משנה עדיות ז ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ז · משנה ו | >>
העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד של שלמים שיקרב שלמים.
שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים.
וחכמים אומרים, יקרב.
אמר רבי פפייס, אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג.
משנה מנוקדת
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפַּיָּס
- עַל וְלַד שֶׁל שְׁלָמִים,
- שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
- שֶׁוְּלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקְרַב.
- עַל וְלַד שֶׁל שְׁלָמִים,
- אָמַר רַבִּי פַּפַּיָּס:
- אֲנִי מֵעִיד,
- שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָּרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים,
- וַאֲכַלְנוּהָ בְּפֶסַח,
- וְאָכַלְנוּ וַלְדָּהּ שְׁלָמִים בַּחַג:
נוסח הרמב"ם
העיד רבי יהושע, ורבי פפיס,
- על ולד של שלמים - שיקרב שלמים.
- שרבי אליעזר אומר: ולד שלמים - לא יקרב שלמים.
- וחכמים אומרין: יקרב.
- אמר רבי פפיס: אני מעיד,
- שהיתה לנו פרה זבחי שלמים - ואכלנוה בפסח,
- ואכלנו ולדה שלמים - בחג.
פירוש הרמב"ם
שרבי אליעזר אוסר זה, כדי שלא יניח אותה בשביל הלידה, ויעבור על מה שנאמר "לא תאחר לשלמו"(דברים כג, כב), והוא עניין אמרו "גזירה שמא יגדל מהם עדרים".
והלכה כמו עדות זה.
ולא נחוש לחששא זו, דכל ולד שתלדנה מותר להקריבו שלמים, כמו שיתבאר בשלישי מתמורה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ולד שלמים לא יקרב שלמים - אלא כונסו לכיפה ומת. משום גזירה, דאי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה, אתי לאשהויי לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתי בהו לידי גיזה ועבודה:
ואכלנו ולדה שלמים בחג - בחג השבועות קאמר. שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות, נמצא עובר בעשה, שנאמר (דברים יב) ובאת שמה והבאתם שמה, דמשמע ברגל ראשון שתבא שמה הבא כל נדרים שעליך. מיהו בלאו דלא תאחר אינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים:
פירוש תוספות יום טוב
העיד רבי יהושע וכו'. עיקרה בריש פ"ג דתמורה. ועיי"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
העיד ר' יהושע ור' פפייס: כותיה דר"ש דאוקי פלוגתייהו דר' אליעזר וחכמים בולד בפרק שלישי דתמורה פַפְיַס כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ביוד א' והיוד בפתח:
תפארת ישראל
יכין
העיר רבי יהושע ורבי פפייס: [תמורה פ"ג מ"א]:
שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים: רק כונסו לכיפה וסוגר לפניו שימות ברעב. דאל"כ אתא להשהות להאם שתרבה לו ולדות, וביני וביני יכשל בהאם בגיזה ועבודה:
וחכמים אומרים יקרב: משמע דפליגי בהא את"ק דס"ל שרשאי להקריבו לכל קרבן שירצה:
ואכלנו ולדה שלמים בחג: בחג העצרת, דליכא למימר דמיירי בחג אחר, דא"כ היה עובר בעשה כשלא הקריבו ברגל הראשון [כר"ה ד"ו ב']. ואפשר דלעולם בחג הסוכות קאמר, ומיירי שהיה חולה בעצרת ולא היה יכול להקריבו אז שם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת