דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק כא
ברורי הדברים.
בהיות ר׳ אליעזר ר׳ יהושע ורבן גמליאל ברומא כאשר הומת טיטוס על ידי דאמיטיאן אחיו, ודאמיטיאן ישב לכסא רומא ראו עין בעין את הסכנה הגדולה המרחפת עתה מחדש על בני ישראל.
שם נודע להם כי דאמיטיאן לא יסתפק באיזה גזרות פרטיות על ישראל, כי אם להשמד בלבבו.
ומיד בעלותו לכסא רומא כבר צוה להכין הצעה של פקודה להשמיד את כל היהודים, לא לבד בארץ ישראל כי אם בכל העולם כלו ״מכאן ועד שלשים יום לא יהי׳ בכל העולם יהודי״.
שם נודע להם כל דרכו כי הנהו לא לבד נגד היהודים עצמם, כי אם גם נגד דתם, כמו שבאמת רדף באף גם השרים היותר גדולים אם מצא עליהם צל של חשד בנטי׳ להיהדות, ויוציאם להורגים.
שם נודע להם אכזריות נפשו בכל דרכיו ככל אשר תארם לפנינו גם דיא קאסיוס אשר יאמר בתוך דבריו 67, 14:
״על ידי אכזריות נפשו השיב דאמיטיאן את כל אדם לשונאו וגם למתנגדו, עד כי לא הי׳ יכול לסמוך לא על עבדי ביתו ולא גם על ראשי הנענעראלע מצבא שומרי ראשו".
ושם נודע להם גם זאת כי הרומיים החלו להביט בעין רעה גם על יבנה אשר על ידי בית הוועד הכללי שם שב לב העם לתחיה ולאט לאט יתקומם נס אחדותם.
ראו והכירו שם את אשר נראה זמן קצר אחר זה כאשר לא נשמרו מזה, כי סכנה היא לאסוף את כל זקני ישראל מעריהם לבית הוועד ככל אשר נעשה עד עתה ביבנה מאחרי החרבן.
כי על כן קיימו ״חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" ובית הוועד לא נאסף.
ויתנהג רק על ידי הזקנים אשר הי׳ מקומם הקבוע ביבנה עצמה, וראשוני ראשי הדור הנשיא רבן גמליאל ור׳ אליעזר אשר הי׳ חכם הוועד ור׳ יהושע האב בית דין.
והם השתדלו לנהוג הלאה את כל דבר עמם, גם מבלי אשר יאסף כל הוועד מכל זקני ראשי חכמי הדור.
אבל על ידי זה בא עתה חדשה גדולה, כי המחלקאות אשר נפלו עתה בין ראשי הוועד הנשארים, והיינו בעיקרו בין רבן גמליאל ור׳ אליעזר ור׳ יהושע לא נודע עליהם דעת חכמי הוועד.
ויותר מזה שגם דבר יחיד ורבים לא הי׳ שם בכל צורתו ותארו, אחרי אשר מראש ידעו כי לא תבוא על זה הכרעת המתיבתא כולה, והדברים ישארו רק בתור שקלא וטרי׳ להלכה ולא בתור סוף הכרעה למעשה.
ועל כן בהיות ר' אליעזר שם חכם הוועד וההוראה הכללית היתה מונחת עליו (יבואר לפנינו) קרה כי הורה כדעתו ולא שם לב לחביריו החולקים עליו. ובהודע להם הדבר בדין חתכו חוליות רצו שיחזור בו ויורה כדבריהם, וכאשר לא הסכים לעשות כן ראו בזה פרצה, ושלחו לו לאמר ״כי חביריו בדלים ממנו".
אבל בצאת ר׳ אליעזר מבית הוועד בא אסון אחר אסון גם עם ר' יהושע.
כבר נתבאר לנו כי המחלקאות בדור ההוא הי׳ בעיקרו רק בין ראשוני ראשי הדור ההוא רבן גמליאל ר׳ אליעזר ור' יהושע.
ור׳ אליעזר הי׳ עמוד התווך בדור ההוא (יבואר לפנינו) ויהי הוא נם המכריע בין הנשיא ובין האב בית דין בכל הדברים אשר נגעו בבית הוועד ושניהם סמכו על דבריו, וביותר אחרי אשר בית הוועד בכללו הי׳ בטל ואסיפת זקני הוועד לא הי', ובהיות ר׳ אליעזר הראש והראשון בדור ההוא (כמו שיבואר עוד) היתה דבר הכרעתו וגילוי דעתו נשמעת על הרוב גם להנשיא גם להאב בית דין.
והננו רואים לפנינו כי כל ימי היותו יחד עמהם בבית הוועד לא הי׳ שם לא פרץ ולא צווחה בין הנשיא ובין האב בית דין, ולא נמצא שם דבר כל מאומה, ולא מחלוקת של כלום, לבד בשקלא וטרי׳ של הלכה.
עתה נשתנו הדברים לגמרי שינוי גמור הנשיא והאב בית דין נשארו לבדם בבית הוועד, ראשי ראשוני זקני הדור אשר דבריהם נשמעו גם מאת הנשיא גם מאת האב בית דין רובם לא באו ולא נאספו, וגם יחיד הדור ופלאו אשר דבריו היו להם עד היום צרי ומרפא לא הי׳ עוד שם.
כי על כן גם מכל מקרה קטנה נסתבך הדבר וחזר ונסתבך, וכאשר לא נתקיים פוטר מים ראשית מדון, הנה אך כשנה וחצי אחרי אשר יצא ר׳ אליעזר מבית המדרש יצאה שלהבת נוראה מאד.
ובכל אשר סבל ר' יהושע ולא שם לב והעביר על מדותיו, לא סלחו זה העם, ופתאום התערבו בזה העם כלו והעיזו פניהם נגד הנשיא וקראו לו "על מי לא עברה רעתך תמיד" ולא אבו לשמוע לו עוד, ויבקשו להקים נשיא חדש.
הדבר הזה הרעיש את לבב כל ישראל, כי לא היתה עוד כזאת, ומעמד העם בעת רעה ההיא, ובזמן קרוב כזה אחר החרבן דרש בחזקה תקון הדבר.
כי על כן בכל אשר יראו מפני עין רעה של הרומיים התאספו כל זקני בית הוועד כל השבעים ושנים זקנים, ויעשו סדרים חדשים, וישיבו את עטרת הנשיאות למקומה ועל ידי זה התחילו כל הסדרים לשוב.
ובהיותם עתה מחדש יחד, ראו גם לגדור הפרצה ולהכריע בכל הדברים אשר לא נתבררו בכל הזמן אשר בינתיים, ואשר על ידי זה באה כל הרעה הגדולה תחלה עם ר׳ אליעזר ועל ידי זה גם עם ר׳ יהושע.
אבל את אשר פחדו בא להם, כי על ידי אסיפתם יחד מכל ערי ישראל והקמת נשיא חדש אשר נשמע בין החיים נשמעו הדברים גם בין הרומיים, והם שמו עינם לרעה על המתיבתא ביבנה עד כי לא יכלו עמוד שם עוד כל ימי דאמיטיאן ויהיו מוכרחים לנוד ממקומם, וללכת להגליל לאושא עד יעבור זעם.
ושבו משם ליבנה לזמן קצר רק אחרי מות דאמיטיאן כאשר משל ברומי הקיסר נערווא הישר באדם.
וכל הדברים בכל היותם חדשים, הנם ברורים ורובם גם פרושים לפנינו.
ובהיות דבר הוועד הגדול של בו ביום חותם המעשים הרבים והגדולים אשר היו לפני זה ויפרשו אור עליהם, כי על כן עלינו לבאר את הדבר הגדול הזה ראשונה.