פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישמע הכנעני" - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו' כדאיתא (בר"ה דף ג) ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל מזומן בכל עת לפורענות

"יושב הנגב" - זה עמלק שנאמר (במדבר יג) עמלק יושב בארץ הנגב ושנה את לשונו לדבר בל' כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען אמרו נתפלל סתם שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי

"דרך האתרים" - דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר (שם) ויעלו בנגב ד"א דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם שנא' (שם י) דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה

"וישב ממנו שבי" - אינה אלא שפחה אחת

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והחרמתי" - אקדיש שללם לגבוה

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויחרם אתהם" - בהריגה

"ואת עריהם" - חרמי גבוה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דרך ים סוף" - כיון שמת אהרן ובאה עליהם מלחמה זו חזרו לאחוריהם דרך ים סוף הוא הדרך שחזרו להם כשנגזר עליהם גזירת מרגלים שנא' (דברים א) וסעו המדברה דרך ים סוף וכאן חזרו לאחוריהם (עיין פ' פנחס) שבע מסעות שנא' (שם י) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת והלא בהר ההר מת אלא שם חזרו והתאבלו עליו והספידוהו כאילו הוא בפניהם וצא ובדוק במסעות ותמצא שבע מסעות מן מוסרה עד הר ההר

"לסבב את ארץ אדום" - שלא נתנם לעבור בארצו

"ותקצר נפש העם בדרך" - בטורח הדרך שהוקשה להם אמרו עכשיו היינו קרובים להכנס לארץ ואנו חוזרים לאחורינו כך חזרו אבותינו ונשתהו שלשים ושמונה שנה עד היום לפיכך קצרה נפשם בעינוי הדרך ובלשון לע"ז אנקרודלו"ר ולא יתכן לומר ותקצר נפש העם בדרך בהיותם בדרך ולא פי' בו במה קצרה שכל מקום שתמצא קצור נפש במקרא מפורש שם במה קצרה כגון (זכריה יא) ותקצר נפשי בהם וכגון (שופטים י) ותקצר נפשו בעמל ישראל וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר ואין לו מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער ובדבר המטריח נופל לשון גודל שגדול הוא וכבד על האדם כגון (זכריה יא) וגם נפשם בחלה בי גדלה עלי (איוב י) ויגאה כשחל תצודני כללו של פירוש כל לשון קצור נפש בדבר לשון שאין יכול לסובלו הוא שאין הדעת סובלתו

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"באלהים ובמשה" - השוו עבד לקונו (במ"ר)

"למה העליתנו" - שניהם שוים

"ונפשנו קצה" - אף זה לשון קצור נפש ומאוס

"בלחם הקלוקל" - (ע"ז ה) לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את הנחשים השרפים" - (במ"ר) ששורפים את האדם בארס שיניהם

"וינשכו את העם" - יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד (טעם עפר) ויפרע מכפויי טובה שדבר אחד משתנה להם לכמה מטעמים

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתפלל משה" - מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהא אכזרי מלמחול

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על נס" - על כלונס שקורים פירטיק"א בלע"ז וכן (ישעיהו ל) וכנס על הגבעה (שם מט) ארים נסי (שם יג) שאו נס ולפי שהוא גבוה לאות ולראיה קוראו נס

"כל הנשוך" - (במדבר רבה) אפי' כלב או חמור נושכו היה נזוק ומתנונה והולך אלא שנשיכת הנחש ממהרת להמית לכך נא' כאן וראה אותו ראיה בעלמא ובנשיכת הנחש נא' והביט והיה אם נשך הנחש את איש והביט וגו' שלא היה ממהר נשוך הנחש להתרפאות אלא א"כ מביט בו בכוונה ואמרו רבותינו וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים (נ"א נזוקים)

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נחש נחשת" - (שם) לא נאמר לו לעשותו של נחשת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת לשון נופל על לשון

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעיי העברים" - לא ידעתי למה נקרא שמם עיים ועי לשון חורבה הוא דבר הטאוט במטאטא והעי"ן בו יסוד לבדה והוא מלשון יעים (ישעיהו כח) ויעה ברד

"העברים" - דרך מעבר העוברים שם את הר נבו אל ארץ כנען שהוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ אמורי

"על פני מואב ממזרח השמש" - במזרחה של ארץ מואב

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מגבול האמורי" - תחום סוף מצר שלהם וכן (דברים ב) גבול מואב לשון קצה וסוף

"מעבר ארנון" - הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב

"היוצא מגבול האמורי" - רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל ולא באו לגבול מואב (כי ארנון גבול מואב והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם ואע"פ שלא פירשה משה פירשה יפתח) כמו שאמר יפתח (שופטים יא) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה ומשה רמזה (דברים ב) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער מה אלו לא נתנום לעבור בתוך ארצם אלא הקיפום סביב אף מואב כן

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כן יאמר" - על חניה זו ונסים שנעשו בה יאמר בספר מלחמות ה' כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו את והב וגו'

"את והב" - כמו את יהב כמו שיאמר מן יעד ועד כן יאמר מן יהב והב והוי"ו יסוד הוא כלומר את אשר יהב להם והרבה נסים בים סוף

"ואת הנחלים ארנון" - כשם שמספרים בנסי ים סוף כך יש לספר בנסי נחלי ארנון שאף כאן נעשו נסים גדולים ומה הם הנסים

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשד הנחלים" - תרגום של שפך אשד שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה והדרך עובר בתוך הנחל אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לארץ לתוך הנחל לעבור נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ כיון שבאו ישראל לעבור נזדעזע ההר של א"י כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום וזהו אשר נטה לשבת ער שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו וזהו ונשען לגבול מואב (בס"א אינו) (ועברו ישראל על ההרים ולא ידעו הנסים האלו אלא ע"י הבאר שנכנס לשם)

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומשם בארה" - משם בא האשד אל הבאר כיצד אמר הקב"ה מי מודיע לבני הנסים הללו המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו שירה

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עלי באר" - מתוך הנחל והעלי מה שאת מעלה ומנין שהבאר הודיעה להם שנא' ומשם בארה (במ"ר) וכי משם היתה והלא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם אלא שירדה לפרסם את הנסים וכן (שבת לה) אז ישיר ישראל השירה הזאת נאמרה בסוף ארבעים והבאר נתנה להם מתחלת מ' ומה ראה ליכתב כאן אלא הענין הזה נדרש למעלה הימנו

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"באר חפרוה" - זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים משה ואהרן

"במשענותם" - במטה

"וממדבר" - נתנה להם

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וממתנה נחליאל" - כתרגומו

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומבמות הגיא אשר בשדה מואב" - כי שם מת משה ושם בטלה הבאר ד"א כרוה נדיבי העם כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן ובאין לפני חניית כל שבט ושבט

"במחקק" - ע"פ משה שנקרא מחוקק שנאמר (דברים לג) כי שם חלקת מחוקק ספון ולמה לא נזכר משה בשירה זו לפי שלקה ע"י הבאר וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה אמר אם אוהבי שם אני שם ואם לאו איני הולך

"ראש הפסגה" - כתרגומו ריש רמתא

"פסגה" - לשון גובה וכן (תהלים מח) פסגו ארמנותיה הגביהו ארמנותיה

"ונשקפה" - אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון והוא ל' מדבר שהוא שמם ד"א ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר כך דרש רבי תנחומא

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישלח ישראל מלאכים" - ובמקום אחר תולה השליחות במשה שנא' (דברים ב) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וכן (במדבר כ) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וביפתח הוא או' (שופטים יא) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו' הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח שמשה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אעברה בארצך" - אע"פ שלא נצטוו לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא נתן סיחון וגו'" - לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות כיון שאמרו לו ישראל (במדבר כ) נעברה נא בארצך אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם ואתם אומרים כך

"ויצא לקראת ישראל" - אילו היתה חשבון מלאה יתושין אין כל בריה יכולה לכבשה ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו וכ"ש אלו היה בחשבון אמר הקב"ה מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד ושם נפלו ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש אלא נשים וטף

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי עז" - ומהו חזקו התראתו של הקב"ה שאמר להם (דברים ב) אל תצורם וגו'

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בנתיה" - כפרים הסמוכים לה

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והוא נלחם" - למה הוצרך להכתב לפי שנא' (שם) אל תצר את מואב וחשבון משל מואב היתה כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל

"מידו" - מרשותו

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כן" - על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב

"יאמרו המשלים" - בלעם שנאמר בו (במדבר כג) וישא משלו

"המשלים" - בלעם ובעור והם אמרו

"באו חשבון" - שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו וזהו שאמר לו בלק (שם כב) כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'

"תבנה ותכונן" - חשבון בשם סיחון להיות עירו

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אש יצאה מחשבון" - משכבשה סיחון

"אכלה ער מואב" - שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי ולחיית בלשון ארמי

"ער מואב" - ער של מואב

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אוי לך מואב" - שקללו את מואב שימסרו בידו

"כמוש" - שם אלהי מואב

"נתן" - הנותן את בניו של מואב

"פליטם" - נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו'

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונירם אבד" - מלכות שלהם

"אבד חשבון עד דיבון" - מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם וכן עד דיבון תרגום של סר עד כלומר סר ניר מדיבון ניר ל' מלכות ועול וממשלת איש כמו (מלכים א יא) למען היות ניר לדוד עבדי

"ונשים" - שי"ן דגושה לשון שממה כך יאמרו המושלים ונשים אותם

"עד נפח" - השימונום עד נפח

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישלח משה לרגל את יעזר" - המרגלים לכדוה אמרו לא נעשה כראשונים בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תירא אותו" - (נדה סא) שהיה משה ירא להלחם שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר (בראשית יד) ויבא הפליט הוא עוג שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים שנא' (דברים ג) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויכו אותו" - משה הרגו כדאיתא (בברכות דף נד) עקר טורא בר תלתא פרסי וכו' חסלת פרשת חקת