ביאור:תוספתא/ערובין/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ערובין פרק שביעי

טלטול הכרחי מותר

(א)
פתחי גנות שיש להן בית שער מבפנים - פותחין ונועלין בהן מבפנים

ראו משנה י, ח-ט. כאן מדובר על מפתח שאינו מופרד מהשער.
ר' מאיר וחכמים מציעים דרכים להשתמש במפתח רגיל בלי ערוב. ר' מאיר מתיר לפתוח אם המנעול נמוך מעשרה טפחים. אחרת יש להביאו למנעול מע"ש. חכמים מתירים לפתוח גם אם המנעול גבוה. במקרה כזה עדיף לדעתם להניח את המפתח לאחר השימוש בחלון (מגרעת) מעל המשקוף, אם החלון אינו גדול מדי.
והשוו לסיום גם לעיל ו, יד וטז.

מבחוץ - פותחין ונועלין בהן מבחוץ; מכאן ומכאן - פותחין ונועלין בהן מכאן ומכאן
וכן פתחי חנויות ברה"ר
ר' יהודה אומר: בזמן שבית המנעול למטה מעשרה
נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח
ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו
ובזמן שבית המנעול למעלה מי' טפחים מביא את המפתח מערב שבת ונותנו למנעול ופותח
ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו
וחכ"א אף בזמן שמנעול למעלה מעשרה טפחים
נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית
ומחזירו למנעול ונועל ונוטלו ומניחו בחלון שעל גב שקוף
אם יש בפי חלון ארבעה על ארבעה – אסור, שאין מטלטלין מרשות לרשות.

(ב)

החרים רשת דייגים והפסקן בריכה וספינה ברה"ר, גבוהין י' טפחים
אין מטלטלין, לא מתוכן לרה"ר ולא מרה"ר לתוכן, אבל יורד לתוכן ואוכל
פחות מכן מעשרה טפחים – בתוך ד' אמות מותר, שאינו מטלטל ארבע אמות ברשות הרבים חוץ לד' אמות אסור
אמת המים ברה"ר, עמוקה י' טפחים; וכן גומא
אין מטלטלין מתוכה לרשות הרבים, ולא מרשות הרבים לתוכה, אבל יורד לתוכה ושותה
אם היו המים מועטים - מזליף לתוך ידו ושותה
היו שנים ואחד אינו יכול להגיע למים לבדו - זה מעמיד מרים לחברו והלה שותה, וזה מעמיד לחברו והלה שותה
פחות מכן - בתוך ד' אמות מותר, חוץ לד' אמות אסור.

(ג)
אילן ברה"ר, גבוה י' טפחים, אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלין תחתיו

ראו משנה י, ח. והשוו לעיל א, יא.

היה גבוה משלש רוחותיו ונמוך מרוח אחת - רואין את הנמוך כאילו הוא פתח
ובלבד שלא יהא נמוך יתר על הגבוה.

(ד)
חורבה ברה"ר, עמוקה י' טפחים, חלון שעל גבה - שופכין לתוכה מים בשבת

ראו משנה י, ז. אם החורבות אינן מופקרות אלא שייכות לאנשים שונים דינן כרשות היחיד וחייבים לערב. גם אם היא רכוש הרבים חייבים לערב.

היו שנים - שתיהן אסורות, שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת
היתה א' והיא של רבים - אסורה עד שיערבו.

(ה)
אשפה ברה"ר, גבוהה י' טפחים, חלון שעל גבה - זורקין לה בשבת

ראו משנה י, ז, וכן הלכה ד.

היו שתים - שתיהן אסורות, שאין שני רשויות משתמשות ברשות אחת
היתה אחת והיא של רבים - אסורה עד שיערבו.

הקלות בעירוב לשיטות ר' מאיר ור' יהודה

(ו)
בני חצר ובני מרפסת שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן

ראו משנה ח, ג.
וראו לעיל ו, יג. אם המקום מופקר החלוקה בו היא לפי הגובה: גג ומרפסת לעומת חצר ואכסדרה.

כל שגבוה עשרה טפחים – למרפסת, פחות מכן לחצר
בד"א? בזמן שהן של רבים ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן
או שהיו של יחידים, ושכחו ולא עירבו
אבל אם היו של רבים, ושכחו ולא עירבו - הגג והמרפסת, והחצר והאכסדרה, כולן רשות אחת הן.

(ז)

חצר גדולה שנפרצה לרה"ר, ונשתיירו בה גדודיות גבוהות י' טפחים עד עשר אמות רוחב הפירצה

מותר, מפני שהוא כפתח

ראו משנה ט, ג. הפירצה אירעה בשבת, והדיון הוא לעניין ערוב חצרות, וראו לעיל ו, יא, כשיטת חכמים. וראו לעיל ה, ד, לגבי מקרה דומה שאירע ביום חול, ולעניין התחומין.
ר' מאיר מיקל כי הוא בדעת חכמים במשנה, שהחצר הפרוצה היא כרמלית ולא רשות הרבים לגמרי.

פחות מכן פחות מעשרה טפחים, או שנשתייר פחות, והפירצה היא יותר מעשר אמות - מותרין לאותה שבת ואסורין לעתיד לבא, דברי ר' מאיר
וחכ"א: אם מותרין לאותה שבת - מותרין לעתיד לבא
ואם אסורין לעתיד לבא - אסורין לאותה שבת
וקטנה, שאינה אלא כעשר אמות, נפלה דפנה לרה"ר ונשתייר כפס קורה מכן ומכן - מותר
נטלו כולן - מותרים לאותה שבת, ואסורין לעתיד לבא, דברי ר' יהודה
ר' יוסי אומר: אם מותרין לאותה שבת - מותרין לעתיד לבא
ואם אסורין לעתיד לבא - אסורין לאותה שבת.

(ח)

חלון שמקצתה בתוך עשרה ומקצתה למעלה מעשרה - מערבין שנים ואין מערבין אחד

היתה כולה למעלה מעשרה, ומיעטה באבנים בכפתים ובסולם הצורי

ראו משנה ז, א. כאן הדגש הוא על הנמכת ("מיעוט") החלון. וראו גם לעיל ו, ט-י, ושם הלכה יח.
החנויות יוצרות מעבר מפולש מהחצר לרשות הרבים, והשוו משנה ט, ד. אבל כיוון שהן פתוחות לרה"ר רק מצד אחד גם חכמים מודים שניתן לערב בהן.

או שהביא נסר שרוחב ד' טפחים וקבעה בה - מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד
פחות מכן - מערבין א' ואין מערבין שנים
היתה רחבה מראשה אחת וצרה מראשה אחר - הרי זה מרחיב את מקום הצר
חלון שהיה ד' על ד' טפחים - עושה לה מורביות ומבטלה
כיוצא בו: מי שהיו לו חנויות פתוחות לרה"ר ופתוחות לחצירו
אם אין שם אלא דבר מועט - מביא ומטלטל מזו לזו
היתה חצר ובה דיורין, עירבו – מותרין, לא עירבו - אסורין.

(ט)
אחד חלון שבין שני בתים, ואחר חלון שבין שתי חצירות

ראו משנה ט, ד. ר' יהודה מאפשר לערב אפילו את רשות הרבים עצמה.
חכמים מודים לו רק במעשה גינוסר, שבה פתיחת דלת החנות היתה סותמת את רשות הרבים ויוצרת חצר נפרדת

ואחד חלון שבין שתי עליות, וא' חלון שבין שני גנות, וא' חלון שבין שני דיורין
וגשרים ונפשות ורשות הרבים המקורה - מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי רבי יהודה. וחכמים אוסרין
יתר על כן אמר ר' יהודה: שתי חצירות זו כנגד זו ברשות הרבים
נותנין לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכן וקורה מכן, ומערבין, ונושאין ונותנין באמצע
וחכמים אומרים: אין מערבין רה"ר בכך
מודין חכמים לר' יהודה במעשה גינסר
שזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר, וזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר
שמערבין ונושאין ונותנין באמצע
שכל מחיצה שנעשית לשבת, בין אנוסין בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין - ה"ז מחיצה
החזירו פתחים למקומן - חזרו לאיסורן
חצר שגגותיה מבוצרין - כל אחד ואחד רשות לעצמו.

(י)
כל גגות העיר רשות אחת הן

ראו משנה ט, א. לפי הברייתא נראה שר' מאיר ניצח בוויכוח, אבל הוא מניח שכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלם בחצר אפילו בלי עירוב.
ניסוח דברי ר' שמעון שונה כאן מבמשנה הנ"ל, ונראה שהוא אינו מתיר לטלטל מחצר לחצר אלא רק בתוך החצר עצמה ובאכסדרה, וכן מהגג למרפסת, והשוו לעיל הלכה ו.

אסור לעלות ולירד מחצר לגגות ומגגות לחצר
וכלים ששבתו בחצר - מותרין לטלטל בחצר, ושבגגות - מותרין לטלטל בגגות, דברי ר"מ
וחכ"א: כל אחד ואחד רשות לעצמו
אמר להם ר"מ: אי אתם מודים באנשי חצר ששכחו ולא עירבו
שאסור להכניס ולהוציא מחצר לבתים ומבתים לחצר
וכולן ששבתו בחצר מותרין לטלטל בחצר? מה נשתנה גג מחצר?
אמרו לו: לא! אם אמרת בחצר, שאין תחתיה דיורין!
אמר להם: אף חצר, פעמים שיש תחתיה דיורין.
אמרו לו: לא! אם אמרת בחצר, שאין כל א' וא' מכיר את שלו
תאמר בגגות, שכל א' וא' מכיר את שלו?!
אמר להם: הרי שהיתה החצר חלוקה, או שהיתה עשויה פספס, לא כל א' וא' מכיר את שלו?
ארשב"א: ע"כ היתה תשובה
ר"ש אומר: הגג והמרפסת, החצר והאכסדרה - כולן רשות אחת הן.