כְּאִלּוּ בּוֹרְחִים מִלִּפְנֵי הוֹרְגִים, שֶׁיְּהֵא בִּלְבָבָם פַּחַד, וְכָל שָׁעָה סְבוּרִים שֶׁאָדָם רוֹדְפָם. וּמִדְרָשׁוֹ: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו, זֶה נִכְשָׁל בַּעֲוֹנוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין זֶה לָזֶה.

(לח) וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם – כְּשֶׁתִּהְיוּ פְּזוּרִים, תִּהְיוּ אֲבוּדִים זֶה מִזֶּה.
וְאָכְלָה אֶתְכֶם – אֵלּוּ הַמֵּתִים בַּגּוֹלָה.

(לט) וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם – כְּשֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם.
יִמָּקּוּ – לְשׁוֹן הֲמָסָה, כְּמוֹ: "יִמַּסוּ" (שופטים טו,יד, וּכְמוֹ: "תִּמַּקְנָה בְּחוֹרֵיהֶן" (זכריה יד,יב); "נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי" (תהלים לח,ו).

(מא) וְהֵבֵאתִי אֹתָם – אֲנִי בְּעַצְמִי אֲבִיאֵם. זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְגָלִינוּ בֵּין הָאֻמּוֹת, נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם; אֲנִי אֵינִי מַנִּיחָם, אֶלָּא מַעֲמִיד אֲנִי אֶת נְבִיאַי וּמַחֲזִירָן לְתַחַת כְּנָפַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה" וְגוֹמֵר "חַי אָנִי" וְגוֹמֵר "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה" וְגוֹמֵר (יחזקאל כ לב-לג).
אוֹ אָז יִכָּנַע – כְּמוֹ: "אוֹ נוֹדָע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא" (שמות כא,לו); אִם אָז יִכָּנַע. לָשׁוֹן אַחֵר: אוּלַי, שֶׁמָּא אָז יִכָּנַע לְבָבָם וְגוֹמֵר.
וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם – יִכַפְּרוּ עַל עֲוֹנָם בְּיִסּוּרֵיהֶם.

(מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב – בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתָּב מָלֵא (כאן; ירמיהו ל,יח; שם לג,כו; שם מו,כז; שם נא,יט), וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת (מל"ב א,ג; (שם,ד; (שם,ח; שם,יב; מלאכי ג,כג). יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן, שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּנָיו.
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב – לָמָּה נִמְנוּ אָבוֹת אֲחוֹרַנִּית? כְּלוֹמַר: כְּדַאי הוּא יַעֲקֹב הַקָּטָן לְכָךְ, וְאִם אֵינוֹ כְּדַאי, הֲרֵי יִצְחָק עִמּוֹ; וְאִם אֵינוֹ כְּדַאי, הֲרֵי אַבְרָהָם עִמּוֹ, שֶׁהוּא כְּדַאי. וְלָמָּה לֹא נֶאֱמְרָה זְכִירָה בְּיִצְחָק? אֶלָּא אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק נִרְאֶה לְפָנַי צָבוּר וּמֻנָּח עַל הַמִּזְבֵּחַ.

(מג) יַעַן וּבְיַעַן – גְּמוּל וּבִגְמוּל אֲשֶׁר בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ.

(מד) וְאַף גַּם זֹאת – וְאַף אֲפִלּוּ אֲנִי עוֹשֶׂה עִמָּהֶם זֹאת הַפֻּרְעָנוּת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא אֶמְאֲסֵם לְכַלּוֹתָם וּלְהָפֵר בְּרִיתִי אַשֶׁר אִתָּם.

(מה) בְּרִית רִאשֹׁנִים – שֶׁל שְׁבָטִים.

(מו) וְהַתּוֹרֹת – אַחַת בִּכְתָב וְאַחַת בְּעַל פֶּה; מַגִּיד שֶׁכֻּלָּם נִתְּנוּ לְמֹשֶה בְּסִינַי.

הערותעריכה

  1. ^ בברכת יוצר אור, ע"פ ישעיהו מה,ז.
  2. ^ ספרא על ויקרא כו ט: מָשְׁלוּ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׂכַר פּוֹעֲלִים הַרְבֵּה, וְהָיָה שָׁם פּוֹעֵל אֶחָד, וְעָשָׂה עִמּוֹ מְלָאכָה יָמִים הַרְבֵּה. נִכְנְסוּ הַפּוֹעֲלִים לִטֹּל שְׂכָרָם, וְנִכְנַס אוֹתוֹ הַפּוֹעֵל עִמָּהֶם. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ הַפּוֹעֵל: "בְּנִי, אֶפָּנֶה לְךָ! הָרוֹבִים הַלָּלוּ שֶׁעָשׂוּ עִמִּי מְלָאכָה מוּעֶטֶת, וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר מוּעָט; אֲבָל אַתָּה – חֶשְׁבּוֹן רַב אֲנִי עָתִיד לַחֲשֹׁב עִמְּךָ!" כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, מְבַקְּשִׁים שְׂכָרָם מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְבַקְּשִׁים שְׂכָרָם מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם, וְהַמָּקוֹם אוֹמֵר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: "בָּנַי, אֶפָּנֶה לָכֶם! אֻמּוֹת הָעוֹלָם הַלָּלוּ עָשׂוּ עִמִּי מְלָאכָה מוּעֶטֶת, וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר מוּעָט; אֲבָל אַתֶּם – חֶשְׁבּוֹן רַב אֲנִי עָתִיד לְחַשֵּׁב עִמָּכֶם!" לְכָךְ נֶאֱמַר: "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם".
  3. ^ בכתבי היד אפשר (בלי ודאות) לקרוא את שני הלעזים הנ"ל. בדפוסים ובאחד מכתבי היד: קיביל"א chevile ("יתד"), שאולי הוא יותר מתקבל על הדעת. מוצא המלה jode מהגרמנית Gilde ("איגוד").
  4. ^ אגדה זו מובאת ברש"י אחרי הפירוש לפסוק הבא; סידרנו אותה כאן בתוך רצף הפסוקים.
  5. ^ אינו דומה, כי מורך הוא מלעיל והרי"ש בסגול, בעוד מועד ומוקש טעמם מלרע והעי"ן והקו"ף בצירה. וצ"ע. ויקיעורך.