ברכות ג ב
על הש"ס: ראשונים | אחרונים
גמרא עריכה
בחדתי ותיפוק ליה משום מזיקין בתרי אי בתרי חשד נמי ליכא בתרי ופריצי. מפני המפולת ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין בתרי וכשרי. מפני המזיקין ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת בחורבה חדתי ובתרי וכשרי אי בתרי מזיקין נמי ליכא במקומן חיישינן ואי בעית אימא לעולם בחד ובחורבה חדתי דקאי בדברא דהתם משום חשד ליכא דהא אשה בדברא לא שכיחא ומשום מזיקין איכא:
תנו רבנן ארבע משמרות הוי הלילה דברי רבי רבי נתן אומר שלוש מאי טעמא דרבי נתן דכתיב (שופטים ז יט): "ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה" תנא אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה ורבי מאי תיכונה אחת מן התיכונה שבתיכונות ורבי נתן מי כתיב תיכונה שבתיכונות תיכונה כתיב מאי טעמיה דרבי אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי כתוב אחד אומר (תהלים קיט סב): "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתוב אחד אומר (שם) קדמו עיני אשמורות הא כיצד ארבע משמרות הוי הלילה ורבי נתן סבר לה כרבי יהושע דתנן רבי יהושע אומר עד שלוש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוו להו שתי משמרות רב אשי אמר משמרה ופלגא נמי משמרות קרו להו:
ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי אאין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא בדברי תורה אבל מילי דעלמא לית לן בה ואיכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא [אפילו] בדברי תורה וכל שכן מילי דעלמא:
ודוד בפלגא דליליא הוה קאי מאורתא הוה קאי דכתיב (תהלים קיט קמז): "קדמתי בנשף ואשועה" וממאי דהאי נשף אורתא הוא דכתיב (משלי ז ט): "בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה" אמר רב אושעיא אמר רבי אחא הכי קאמר (דוד) מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות.
ונשף אורתא הוא הא נשף צפרא הוא דכתיב (שמואל א ל יז): "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם" מאי לאו מצפרא ועד ליליא לא מאורתא ועד אורתא אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב אלא אמר רבא תרי נשפי הוו נשף ליליא ואתי יממא נשף יממא ואתי ליליא.
ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת השתא משה רבינו לא הוה ידע דכתיב (שמות יא ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים" מאי כחצות אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות מי איכא ספיקא קמי שמיא אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא) ואתא איהו ואמר כחצות אלמא מספקא ליה ודוד הוה ידע דוד סימנא הוה ליה דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד וכיוון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר כיוון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר רב יוסף מאי קרא (דכתיב) (דברי הימים א כז לד): "ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב" אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר (שמואל ב טז כג): "ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל [איש] בדבר האלהים"
רש"י עריכה
בחדתי – שנפלה מחדש שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה:
חשד נמי ליכא – דתנן (משנה קידושין ד יב) אבל אשה מתייחדת עם שני אנשים:
בתרי ופריצי – דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים:
במקומן חיישינן – במקום שהם מצויין תדיר חיישינן אפילו בתרי:
בדברא – בשדה:
קדמו עיני אשמורות – אלמא חצות לילה שהיה דוד עומד שתי משמרות יש בהם:
ורבי נתן – אמר לך האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בשלוש שעות ביום בתחילת שעה שלישית:
שית דליליא – חצות לילה הוי שש שעות:
ותרתי דיממא – ששאר מלכים ישֵנים הוו להו תרתי משמרות של שמונה שעות:
אלא לדבר הלכה – אסור לספר לפניו שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והוה ליה לועג לרש חרף עושהו (משלי יז):
אבל מילי דעלמא – שאין גנאי למחריש בהן לית לן בה:
מאורתא – מתחילת הלילה:
בנשף בערב יום – בהעריב היום קרוי נשף:
הכי קאמר – קרא דחצות לילה:
מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה – שקודם לכן הייתי עומד:
מתנמנם כסוס – עוסק בתורה כשהוא מתנמנם כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד:
בשירות ותשבחות – והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו':
למחרתם – ליום מחרת של חנייתם שם:
הכי גרסינן אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב אלא אמר רב אשי תרי נשפי הוו:
נשף יממא – קפץ ועלה כמו לנשוף מדוכתיה (מגילה ג א) כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה (חולין מב ב):
ואתא איהו ואמר כחצות – לפי שלא היה יודע לכוון השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע:
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו דאמר מר (בבא בתרא כה א) ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך החמה ושש אחרונות רוח דרומית ובתחילת הלילה רוח מערבית ובחצות הלילה רוח צפונית:
אין הבור מתמלא מחולייתו – העוקר חוליא מבור כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו אין מתמלא בכך. אף כאן אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר אין אנו יכולים לפרנסם משל עצמנו:
יועצים באחיתופל – איזה הדרך ילכו והיאך יציבו מצב ומשחית וטכסיסי מארב מלחמה:
ונמלכין בסנהדרין – נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם:
ושואלין באורים ותומים – אם יצליחו:
הכי גרסינן מאי קרא ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ:
תוספות עריכה
במקומן חיישינן - פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם שאין רגילין.
אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת - ופסק רב אלפס משום רב האי דווקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודווקא בארבע אמות שלו.
רוח צפונית מנשבת - פי' לבדה דהא אמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא כה א) שהיא מנשבת עם על אחד ואחד.
ואתא איהו ואמר כחצות - ואם תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמיים דהא אמת אמרו לו. וי"ל שלא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו.
ואין הבור מתמלא מחוליתו - פירש רש"י אם יחפור ויחזיר בו עפרו לא יהא מלא. ותימא דאין הנדון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים. אם היה מצווה ליטול מן העניים ולחזור וליתן להם אז היה דומה למשל. ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו כלומר אין הבור מתמלא מן המים הנובעים בו. ובתוספתא יש אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכים לו מים מצד אחר. ור"י פירש שאם תחפור מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא. שמה שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל מן העשירים יחסר מן העשירים :
עין משפט ונר מצוה עריכה
מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
י א מיי' פי"ג מהל' אבילות הלכה ט', סמ"ג עשין דרבנן ב', טור ושו"ע יו"ד סי' שד"מ סעיף ט"ז:
גליון הש"ס עריכה
גמ' בתרי חשד נמי ליכא- עיין ש"ך יו"ד סי' קמ"א ס"ק כ"ז.
שם וכה"א ועצת אחיתופל היא וכו'- עיין תשובת רשב"א סי' מ"ח.
תוס' ד"ה אין אומרין כו' ודווקא בד' אמות שלו - עי' תוס' ב"ק (ט"ז:) ד"ה שהושיבו שמשם ראיה לזה.
הגהות הרש"ש עריכה
גמ' ורבי מאי תיכונה תיכונה שבתיכונות - כ"ה גי' הילקוט בשופטים והגירסה שבגמרות שלפנינו אינה מובנת. ועמ"ש בס"ד בק"א להט"א במגילה פ"ג על הא דואמצעי דולג.
רש"י ד"ה בחדתי : שנפלה מחדש כו' - יותר הנל"פ שנבנה מחדש ועדיין לא נתיישבה בב"א. שזה נקרא גם כן חורבה כמו שאמרו במגילה (ג:) כרך שחרב כו' מעשרה בטלנין או שעדיין לא נגמר הבניין עד תכליתו.
[גמ' ור"נ ס"ל כר' יהושע כו' - הרש"א בח"א כתב דהמ"ל דמאשמורה השנייה עד חצות היה עוסק בתורה כו' עי"ש. ותימה שלא הביא שרש"י לא פירש כן באמת בתהילים].
[שם מעולם לא עבר עליי חצות לילה בשינה - נראה דר"ל שזה לא אירע לעולם שאהיה ישן בחצות ולפעמים הייתי מקדים עוד מהנשף]
ראשונים נוספים
רב ניסים גאון
חלוקתם של ר' יהודה ור' יוסי בבין השמשות שנויה היא בהא ברייתא דפרק במה מדליקין (שבת דף לד) תנו רבנן בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה ומטילין אותו לחומרי שני ימים איזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר בין השמשות משתשקע החמה כדי הילוך חצי מיל ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא אי אפשר לעמוד עליו וכולן שוין הן שהעת הנקרא בין השמשות ספק יום ספק לילה הוא אין יוצאין בו ידי חובת היום ולא ידי חובת הלילה כל המצות הנוהגות ביום אין יוצאין בהן ידי חובה בבין השמשות שאינו ודאי יום וכל המצות הנוהגות בלילה אין יוצאין בהן ידי חובה וכו' וגם הם שוין בטבילה שצריכה להיות בשעה שהוא יום ודאי שאין בה ספק (כדתנן) [כדתניא] (בפסחים דף צ ועוד) כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה לא חלקו אלא בשעה שהיא בין השמשות אי זו היא וכמה שיעורא וסבר ר' יהודה כי מעת שקיעת החמה ועד שיסתלק זהרה מעל הארץ ויכסיף דמדומה מן הרקיע זהו בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה והטבילה צריכה להיות קודם זה העת לדעתו ור' יוסי חלק עליו ואמר כי זה העת שקרא אותו ר' יהודה בין השמשות יום הוא ודאי ואין בו ספק ומותר לטמא לטבול בו וכי בין השמשות שהוא ספק עת דחוק הוא למאד ושיעורו כהרף עין סמוך ליציאת הכוכבים דאמרינן (שבת דף לה) אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי טובלין בו כהנים ואמרינן התם במס' נדה בפרק בא סימן התחתון (דף נג) האיך תנא סבר שלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי והאי תנא סבר בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה ועל עיקר זו החלוקה שישנה ביניהם באו הדברים שבין ר' מאיר ור' יהודה בכאן כי ר' מאיר התיר לקרוא קריית שמע של ערבית משעה שהכהנים טובלין וכשהשיב עליו ר' יהודה לפי דעתו כי הטבילה אינה (אלא) לאחר שקיעת החמה כי אותו העת מתחילין בין השמשות להכנס ואינה לטבילה אלא קודם שקיעת החמה והאיך יוצאין באותו העת ידי חובתן מקריית שמע של ערבית ועדיין היום עומד אמר לו ר' מאיר אני איני סובר כדעתך בבין השמשות אלא כי העת שאתה קוריהו בין השמשות הוא אצלי אני ודאי יום שאין בו ספק ומותר לטבול בו ואני סובר בבין השמשות כדעתו של ר' יוסי שהוא כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו ואל תשיבני אתה מדרך הדעת שלך כי איני סובר כדבריך אלא כר' יוסי אני סובר ולפיכך אמרתי משעה שהכהנים טובלין ופסקינן הלכתא (שבת דף לה) כר' יהודה לענין שבת לחומרא וכר' יוסי לענין תרומה דלא אכלי כהני עד דנפיק בין השמשות דר' יוסי לחומרא נמי:
(דף ג) תנו רבנן מפני ג' דברים כו' ותיפוק לי משום מזיקין בתרי מכלל דתרי לא מזקי להו ואיתא מיפרשא בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף מג) דתני לאחד נראה ומזיק לשנים נראה ואינו מזיק אלא אם כן יהיה אותו המקום קבוע למזיקין צריכין לחוש להם ואפי' בתרי כדאמרי' בדוכתא דקביעי חיישינן ומה שאמרו אי בתרי חשדא נמי ליכא זה הדבר בנוי על אותו העיקר שבמשנה בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ') לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים והואיל (והשנים) [והן שנים] מותר להן להתיחד עם האשה כי החשד מסתלק מביניהן אלא אם כן היו פרוצים כי הפרוצין החשד קבוע הוא בהן ואפי' אם היו עשרה כדאמרי' (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצין אפילו עשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה י' במטה ומזה העיקר אמרי' נמי הכא בתרי ופריצי:
חידושי הרשב"א
הכינור היה מנגן מאיליו: פירש רב האיי גאון ז"ל: שהיה לדוד סימנא בכנור לידע חצות לילה כגון "פנאגן" -שהוא אבן שעות- אף כנור יש לומר מחמת רוח צפונית. ויש לומר דברים אחרים שכינורותיהן משוערות במים או באויר מצד אחר וכל לילה ולילה מציבים אותו לפי שיעור אותו הלילה שבשעת חצות נשמע קול מאותו הכנור, עד כאן.
אין הבור מתמלא מחוליתו: פרש"י ז"ל "אם עקר חוליא מבור כרויה וחזר והשליכה לתוכה אין הבור מתמלא ממנה". והקשה רבינו תם ז"ל שאין המשל דומה לענין, שאילו היו נוטלין מן העניים וחוזרין ונותנין להם היה דומה זה המשל. לפיכך פירש הוא ז"ל שאין הבור מתמלא מין מן המקור הנמשך ונובע בתוכו בתוך חוליתו, וכן מוכח במדרש שמואל, דאמרינן התם "אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן ממשיכין לו אמת המים ממקום אחר".
חידושי הריטב"א
באתרא דשכיחי: כלומר בחורבה שהיא חורבה מזמן גדול חיישינן אפי' בתרי:
ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה: היינו לשון תיכון שהוא ממוצע בין שתים שכמותו ממש:
וכ"ש מילי דעלמ': מפני שיהו עסוקין בהספדו. ויש מפרשים מפני שהמת יודע כל מה שאומרים לפניו עד שיסתם הגולל ומצטער כששומע שמדברים שלא מצרכיו וכתיב ועשית הישר והטוב ואין טוב כשמצטער המת:
ודוד בפלגא דליליא וכו': ואסיקנא דתרי נשפי הוו נשף יממא כלומר קפץ ונסתלק היום בא הלילה מיד כמו לינשוף מדוכתיה נשף. לילה אתא יממא ויש אומרים נשף כמו נשב וכן נשפת ברוחך כמו נשבת והוא לשון פריחה כדכתיב וישב אותם אברם ומתרגמינן ואפרח וכך הוא זה פרח היום ובא הלילה פרח הלילה ובא היום:
אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי: דקומץ אחד ממאכל אינו משביעו. ויש אומרים דמשום הכי נקט ארי שדרכו של ארי כשהוא רעב מלחך את קומצו לצורך מאכל ואינו שבע אם אינו צד מאכל אחר. ע"א אין הקומץ לשון ארבה כלומר אם אוכל הארי ארבה אחד אינו שבע בכך. כחגבים, כקומצין:
א"ר יוסף מאי קראה: כלומר שיהיה הסדר כך אחיתופל תחלה והדר סנהד' והדר אורים ותומי':
מאירי
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
כשבני אדם עומדים לפני המת אינן רשאין שם לדבר דברי הבאי ולא אף דברי תורה אלא אם כן דברים של עניני מיתה אם לדבר על צרכי המת וקבורתו או לספר שם דרך תוכחת עניני מיתה דרך כלל או דרך פרט:
לעולם יהא אדם זהיר לעסוק בדברי תורה ויעיר את שחרית (עליה) ולא ימשך אחר התענוג ולא יפתהו להתרשל על זה עשרו ונכסיו שהכל חולף ואבד, ותורה ושכרה עומדים לעד ומי לנו גדול מדוד שהיה מלך וטרוד בכמה עסקים ולא מנעהו מזה מלכות ועושר וטרדא, והיה משתדל להעמיד כנור על מראשותיו שהיה מנגן מאליו בחצי הלילה על ידי רוח צפונית והיה עומד באותה שעה ממטתו ועוסק בתורה עד שהאיר היום שהיה מוכרח להשתדל בשאר הטרדות עד שכשהיו חבריו רואים כך היו מקבלים מוסר ממנו ואומרים אם דוד שהוא מלך כן, אנו על אחת כמה וכמה הוא שדרשו בתלמוד המערב עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר איתער איקרי מן קומוי איקרי דבריי, אעירה שחר כלהון בני אינש שחרא מעורר להון, ברם אנא מעורר לשחרא ויצר הרע מקטרג, דרכן של מלכים שחר מעוררן ואת אמר אעירה שחר, דרכן של מלכים ישנים עד ג' שעות ואת אמר חצות לילה וחבריו שומעים ועומדים ועוסקים בתורה נמצאו כלם עוסקים בתורה בשביל דוד, ואוי לאזנינו שכך שומעות ואינן מקבלות ואשרי המדבר באזן שומעת:
שיטה מקובצת
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
באתרא דשכיחי - כלומר בחורבה שהיא חורבה מזמן גדול חיישינן אפילו בתרי:
ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה - היינו לשון תיכון שהוא ממוצע בין שתים שכמותו ממש:
וכל שכן מילי דעלמא - מפני שיהו עסוקין בהספדו. ויש מפרשים מפני שהמת יודע כל מה שאומרים לפניו עד שיסתם הגולל ומצטער כששומע שמדברים שלא מצרכיו וכתיב ועשית הישר והטוב ואין טוב כשמצטער המת:
ודוד בפלגא דליליא וכו' – ואסיקנא דתרי נשפי הוו נשף יממא כלומר קפץ ונסתלק היום בא הלילה מיד כמו לינשוף מדוכתיה נשף לילה אתא יממא. ויש אומרים נשף כמו נשב וכן נשפת ברוחך כמו נשבת והוא לשון פריחה כדכתיב וישב אותם אברם ומתרגמינן ואפרח. וכך הוא זה פרח היום ובא הלילה פרח הלילה ובא היום:
אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי - דקומץ אחד ממאכל אינו משביעו. ויש אומרים דמשום הכי נקט ארי שדרכו של ארי כשהוא רעב מלחך את קומצו לצורך מאכל ואינו שבע אם אינו צד מאכל אחר. ענין אחר אין הקומץ לשון ארבה כלומר אם אוכל הארי ארבה אחד אינו שבע בכך. כחגבים, כקומצין:
אמר ר' יוסף מאי קראה - כלומר שיהיה הסדר כך אחיתופל תחלה והדר סנהדרין והדר אורים ותומים:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה