ביאור:תוספתא/ערובין/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ערובין פרק שמיני

טלטול מרשות היחיד לרשות היחיד

(א)
שתי חצירות, אחת פתוחה לצפון ואחת לדרום, וגגותיהן שוין

כדעת ר' מאיר במשנה ט, א.

הגגות רשות לעצמן, והחצירות כל אחת ואחת רשות לעצמה
היתה אחת מהן אחד הגגות גבוהה עשרה טפחים, ומיעטה באבנים ובכפתים ובסולם הצורי
או שהביא נסר שרחב ארבעה טפחים וקבעו בה - מערבין שנים, אם רצו מערבין אחת
פחות מכן - מערבין שנים ואין מערבין אחד.

(ב)
שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברה"ר, בין זו לזו ארבעה טפחים

ראו משנה ז, ד, ולעומתה גם משנה ח, ג,
לגבי המשך הברייתא ראו משנה ח, ח.
הזיז נחשב מקום פטור, וראו משנה י, ד. לכן ניתן לטלטל ממנו או אליו, אלא אם עבר דרך חלון של רשות אחרת.

מערבין ב' ואין מערבין א', פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים
שלש דיוטאות זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו
עליונה והתחתונה של אחד ואמצעית של אחד
לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך האמצעית, שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות
אבל משלשל הוא מן התחתונה לעליונה שלא בדרך אמצעית

מקום פטור וטלטול מותר אחר

משלשל אדם קדרה של בשר ונותנה ע"ג הזיז שרוחב ד' טפחים
היתה חלון באמצע שהיא ד' על ד' טפחים – אסור, שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות.

(ג)
צנור המקלח לרשות הרבים, אחד יין ואחד שמן

ראו משנה י, ו.
היד של האדם וכן אחורי הגמל נחשבים אחר מקום רובו. וראו שם וכן שבת א, א.
לגבי כלים שפותחים בהן בקרקעות (כגון כיסויי הבור) - ראו שבת יז, ח.

קולט בין ביד בין בכלי ומכניס לתוך ביתו
היה עומד ברשות היחיד ופשט ידו לרשות הרבים, והיא מלאה אוכלין ומשקין - מכניסה אצלו
היה עומד ברשות הרבים ופשט ידו לרשות היחיד, והיא מלאה אוכלין ומשקין - מוציאה אצלו
גמל שראשו ורובו בפנים - אובסין אותו בפנים. בחוץ - אובסין אותו בחוץ
אותן כלים שפותחין ונועלין בהם, שבקרקעות - אסורין
אחרים אומרים: אף שבקרקעות - פותחין ונועלין בהם.

(ד)
הכוהה ברה"ר, וכל מי שנתלש רוקו בפיו - לא יהלך ד' אמות עד שירוק.

ראו משנה י, ה.

פקק ודלת

(ה)

שתי מטהרות זו על גב זו - נוטל את הפקק מבנתים ומשיקן, ומחזיר את הפקק למקומו

ר"ש בן מנסיא אומר: שתי בריכות, אחת של חמין ואחת של צונן

ראו שבת יז, ז. כאן מתברר שההיתר לפקוק בשבת אינו מוחלט אלא תלוי במטרת הפקיקה.
יש משמעות גם למידת הפומביות של הפקיקה או של הסרת המחסומים.

נוטל את הפקק מבנתים כדי שירדו חמין לתוך הצונן וצונן לתוך החמין
ובלבד שלא יחזיר את הפקק למקומו
ולא עוד אלא שנוטל את הפקק כדי שיצאו מים וילכו להם, ואם בשביל שתינגב אסור
ופוקקין את הביב בסודרין ובכל דבר המטלטל, כדי שלא יציפו המים את האוכלין ואת הכלים
אין פוקקין את הביב כדי שירדו המים לבור
ר' מנחם איש גליא אומר: צנור שעלו בו קוצים וקישושיות
דורסן ברגל בצנעא, כדי שיצאו המים וילכו להם.

(ו)
חבילה של עצים וסוכה של קוצין, שעשאן דלת לפרצה ולחצר

למרות שמותר לפקוק בהם את הביב, אין לטלטל דלתות מאולתרות לסגירת פירצות, אלא אם יש להן ציר או אם הן קשורות מלמעלה, וראו משנה י, ח. אם מונחות עליהן אבנים, ובהזזתן יוזזו האבנים – אין להזיזן.
אפילו אם היו לדלת צירים והם נשברו – אין להשתמש בה, וראו גם שבת יז, א.

אם היו קשורות ותלויות - פותחין ונועלין בהם. אם לאו - אין פותחין ונועלין בהן
אחרים אומרים: היתה כבושה באבנים מראשה אחד - אין רשאי ליגע בהן
נתלו בה קוצין ודופקנין מפשר בידו בצנעא, ובלבד שלא יקרע; ושל בהמה דורס ברגליו
מחצלות פרושות על פתחי חנויות ברה"ר
אם היו קשורות ותלויות - פותחין ונועלין בהם, ואם לאו אין פותחין ונועלין בהם
עשה להם ציר של קנים ושל שבלין ושל כל דבר - פותחין ונועלין בהם בשבת, ואצ"ל ביו"ט
דלת שיש לה ציר - פותחין ונועלין בשבת ואצ"ל ביו"ט
נשברו ציריה - אין פותחין ואין נועלין בה ביו"ט ואצ"ל בשבת
דלת הנגררת דלת הזזה ומחצלת הנגררת וקנקנין - פותחין ונועלין בהם בשבת ואצ"ל ביו"ט.

על האסקופה

(ז)
היה יושב וקורא בספר על האסקופה, ונתגלגל ספר מידו ולפנים ולחוץ

ראו משנה י, ג.
לעניין מפתח ראו משנה י, ט, וכן לעיל ז, א, בדעת חכמים

גוללו מכאן ומכאן, ומניחו אבית הגוף על האסקופה
אבל מפתח אינו כן,
אלא בזמן שבית מנעולה מעשרה טפחים - נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח
ונוטל כלי בתוך הבית ומחזירו למנעולה
ונועל ונוטלו ומניחו בחלון שעל גב שקוף
אם יש בפי חלון ד' על ד' טפחים אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות.

מתקן המחובר חלקית

(ח)
מלבן של ספקלריא מתקן למראה וטריסין של חלונות - פותחין ונועלין בהן

מתקן שמחובר חלקית - מותר לחברו לגמרי: תריס בחלון, מראה במתקן שלה או מנעול אנכי המחובר לדלת. ר' יהודה מתיר את האחרון אפילו אם הגרירה מסמנת את האדמה, וראו תוספתא ביצה ב, יט, למרות האיסור על גרירת כלים המופיע בביצה ב, י.

אם היו נשמטים - אסורים
נגר נשמט אסור. נקמז מותר. ר' יהודה אומר: נקמז אע"פ שנשמט.

(ט)
נגר נגרר, אם היה קשור ותלוי - פותחין ונועלין בו, ואם לאו - אין פותחין ונועלין בו

לעניין הנגר ראו משנה י, יא. השורה האחרונה היא של ר' יהודה, והוא מתיר לטלטל את הנגר במקדש אפילו אם אינו קשור, אבל בלי לגרור אותו.

ר' יהודה אומר: קשור אע"פ שאינו תלוי
איזהו נגר? כל שקשור ותלוי, וראשו א' מונח בארץ - מותר במקדש ואסור במדינה
ר' יהודה אומר: אף במדינה מותר
איזהו הוא במדינה אסור? כל שאינו לא קשור ולא תלוי. נוטלו ומניחו בזוית.

לבישה לצורך הצלה

(י)
המוצא תפילין - מכניסן זוג זוג ר' יהודה אומר: שנים שנים

ראו משנה י, א. לעניין זה יכולה גם אשה להניח תפילין.
ספר תורה אי אפשר להניח וללבוש, אבל במקרה של גשם לובש אותו כבגד.

אחד האיש ואחד האשה, אחד חדשות ואחד ישנות
רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות
המוצא ספר בשדה - יושב ומשמרו ומחשיך עליו, ונוטלו ובא לו
ובסכנה מניחו והולך לו
אם היו גשמים יורדין - ה"ז מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו.

(יא)
מי שיצא לרה"ר ונזכר שיש תפילין בראשו - מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו

מי שנזכר שיש בראשו תפילין בשבת – עליו לכסות אותם כדי שלא יראו אותם וילמדו שמותר להניח אותם לכתחילה.
לעניין החזרת הצירים – ראו משנה י, יב, כר' יהודה.
המכסים של הבור וכו' הם מאוזנים ולכן הציירים שלהם הם כולם תחתונים.

אם היה בהמ"ד - נוטלן ומניחן במקום המוצנע

תיקון כלים

מחזירין ציר התחתון של דלת שידה תיבה ומגדל, ואין מחזירין ציר העליון
של בור של יציע ושל דות - ה"ז לא יחזיר, ואם החזיר חייב חטאת.

(יב)
נימת כנור שנפסקה - קושרין אותה. קשרה ונפסק - אין קושרין אותה

לעניין נימת הכינור וכן לחיתוך היבלת בהלכה יג, ראו משנה י, יג. רשב"א טוען שגם בחול לא היו קושרים את הנימה אלא מתקינים אותה מחדש.

אר"ש בן אלעזר: והלא אם קושרין אותה אין לה קול! אלא משלשל מלמעלה ועונב מלמטה.

(יג)

כהן שעלתה לו יבלת במתניו - חבירו חותכה לו בשניו במקדש, אבל לא במדינה
אם בכלי כאן וכאן אסור.

מילוי מים, נביאים והלכות שבת

(יד)

אין ממלאין בעדשה בקבוק חם בשבת. אם כחס על חבל ועל משיחה ה"ז מותר

אין ממלאין מבאר הקר בגלגל ביו"ט.

ראו משנה י, יד. הברייתא טוענת שבאר הקר שבמשנה היא באר מסוימת בלבד.

וכשעלו בני הגולה וחנו עליה התירו להם נביאים שביניהם להיות ממלאין מבור הקר בגלגל ביו"ט
ולא כל בור ודות הקר התירו, אלא אותו בור שחנו עליה בלבד.

(טו)
הלכות שבת חגיגות ומעילה - כהררין תלוין בשערה

ראו חגיגה א, ח, סיום ענייני שבת.

מקרא מועט והלכות מרובות, ואין להם על מה שיסמכו.

(טז)
מכאן אמר ר' יהושע: צבתא בצבתא מתעבדא. צבתא דקמייתא מה הוית? הא לאו בריה הות?!

ר' יהושע מדגיש שחייב להיות גם להלכות שבת מקור כלשהו בתורה שבכתב, אחרת הן לא היו בתוקף, בניגוד לדוגמא של היתר נדרים הפורח באויר, וראו גם אבות ה, ו. וראו תוספתא חגיגה א, יא. בעניין הצבת ראו ספרי דברים שנה, שהציעו פתרון ע"י דפוס (תבנית).

(יז)
הדינין והעבודות, הטהרות והטומאות והעריות

ראו חגיגה א, ח,

ומוסף עליהן ערכין וחרמים והקדשות ומעשר שני
מקרא מרובה מדרש והלכות מרובות ויש להן על מה שיסמכו
אבא יוסי בן חנן אומר: אלו שמונה מקצוע תורה גופי הלכות.