קטגוריה:שמות כא לב
נוסח המקרא
אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל
אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל.
אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃
אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַ/שּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽ/אדֹנָ֔י/ו וְ/הַ/שּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אִם לְעַבְדָּא יִגַּח תּוֹרָא אוֹ לְאַמְתָּא כַּסְפָּא תְּלָתִין סִלְעִין יִתֵּין לְרִבּוֹנֵיהּ וְתוֹרָא יִתְרְגֵים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּרַם אִין עֶבֶד כְּנַעֲנָאֵי נְגַשׁ תּוֹרָא אוֹ אַמְתָא כְּנַעֲנִיתָא כְּסַף תְּלָתִין סִלְעִין יִתֵּן לְמָרֵיהּ דְּעַבְדָא אוֹ דְאַמְתָא וְתוֹרָא יִתְרְגָם: |
רש"י
"שלשים שקלים יתן" - גזירת הכתוב הוא בין שהוא שוה אלף זוז בין שאינו שוה אלא דינר והשקל משקלו ד' זהובים שהם חצי אונקיא למשקל הישר של קלוני"א
[עג] כסף שלשים שקלים גזירת הכתוב וכו'. אבל אין פירושו "כסף שלשים שקלים" היינו עד ל' ישקול, אם שוה כך שלשים שקלים, כמו גבי תם דכתיב (ר'פסוק לה) שישלם חצי החי וחצי המת, והיינו דוקא בשור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים (רש"י שם), אבל שור שוה מנה שנגח שור שוה חמשה זוז לא, דאם כן יהיה ניזק נשכר, הכי נמי נימא דאיירי רק כשהוא שוה כך, אבל אם אינו שוה כך לא יתן לו אלא דמי הנזק, דאין סברא שיהיה ניזק נשכר. ועוד, דקל חומר הוא, מה בן חורין אינו משלם יותר ממה שהזיק, כנעני לא כל שכן, דהתם גבי שור איכא קרא, דילפינן בפרק שור שנגח (ב"ק סוף לד.) דהתם אין משלם יותר מחצי נזק, מדכתיב (פסוק לה) "וגם את המת יחצון", ודרשינן פחת שפיחתו מיתה מחצין בחי - ישלם, כדאיתא התם, אבל כאן דליכא קרא, למה נוציא את הכתוב מפשטיה, ולכך יש לפרש דלעולם יתן שלשים כסף. ועוד, דהתם לא מסתבר לומר שאם שור של מנה נגח שור של ה' זוז שיקח הניזק חצי החי, שיהיה נשכר בדבר, דלא הוי רק נזק ממון, דהא לא עשה לו רק שהזיק ממון שלו. אבל בעבד, שהמית אדם, סברא גדולה הוא בשביל שהרג שורו את הנפש ישלם יותר ממה שהזיק, דהא משום כפרה הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן – גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא: בֵּין שֶׁהוּא שָׁוֶה אֶלֶף זוּז, בֵּין שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא דִינָר (ערכין י"ד ע"ב). וְהַשֶּׁקֶל מִשְׁקָלוֹ אַרְבָּעָה זְהוּבִים, שֶׁהֵם חֲצִי אֻנְקִיָּא לְמִשְׁקָל הַיָּשָׁר שֶׁל קוֹלוֹנִיָּ"א.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
(( דבר אחר, אם עבד יגח השור או אמה, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו (דבר אחר)).
קיג. אם עבד יגח השור או אמה בכנעני הכתוב מדבר. או אינו אלא בעברי. כשהוא אומר כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו הרי בכנעני הכתוב מדבר.
כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו אחד איש ואחד אשה.
((דבר אחר) [השור יסקל למה נאמר. לפי] שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, החזירו הכתוב לכללו. דבר אחר]).
קיד. השור יסקל למה נאמר. עד שלא יאמר, יש לי בדין. הואיל והוא במיתה על עבדו ועל אמתו, ואחר במיתה על עבדו ועל אמתו, ושורו במיתה על עבדו ועל אמתו, ושור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו. אם למדת שחלק בינו לבין אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, כך נחלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ושפחתו. תלמוד לומר שלשים שקלים והשור יסקל
מלבי"ם - התורה והמצוה
קיב. אם עבד יגח . כבר בארתי בס' התורה והמצוה ( ויקרא יב ) בשנתאר החלוקות מצוינים במלת אם, שמורה על החלוקה. אבל כשמדבר מענין בפני עצמו יציין אותו במלת כי. וגם פה היל”ל וכי יגח עבד, אחר שהוא ענין בפני עצמו ואין משלם כופר. ופירשו חז"ל שבאמת גם עבד ואמה הם בכלל והמית איש או אשה ונכנס תחת מאמר הכולל וכי יגח את איש או את אשה. ובאר שאם האיש והאשה הם עבד או אמה, דין השור שוה, ודין התשלומין יש בו להקל ולהחמיר. ואחר שהוא חלוקה מהמאמר הכולל, בא מלת אם כדינו. ועל כן אמר בבבא קמא (דף מ”ג ע”ב) שאף מי שדריש כופר, לא דריש אם עבד שבא כדינו.
ומה שאמרו לחייב על זה בפני עצמו, כבר בארתי בפרשת קדושים ( קדושים קא ) שזה עולה בין לר' יאשיה בין לר' יונתן.
קיג. אם עבד יגח השור . פי' עבד כנעני. כי אם מדבר בעבד עברי לא היה נותן הכסף לאדוניו רק ליורשיו. והנה בבבא קמא (דף פט ע"ב) פליגי בעבדי מלוג אם יוצאים בשן ועין לאשה. ומסקנת הש"ס דפליגי אם קנין פירות כקנין הגוף דמי. וברייתא דפה כר' יהודה (שם דף צ) דקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף. ולכן אמר אחד איש ואחד אשה. רצונו לומר שגם עבד אשה, יתן כסף שלשים שקלים לאשה, אף שהבעל אוכל פירות. כי האשה היא אדוניו אחר שהגוף שלה.
והנה בכל הפרשיות אמר ישלם סתם, ומה שאמר בבור כסף ישיב לבעליו נדרש בבבא קמא (דף נד). ולמה אמר פה לאדוניו. רק שמלמד שישלם למי שהוא אדוניו שהגוף שלו. לא עבד עברי שאין הגוף שלו, ולא לבעל ויש לו קנין פירות לבד.
קיד. והשור יסקל . מפני שיצא לדון בדבר החדש שישלם שלשים שקלים, הוצרך לבאר שדין השור לא נשתנה. וגם משמיענו אף שהשור שנגח את עבדו הוא שורו, לא נאמר שהקל בו כמו שהקל באדוניו, אם יום או יומים יעמוד . ועל כן אמר שבכל אופן יסקל, וכבר בא מאמר כזה על השור יסקל שגבי מועד.
- פרשנות מודרנית:
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות כא לב"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.