קטגוריה:בראשית ט ח

עריכה

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

הנני מקים כו', למה חזר ואמר והקימותי את בריתי וכו'. ועוד אומרו ויאמר אלהים, כי אחר שעודנו מדבר הוא יתברך, למה אומר ויאמר פעם שנית. ועוד אומרו זאת אות הברית כו' למה לא נזכר מתחלה. וגם אומרו פה לדורות עולם, והנה גם האמור בפסוק הקודם הוא לדורות עולם, באומרו ולא יכרת כל בשר עוד, ולמה לא נזכרו דורות עולם כי אם בזה. ועוד שאחר אומרו את קשתי נתתי בענן וכו', למה חזר ואמר והיה בענני ענן וכו'. ועוד אומרו וזכרתי וכו', כי ענין זה כבר יובן מהאמור למעלה. ועוד אומרו והיתה הקשת בענן הרי נאמר למעלה. ועוד אומרו וראיתיה לזכור כו', האם הוא יתברך יצטרך לראות כדי לזכור. ועוד אומרו ויאמר אלהים אל נח וכו' כי הלא עודנו יתברך מדבר, ולמה אמר ויאמר פעם שלישית. ועוד אומרו למעלה ויאמר אלהים אל נח ואל בניו, ופה לא הזכיר בניו. ועוד כי פסוק זה נאמר למעלה כמה פעמים. ועוד דרך כלל ראוי לדעת על מה זה נזכר בענין ברית שבע פעמים. וגם איך על ידי הקשת הזה נזכר הברית, מבלתי נכנס אל דרך הסוד:

והנה אל ענין האמר שבע פעמים, יתכן על כי זאת אות הברית מקיים כל מה שנברא בששת ימי בראשית. והענין לפי פשוטו כי הנה בקשת כמה גוונים, כמפורש בספר הזוהר (פרשת נח דף עא ב) ירוק סומק וחיור וספיר. ויהיה כי הענן רמז אל חשך הצרה המתעתדת לבא בעון הדור. באודם - מדת הדין, הדורך קשת משפטו לירות חצים של פורענות. אך מה עושה הוא יתברך, שם לעומתו מדות חסד ורחמים וממזג האודם, ומגין על הארץ ועל הדרים עליה. וזהו היות כמין ארבע קשתות סמוכות זו לזו, לדרוש כי האודם היה כקשת דרוכה, לולא הוא יתברך הקיף קשתו בקשת לבן של מדת חסד סמוך לו, וגם ירוק ככרתי שהוא מעין מדת רחמים כנודע, וגוון אבן ספיר שהוא רמז אל מדת הדין הרפה. וכללות הענין כי הנה כנגד שתי מדות הדין החזקה והרפה, בין יהיה הרוגז מזו או מזו, מצרף הוא יתברך הלבן של חסד נגד החזקה, והירוק ככרתי של רחמים נגד הרפה, ובזה לא יתקרבו שתי מדות הדין להיות מתקרבין ומתקבלין דא מן דא לפעול הרוגז, כי בקשת יתמזגו בחסד וברחמים. וזה ענין מאמרם בבראשית רבה (לה ד) וז"ל בין אלהים הוא מדת הדין של מעלה, ובין כל נפש חיה זו מדת הדין של מטה, של מעלה מדת הדין הקשה, של מטה מדת הדין הרפה ע"כ. והוא מה שכתבנו ודי למבין:

ונבא אל ביאור הכתובים, והוא כי הנה ידענו מרבותינו ז"ל במדבר רבה (ג ג) - כמו שאמרנו בתחלת הפרשה - כי ואני הוא ובית דינו כמו וה'. ונבא אל הענין, כי הנה הערנו כי יש שלשה פעמים ויאמר, אך הוא כי יש שני סוגים בדורות, אחד שאין צריך להם אות לזכור הברית, והוא כעובדא דרבי יהושע בן לוי עם רבי שמעון בן יוחאי באומרו נראתה הקשת בימיך (כתובות עז ב), כי הצדיקים, בהם ממש מתקיים הברית במקום קשת. וזהו (ט) "ואני", כלומר אני מצטרף עם בית דיני, ואומר "הנני מקים את בריתי", וזה "אתכם" שתהיו אתם במקום אות ברית, ועם "זרעכם" אשר יהיו "אחריכם" דומים לכם:

(יא) ועוד יש זמן שני שהוא לעתיד לבא, שלא יצטרך לצרף עמו מדת רחמים, כי אם והקימותי אני אלהים לבדי בריתי אתכם, בלי צירוף רחמים, כי אומרו "והקימותי" חוזר אל אלהים המדבר:

(יב) ואם תאמרו אם כן מה משמש אות ברית בעולם, לזה אמר אמירה אחרת לאמר, "זאת אות הברית אשר אני נותן" כו', לא בשבילכם כי אינכם צריכין אות, רק "לדורות עולם"שביני ביני, שבין דור שלכם, לעתיד לבא, שהוא הסוג שעל ידי האות ישכילו כי אשמים הם וישובו אל ה' וירוחמו, וגם למען יכירו כי מרחמם אנכי ולא במקרה נתקיימו. ומה טובו לפי זה דברי רבותינו ז"ל (בראשית רבה לה ב) שרמז כי לא לכל הדורות הוצרך אות, כי דורו של רבי שמעון בן יוחאי ורבי יהושע בן לוי לא נראה בימיהם הקשת, שעל כן נכתב לדרת חסר, שהוא בשביל אותם הדורות שבהם חסרון: ולבא אל שעור שאר הכתובים, נעיר אומרו בין אלהים ובין כל נפש חיה, ולא אמר ביני וביניכם או ביני ובין כל נפש חיה. ועוד שאומרו כל נפש חיה ואומרו כל בשר, יראה דבר אחד כפול. והנה קושיות אלו העירו לב רבותינו ז"ל בבראשית רבה (שם ד) לומר כי בין אלהים הוא מדת הדין הקשה, ובין כל נפש חיה זו מדת הדין הרפה, כמו שהעתקנו לשונם. עוד ראוי לשים לב אל שנוי הכתובים, כי תחלה אמר ביני ובין הארץ, ואחר כך אמר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה, ואחר כך אומר בין אלהים ובין כל נפש חיה. אמנם הנה שלשה סוגים הם, אחד מציאות הארץ הבלתי חטאת, וראוי לרחם עליה לבלתי השחיתה, יותר מהבעלי חיים שנמצא היזק בקצתם. וסוג שני הם הבעלי חיים שראוי לרחם עליהם יותר מבני האדם, שעל כן לפעמים אדם בזכות בהמה יושיע ה' [והסוג השלישי הם בני האדם]:

(יג) ובזה נבא אל הענין, אמר הוא יתברך, לענין הארץ אינו צריך שתראה הקשת בעולם, רק היות נתונה בענן, וזהו "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ":

(יד) אבל על הבריות אפשר יזכו בני האדם ואזכור הברית בשבילם, ואגבן יחיו הבעלי חיים, או בהפך שאדם בזכות בהמה יחיו. וחפצי הוא בל יצטרך האדם לבהמה, ועל כן מה אעשה אראה להם הקשת, שיראוה ויתנו לב כי הם חייבים וצריכים תשובה, ואז אזכור להם הברית. וזהו "והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת", שהוא שתתראה לבני האדם, שאז על ידי שיראוה בני האדם שיתנו לב לשוב שתהיה נראית מהם, (טו) יזכו שוזכרתי אתכם ואגב את הבעלי חיים. וזהו "ביני וביניכם" - ואחר כך - "ובין כל נפש חיה":

(טז) אך אם לא תתראה, שלא ישימו לב בני אדם לראות ולהביט לשוב, שעם היות הקשת בענן לא יראוה, רק "וראיתיה" אני ולא הם, לא אמיש מלזכור, אלא שאז יחיה אדם בזכות בהמה, שמן הבהמות אעשה עיקר. וזהו "בין אלהים ובין כל נפש" "חיה", שהם בעלי חיים. "בכל בשר" שהוא בשביל כל בשר תועיל זכירת הבעלי חיים:

(יז) ואחרי אמור אלהים - הוא מדת הדין - אל נח, שעל ידי הצטרפו עם מדת רחמים, אין צריך להם קשת, כי אם בהם עצמם