התורה והמצוה על דברים כ יט
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ' • פסוק י"ט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כ יט:
קכד.
כי תצור אל עיר . מ"ש "במלחמת הרשות מדבר", זה מבואר ממלת "כי", שמורה על הרשות (כנ"ל שפטים צח ).
ומ"ש "ולא לכרך", עי' למעלה שפטים קטו , ובסי' שאח"ז שפטים קטז .
קכה.
כי תצור אל עיר ימים רבים . סתם "ימים רבים" אינו לא פחות משלשה, (כמ"ש בספרא מצורע קפו ושם בארתי טעמו).
והנה קציצת העצים, הן לבנות מצור הן להשחית ולהחריב, זה עושים בתחלת המצור תיכף. ולמה התנה פה, שלא יעשה זאת אחרי ימים רבים דוקא? וע"כ פי' חז"ל, שמלמד שלא יתחיל לבנות המצור לשפוך סוללה ולבנות דיק, עד אחר שלשה ימים שיתבע מהם שלום.
ולהד”א מפרש, שהכנת המצור יארך לרוב ג' ימים. [ולכן אמר בסי' הקודם ( שפטים קכד ), " אל עיר " ולא כרך וכפר. כי בהכרך יארך יותר, ובהכפר אין צריך הכנה כל כך.] ועל כן תפס “ ימים רבים ”, שנלמד מזה, שאין צריך (אולי "צרין") פחות משלשה ימים קודם השבת, שאז יתחיל עקר המצור בשבת; [כי ג' ימים יארך הכנת המצור,] ואין מתחילין לצור בשבת. וכמ"ש בשבת כב.
קכו.
להלחם עליה לתפשה . הוסיף זה מפני שיצויר, שיצור על עיר כדי להחריבה ולהשביתה מהיות עיר. וע"כ פי', שתהיה הכונה רק לתפוש העיר שתהיה שלכם, וע"כ אין להשחית אילני מאכל, שתאכלו מהם אחר שתפשו את העיר; לאפוקי אם רוצים להשחית העיר, כמו שאמר במואב (מלכים ב ג) וכל עץ טוב תפילו .
ומ"ש לא תשחית את עצה , היה לו לומר "לא תדח גרזן להשחית עצה", שכן סדר הלשון! וע"כ שפי', שלא תשחית את עצה, ע"י שתחריב מעינה וייבש האילן, שזה השחתה שלא לצורך כלל. ואף לא לנדוח עליו גרזן, ולכרות עץ לצורך המצור, זה גם כן אסור.
ומ"ש "ד”א וכו' ", הצגתי למעלה ע"פ הגהת הגר"א.
קכז.
כי ממנו תאכל . הוא לאו הבא מכלל עשה, והוסיף ואותו לא תכרות , שיהיה בלא תעשה. שממ"ש לא תשחית , הייתי אומר שהוא רק הרשאה - אינך צריך להשחית עץ מאכל, כמו שאתה מצווה להשחית אילני סרק, ולבנות מצור. לכן הוסיף, שנדע שהוא אזהרה.
והגירסא הנוספת בפנים נמצא בספר זית רענן.
והגירסא הנוספת "הא אם מעכבך", כן הוא בפסיקתא זוטרתי. וכן גרס הרמב"ן בהשגותיו (מצוה ו), שכתב שבימי המצור, מותר לקצץ להצר לאנשי העיר שלא יחיו באילנות, לשון ספרי. ופי' הספרי, שבא לפרש לשון הכתוב המוקשה מאד.
וכתב הראב"ע, " כי האדם עץ השדה , כבר בארתי ( שפטים יא ) כי יתכן בכל לשון, לקצר לאחוז בדרך קצרה, כמו "חמור לחם". רק מלת "לא", לא יתכן להיות נחסרת, כי הטעם יהיה להפך. ומדקדק גדול ספרדי אמר, כי חסר הא', וכן הוא - הכי האדם עץ השדה! ואינו נכון וכו’. ולפי דעתי פירושו, כי חיי בן האדם הוא עץ השדה. וכמוהו כי נפש הוא חובל - כי חיי נפש הוא חובל. ואותו לא תכרות דבוק עם לבא מפניך במצור , הנה לא תשחית עץ פרי, שהוא חיים לבן אדם, רק מותר שתאכל ממנו; ואסור לך להשחיתו, כדי שתבא העיר במפניך במצור", עכ”ל. וכן פי’ הספרי בפי’ הראשון, ועז”א שחייו של אדם מן האילן.
והרשב”ם כתב, כי ממנו תאכל , שהרי צריכים לך למאכל, לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך. ואותו לא תכרות , אותו עץ מאכל שאינו חוזק ומבצר לאנשי העיר, כגון הרחוקים; אותם לא תכרות, כי האדם עץ השדה . כל “כי” שאחרי “לא” מתפרש “אלא”. אותו לא תכרות , אלא עץ השדה לבא האדם מפניך במצור, אותו תכרות - הם הקרובים לעיר, שנסתרים בם אנשי העיר הבורחים מפניך, ובאים בתוך העיר, כדכתיב ותבא העיר במצור . " כי האדם " אלא האדם. " עץ השדה ", אלא עץ השדה, האדם לבא מפניך במצור - שגורם את האדם, לבא מפניך במצור", עכ"ל. וכפי' הזה פי' בד”א, "הא אם מעכבך לבא מפניך במצור - קצצהו".
<< · התורה והמצוה על דברים · כ · יט · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-20-19