התורה והמצוה על דברים יד ב
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק י"ד • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • יא • יב • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר יְהֹוָ֗ה לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יד ב:
צ.
כי עם קדוש אתה בך בחר ה' . כבר בארתי (יתרו יט ה), שיש הבדל בין מ"ש כי עם קדוש אתה , שזה מציין מעלתם העצמיית, מצך קדושת מעשיהם; וז"ש "קדושה שהיא עליך - היא גרמה לך". ובין מ"ש בך בחר ה' , שזה אינו מצד קדושת מעשיהם רק מצד בחירתו. ואז אמר שבחרה מצד רצונו, בלא הכנה מאתם, נתעלו אצלו להיות לו סגלה כדבר יקר וחשוב שאוצרו (=שאוצר אותו) באוצר. וז"ש כי יעקב בחר לו י-ה , שבחרם בעודם בשם יעקב, שהוא שם ההמון. ואז נתעלו להקרא בשם ישראל, מצד שנעשו לו סגלה; וז"ש ישראל לסגלתו .
ועוד ישקיף ע"ז השקפה אחרת - שלפעמים ישקיף אל מעלתם בעצמם, בלא צירוף ערך יתר האומות לנגדם, וזה בשהם עם קדוש מצד קדושת מעשיהם; וז"ש " עם קדוש אתה - קדושת עצמך".
ולפעמים כשאין מעשיהם מספיקים, ישקיף עליהם לערוך מעשיהם נגד הבבליים, וז"ש להיות לו לעם סגלה מכל העמים . שאם יעריך מעשיהם נגד מעשי העמים, יהיו לו סגלה. והיינו נגד העמים אשר על פני האדמה - בהוה, כי האבות הקודמים היו גדולים מהם, ואם יעריכם לנגדם ישפל מעלתם.
ועוד אמר, "ד"א לא תגרום לעם אחר", ר"ל וא"כ הזהר שלא תעשו כמעשיהם, שאז יהיו הם כיוצא בך.
צא.
וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' וממפריסי הפרסה השסועה . . ת"א (תרגם אונקלוס) "וכל בעירא דסדיקא פרסתא, מטלפא טלפין תרתין פרסתא. ברם ית דין לא תיכלון, ממסדיקי פרסתא ומטלפי טלפיא". א"כ מפרש ממפריסי הפרסה השסועה - שהפרסה היא שסועה. ונ"ל שיש ג' סימנים להתיר -
- מעלה גרה.
- ומפריס פרסה (פרסה הוא פלאנטא, ומפריס היינו שיהא חלוקה לשתים).
- והסימון הג' הוא השסועה. שיהיה ההפרסה של הפרסה חלוקה לשתים, לא מחוברת בסופו. עיין התו"ה שמיני צה .
ואבא חנן פרש, שמ"ש “ השסועה " הוא בריה בפ"ע, כמ"ש בחולין ס ובנדה כג. ושם פליגי אליביה רב ושמואל. דלשמואל, בריה בעלמא איתא; ולרב, בריה בעלמא ליתא, ובמעי אמה אגמריה. וזה כדעת הת"י, ועמ"ש בתו"ה שמיני עג .
צב.
ר' יאשיה ור' יצחק, שניהם ס"ל דרק טהור מקרי "צפור". רק ר' יצחק ס"ל כן משמוש הלשון להבדיל בין עוף ובין צפור, וממה שלא מצאנו שטמא יקרא צפור. כמ"ש בחולין קלט, "לר' יצחק, טמא - לא אשכחן דאקרי צפור". ולדידיה אקשי בגמ' שם, למה הוצרך לכתוב בכאן כל צפור טהורה!
ור' יאשיה סובר, שלכן כתיב כאן כל צפור טהורה , ללמד מכאן לכ"מ, ש"צפור" הוא טהור. כי מלשון צפור לבד, לא נדע כלל זה.
וכן תראה בספרי תצא רכח , " שלח , בטהורה מדבר. או אף בטמאה? ת"ל כל צפור טהורה תאכלו , זה בנין אב – כל מקום שנאמר " צפור ", בטהורה הכתוב מדבר, כדברי ר' יאשיה.
והנה מה שהדגים זה וכתבו שלא במקומו, כי כל מה שידרוש מכאן ואילך הוא בדרך הדרוש, ומ"ש בסי' הקודם ( ראה צא ) ובסי' זה שייך אל הפשט הפשוט. ולכן הקדים את הפשט, ועתה יתחיל לסדר את הדרשות.
<< · התורה והמצוה על דברים · יד · ב · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-14-02