רש"י על במדבר כא
<< · רש"י על במדבר · כא · >>
פסוק א
"יושב הנגב" - זה עמלק שנאמר (במדבר יג) עמלק יושב בארץ הנגב ושנה את לשונו לדבר בל' כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען אמרו נתפלל סתם שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי
"דרך האתרים" - דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר (שם) ויעלו בנגב ד"א דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם שנא' (שם י) דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה
"וישב ממנו שבי" - אינה אלא שפחה אחתפסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
"לסבב את ארץ אדום" - שלא נתנם לעבור בארצו
"ותקצר נפש העם בדרך" - בטורח הדרך שהוקשה להם אמרו עכשיו היינו קרובים להכנס לארץ ואנו חוזרים לאחורינו כך חזרו אבותינו ונשתהו שלשים ושמונה שנה עד היום לפיכך קצרה נפשם בעינוי הדרך ובלשון לע"ז אנקרודלו"ר ולא יתכן לומר ותקצר נפש העם בדרך בהיותם בדרך ולא פי' בו במה קצרה שכל מקום שתמצא קצור נפש במקרא מפורש שם במה קצרה כגון (זכריה יא) ותקצר נפשי בהם וכגון (שופטים י) ותקצר נפשו בעמל ישראל וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר ואין לו מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער ובדבר המטריח נופל לשון גודל שגדול הוא וכבד על האדם כגון (זכריה יא) וגם נפשם בחלה בי גדלה עלי (איוב י) ויגאה כשחל תצודני כללו של פירוש כל לשון קצור נפש בדבר לשון שאין יכול לסובלו הוא שאין הדעת סובלתופסוק ה
"למה העליתנו" - שניהם שוים
"ונפשנו קצה" - אף זה לשון קצור נפש ומאוס
"בלחם הקלוקל" - (ע"ז ה) לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציאפסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק יא
"העברים" - דרך מעבר העוברים שם את הר נבו אל ארץ כנען שהוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ אמורי
"על פני מואב ממזרח השמש" - במזרחה של ארץ מואבפסוק יג
"מעבר ארנון" - הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב
"היוצא מגבול האמורי" - רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל ולא באו לגבול מואב (כי ארנון גבול מואב והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם ואע"פ שלא פירשה משה פירשה יפתח) כמו שאמר יפתח (שופטים יא) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה ומשה רמזה (דברים ב) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער מה אלו לא נתנום לעבור בתוך ארצם אלא הקיפום סביב אף מואב כןפסוק יד
"את והב" - כמו את יהב כמו שיאמר מן יעד ועד כן יאמר מן יהב והב והוי"ו יסוד הוא כלומר את אשר יהב להם והרבה נסים בים סוף
"ואת הנחלים ארנון" - כשם שמספרים בנסי ים סוף כך יש לספר בנסי נחלי ארנון שאף כאן נעשו נסים גדולים ומה הם הנסיםפסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
"במשענותם" - במטה
"וממדבר" - נתנה להםפסוק יט
פסוק כ
"במחקק" - ע"פ משה שנקרא מחוקק שנאמר (דברים לג) כי שם חלקת מחוקק ספון ולמה לא נזכר משה בשירה זו לפי שלקה ע"י הבאר וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה אמר אם אוהבי שם אני שם ואם לאו איני הולך
"ראש הפסגה" - כתרגומו ריש רמתא
"פסגה" - לשון גובה וכן (תהלים מח) פסגו ארמנותיה הגביהו ארמנותיה
"ונשקפה" - אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון והוא ל' מדבר שהוא שמם ד"א ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר כך דרש רבי תנחומאפסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
"יאמרו המשלים" - בלעם שנאמר בו (במדבר כג) וישא משלו
"המשלים" - בלעם ובעור והם אמרו
"באו חשבון" - שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו וזהו שאמר לו בלק (שם כב) כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'
"תבנה ותכונן" - חשבון בשם סיחון להיות עירופסוק כח
"אכלה ער מואב" - שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי ולחיית בלשון ארמי
"ער מואב" - ער של מואבפסוק כט
"כמוש" - שם אלהי מואב
"נתן" - הנותן את בניו של מואב
"פליטם" - נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו'פסוק ל
"אבד חשבון עד דיבון" - מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם וכן עד דיבון תרגום של סר עד כלומר סר ניר מדיבון ניר ל' מלכות ועול וממשלת איש כמו (מלכים א יא) למען היות ניר לדוד עבדי
"ונשים" - שי"ן דגושה לשון שממה כך יאמרו המושלים ונשים אותם
"עד נפח" - השימונום עד נפחפסוק לב
פסוק לד
פסוק לה
<< · רש"י על במדבר · כא · >>