— שנסע מסעים רבים כאשר שב מפאת דרום אל בית אל שהיא בצפון, ובא אל מקום המזבח, להודות לַשֵם שבא בשלום:
ואהלים — לפי דעתי שלשון יחיד על משקל קֹדֶש, והוא הנמצא. והרבים, "כי באהלים" (
ירמיהו לה ז), כמו "בקדשים לא יאכל" (
ויקרא כב ד). ו"אהלים" בחולם בין האל"ף והוי"ו, לשון יחיד כמו גוֹרָל, ואם לא נמצא:
יחדו — לשון שנים ורבים, "ויענו כל העם יחדו" (
שמות יט ח). והיא מלה זרה. ואין פירושו כמו "יחד", רק כמו "יחיד":
וטעם
והכנעני והפרזי — כרעיו. ויתכן היות הפריזי מבני כנען, והוא אחד מהנזכרים, ויש לו שני שמות, כאשר מצאנו שני שמות לבן שמואל (ראו
שמואל א ח ב ו
דברי הימים א ו יג), וגם לאבי אביו (הכוונה לאבי סבו, ראו
שמואל א א א,
דברי הימים א ו יב, ו
דברי הימים א ו יט):
ואימינה — מגזרת "ימין". ונראה אל"ף שמאל, ולא ידענו אם הוא שורש, כי נעדר ממלת "הימיני... השמילי" (
יחזקאל כא כא):
ככר הירדן — מקום צמחים. והכ"ף כפול, או נעדר מ"כר נרחב" (ישעיהו ל כג), וכן "בת עין" (תהלים יז ח) מן "בבת עינו" (זכריה ב יב):
משקה — זכר אחר נקבה, וכן: "תאכלהו אש לא נפח" (איוב כ כו):
לפני שחת ה' — קודם שישחית. והוא שם הפועל מהבניין הכבד הדגוש:
ויסע לוט מקדם — כי סדום מערב בית אל:
ויאהל — נטה אהליו:
רעים — לבני אדם. ויחזקאל פירש זה: "ויד עני ואביון לא החזיקה" (
יחזקאל טז מט):
לך אתננה — בדיבור. וכן: "ונתן אותם על ראש השעיר" (
ויקרא טז כא):
ופה פירש כי אלוני ממרא בחברון הוא: