התורה והמצוה על שמות כא לב
<< | התורה והמצוה על שמות • פרק כ"א • פסוק ל"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃
פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות כא לב:
קיב. אם עבד יגח . כבר בארתי בס' התורה והמצוה ( ויקרא יב ) בשנתאר החלוקות מצוינים במלת אם, שמורה על החלוקה. אבל כשמדבר מענין בפני עצמו יציין אותו במלת כי. וגם פה היל”ל וכי יגח עבד, אחר שהוא ענין בפני עצמו ואין משלם כופר. ופירשו חז"ל שבאמת גם עבד ואמה הם בכלל והמית איש או אשה ונכנס תחת מאמר הכולל וכי יגח את איש או את אשה. ובאר שאם האיש והאשה הם עבד או אמה, דין השור שוה, ודין התשלומין יש בו להקל ולהחמיר. ואחר שהוא חלוקה מהמאמר הכולל, בא מלת אם כדינו. ועל כן אמר בבבא קמא (דף מ”ג ע”ב) שאף מי שדריש כופר, לא דריש אם עבד שבא כדינו.
ומה שאמרו לחייב על זה בפני עצמו, כבר בארתי בפרשת קדושים ( קדושים קא ) שזה עולה בין לר' יאשיה בין לר' יונתן.
קיג. אם עבד יגח השור . פי' עבד כנעני. כי אם מדבר בעבד עברי לא היה נותן הכסף לאדוניו רק ליורשיו. והנה בבבא קמא (דף פט ע"ב) פליגי בעבדי מלוג אם יוצאים בשן ועין לאשה. ומסקנת הש"ס דפליגי אם קנין פירות כקנין הגוף דמי. וברייתא דפה כר' יהודה (שם דף צ) דקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף. ולכן אמר אחד איש ואחד אשה. רצונו לומר שגם עבד אשה, יתן כסף שלשים שקלים לאשה, אף שהבעל אוכל פירות. כי האשה היא אדוניו אחר שהגוף שלה.
והנה בכל הפרשיות אמר ישלם סתם, ומה שאמר בבור כסף ישיב לבעליו נדרש בבבא קמא (דף נד). ולמה אמר פה לאדוניו. רק שמלמד שישלם למי שהוא אדוניו שהגוף שלו. לא עבד עברי שאין הגוף שלו, ולא לבעל ויש לו קנין פירות לבד.
קיד. והשור יסקל . מפני שיצא לדון בדבר החדש שישלם שלשים שקלים, הוצרך לבאר שדין השור לא נשתנה. וגם משמיענו אף שהשור שנגח את עבדו הוא שורו, לא נאמר שהקל בו כמו שהקל באדוניו, אם יום או יומים יעמוד . ועל כן אמר שבכל אופן יסקל, וכבר בא מאמר כזה על השור יסקל שגבי מועד.
<< · התורה והמצוה על שמות · כא · לב · >>
קיצור דרך: mlbim-jm-21-32