משנה פרה י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק י · משנה ג | >>
קלל של חטאת שנגע בשרץ, טהור.
נתנו על גביו, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאים.
נגע באוכלים ומשקין ובכתבי הקדש, טהור.
נתנו על גביהן, רבי יוסי מטהר, וחכמים מטמאים.
משנה מנוקדת
קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ, טָהוֹר. נְתָנוֹ עַל גַּבָּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. נָגַע בְּאֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, טָהוֹר. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּיהֶן, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים.
נוסח הרמב"ם
קלל של חטאת, שנגע בשרץ - טהור.
- נתנו על גביו -
- רבי אליעזר - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- נגע באוכלין ובמשקין, ובכתבי הקודש - טהור.
- נתנו על גביהן -
- רבי יוסי - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- נתנו על גביהן -
- נתנו על גביו -
פירוש הרמב"ם
קלל - הוא הכד הנקראת קלת, תרגום "ותער כדה"(בראשית כד, כ) "ונפצת קולתה".
והוא יקרא הכלי אשר בה אפר הפרה קלל של חטאת. ודיבורו פה בכד של חרס שאינו מטמא מגבו, או כלי אבן וכיוצא בו מן הכלים אשר לא יקבלו טומאה בשום פנים, כפי מה שהתבאר בכלים (פ"י), וזה אם נגע בשרץ טהור.
ואמנם אמרנו שאם הניח זה הכלי על גבי השרץ מטמא האפר, לעיקר אבאר לך. וזה שהאל יתברך אמר באפר הפרה "והניח מחוץ למחנה, במקום טהור"(במדבר יט, ט). ואמרו חכמים, שאם הגיע האפר בעצמו על גבי דבר טמא אין זה מקום טהור. ורבי אליעזר אומר, בהיות הכלי טהור מקום טהור הוא.
וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאים ומשקין טמאין אמנם יטמאו הכלי מדרבנן. ועוד יתבאר בסוף מסכת זבים שכתבי הקודש פוסלים את התרומה כמו שני לטומאה, ונתבאר סיבת זה שם לפי שהיא גזירה מדרבנן. ואמרו חכמים שכלי זה אשר לא יטמא אלא מדרבנן, אם הגיע הכלי באפר הפרה על גביהן אין זה מקום טהור ונטמא האפר. ורבי יוסי לא ישמור זה בטומאה דרבנן.
והלכה כחכמים בכל:
פירוש רבינו שמשון
קלל: כלי חרס שיש בו אפר חטאת ונגע בשרץ טהור דאין כלי חרס מיטמא מגבו ואפי' השרץ על גבי הקלל טהור כיון דמונח במקום טהרה:
נתנו על גביו: שהקלל ע"ג השרץ:
ר"א מטהר: דאין מיטמא מגבו:
וחכמים מטמאין: משום דמונח במקום טמא וגבי אפר כתיב (במדבר יט, ט) והניח מחוץ למחנה במקום טהור:
ור' יוסי מטהר: במונח על גבי אוכלין ומשקין וכתבי הקדש כיון דמקומו טהור מאב הטומאה:
וחכמים מטמאין: דטהור מכל טומאות בעינן.
תניא בסיפרי זוטא "והניח אל מקום טהור (שם) היה רוק נתון תחתיו טמא על גביו טהור היה שרץ נתון תחתיו טמא על גביו טהור":
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, י) "קלל של חטאת שנתנו ע"ג השרץ ר"א מטהר וחכמים מטמאין בד"א בזמן שאם ינטל השרץ והקלל מסיט אבל אם ינטל השרץ והקלל עומד אפילו מת ונבילה נוגעין בו מאחוריו טמא נתנו ע"ג משכב ומושב וע"ג כלי חרס הטמא טמא נתנו ע"ג אוכלין ומשקין וע"ג ס"ת ר' יוסי מטהר וחכמים מטמאין." פירוש נוגעין בו מאחוריו טהור גרסינן ובתוספתא כתוב טמא וטעות סופר הוא אלא טהור מכמה טעמים וכגון שאם ינטלו והקלל עומד: ואפילו מת. לאו בכזית מן המת דא"כ קלל מאהיל עליו וטמא אלא כגון עצם כשעורה דלא מטמא באהל דומיא דנבילה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
קלל של חטאת - כלי חרס ג שיש בו אפר הפרה. תרגום וכדה על שכמה (בראשית כד), וקולתה על כתפה:
שנגע בשרץ טהור - דאין כלי חרס מיטמא מגבו:
נתנו על גביו - שנתן הקלל על גבי השרץ:
וחכמים מטמאין - משום דמונח במקום טמא, והתורה אמרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור. ורבי אליעזר סבר הואיל והכלי שהאפר בתוכו טהור הוא, שפיר קרינן ביה במקום טהור. ואין הלכה כר' אליעזר:
ר' יוסי מטהר - במונח על גבי אוכלים ומשקים וכתבי הקודש, כיון דמקומו טהור מאב הטומאה ד:
וחכמים מטמאים - דטהור מכל טומאה בעינן. וכתבי הקודש רבנן גזרו בהו שיהיו מטמאין את הידים. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) אי נמי של אבן. הר"מ:
(ד) (על הברטנורא) הר"ש. וכלומר דאוכלים ומשקין שאינם אלא ולד לא מטמאים כלים. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נגע בשרץ טהור: דאין כלי חרס מיטמא מגבו ואפילו השרץ ע"ג הקלל טהור כיון דמונח במקום טהרה:
תפארת ישראל
יכין
קלל: היא כד של אבן או של חרס. שיש בתוכו אפר פרה או מים מקודשין כבר [רמב"ם פי"ד מפרה ה"ג]:
שנגע בשרץ: ה"ה בנגע במת. אלא הראשון מאבות הטומאה דרפ"ק דכלים נקט:
טהור: דכ"ח בחטאת אמקט"ו מגבו. וכ"ש כלי אבן גם מתוכו אמקט"ו כלל:
נתנו על גביו: שהעמיד הכלי ע"ג השרץ:
וחכמים מטמאים: ואפי' הכלי מוקף צמ"פ ועומד באהל המת. נמי מטמאי רבנן. ואף שבין כך וכך נשאר הכלי בטהרתו. אפ"ה האפר או המים המקודשין שבתוכו נטמאו. דכתיב והניחו במקום טהור. והכא מקומו טמא הוא [וכיון שנטמאו המים חזרו וטימאו הכלי]. ור"א ס"ל דעכ"פ מקום האפר והמים תוך הכלי טהור הוא. מיהו כ"ח המוכן לחטאת. ואפילו יש בתוכו מים ששאב לחטאת. רק שלא קדשן עדיין נשארו בטהרתן [שם ה"ד]:
נגע: הקלל:
באוכלים: בטמאין מיירי. דאפילו הן שנים מטמאין תרומה [כטהרות פ"ב מ"ו]. והיינו דומיא דכתבי קודש דנקט:
ובכתבי הקדש: ואפילו בס"ת. דבכל הנך גזרו רבנן שיטמאו תרומה [כשבת ע"א]. מיהו כלי שטף הטהור לחטאת שנגע באוכלין שאינן טהורים לחטאת אז רק כשהכלי שטף ריק נשאר בטהרתו [וכלעיל סי' י"ב] אבל ביש בתוכו מי חטאת ונגע באוכלין שאינן טהורים לחטאת. וכ"ש מי חטאת גופייהו שנגעו באוכלין שאינן טהורין לחטאת, נטמאו [וכלקמן סי' ל"א]:
ר' יוסי מטהר: אפילו לחכמים לעיל. דהתם מונח הכלי על אה"ט. אבל הכא אין על מקומן שם אה"ט:
וחכמים מטמאים: אפילו אוכלין שניים. דס"ל דמקום הטהור לגמרי בעינן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת