דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק כב
הורגלנו לחשוב את כל דבר אסיפת בו ביום רק לסוף דבר המעשים בין רבן גמליאל ור׳ יהושע.
אבל אין הדבר כן, ואף שכן הדבר שראשית מעשיהם הי׳ זה להקים דבר הנשיאות בישראל אבל עצם דבר האסיפה של "בו ביום" אשר הוזכרה בכל מקום בנוגע להלכה, זה לא השלים דבר רבן גמליאל ור׳ יהושע, כי אם דבר ר' אליעזר והמתיבתא.
והחוקרים האחרונים אשר כל דבר נפל בישראל ישתמשו בו רק להחשיך מאור עיניהם של ישראל ולהפוך את סדרי דברי הימים לתהו ובהו מצאו גם בזה מקום כזורק אבן לחמת.
ויאמר החכם גרעץ ח״ד עמוד 37:
״ונראה כי הסנהדרין ואולי על פי חפץ ר׳ יהושע (לעשות נגד רבן גמליאל) החליטו בו ביום להעביר תחת שבט הבקורת כל הדינים אשר על פי כחו (אויטאריטעט) של רבן גמליאל הוחלטו בשיטת בית הלל".
והחכם ווייס אשר פיו רחב עוד יותר יאמר אחריו בעמוד 96 כמושבע ועומד:
״הנה ראינו שכבר בתחלת השערוריה הכיר ר"ג וכו׳ והבין בלבבו כי חפצו הטוב והמטרה הגדולה לטובת האומה אשר היתה נגד עיניו לא נכרה מרוב חכמי דורו. ואמנם ההכרה הזאת עוד התעצמה בקרבו מרגע אל רגע ביום ההוא בראותו כל אשר נעשה בוועד החכמים ביום אחד. ראשית מלאכתם הי׳ לקבץ על יד מחלוקת חכמים קדמוניהם והתחילו במחלוקת ב"ש וב"ה וכו׳ ולא עוד אלא שנתנו מזכרת לכמה הלכות של עקביא בן מהללאל אשר קבל שמועותיו מבית שמאי וכו' והנה עתה גם ההלכות הדחויות האלה הוזכרו בבית המדרש. ומי אשר עינים לו ולא יראה מהמראות האלה כי לכבוד הדעות אשר בטלו במיעוטן בכלל ולכבוד בית שמאי בפרט נעשו כל המעשים. ואף לבעבור זאת הובאו לבה"מ עדיות כמה חכמים חדשות גם ישנות על הלכות שונות אשר בלי ספק לפנים בעת פקידתו של ר"ג נשתקעו הדברים ולא נאמרו או רצו לקובען באופן אחר או גם להיפך (עדיות בכמה מקומות) אלה המעשים אשר נעשו לעיני ר"ג הלא הראו אותו עין בעין כי יגע לריק בכל השתדלותו וכי נוחלה אבדה תקותו".
ואך חרפה היא לראות כי ישלחו לשונם למקום שאין להם כל ידיעה עד שיכתבו ההיפך הגמור ממה שהוא.
והנה יאמר גרעץ כי תכלית העדיות של בו ביום הי' לשנות דת ודין מאשר כבר הוחלט על ידי רבן גמליאל.
ויאמר אחריו ווייס:
״ומי אשר עינים לו ולא יראה מהמראות האלה כי לכבוד הדעות אשר בטלו במיעוטן בכלל ולכבוד בית שמאי בפרט נעשו כל המעשים האלה, ״אשר לפנים בעת פקידתו של רבן גמליאל נשתקעו הדברים" ובאו עתה רק נגד רבן גמליאל.
אבל הלא לא לבד "מי אשר עינים לו" כי אם גם כל מי אשר לא הוכה בסנורים יראה שם ההיפך מדבריהם.
שם נראה שכל דבריהם היו על דברים אשר עדין לא הוכרעו בימי רבן גמליאל.
וכל דבריהם עתה הי' להכריע כרבן גמליאל וחביריו.
דהיינו כחבירי ר׳ אליעזר אשר נחלקו עליו לפני זה, ואשר מתוך כל הדברים ההם שנשארו בלתי מוכרעים בימי בטול הוועד הכללי בא כל המאורע עם ר׳ אליעזר.
והנה העדיות ״בו ביום״ יותחלו שם מפרק ו׳ ולהלן, ורוב העדיות שם הנם בנוגע למחלקאות של ר׳ אליעזר, וענינם ולשונם גם מפורש כן.
ובא בפרק ז׳ משנה א׳:
"העיד ר' יהושע ור׳ צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין בו לכהן כלום.
שר׳ אליעזר אומר חייבין באחריותן כחמש סלעים של בן וחכמים אומרים אין חייבין באחריותן אלא כפדיון של מעשר שני".
ובמשנה במס׳ תמורה פרק ג' משנה א':
"ר׳ אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים וחכמים אומרים יקרב וכו'״.
ועל זה בא במשנה עדיות פרק ז׳ משנה ו':
״העיד ר׳ יהושע ור׳ פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים שר׳ אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים וכו׳ אמר ר׳ פפייס אני מעיד (גם נוסף על עדותו שקבל גם מה שראה הלכה למעשה) שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסה ואכלנו ולדה שלמים בחג״.
והדבר ידוע כי ר׳ אליעזר לא הי' שם עמהם בוועד של בו ביום שכבר נסתלק משם לפני כל המעשים האלה, ובא במס׳ ידים פ"ד משנה ג׳:
״בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית וכו׳ נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין וכו׳ וכשבא ר׳ יוסי בן דורמסקית אצל ר׳ אליעזר בלוד אמר לו מה חידוש הי׳ לכם בבית המדרש היום אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב וכו׳ בכה ר׳ אליעזר ואמר סוד ד׳ ליריאיו וכו׳ צא ואמור להם אל תחושו למנינכם וכו'״.
וכבר כתב שם גם הרמב"ם ״וכבר יצא ר׳ אליעזר מבית המדרש בעבור המחלוקת שנפל בינו ובין החכמים כמו שזכרנו בה׳ טבלים".
ועל כן הננו רואים כי בכל המון המעשים הגדולים עם ר׳ יהושע לא הוזכר שם ר׳ אליעזר לפי שהוא כבר לא הי׳ עמהם.
וגם בהמעשה הראשונה מקביעות החדש אף שמפורש שם שהתישב עם ר׳ דוסא בן הרכינס ועם ר' עקיבא אין זכר מר׳ אליעזר ראש כל הדור ההוא וחבירו של ר׳ יהושע מימי ילדותם אשר התהלכו יחד כל ימיהם וישבו יחד בבית המדרש, והעמידו תלמידים יחד.
וכל זה לפי שכבר נסתלק ר' אליעזר מבית הוועד ומאת חביריו בכלל לפני כל המעשים עם ר׳ יהושע אשר אך על ידי זה בא הדבר כמו שהערנו ויבואר לפנינו.
ועל כן הנה הדברים מבוארים כי עדותם זו נגד מה שנחלק ר׳ אליעזר היינו מה שנחלק בעודנו בבית הוועד עמהם.
רק שאז לא הי׳ שם אסיפת כל זקני הוועד כולם כמו שנתבאר, כי על כן הנה עתה בהאספם יחד הוצעו הדברים שנית.
והן דברי המשנה ״העיד ר' יהושע ור׳ צדוק על פדיון וכו׳ שר׳ אליעזר אומר חייבין וכו', וכן העיד ר׳ יהושע ור׳ פפייס וכו׳ שר׳ אליעזר אומר וכו'".
ובמס׳ פרה פרק י׳ משנה ג׳: "קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור, נתנו על גביו ר׳ אליעזר מטהר וחכמים מטמאין״.
ועל מחלוקתם זו בא העדות במס׳ עדיות פרק ז' משנה ה' אחרי אשר הוצע זה בו ביום:
״העיד ר׳ יהושע ור׳ יקים איש הדר על קלל של חטאת שנתנו על גבי השרץ שהוא טמא שר׳ אליעזר מטהר״.
ובמקום הזה לא בא דבר העדות של ר׳ יהושע ור׳ יקים איש הדר שם במס׳ פרה.
וזה יבאר לנו שכבר נסדרו הדברים במס׳ פרה על ידי תנאי המתיבתא עוד לפני וועד של בו ביום.
״הם (ר׳ יהושע ור׳ פפייס) העידו על ארוכות של נחתומין שהן טמאות שר׳ אליעזר מטהר".
״העיד ר׳ יהושע ור׳ נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי על אבר מן המת שהוא טמא שר׳ אליעזר אומר לא אמרו אלא מן החי״.
והחכם ווייס בעמוד 81 יאמר לו "הראש והראשון בין בעלי ההתנגדות בגלוי פנים (נגד רבן גמליאל) הי׳ ר׳ אליעזר בן הורקנוס״.
ומבלי לדעת כי רוב העדיות באו להכריע כרבן גמליאל וחביריו דהיינו החכמים החולקים על ר' אליעזר בא ויאמר: ומי אשר עינים לו ולא יראה כי לכבוד הדעות אשר בטלו במיעוטן נעשו כל המעשים ולבעבור זאת הובאו לבית המדרש עדיות כמה חכמים אשר בלי םפק בעת פקודתו של רבן גמליאל נאמרו להיפך.
ומה אפשר לאמר לחוקרים בדברים כוללים כאלה אשר לא ידעו גם את אשר בין עיניהם.
ואם כי גם בכל אשר דברו בנוגע להלכות דברו הבלים אפשר לדונם לזכות, כי גדול ורחב הוא הש"ס כלו והם שלחו לשונם למקום שאין ידם מגעת.
אבל מס׳ עדיות אינה כי אם פרקי משניות והעדיות של בו ביום אינם שם כי אם מפרק ו׳ ולהלן, הלא בטרם פצו פה הי׳ להם לפתוח עינים ולראות.
ואז היו רואים כי הדברים שם הנם ההיפך הגמור מכל טיח טפל אשר שמו להם.
ונראה עוד יותר כי גם הדין ״מחתכו חוליות״ שבזה נתמלאה הסאה ורבן גמליאל יצא נגד ר׳ אליעזר בפומבי ורחקו מבית המדרש, גם על זה באה אז העדות בו ביום.
וזה הלא בודאי הי׳ הרבה קודם זה שהרי זה ודאי כי לא נתנדה ר׳ אליעזר בו ביום.
ובכל זה הדבר מפורש שהוצע זה עוד הפעם בו ביום, ובא עדות להכריע כדברי רבן גמליאל וחביריו ושלא כדברי ר' אליעזר.
ובא במס׳ עדיות פרק ז׳ משנה ז׳:
״הם העידו (ר׳ יהושע ור׳ פפייס) על תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא שהוא טמא שר׳ אליעזר מטהר״. וגם זה בא במס׳ כלים פרק ה' משנה י', ואין שם העדות כדברי חכמים, ובא שם: "חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין זה הוא תנורו של עכנאי".
וזה מפני שגם זה כבר נסדר בשעתו על ידי תנאי המתיבתא, ובימי רבי כבר סמכו בנוגע להעדיות על זה על מה שכבר בא במס׳ עדיות.
ואך צחוק עשו לנו החוקריס החדשים לאמר כי מס׳ עדיות נסדרה למרות רצונו של רבן גמליאל.
ונפלא הדבר שתחת מה שהחוקרים החדשים עשו את ר׳ אליעזר למחמיר חומרא על חומרא, הנה נראה בכל המחלקאות האלה אשר עליהם באו העדיות של ״בו ביום׳׳ ואשר הכריעו מפורש שלא כר׳ אליעזר, הנה בכולם ר' אליעזר מיקל וחכמים מחמירים, ר׳ אליעזר מטהר וחכמים מטמאים.
וגם הדבר אשר שם יצאה המחלוקת הכללית אשר רכן גמליאל נדה אותו, המחלוקת בחתכו חוליות, גם שם ר׳ אליעזר מטהר וחכמים מטמאים.
והם באמת גם ענין דברי הגמ' בבבא מציעא ד׳ נ"ט, על היום שנדו את ר׳ אליעזר ״אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר׳ אליעזר ושרפום באש״.
והן גם דברי הירושלמי מועד קטן פרק ג׳ הלכה א' ״ולית ר׳ אליעזר ידע אחרי רבים להטות לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו".
ודבר שאין צריך לאמר הוא ששרפו טהרותיו את אשר לדעתם הוא טמא, ולא מה שגם לדעתם הוא טהור.
וכבר הערנו כי אך מזה יצאה המחלוקת לא ממה שנחלק עמהם שזה הי' כן מימי עולם ומעולם לא באה הקפדה על מה שאחד מחכמי הוועד נחלק עם חביריו, כי אם מפני שבהיות הוא חכם הוועד וההוראה הכללית שם היתה מוטלת עליו, הנה בזמן ההוא אשר לא היתה שם אסיפה כללית של ראשי זקני חכמי הוועד הורה ר׳ אליעזר הלכה למעשה כדעתו בההוראות הכוללות ביבנה אשר היו מוטלות עליו.
ומבואר נגלה וכל הדברים פרושים לפנינו כי אך אחרי ימים רבים בימי אסיפת הוועד בו ביום היו יכולים להציע המחלקאות אשר נחלק עמהם ר׳ אליעזר.
וגם המחלוקת בדין חתכו חוליות אשר עליה רגזה הארץ לא יכלו להציע באסיפת הוועד כלו כי אם בוועד של בו ביום.
אשר אך אז שב והי׳ שם וועד שלם של שבעים ושנים וכלשונו של בן עזאי במס' זבחים פרק א׳ משנה ג' ״אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה, שכל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו'״.
ופרט ״מפי שבעים ושנים זקן“ מפני זה עצמו שזה הי׳ דבר חדש אשר נאספו שם כל זקני חכמי הוועד מעריהם, מה שלא הי׳ כבר זמן רב לפני זה.
וזה עצמו את אשר דברו בדין זה בו ביום הי׳ גם זה ממה שהוצע לפני חכמי הוועד מפני מחלוקתו של ר׳ אליעזר לפני זה.
כמו שבא במס׳ ידים פרק ד׳ משנה ב׳:
"בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן ר׳ אליעזר אומר אף האשם".
והדבר ברור שצ"ל ״שר׳ אליעזר אומר" כמו שהוא בכל המקומות במס׳ עדיות ולא ״ר׳ אליעזר אומר״.
ורק מפני שזה לבדו לא בא במס׳ עדיות לא הבינו המעתיקים את הלשון החדש "שר׳ אליעזר אומר" וכתבו ״ר׳ אליעזר אומר״.
והדברים גם מוכיחין על עצמן שהדברים במס׳ ידים אינם להודיע מחלוקת ר׳ אליעזר וחכמים, כי אם להודיע רק זאת שבו ביום הוצע הדבר והכריעו שלא כר׳ אליעזר.
שאם היו הדברים במס׳ ידים רק להודיע מחלוקת ר׳ אליעזר וחכמים הי' צריך לבוא טעמו של ר׳ אליעזר כמו שבא במס׳ זבחים פרק א׳: כל הזבחים וכו׳ חוץ מן הפסח ומן החטאת וכו׳ ר׳ אליעזר אומר אף האשם וכו׳ אמר ר׳ אליעזר החטאת באה על חטא והאשם בא על חטא מה חטאת פסולה, שלא לשמה אף האשם פסול שלא לשמה״.
אבל במס׳ ידים לא בא מזה דבר, לפי שלא נסדר שם מחלוקת ר׳ אליעזר וחכמים, אשר לא היתה כלל בו ביום, ור׳ אליעזר גם לא הי׳ שם.
כל מה שבא הוא שגם זה הוצע בבית הוועד בו ביום(כה) ונמנו וגמרו כרבן גמליאל וחביריו החולקים על ר׳ אליעזר, שכן היתה קבלתם.
וכל הדברים יתאימו יחד ויגידו לנו את הדברים כמו שהם כי מזמן רב לפני המעשים עם ר׳ יהושע כבר לא היתה שם אסיפת כל זקני ראשי הוועד.
וכבר הי׳ הדבר כן מאז שבו מרומא, ועל כן נקבצו ובאו דברים רבים ומחלקאות שונות בין ר' אליעזר לבין רבן גמליאל ור' יהושע ויתר חביריהם אשר נשארו בבית הוועד.
ומפני שלא הי׳ זה באסיפת כל זקני חכמי הוועד כולם עשה ר׳ אליעזר כדעתו.
ובהאסף עתה הוועד כלו בפעם הראשונה אחרי דברי המחלקאות ההם, הוצעו כל הדברים האלה לפניהם.
וכן בא שם בעדיות פרק ז׳ משנה ז׳ ״הם העידו (ר׳ יהושע ור׳ פפייס) שמעברין את השנה בכל אדר שהיו אומרים עד הפורים״.
ור׳ יהושע הלא בודאי הי׳ גם לפני זה בבית הוועד אבל אז לא הי׳ מקום לעדות ולהכרעה לפי שלא היו שם רוב זקני הוועד.
ומפורש כאן שבאה עדותם מפני שלפני זה הי׳ שם מחלוקת בזה שנמצאו שם אומרים ״עד הפורים״.
וראוי לנו להעיר בזה על דבר גדול בנוגע לעדות בכלל.
כי אך אז הועילה העדות, אם באה להשלים דברי הרוב ולסייע לדבריהם אז הועילה העדות, להכריע הדבר כסוף הכרעתה, אבל לא זולת זה.
והנה דברי העדיות של בו ביום יותחלו בריש פרק ו׳ בזה: ״ר׳ יהודה בן בבא העיד חמשה דברים שממאנים את הקטנות ושמשיאין את האשה על פי עד אחד וכו'״.
והנה זה ״שמשיאין את האשה על פי עד אחד" באו דבריו להכריע נגד דברי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ביבמות ד׳ קכ"ב (פרק ט״ז משנה ז׳):
״ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אומרים אין משיאין את האשה על פי עד אחד"(כו).
והנה באה גם עדות זו להכריע במה שנחלקו בבית הוועד לפני זה ור׳ יהודה בן בבא לא הי׳ אז שם, רק שהוצע הדבר אחר זה כאשר נאספו בו ביום, ואז הי׳ שם גם ר׳ יהודה בן בבא והעיד עדותו.
אבל הנה הדבר יוצא מפורש שגם אחר עדותו של ר׳ יהודה בן בבא מפני שהרוב בבית הוועד לא הי׳ בידם לקיים עדותו לא הוכרע אז כדבריו, והדבר נשאר כן גם אחר דברי עדותו ובא במשנה יבמות קכ״ב:
״אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמי׳ איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא ר׳ יהודה בן בבא(כז) ונומיתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם בשמי אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לר׳ יהודה בן בבא מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו וכו׳ והשיא רבן גמליאל הזקן את נשותיהם על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין על פי עד אחד וכו'״.
והנה הדברים האלה היו כבר בימי טראיאן (יבואר לפנינו) ימים רבים אחרי ימי אסיפת בו ביום, וימים רבים אחרי ימי עדותו של ר׳ יהודה בן בבא.
ובכל זה הי׳ עוד גם אז כי לא השיאו את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא ר׳ יהודה בן בבא בלבד, ור׳ עקיבא השיב לו ״ונומיתי לו כן הדברים".
כי העדיות באו רק לחזק הדבר, אבל עיקר הכל סמכו על הכרעת הרוב באסיפת כל זקני ראשי חכמי בית הוועד.
ומבואר לנו גם עדות זו של ר׳ יהודה בן בבא בו ביום שגם היא באה רק על מה שהי׳ דעת ר׳ אליעזר ור׳ יהושע לפני זה.
ורבן גמליאל גם הוא נסתפק בזה קודם לכן וכאשר שמע מפי ר׳ עקיבא דברי נחמי׳ איש בית דלי שהנם כדברי עדותו של ר׳ יהודה בן בבא בו ביום ״שמח לדבריו״.
כי כן הדבר אשר רק דבר ברורי הספיקות הקודמים הי׳ כל ענינם ביום ההוא.
ואך זה לבד הי׳ חפץ כולם ובהתברר הדבר שמחו גם רבן גמליאל גם חביריו. ובפרק ח׳ משנה ג׳:
״העיד ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב אמר רבן גמליאל קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב".
ומזה הננו רואים גם זאת כי בנוגע לדבר הלכה הי׳ רבן גמליאל גם ביום ההוא מראשי ראשוני המדברים והמחליטים.
והוא ידבר בזה בשם חביריו חכמי הוועד ויאמר ״קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי וכו׳".
ורק בהשתוממות אפשר לראות אנשים מבני ישראל באו לכתוב דברי הימים, ותהי מלאכתם דק למצוא הדרך איך להשחיר פניהם של ישראל, מבלי אשר ידעו הדברים כל עיקר.
ובפרק ז׳ משנה ז׳ בתוך שאר דברי העדיות של ר׳ יהושע ור׳ פפייס אשר כבר הובאו בא גם זאת ״הם העידו שמעברין את השנה על תנאי ומעשה ברבן גמליאל (הזקן) שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא ושהה לבוא ועברו את השנה על תנאי לכשירצה רבן גמליאל וכשבא אמר רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת״.
והנה הוא דבר הלכה למעשה מרבן גמליאל הזקן והאם יכול להיות ספק שכן הוא גם דעת רבן גמליאל דיבנה נכדו, ודעת בית הלל בכלל(כח).
ועלינו לבלי לקפח שכר שיחה נאה של החכם ווייס שם להראות שכל הנעשה ביום ההוא הי׳ רק שערוריה נגד רבן גמליאל ונגד ההחלטות אשר נעשו בימיו ויאמר שם (עמוד 96):
״ולא עוד אלא שנתנו (ביום ההוא) מזכרת לכמה הלכות של עקביא בן מהללאל אשר קבל שמועותיו מבית שמאי וכו׳ והנה עתה גם ההלכות הדחויות האלה הוזכרו בבית המדרש ומי אשר עינים לו ולא יראה מהמראות האלה כי לכבוד הדעות אשיר בטלו במיעוטן (בימי רבן גמליאל) בכלל ולכבוד בית שמאי בפרט נעשו כל המעשים״.
ורק בחכמת ישראל הי׳ אפשר לדבר תהפוכות וזרות כאלה, מבלי לירא להתחזק לבדאי בפומבי.
ולא נחפוץ לגעת במקום הזה בכל מה שכבר נתבאר לנו כי מס׳ עדיות עד פרק ו׳ נסדרה דוקא על ידי רבן גמליאל וחביריו הרבה לפני בו ביום.
אבל גם אם נקיים הדבר שגם כל זה נאמר ונסדר בו ביום, והנה יאמר החכם ווייס כי דברי עקביא נסדרו במס׳ עדיות לכבוד בית שמאי אשר מהם קבל עקביא זה ולכבוד הדעות אשר בטלו במיעוטן בימי רבן גמליאל.
אבל הלא אחרי סיום כל דברי עקביא במשנה עדיות פרק ה׳ משנה ו' נאמר ״ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו". והמבהיל הזה בא לאמר כי כל זה נסדר לכבודו של עקביא ולכבודם של בית שמאי אשר מהם קבל עקביא כל זה.
ובסוף הדברים בא במשנה שם:
״בשעת מיתתו אמר לבנו בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר אמר לו ולמה לא חזרת בך אמר לו אני שמעתי מפי המרובים וכו׳ אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז דברי המרובין״.
והאם יוכל להיות כל ספק שהדברים נאמרו ונסדרו למען נדע שאין הלכה כעקביא, ושגם הוא עצמו צוה לבנו לבטל דבריו.
והחכם ווייס הרגיל פיו ולשונו לשקר כל כך עד כי באין אומר ודברים יאחר את זמנו של עקביא לסוף הימים וכי קבל דבריו מבית שמאי למען יהי׳ אפשר לו לאמר שנעשה כל זה לכבוד ב״ש: ״ולא עוד אלא שנתנו מזכרת לכמה הלכות של עקביא בן מהללאל אשר קבל שמועותיו מבית שמאי".
אבל הדבר פשוט כי עקביא בן מהללאל הי׳ בזמן הלל ושמאי והי' חבירם.
ובסנהדרין ד׳ פ"ה נאמר בגמ׳ ״אמר רב כהנא הוא אומר מפי השמועה והן אומרים מפי השמועה אינו נהרג וכו' תדע שהרי לא הרגו את עקביא בן מהללאל ור׳ אלעזר אומר אפי' הוא אומר וכו׳ ואם תאמר מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל מפני שלא הורה הלכה למעשה״.
והדבר ידוע מכמה מקומות בגמ׳ (עי' שבת ט"ו) כי ארבעים שנה לפני החרבן כבר בטלו דיני נפשות, וכבר לא היו סנהדרין בלשכת הגזית ואין דין זקן ממרא כל עיקר.
אבל הם ידעו היטב כי זמן עקביא הי׳ עוד לפני זה כי על כן שקלו וטרו מפני מה לא הרגו את עקביא.
ונפלא הדבר לראות עד כמה לא שמעו החוקרים האלה את אשר ידברו.
הן המחלקאות של בית שמאי ובית הלל לא הוכרעו עד ימי יבנה כדברי ר' יוחנן ״היכן יצאה בת קול ביבנה יצאה בת קול".
ולפני זה עשו בית שמאי כדבריהם ובית הלל כדבריהם וככל השקלא וטרי׳ בסוגי׳ דיבמות ד׳ ט"ו ט״ז וברייתא שלמה בעירובין ד׳ ו׳ ״לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה כדברי בית הלל עושה וכו'״, ובגמ׳ ״הא גופא קשיא אמרת לעולם הלכה כבית הלל והדר אמרת הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה לא קשיא כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול״.
ואם היתה קבלתו מבית שמאי איזה ענין היתה לשאלת רב כהנא ור׳ אלעזר ״מפני מה לא הרגו את עקביא״ בימי הבית ימים רבים לפני ימי יבנה.
והרי בימים ההם עדין לא הוכרע כבית הלל והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה.
וכבר הערנו בכרך שלישי עמוד 603 כי עקביא בן מהללאל הי׳ בן דורם של הלל ושמאי, ועל כן גם הרשה לעצמו לדבר בסגנון כזה משמעיה ואבטליון.
ושם נתבאר לנו כי ״אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים״ הכונה לימי אלכסנדר ינאי ופיזור חכמי הדור, ואז באמת היו הימים אשר ישב עקביא לפני רבותיו.
אבל החכם ווייס יש לו גם עוד ראי' אחרונה גדולה מאד ויאמר שמה ״הנה ראינו שכבר בתחלת השערוריה הכיר רבן גמליאל וכו' והבין בלבבו כי חפצו הטוב והמטרה הגדולה לטובת האומה אשר היתה לנגד עיניו לא נכרה מרוב חכמי דורו. ואמנם ההכרה הזאת עוד התעצמה בקרבו מרגע אל רגע ביום ההוא בראותו כל אשר נעשה בועד החכמים ביום אחד ראשית מלאכתם הי' לקבץ על יד מחלוקות חכמים קדמונים והתחילו במחלוקות ב״ש וב"ה והמחלוקות אשר בהן חזרו ב"ה להורות כב"ש ומנו המחלוקות אשר בהן ב״ש לקולא וב"ה לחומרא וכו׳ ומי אשר עינים לו ולא יראה מהמראות האלה כי לכבוד הדעות אשר בטלו במיעוטן בכלל ולכבוד בית שמאי בפרט נעשו כל המעשים״.
וכפי הנראה הנה בסדר המשנה של החכם ווייס לא הי׳ שם כי אם דברי בית שמאי ולא דברי בית הלל.
ולא ידע החכם ווייס כי יחד עם דברי בית שמאי באו דברי בית הלל אשר הלכה כמותם.
ולא ידע החבם ווייס כי דוקא מפני שאז הי׳ ימי הבירור ואשר נפסקה הלכה כבית הלל הי׳ ההכרח לרשום המקומות המעטים אשר חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
ולא ידע החכם ווייס כי דוקא מפני שהחליטו אז הלכה כבית הלל הי׳ הכרח גמור לציין בכלל גדול לדעת דברי בית הלל, כי בכל מקום דבריהם לקולא ולהביא המקומות היוצאים מן הכלל הזה.
ולא ידע החכם ווייס כי מכל דברי בית שמאי ובית הלל כולם בכל הש"ס באו במס׳ עדיות רק שבעה מקומות, והן הנם העוללות אשר עדין לא נסדרו במקומם אצל יסור המשנה כי לא הי׳ להם מקום שם ככל אשר כבר נתבאר לנו בפרק ו׳.
ולא ידע החכם ווייס כי כל הדברים האלה יורו על דבר הבירור הגדול אשר הי׳ אז יחד עם רבן גמליאל לכל דברי בית שמאי ובית הלל והחלטת ההלכה כבית הלל וככל אשר כבר נתבאר.
וזה באמת רעה חולה גדולה כי מבלי לחקור ומבלי לדעת היו פתאום לחוקרים, בחשבם כי אין צריך כי אם לדבר דברים כמתלהמים.
הערות
הערה (כה): וכבר נתבאר בפרק ה׳ (עמוד 221) כי על כן לא בא זה במס׳ עדיות מפני שמן בו ביום לא בא במס׳ עדיות כי אם עדיות בלבד, והן הדברים מפרק ו׳ ולהלן.
הערה (כו): סידור דברי המשנה שם הוא משונה לגמרי ויוצא מכללו ויבוארו לנו הדברים בדברינו על ימי רבי וחתימת המשנה.
הערה (כז): הלשון הזה יורה על עצמו כי לא מיחו בידו של ר' יהודה בן בבא מלפסוק הלכה למעשה כדבריו, אף שלר׳ אליעזר לא נתנו לעשות כן, ואף שהם עצמם לא עשו כן.
וזה רק מפני שהם לא נחלקו בזה בתור ברור הדין והלכה פסוקה, והם עצמם ידעו שמצד עיקר הדין משיאין, רק מפני שהם לא קבלו זה לא רצו להקל.
והערנו על זה להבין דרכם והזהירות היתירה אשר נהגו בהלכה למעשה, ודרכם בכל דרך הקדש. הערה (כח): וגם דבר עדותו של ר׳ יהודה בן בבא ״שממאנים את הקטנות" הוא להכריע כר׳ אליעזר ושלא כדעת רבן גמליאל ור׳ יהושע ביבמות פי״ג משנה ז׳ ושם משנה י"א, ועי׳ גם נדה ד׳ ה׳.
והדבר ידוע כי הנעשה בו ביום נעשה לכבודו של ר׳ יהושע ובכל זה בא עדותו להכריע נגד ר׳ יהושע וכי הלכה כר׳ אליעזר.
כי אך האמת הי׳ נר לחכמי ישראל ואך זה לבד הי׳ כל ישעם וחפצם.