משנה עדויות ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק ו · משנה ב | >>
העיד רבי יהושע ורבי נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי, על אבר מן המת שהוא טמא, שרבי אליעזר אומר, לא אמרו אלא על אבר מן החי.
אמרו לו, והלא קל וחומר.
ומה [ מן ] החי שהוא טהור, אבר הפורש ממנו טמא. המת שהוא טמא, אינו דין שיהיה אבר הפורש ממנו טמא.
אמר להם, לא אמרו אלא על אבר מן החי.
דבר אחר, מרובה טומאת החיים מטומאת המתים, שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים, ועל גביו מדף לטמא אוכלים ומשקין, מה שאין המת מטמא.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן אֱלִינָתָן אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי,
- עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת, שֶׁהוּא טָמֵא;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי.
- אָמְרוּ לוֹ:
- וַהֲלֹא קַל וָחֹמֶר!
- וּמַה מִן הַחַי, שֶׁהוּא טָהוֹר, אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּו טָמֵא,
- הַמֵּת, שֶׁהוּא טָמֵא, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּהְיֶה אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא?
- אָמַר לָהֶם:
- לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי.
- דָּבָר אַחֵר:
- מְרֻבָּה טֻמְאַת הַחַיִּים מִטֻּמְאַת הַמֵּתִים,
- שֶׁהַחַי עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים,
- וְעַל גַּבָּיו מַדָּף, לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין,
- מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא:
העיד רבי יהושע, ורבי נחוניה בן אלנתן איש כפר הבבלי,
- על אבר מן המת - שהוא טמא,
- שרבי אליעזר אומר: לא אמרו - אלא אבר מן החי.
- על אבר מן המת - שהוא טמא,
- אמרו לו: והלא קל וחומר הוא -
- ומה אם החי שהוא טהור - אבר הפורש ממנו טמא,
- המת שהוא טמא - אינו דין שיהא אבר הפורש ממנו טמא.
- אמר להם: לא אמרו - אלא על אבר מן החי.
- דבר אחר -
- מרובה טומאת החיים - מטומאת המתים,
- שהחי -
- עושה משכב ומושב מתחתיו - לטמא אדם, ולטמא בגדים,
- ועל גביו מדף - לטמא אוכלים ומשקין,
- מה שאין המת מטמא.
- שהחי -
- מרובה טומאת החיים - מטומאת המתים,
כבר ידעת, שהמקראות הכתובים בתורה בזב שהוא מטמא משכב ומושב, ומשכב הזב ומושבו יטמא אדם ויטמא בגדים, והוא שנאמר "והאיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו"(ויקרא טו, ה) וגו'.
אמנם כל מה שיהיה על הזב מן הבגדים והכלים, ואפילו היו בינו וביניהם אלף חוצצין, אותן המאכלים והמשקים נטמאים טומאה קלה, והיא שנקראה "טומאת מדף" לפי שהיא מעליו, מן "עלה נדף"(ויקרא כו, לו), ואותן בגדים או כלים אין מטמאין לא אדם ולא בגדים, אבל מטמאין אוכלין ומשקין בלבד. והביאו ראיה על טומאת מדף ממה שנאמר בזב "וכל כלי עץ ישטף במים"(ויקרא טו, יב), אמרו מה בא זה ללמדנו, אם ללמד שיטמא כלי שטף במגע, והלא כבר נאמר "והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו"(ויקרא טו, ז), אם הנוגע בכלי שטף מטמא במגע הוא בעצמו לא יטמא כלי שטף במגע, אם כן למה נאמר "וכל כלי עץ", אלא אוכלין ומשקין וכלים שעל גבי הזב. ואמרו עוד, "וכל כלי עץ ישטף במים"(ויקרא טו, יב) מלמד שהוא עושה על גביו מדף.
כל זה המיוחד בזב מאותן שדיניהם ודינו אחד, רצונו לומר זבה ויולדת ונדה.
ונאמר "כל המשכב אשר ישכב עליו הזב"(ויקרא טו, ד), לא המת, לפי שלא היה צריך להחזיר לו זכרון זב, לפי שמת לא יטמא משכב כגון הזב. ואם הצענו על דרך משל מאה בגדים זה למעלה מזה מחברו, וישב זב על הבגד העליון, כל המאה בגדים טמאים משכב, ואין הפרש בין הבגד שהוא דבוק בגופו כשישב עליו או הבגד שסמוך לארץ, וזה עניין טומאת משכב. אבל אם שמנו המת למעלה ממאה בגדים, השלשה בגדים מהם בלבד טמאים, והם אותו שנגע במת, [והשני] לפי שנגע בראשון, והשלישי לפי שנגע בשני, וכל מה שאחר השלישי טהור, כמו שיתבאר בראש אהלות. ואין מטמא אותן מדרך משכב. אלא בדרך נגיעה בלבד. וכן אילו השלכנו על הזב מאה כסוין זה על זה, הכסוי העליון טמא מדף ומטמא האוכלין ומשקין, וכן כל מה שלמעלה מן הבגד הדבוק בגופו הוא מטמא אוכלין ומשקין, והוא טמא מדף. אבל אם השלכנו על המת ,אין מטמא מהם זולתי השלושה הסמוכין בלבד כמו שזכרנו. ועוד תראה זה העניין בסדר טהרות במקומות, ועיקרו ברביעי מזבים.
והביא ראיה רבי אליעזר בזה העיקר, וסבר סברתו שאמר אבר מן המת [טמא], לפי שטומאת החיים גדולה מטומאת המתים.
וממה שראוי שלא תשכח שמחלוקתם אינו באבר מן המת שיש בו כזית, לפי שכזית מן המת אין הפרש בינו ובין המת כולו, והכל מודים בזה ואין חולק, אבל מחלוקתם באבר קטן, לפי שהעיקר אצלנו אברים אין להם שיעור.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
על אבר מן המת - שאין בו כזית. דכזית מן המת לעולם מטמא לדברי הכל כמת עצמו. ולא נחלקו אלא על אבר קטן שאין בו כזית:
לא אמרו - איברים אין להם שיעור, אלא על אבר מן החי, אבל אבר מן המת שעורא בעי לטמויי:
מרובה טומאת החיים - השתא פריך על קל וחומר, והכי קאמר, דין הוא שיהא אבר מן החי מטמא בכל שהו אע"פ שאין אבר מן המת מטמא בכל שהוא, שכן מצינו שמרובה טומאת החיים מטומאת המתים:
שהחי - דהיינו הזב כשהוא חי:
עושה משכב ומושב - כל כלים שתחתיו ואפילו הן מאה, לטמא אדם לטמא בגדים, כדכתיב (ויקרא טו, ה) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו:
ועל גביו מדף - כל הכלים שעל גבי הזב אפילו הן מאה זה על גב זה טמאים טומאת מדף, דהיינו טומאה קלה, שאינן מטמאין אדם וכלים כמו משכב ומושב שהן תחתיו, אבל מטמאים אוכלים ומשקים. ומדף הוא לשון קול עלה נדף (ויקרא כו, לו) כלומר טומאה קלה. פירוש אחר, לשון ריחו נודף, שריח טומאת הזב הולכת למרחוק לטמא כל הכלים שעל גביו אע"פ שלא נגע בהם:
מה שאין המת מטמא - דכלים שתחתיו של מת אין טמאים אלא ראשון ושני ושלישי בלבד, מדין מגע. שהכלי שנגע במת הרי הוא כמת, ועושה הכלי שנגע בו אב, והשלישי שנגע בו נעשה ראשון, ותו אינן מטמאין כלים, דאין כלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה. וכן כלים שעל גביו של מת אינן טמאים אלא ראשון שני ושלישי בלבד מדין מגע, ולא מדין משכב ומושב:
על אבר מן המת. עיין במשנה דלקמן אבר שיש עליו בשר כראוי וכו' וכן במ"ז פ"ק דאהלות:
אבר מן החי. עיין בפי' [הר"ב] ריש מתני' דלקמן ומ"ש שם:
שהחי עושה משכב ומושב. פירש הר"ב דהיינו הזב כשהוא חי וכו' כל זה מבואר במ"ו פ"ד דזבים. וע"ש:
.אין פירוש למשנה זו
בן אלינתן: מצאתי מוגה אלנתן בלי יוד:
על אבר מן המת שהוא טמא: פי' אבר מן המת שיש עליו כזית בשר כראוי דהיינו כדי להעלות ארוכה מטמא באוהל ואע"פ שאין עליו כזית בשר והכי איתא במשנת כלים ואהלות. ופי' הר"ר יהוסף ז"ל שהוא טמא פי' האבר מטמא באהל אבל לטמא במגע ובמשא הוא טמא אפילו אינו אבר שלם אם יש בו עצם כשעורה לכ"ע:
שר' אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי: פי' והוא שיש עליו בשר כראוי הראב"ד ז"ל. ועיין במ"ש בפ"ק דאהלות סי' ז':
ומה אם החי שהוא טהור וכו': גרסי'. ובס"פ העיר והרוטב מסיים ר' יהושע על האי קל וחומר והלא כתיב במגלת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הכא נמי כל דכן א"ל כך שמעתי בפירוש שאבר מן החי מטמא ולא אבר מן המת ומיירי כגון דליכא כזית בשר ולא עצם כשעורה. וביד בפ' שני דהלכות טומאת מת סי' ד' ובספ"ה:
יכין
על אבר מן המת שהוא טמא: אף שאין בו כזית בשר מטמא גם באהל:
אמר להם לא אמרו אלא על אבר מן החי: נ"ל דר"ל דאף דק"ו דאורייתא, עכ"פ באבר עצמו ליכא ק"ו אלא בהמת שנפרש ממנו, והרי באבר ליכא ק"ו:
שהחי: כשהוא זב:
עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים: דכל הכלים שתחת הזב אפילו הן ק', אף שלא נגעו בזב, כולן אבות הטומאה:
ועל גביו מדף: ר"ל וכל הכלים שעל גביו אפילו לא נגעו בזב, כולן טמאין טומאה קלה לטמא וכו':
לטמא אוכלים ומשקין: ולא אדם וכלים:
מה שאין המת מטמא: דרק כלי שנגע בו נעשה אבי אבות הטומאה, בין שהוא תחת המת או עליו או בצדו, והכלי הב' שנגע בהראשון, נעשה אב, והכלי הג' נעשה ראשון, והכלים האחרים שנגעו בג' טהורים, דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב הטומאה [ועי' ביבקש דעת ח' ט']. והא דלא קאמר מעינות שרק בזב חי מטמאים, משא"כ במת כל משקה היוצא מהמת טהור חוץ מדמו. נ"ל דרצה להביא ראייה מאברי המת בעצמו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת