פתיחת התפריט הראשי


מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי תְצוּר עַל קַרְתָּא יוֹמִין סַגִּיאִין לְאָגָחָא קְרָבָא עֲלַהּ לְמִכְבְּשַׁהּ לָא תְחַבֵּיל יָת אִילָנַהּ לְאָרָמָא עֲלוֹהִי בַּרְזְלָא אֲרֵי מִנֵּיהּ תֵּיכוֹל וְיָתֵיהּ לָא תְקוּץ אֲרֵי לָא כַאֲנָשָׁא אִילָן חַקְלָא לְמֵיעַל מִן קֳדָמָךְ בִּצְיָרָא׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם תַּקְפוּן עַל קַרְתָּא כָּל יוֹמֵי שִׁבְעֲתָא לְאַגָּחָא קְרָבָא עֲלָהּ לְמִכְבְּשָׁהּ בְּשַׁבַּתָּא לָא תְחַבְּלוּן יַת אִילָנַיָהָא לְמֵישְׁדָא עֲלוֹי מָן דְּפַרְזְלָא אֲרוּם מִפֵּירוֹי תֵיכְלוּן וְיָתֵיהּ לָא תְקוּצוּן אֲרוּם לָא בְּבַר נַשׁ אִילָן דְּאַנְפֵּי בָרָא לִמְטַמְרָא מִקָּמֵיכוֹן בִּצְיָירָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ימים" - שנים

"רבים" - (שם שבת יט) שלשה מכאן אמרו אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת ולמד שפותח בשלום שנים או ג' ימים וכן הוא אומר (שמואל ב א) וישב דוד בצקלג ימים שנים ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר (ספרי)

"כי האדם עץ השדה" - הרי כי משמש בלשון דלמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי האדם עץ השדה" - יפה פירש רבי אברהם כי שיעור הכתוב כי ממנו תאכל כי האדם עץ השדה ואותו לא תכרות לבא מפניך במצור וטעם כי האדם עץ השדה כמו כי נפש הוא חובל (להלן כד ו) אבל על דעת רבותינו (ב"ק צא) מותר לכרות עץ מאכל לבנות מצור ולא אמרה תורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא וגו' אלא להקדים ולומר שאילן סרק קודם לאילן מאכל אם כן פירוש הפרשה לדעתם שהזהירה תורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור כמנהג המחנות והטעם כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ אולי יוכלו לה כענין שנאמר (מלכים ב ג יט) וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו ואתם לא תעשו כן להשחיתה כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם כי האדם עץ השדה הוא ממנו תאכל ותחיה ובו תבוא העיר מפניך במצור לומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר וגם בהיותך במחנה לבא מפניך במצור תעשה כן וטעם אותו תשחית וכרת כי מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש כגון שיהו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו או נחבאים שם ביער להלחם בכם או שהם לעיר למחסה ולמסתור מאבן נגף

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


קכד.

כי תצור אל עיר . במלחמת הרשות הכתוב מדבר.

אל עיר . ולא לכרך.

אל עיר. ולא לכפר.

קכה.

ימים רבים . " ימים " שנים " רבים " שלשה. [מגיד שתובע שלום שנים ושלשה ימים, עד שלא נלחם בה. ואע”פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר ויבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי . ד"א,] מכאן אמרו, (שבת יט) "אין צרים על עיר של עובדי כוכבים, פחות משלשה ימים קודם לשבת, [ואם התחילו אין מפסיקים. ואין מפליגים בספינה לים, אלא ג' ימים קודם לשבת". בד"א בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה.

קכו.

להלחם עליה לתפשה . ולא לשבותה.

לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן . אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך ממנה אמת המים? ת"ל לא תשחית את עצה , בכל דבר.

(ד"א, כי תצור אל עיר , מגיד שתובע שלום ב' ג' ימים עד שלא נלחם בה. וכה"א (ש"א ב) וישב דוד בצקלג ימים שנים . ואין צרים על עיר תחלה בשבת, אלא קודם לשבת ג' ימים. ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות, אין השבת מפסקת מלחמתה. זו אחד מג' דברים שדרש שמאי הזקן, (שבת יט) אין מפליגין את הספינה לים הגדול, אלא ג' ימים קודם לשבת. בד"א - בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה).

קכז.

כי ממנו תאכל . מצות עשה.

[ ואותו לא תכרות . זו מצות לא תעשה.

כי האדם עץ השדה ]. שחייו של אדם (אינו אלא) מן האילן. ר' ישמעאל אומר, מכאן חס המקום על פירות האילן, ק"ו מאילן. ומה אילן שעושה פירות, הזהירך הכתוב עליו; פירות עצמם, על אחת כמה וכמה. [ד"א,] [הא אם מעכבך] לבא מפניך במצור - קצצהו.

<< · מ"ג דברים · כ · יט · >>