ספרי על דברים/ראה/פיסקא קכב
פיסקא קודמת - ספרי על דברים - פיסקא קכב - פיסקא הבאה
ולקחת את המרצע ונתתה. (קידושין כא וש"נ) מנין לרבות את (הקרן ואת הזבוב) [את הקוץ ואת הזכוכית] וקרומיות של קנה, שנאמר ולקחת, דברי ר' יוסי בר' יהודה. רבי אומר, מה מרצע מיוחד מן המתכת, אף כל מן המתכת.
המרצע. זה מרצע הגדול.
א"ר אלעזר, (והרי) יודן ברבי היה דורש, שאין רוצעים אלא במילת. (וחכמים אומרים, אין כהן נרצע שמא נעשה בעל מום.) ר' מאיר אומר מן הסחוס, שהיה ר' מאיר אומר אין כהן נרצע [מפני שנעשה בעל מום.] אם במילת הוא נרצע, איך הוא נעשה בעל מום? אלא מלמד שאין רוצעין אלא בגובה של אוזן.
אזנו. (בבא מציעא לא) נאמר כאן "אזנו" ונאמר להלן (ויקרא יד) "אזנו". מה "אזנו" האמור להלן ימנית אף "אזנו" האמור כאן ימנית.
(ימנית בגובה שבאוזן, ונאמר באזנו ובדלת.) יכול בצד אזנו? תלמוד לומר באזנו ובדלת, מגיד שנותן באוזן עד שמגיע לדלת.
והיה לך עבד עולם. כל ימי עולמו של אדון - אף [אם] הוא נמכר ל' שנה ומ' שנה לפני היובל.
מכאן אתה אומר, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת. נרצע ונמכר לגוי - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת.
מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה? תלמוד לומר עבד עולם, "עולם" "עולם" לגזרה שוה.
ואף לאמתך תעשה כן. להעניק.
יכול אף לרציעה? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד, העבד ולא אמה.