משנה עדיות ו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ו · משנה א | >>
רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים, שממאנים את הקטנות, ושמשיאין את האשה על פי עד אחד, ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש, ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח, ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות.
משנה מנוקדת
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים:
- שֶׁמְּמָאֲנִים אֶת הַקְּטַנּוֹת,
- וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד,
- וְשֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל בִּירוּשָׁלַיִם עַל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ,
- וְעַל הַיַּיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנִּתְנַסֵּךְ עַל גַּב הַמִּזְבַּחַ,
- וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, שֶׁקָּרֵב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת:
נוסח הרמב"ם
רבי יהודה בן בבא, העיד חמישה דברים.
- שממאנין את הקטנות.
- ושמשיאין את האשה - על פי עד אחד.
- ושנסקל תרנגול בירושלים - על שהרג את הנפש.
- ועל היין בן ארבעים יום - שנתנסך על גבי המזבח.
- ועל תמיד של שחר - שקרב בארבע שעות.
פירוש הרמב"ם
אלו העדיות כולם מבוארים ועושים כהם.
ואמרו בירושלמי (ברכות פרק ד), בימי מלכות יון היו משלשלים להם שתי קופות של זהב, והעלו להם שני כבשים. פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב, והעלו להם שני גדיים. באותה שעה האיר להם הקב"ה עיניהם, ומצאו שני טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים. ועל אותה [שעה] העיד רבי יהודה בן בבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רבי יהודה בן בבא העיד - שממאנים את הקטנות. כגון שני אחים נשואים שתי אחיות יתומות א, אחת גדולה ואחת קטנה, מת בעלה של גדולה ונמצאת זקוקה ליבם בעל הקטנה, ודוחה זיקתה את נשואי אחותה הקטנה ואוסרתה עליו, שאין נישואי קטנה כלום, מלמדים את הקטנה שתמאן בו, ומיאון עוקר נשואים הראשונים, ומותר ליבם הגדולה. וכן יש אחרת כיוצא בזו במסכת יבמות פרק בית שמאי ב:
ושמשיאין את האשה - שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד בלבד ואמר שמת, משיאין אותה על פיו:
ושנמקל תרנגול שהרג את הנפש - שנקר מוחו של תינוק. ואע"ג דכי יגח שור כתיב, אחד שור ואחד כל בהמה חיה ועוף, שכל מקום שנאמר שור אנו למדין שור שור משבת, מה להלן הוא הדין לכל בהמה חיה ועוף, אף כאן הוא הדין לכל בהמה חיה ועוף:
ועל היין בן ארבעים יום - ומקמי הכי פסול, דהוה ליה יין מגתו ג:
שקרב בארבע שעות - שפעם אחת בימי מלכות יון לא היו להם כבשים לתמידין ונשתהו להקריב התמיד, עד שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו שני טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום ד:
פירוש תוספות יום טוב
שממאנים את הקטנות. לשון הר"ב כגון שני אחים נשואים שתי אחיות יתומות וכו' משום קטנה דדוקא יתומה היא כדפירש הר"ב וא"כ ה"ה דגדולה היא יתומה. אבל נשואי הגדולה נשואין גמורין בין יש לה אב בין שהיא יתומה. ועיין בפרק י"ג דיבמות משנה ז':
הקטנות. תרתי חדא דר' אליעזר במשנה ז' פרק י"ג דיבמות וכדמפרש לה הר"ב. וחדא דר' אלעזר דהתם במשנה י"א בא יבם על הקטנה. וחזר ובא על הגדולה כו' דצריכי תרווייהו. וליכא למשמע חדא מאידך כמ"ש שם בס"ד. והעיד ר' יהודה בן בבא דבשתי הקטנות מלמדים שתמאן. וליכא למימר דלא העיד אלא בחדא. ומאי קטנות. קטנות דעלמא. דא"כ גבי ושמשיאין את האשה לתני נמי נשים ונימא מאי נשים. נשים דעלמא. גמ' פ"ק דנדה דף ח'. ונ"ל שזהו שכתב הר"ב וכן יש אחרת כיוצא בזו במסכת יבמות פרק ב"ש רר"ל ההיא מתני' י"א דהתם ולומר דתרתי נינהו. ולא שלא נתכוין אלא למשנה ז' דהתם ולומר שהיא כגון הך דהכא:
ושמשיאים את האשה ע"פ עד אחד. כדתנן בסוף יבמות:
ושנסקל תרנגול וכו'. כתב הר"ב ואע"ג דכי יגח שור כתיב וכו' שכל מקום שנאמר שור וכו'. וכ"כ רש"י בפ"ד דברכות דף כ"ז. ועמ"ש במשנה ד' פ"ק דסנהדרין. ובספ"ה דב"ק:
שהרג את הנפש. לשון הר"ב שנקר מוחו של תנוק. וז"ל רש"י [בברכות שם] שניקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופף ב) ונקב את מוחו:
ועל היין בן ארבעים יום וכו'. לשון הר"ב ומקמי הכי פסול. דהוה ליה יין מגתו. וכן לשון רש"י בפ"ק דנדה [דף ח']. ר"ל דתניא בפ"ו דב"ב דף צ"ז ויין מגתו לא יביא ואם הביא כשר [ועיין בפירוש הר"ב משנה ו' פ"ח דמנחות. ומ"ש שם] והעיד על [היין] בן ארבעים יום דלכתחלה נמי יביא אפילו יש הרבה ממין אחר. תוס'. ובפ"ד דברכות [דף כ"ז] כתב רש"י. ועל יין בן ארבעים יום שיצא מכלל יין מגתו. ובא לכלל יין גמור וקרינא ביה נסך שכר:
ועל תמיד של שחר וכו'. כתב הר"ב שפעם אחת וכו' והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום. ועל אותה העיד ר' יהודה בן בבא. הרמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) משום קטנה דדוקא יתומה היא כדפירש הר"ב, וא"כ הוא הדין דגדולה היא יתומה, אבל נשואי הגדולה נשואין גמורין בין יש לה אב בין שהיא יתומה:
(ב) (על הברטנורא) נראה לי דר"ל דמ"ז דהתם, שהיא כגון הך דהכא. וכיוצא בה היא משנה י"א דהתם. וכדאיתא בגמרא, דלהכי תני קטנות דמשמע תרתי. דאי קטנות דעלמא, ליתני נמי ושמשיאין את הנשים. והעיד על שניהם, דליכא למשמע חדא מאידך. וע"ש בתוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) ר"ל דתניא בב"ב דף צ"ז, יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. והעיד על היין בן מ' יום דלכתחלה נמי יביא, אפילו יש הרבה ממין אחר. תוספ':
(ד) (על הברטנורא) ועל אותה העיד ריב"ב. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר' יהודה בן בבא וכו': ברכות פ"ד דף כ"ח ובפ"ק דנדה דף ח'. והגיה הר"ר יהוסף ז"ל בן אבא. ובירושלמי דיבמות ר"פ ב"ש ומפרש התם בירושלמי דב"ש וב"ה דהתם ראש הפרק על עיקר עדות חולקים דב"ש סברי כך היתה עיקר עדות דאין ממאנים אלא ארוסות ובה"א ארוסות ונשואות:
שממאנים את הקטנות: בפי"ג דמסכת יבמות תנן ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותנן נמי בההוא פירקא בבא אחריתי ר' אלעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו והתם בגמ' דנדה מפ' אמאי תני הכא קטנות לשון רבים לאו חדא דר' אליעזר וחדא דר' אלעזר ומהדר לא מאי קטנות קטנות דעלמא ולא קאי אלא אדר' אלעזר ולא אדר' אליעזר ופריך אי הכי גבי עדות אשה נמי ניתני ושמשיאין את הנשים ונימא נשים דעלמא אלא מדהכא קתני אשה והכא קתני קטנות ש"מ דוקא קתני קטנות שתים אחת דר' אלעזר ואחת דר' אליעזר ואשה דליכא למימר הכי נסבה בלשון יחיד ש"מ:
ושנסקל תרנגול בירושלים: בירושלמי ר"פ המוצא תפילין. וז"ל רש"י ז"ל שם בברכות שנקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופף וניקב את מוחו ע"כ. עוד בפי' רעז"ל מה להלן ה"ה בהמה חיה ועוף. אמר המלקט פירוש דהא כתיב שם וכל בהמתך חיה בכלל בהמה וכל לרבות העוף אף כאן וכו'. וכתבו תוס' ז"ל במנחות דף ס"ד ועל תמיד של שחר שקרב בד' שעות רש"י ז"ל פירש בתפלת השחר דבימי שלמה כשנשא בת פרעה שישן עד ד' שעות והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו והכי נמי איתא בפסיקתא ע"כ. וז"ל הר"ר יונה ז"ל שם פ' תפלת השחר אומר במדרש שהמלך שלמה היה ישן עד שלש שעות כדרך בני מלכים ופעם אחת הטעתו בת פרעה וישן עד ד' שעות ומזה היתה קבלה ביד ר' יהודה בן בבא שהעיד שתמיד של שחר קרב בד' שעות ע"כ. ופירש הראב"ד ז"ל ועל יין בן מ' יום שמתנסך ע"ג המזבח אע"פ שלא נקרא תוסס אלא עד שלשה ימים מ"מ לענין ניסוך בעינן נסך שכר יין המשכר ובן מ' יום כבר הוא משכר ע"כ. ומצאתי מוגה שם בתלמודו של הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל ועל היין בן מ' יום שמתנסך על גבי המזבח. וביד פ"ז דהלכות איסורו מזבח סי' ז'. וכתבו תוס' ז"ל שם פ"ק דנדה ועל היין וכו' פירש רש"י ז"ל דקודם לכן הוי יין מגתו אע"ג דאמרינן בהמוכר פירות יין מגתו אם הביא כשר בן מ' יום לכתחילה נמי יביא אפילו יש הרבה מיין אחר ע"כ:
ועל תמיד של שחר: שקרב בד' שעות. פלוגתא דר' יהודה ורבנן היא בברכות פ' תפלת השחר. ובירושלמי פ"ד דתעניות דף ס'. וכתב הראב"ד ז"ל ונ"ל דהאי עדות דתמיד מפי שמועה העיד ולא מפי מעשה שאם ראה תמיד שקרב בד' שעות מאי סהדותיה דילמא כי אישתהי נמי לחמש שעות או לשש שעות ה"נ הוו מקרבי ליה ע"כ אכן הרמב"ם ז"ל משמע שמפרש שעל מעשה שאירע פעם אחת כמו שפירש רעז"ל והקריבו התמיד בד' שעות ביום הוא שהעיד. וביד פ"א דהלכות תמידין ומוספין סימן ב':
תפארת ישראל
יכין
שממאנים את הקטנות: ר"ל ב' אחים נשואין ב' אחיות יתומות, אחת גדולה ואחת קטנה. מת בעל הגדולה, זיקתה שהוא מדאורייתא אוסרת אחותה הקטנה על בעלה מדאין נשואיה מדאורייתא כלום. להכי מלמדין הקטנה שתמאן, ויתעקרו נשואיה מעיקרא, ועי"ז יהיה מותר לעשות מצוה דאורייתא שתתיבם הגדולה [יבמות פ"ז מ"ז]. והא דקאמר קטנות לשון רבים. היינו מדיש עוד אחרת [שם מי"א], דהיינו בנפלו ליבם ב' יבמות אחיות, א' גדולה וא' קטנה, ובעל הקטנה ואח"כ הגדולה, מלמדין הקטנה שתמאן ויקיים הגדולה.
ושמשיאין את האשה על פי עד אחד: שאמר לה מת בעלה [כשלהי יבמות]. אף דמדינא צריך ב' עדים, משום עגונא סמכו אחזקה דאשה דייקה ומנסבה:
ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש: שניקר מוח התינוק. דשור דכתב רחמנא לאו דוקא:
ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח: וקודם מ' יום לכתחילה פסול [כב"ב צ"ז]:
ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות: כשנאנסו מלהקריב מקודם. וקמ"ל דאז עדיין נקרא בוקר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת