קטגוריה:בראשית יג ט
נוסח המקרא
הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה
הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.
הֲלֹ֤א כׇל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃
הֲ/לֹ֤א כָל־הָ/אָ֙רֶץ֙ לְ/פָנֶ֔י/ךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵ/עָלָ֑/י אִם־הַ/שְּׂמֹ֣אל וְ/אֵימִ֔נָה וְ/אִם־הַ/יָּמִ֖ין וְ/אַשְׂמְאִֽילָה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | הֲלָא כָל אַרְעָא קֳדָמָךְ אִתְפָּרַשׁ כְּעַן מִלְּוָתִי אִם אַתְּ לְצִפּוּנָא אֲנָא לְדָרוֹמָא וְאִם אַתְּ לְדָרוֹמָא וְאַצְפְּנָךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | הֲלָא כָל אַרְעָא קֳדָמָךְ אִתְפָּרַשׁ כְּדוּן מִינִי אִם אַנְתְּ לְצִיפוּנָא וַאֲנָא לְדָרוֹמָא אִם אַנְתְּ לְדָרוֹמָא וַאֲנָא לְצִיפּוּנָא: |
רש"י
"ואימנה" - אימין את עצמי כמו ואשמאילה אשמאיל את עצמי וא"ת היה לו לינקד ואיימינה כך מצינו במקום אחר (ש"ב יד) אם יש להימין ואין נקוד להיימין
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאֵימִנָה – אַיְמִין אֶת עַצְמִי, כְּמוֹ "וְאַשְׂמְאִילָה" – אַשְׂמְאִיל אֶת עַצְמִי. וְאִם תֹּאמַר: הָיָה לוֹ לִנָּקֵד "וְאַיְמִינָה"? כָּךְ מָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (שמ"ב יד,יט): "אִם אִשׁ לְהֵמִין", וְאֵין נָקוּד "לְהַיְמִין".
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויש לתמוה איך אמר ואשמאילה את עצמי וכונתו של אברהם לילך בדרום, אבל באור
ואשמאילה הכונה בו ואשמאילה אותך כלומר ע"כ תצטרך שתלך לצפון, וכן שמעתי כי תרגום אונקלוס בנוסחאות מדוקדקות אם את לצפונא ואנא לדרומא ואם את לדרומא ואצפנך, כלומר בע״כ כי לא אתן לך רשות להתעכב בדרום מפני כובד המקנה אשר לי:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
לפיכך "הפרד נא מעלי." הפרד אתה אל הצד אשר תבחר ואני אסע אל הפכו: " אם השמאל" אם תבחר לבקש מרעה אחד בצד שמאל:
" ואימינה" אני אבקשנו בצד ימין:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
ראינו במדת הכנסת אורחים שהיה לוט מכניס, גם שיראה שנפרד מהשאר. וזהו "אם השמאל" כו' לומר שלא יהיה הפירוד רק במקומות, "אם השמאל" כו':
(יא) והורה הכתוב כי גם שויסע לוט ואברם נשאר במקומו, לא נאמר שלוט נפרד בלבד, כי אם כאילו גם אברהם נפרד ויתרחק ממנו, וזהו "ויפרדו איש מעל אחיו", והוא כי בהפרד הטומאה מהקדושה, כפלים מתרחקת הקדושה ממנה. מעין מאמרם ז"ל (ירושלמי סוף ברכות) כי הפורש מן התורה גם היא פורשת ממנו, משל לשני אנשים אחד פורש למזרח ואחד למערב, שבמהלך יום אחד רחוקים זה מזה שני ימים, כן התורה אומרת אם יום תעזבני יומים אעזבך:
(יב) והודיענו התורה כי בהפרד לוט נדבק ברשעים כי "ויאהל עד סדום" (יג) "ואנשי סדום רעים" וכו', ואברם נדבק בו יתברך כי מיד נתראה אליו, (יד) "ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט" ממנו:
עוד כיוון בשום לב למה לא נאמר לו שיעור ירושת הארץ, באמור אליו יתברך, כאשר ויעבור אברם בארץ ויאמר לזרעך אתן כו'. אך הוא כי עתה שאמר אברם ללוט אם השמאל ואימינה כו' שהיה נראה כחולק עמו בארץ, או שיש ללוט שייכות בירושתה, על כן אז בהפרד לוט מעמו אמר "שא נא עיניך" כו', כלומר "לך ולזרעך" בלבד ירושת הארץ אך לוט אין לו בה חלק, כי גם אשר הוא בחר לו לך הוא, וזהו אומרו "מן המקום אשר אתה שם" אשר משם אתה רואה את כל אשר בחר לו, כמפורש באומרו וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר כו'. ואמר "שא ", כלומר "נא" שנפרד לוט שאני מתראה לך ומדבר עמך, כי על ידי כך יש כח בעיניך לראות את כל גבולי הארץ ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה את הכל נתתי לך:
ולענין המשך הכתובים, ואשר הפסיק בין ענין הארץ באומרו ושמתי את זרעך כו'. וגם כפל באומרו אשר אם יוכל איש למנות וכו' כי הלא בכלל אומרו כעפר הארץ הוא שלא ימנה. והנה רבותינו ז"ל (בראשית רבה מא יב) בברכת העפר הזה אמרו שני הפכים, א. מה עפר ממלא כל העולם כך זרעך כו', ומה עפר דייש לכל באי עולם כך זרעך דייש למלכיות, ומה עפר אינו כלה כך זרעך כו'. ויתכן כי הכל בכתוב, ענין היותם דייש הוא באומרו "ושמתי את זרעך כעפר הארץ" שיהיו דייש ושלא יכלו. והיותם ריבוי נאמר באומרו "אשר אם יוכל איש" וכו':
ונבא אל הענין, בשום לב כי אתא לנחומי וצעורי קמצער ליה שיהיו דייש כו', וגם שירמוז שני הפכים. והוא שאפשר רצה הקב"ה מעתה להורות לו ענין המלכיות כסדרן בענין הארץ. והוא, כי עתידים בניו לנחול את הארץ, ואם יזכו יתמידו בה, ואם לאו יהיו דייש לגליות בחרבן ראשון ושני, ואחר כך יחזרו בזמן האחרון שאז ירשוה עם אברהם אביהם. וזהו אומרו "שא נא עיניך" כו' שיהיה נחלת יהושע, (טו) וזה ימשך לעולם אם יזכו וזהו אומרו "עד עולם". אך זה הוא על אפשרות הבחירה, אך הנה מה שאני צופה ומביט הוא כי תאבד ותעזב מהם, כי הנה (טז) "ושמתי את זרעך כעפר הארץ", דייש למלכיות בבל ומדי שהם סמוכים בחרבן ראשון, ובכלל הדבר הוא שלא יכלו ביניהם כעפר שמבלה את הכל. ואחרי כן תחזור עטרה ליושנה בבית שלישי. ואז "אשר אם יוכל איש למנות" כו' והוא הרבוי העצום אשר לא ימד ולא יספר, ואז ירושת הארץ לא בלבד ירשוה זרעו כי אם גם הוא עמהם, ועל זה נאמר לו (יז) "קום התהלך בארץ כו' כי לך אתננה", שיחזיק בה מעתה לקנותה גם לעצמו לעתיד לבא, וזהו אומרו "כי לך אתננה":
ואחר הודיע אלהים אותו ענין הגלות שיהיה דייש לעולם, ושלעתיד תחזור עטרה ליושנה ולא יאבדו בגליות, רצה הקב"ה להורות לו מעתה כי כן יהיה, כי הלא עין בעין יראה כי הוא ואליעזר יפילו ארבעה מלכים גדולים ועצומים, הנמשלים לארבע מלכיות העתידים עורר גלות זרעו - כאשר יבא בס"ד ממאמרם ז"ל (שם מב ז) ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל, אריוך מלך אלסר זו מדי כו' - למען על ידי כן יהיה נכון לבו בטוח, כי גם לזרעו יציל ה' מידם וירוממם לרשת ארץ, וזהו שסמך ויהי בימי
אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כו':ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
הלא כל הארץ לפניך הפרד. "הבדל" אין כתיב כאן אלא הפרד; כשם שפרדה זו אינה קולטת זרע, כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם.
אם השמאל ואימנה וגו'. א"ל?: אם את לשמאלה אנא לדרומה, ואם אנא לדרומה את לשמאלה; מן כל אתר אנא לדרומה. אמר ר' יוחנן, לשני בני אדם שהיה להם כוריים, א' של חטים ואחד של שעורים. אמר: אי חטייא דידי שערי דידך, אי שערי דידך חטייא דידי, מכל מקום חטייא דידי. "ואשמאלה" אין כתיב כאן אלא ואשמאילה; מן כל אתר אנא משמאל לההוא גברא.רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
ואימינה אימין את עצמי וכו'. שמעתי אומרים שלכך האריך רש"י כל כך שבא להוציא מפי' התרגום שפי' אם את לצפונא ואנא לדרומא דמשמע שירחיק עצמו ממנו לכך פי' אימין את עצמי ותמיד אהיה קרוב אליך. מהר"ר:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יג ט.
תוכנית החלוקה של אברהם
ע"פ דוד אקסלרוד, אברהם הציע ללוט לבחור ראשון כי אברהם הוא זה שהציע את השינוי: מי שמציע שינוי הוא הנותן זכות בחירה ראשונה ועדיפות לשותפו.
וע"פ ר' יצחק דב פריז ( במאמר שהתפרסם באתר מכללת שערי משפט ), אברהם נהג כאן על-פי הכלל הידוע "ראשון חולק, שני בוחר"; כלל זה מבטיח הגינות - הוא מבטיח שלראשון תהיה מוטיבציה לחלק באופן שוויוני והוגן, כי אם לא יעשה כן, השני יבחר את החלק הטוב יותר. ואכן, אברהם חילק את הארץ לשני חלקים שווים - צפוני ודרומי: " "לכאורה, הציע אברהם חלוקה שוויונית הוגנת, המזכה כל שותף בנתחים הן ברצועת ההר הצחיח הן בבקעת הירדן הדשנה, ולפיכך הציע ללוט לבחור בין החלק הצפוני לבין החלק הדרומי." "
אולם לוט לא קיבל את החלוקה של אברם - הוא העדיף חלוקה בין מערב למזרח, ובחר לעצמו את החלק המזרחי של הירדן - ראו ויסע לוט מקדם . ויותר מזה, לוט חילק: ארץ כנען המובטחת לאברם, ועבר הירדן אשר מחוץ לארץ כנען לשאר האומות. לוט ויתר על חלקו בארץ כנען והוציא את עצמו מברכת אלוהים לאברם. לוט ויתר על יחוסו כיורשו של אברם, וכל זה ללא מילה, ללא ויכוח וללא תשלום.
אברם ידע שרועיו רבו עם רועי לוט והוא לא גער בהם, ושהוא שלח אותו מעליו ודרש פרוד. כאשר לוט נשא פניו ועזב את כנען ללא הסכם ביניהם, אברם הבין שהוא נשאר בעל חוב ללוט עבור החלק שהוא וויתר בכנען, ויורשיו של לוט יכולים בעתיד לשוב ולדרוש את חלקם, שאברם הציע לאביהם. כאשר אלוהים הורה לאברם להסתכל על כל הארץ סביבו וחזר על ברכתו לאברם וזרעו (ביאור:בראשית יג יד), אברם הבין את שגיאתו והבין שהוא חייב לשלם ללוט כדי לבטל את הצעתו ללוט לקחת חצי מכנען.
פעמים אברם וויתר על חלק מכנען: עכשו הוא נותן חצי ללוט, ובהמשך אברהם משאיר למלך גרר את שפלת החוף באזור גרר (עזה, אשקלון).
חלוקה הגונה אבל לא מעשית
כאשר אברם הגיע לארץ המובטחת הוא העלה קורבן ליד בת אל, אולם בגלל חולשתו הצבאית הוא הלך ונדחף לכיוון באר שבע, ככתוב: "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (ביאור:בראשית יא ט). ממצרים אברם שב עשיר וחזק, והיה יכול לנוע כרצונו, ככתוב: "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב, וְעַד בֵּית-אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי" (ביאור:בראשית יב ג).
לאחר סיכסוך הרועים, אברם דרש שלוט יפרד ממנו.
ואז אברם הציע, "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה"
הצעה הגונה:
- אברם הציע לחלק את הארץ המובטחת לשני חלקים לאורך הארץ, והציע ללוט לבחור את הצד המערבי או המזרחי. חלוקה צפון/דרום תתן לאחד אזור גשום יותר, אולם גם חלוקה מזרח/מערב תעניק לאחד אזור גשום יותר.
- אברם נתן ללוט לבחור את האזור העדיף בעייני לוט.
אברם לא הבין שאלוהים התכוון לתת את כנען רק לו ולזרעו, ולמעשה הוא כמעט פגע בתוכניתו של אלוהים, לכן, מיד אחר לכת לוט, אלוהים חזר וציין שהארץ היא רק לאברם וזרעו, ואסור לאברם להבטיח חלקים מכנען לאחרים.
אולם היתה בעיה בהצעתו של אברם:
- הסיפור מזכיר את המשל של איזופוס השועל והחסידה - כאשר האורח לא היה יכול להנות מהאוכל שהוגש לו.
- לוט היה חלש מאברם ואפילו כאשר הם היו ביחד, אברם הלך ונדחף נגבה, ולא היה מסוגל להשאר במרכז הארץ.
- עכשו אם לוט יהיה לבדו, ואפילו אברם הרשה לרועים לריב ופקד עליו להפרד ממנו, אין אפשרות שלוט ימצא מקום מתאים בתוך ארץ כנען. מכל מקום יזרקו אותו דרומה, אפילו יותר דרומה מבאר שבע.
ההצעה נראית הגונה אבל לא מעשית. לוט לא היה מסוגל לשלוט על אזור למקנה שלו ללא הבטחה מאברם להגן עליו.
לא ברור אם אברם הציע הבטחה שכזו, אבל ידוע שאברם יצא להתקפה כדי להציל את לוט שנשבה על ידי ארבעת המלכים (ביאור:בראשית יד יד).
מכאן נבעה הסיבה שלוט יצא לסדום. סדום היתה כגן אלוהים, ואנשיה אסרו על זרים לבוא להתישב בעיר, אבל אדם שזכה להפוך לתושב סדום נהנה ביחד איתם מהאדמה הטובה וקיבל הגנה בפני זרים. כך לוט מצא הגנה בסדום מאברם ואנשי כנען שדחו אותו. כמובן כל זה היתה חלק מתוכניתו של אלוהים, להעביר את לוט וזרעו לעבר הירדן המזרחי וליצור לו עם שם, שבמידה מסוימת יגן על עם ישראל מהמזרח.
לעיון נוסף:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.
על המחלוקת (והכנעני אז בארץ): פירושו של אדמו"ר בימינו
(לפרשת לך לך. רקע: למדנו באותה תקופה בשיעורים לאחר המנחה עם האדמו"ר הלכות מכירת בית כנסת ולשם הפרשה היתה משמעות כפולה והמ"י)
- התורה הקדושה אומרת "והכנעני אז בארץ". אני רוצה לדבר בעניין המחלוקת.
- והפעם אדבר בצורה גלויה בלי רמז ובלי דרש ובלי סוד - לפי הפשט. אשמח אם תספרו את זה לכולם (ישבו שם כמה מהמועמדים לראשות העיר וגם אנשים הקשורים עם מי שאכן נבחר - והדברים הגיעו ליעדם. חלק מהשומעים בכה בשמיעת הדברים. בינתיים הדברים כנראה נשכחו...).
- כשהגעתי ל***** בתחילת דרכי בארץ, וכבר קניתי את הבית שלי, הלכתי ברגלי לראות איפה אגור. אני רואה לפתע קבוצה גדולה של תימנים עומדים מחוץ לבית הכנסת. יהודים עם זקנים ופיאות. שמחתי לקראתם ושאלתי: מה ההתכנסות הזו. הם ענו לי: בתוך בית הכנסת יש כרגע את שר הפנים, יהודי חרדי. הוא מבטיח בתי כנסת לאלו ולאחרים, ולנו לא נותנים בית כנסת. לכן אנחנו פה בהפגנה, והנה הביצים שאנחנו נזרוק עליו כשיצא. עמדתי נדהם. ואז פתחתי ואמרתי להם: כך בונים בית כנסת?! כך כתוב ברמב"ם?! זורקים ביצים?!
- נדמה לי שאני מכיר את ההלכות על בית כנסת לרמב"ם:
- כל מקום שיש בו עשרה מישראל, צריך להכין בו בית שייכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה, ומקום זה הוא הנקרא בית הכנסת. וכופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת, ולקנות להן ספר תורה נביאים וכתובים. כשבונין בית הכנסת, אין בונין אותו אלא בגובהה של עיר, שנאמר בראש הומיות תקרא, ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל חצרות העיר, שנאמר ולרומם את בית אלוקינו, ואין פותחין פתחי בית הכנסת אלא למזרח, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה, ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה וכו' אני לא זוכר שום מקום שכתוב שזורקים ביצים כדי להקים בית כנסת!! הרמב"ם אומר: בתי כנסייות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד, מכבדין אותן, ומרבצין אותן. זה הכבוד שלכם, להשפיל שר בישראל?
- התימנים שאלו אותי: כבוד הרב מה נעשה? וברוך השם הדברים שלי נכנסו לליבם. עניתי להם: קודם כל תלכו הביתה. תשאירו שלושה איתי, ונכנס ונדבר עם השר. נכנסנו והשר קיבל את פנינו בכבוד. אמרתי לו שגם התימנים רוצים בית כנסת. הוא אמר שהם יכולים להסתדר בתוך בית כנסת אחר, אבל הסברתי: כבוד השר יודע שהנוסח שלהם שונה לגמרי, והם לא יכולים להשתתף, הם צריכים בית כנסת משלהם. ובסופו של דבר קיבלו. אבל, רבותי, העיר הזו נשארה בחורבנה. היו בה **** בתים כשבאתי לשם, ונשארו בה **** בתים. אתם יודעים למה? בגלל המחלוקת! במחלוקת לא בונים שום דבר, רק מחריבים. מי שרוצה לבנות משהו, יש הלכות איך עושים את זה. יש הלכות לשון הרע. יש הלכות גמילות חסדים. היו להם עתודות קרקע שהיו הופכות אותם לאחת הערים הגדולות ביותר. והם נשארו בדיוק כמו בזמן שהגעתי לשם. והכנעני אז בארץ.
- [עבר לדבר על עיר בארץ שהתפתחה באופן מוצלח]. עכשיו שמעתי שכאן הירוקים לא רוצים שיבנו בכלל. לא זה יקבל ולא זה יקבל. אולי הסיפור הזה אמיתי ואולי רק משל. פעם שני יהודים זקנים הגיעו לרב, בחורף קר, עם מעיל אחד. האחד טוען: זה אבא שלי בן תשעים. הוא כבר בסוף ימיו, ממילא הוא לא ישרוד את החורף. לי נותרו כמה שנים, אני בן שבעים, גם לא צעיר, והמעיל יציל את החיים שלי. אין לאבא שלי רחמים על בנו? עונה השני: תראה מה זה? איפה כיבוד אב? הוא לא מתבייש? אני בן תשעים, בלי המעיל הוא ממש מקצר את ימיי. הרב ענה: תצאו החוצה ותחזרו כשכל אחד טוען את הטענה של השני. יצאו וחזרו. הבן אומר: תראה, למרות שאני זקן בן שבעים, בכל אופן אני במצב יותר טוב מאבי בן התשעים. אני רוצה שהוא יקח את המעיל. והאב אומר: מה פתאום? אני ממילא לא אחזיק מעמד. הוא בני האהוב, איך אוכל לקחת ממנו את השנים הרבות שמחכות לו. הרב אמר: הפתרון פשוט. יש לי כאן כסף לצדקה שקיבלתי בדיוק בסכום שמספיק לקנות עוד מעיל. לכו ותקנו מעיל נוסף, ולשניכם יהיו מעילים.
- שאלו אותו: אם כן למה היינו צריכים לצאת ולחזור ולטעון כל אחד את הטענות של השני?
- אמר להם הרב: לפני שיצאתם, שניכם צדקתם. באמת כל אחד צדק. אתה באמת זקן יותר ואתה האבא - ולכן המעיל לא מגיע לבן שלך. מצד שני גם אתה צעיר ואביך במצב מסוכן ממילא - לכן המעיל לא מגיע לאבא שלך. שניכם צודקים והמעיל לא מגיע לא לזה ולא לזה. אחרי שיצאתם וחזרתם, גם שניכם צודקים. לשניכם מגיע מעיל, אז הנה - הצדקה שקיבלתי בדיוק מתאימה לזה.
- התורה הקדושה מלמדת אותנו: לפני שהיתה המריבה בין הרועים של לוט והרועים של אברהם אבינו עליו השלום, היה 'והכנעני אז בארץ'. הם היו פה באופן ארעי. במקרה, היה פה כנעני. אבל ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט? והכנעני והפריזי אז יושב בארץ! יש כאן מישהו שלישי שלא שמנו לב אליו... שמעתי שהרופאים אומרים שהמחלה לא עלינו נמצאת כל הזמן. אבל חולים רק כשנותנים לה לפרוץ. פתאום יש את הכנעני אז יושב בארץ. לא זה יקבל, ולא זה.
- אני אומר את זה מפורשות. העיר הזו יכולה לפרוח ולהצליח. יש פה כמויות אדירות של קרקע לעשרות אלפי יהודים. המחלוקת לא תוביל אתכם לשום מקום, רק לחורבן. אם אתם רוצים לבנות, יש רק דרך אחת. תמצאו את הדרך איך לוותר או להתפשר או להסכים או לדבר או לעשות משהו כלשהו. יש אלף דרכים ואלף פתרונות.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יג ט"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.