ביאור:תוספתא/ביכורים/א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת בכורים פרק ראשון
עריכהמביא ולא קורא
עריכהאין מביאין בכורים קודם לעצרת
ראו מנחות י, ו, לעומת משנה א, ג, שממנה עולה שגם בדיעבד אין מקבלים ביכורים לפני שתי הלחם. הירושלמי (חלה ס ב) מסביר שבמקרה של הר צבועים דחו את הביכורים כהוראת שעה, כדי שיתפרסם הדבר. |
ואם הביא - ימתין עד שתבא עצרת,
ויקרא עליהן.
הקונה אילן אחד בתוך של חבירו - הרי זה מביא ולא קורא, מפני שלא קנה קרקע, דברי ר"מ
(ג)
רבי יהודה אומר: כל הגרים כולן מביאין ולא קורין
ראו משנה א, ד. ועל פיה ראו ספרי במדבר עח, שלא הבטיחו ליתרו חלק קבוע בארץ. אבל בירושלמי (סד א) מתיר ר' יהודה לכל הגרים לקרוא, שאברהם, אביהם של גרים, קיבל הבטחה על הארץ. |
בני קיני חותן משה מביאין וקורין, שנאמר (במדבר י כט) והיה כי תלך עמנו וגו'.
ר' יוסי אומר: היה ר"מ אומר: כהנים מביאין ולא קורין, מפני שלא נטלו חלק בארץ
ראו משנה מע"ש ה יד, שם קובע ר' מאיר שלוויים וכהנים אינם מתוודים וידוי מעשר. אבל ראו דברים כו יא, שהלויים והגרים שמחים בביכורים, ויתכן שמשם הסיק ר' מאיר שהלוויים קוראים מקרא בכורים, וראו ספרי דברים קסח, המבחין בין לוויים שקבלו ערים ושערים לבין כהנים שלא קבלו ערים לעצמם. ר' יוסי מוסיף גם כהנים שישבו בערי הלוויים, למקרא ביכורים ולוידוי מעשרות. |
ואני אומר: כשם שנטלו לוים - כך נטלו כהנים, בין מדבר מרובה בין מדבר מועט.
הפריש את בכוריו ומכר את שדהו - מביא ואינו קורא
והשני, מהו להביא? - מאותו המין אינו מביא, ממין אחר מביא וקורא
(ו)
הרי שהפריש את בכוריו וקרא עליהן, וחזר וקנה שדה אחרת, ונתבכרו לו מחמשת המינין
למרות שמצווה מהמובחר להביא את כל חמשת המינים, (ראו לקמן ב, ח,) ויש לו הזדמנות לעשות זאת - אין קוראים פעמיים בשנה. |
מביא וקורא
עריכהר' יהודה אומר: עד באר הגולה חייב באחריותן, מבאר הגולה אינו חייב באחריותן
ראו משנה א, ח-ט, וכן ספרי דברים עז. באר הגולה (מדות ה, ד) היא הנקודה בכניסה להר הבית, שפוטרת את המביא מאחריות. |
ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: שניים - אין חייבין עליהן חומש.
רבן שמעון בן אלעזר אומר: אין מביאין בכורים מתמרים, חוץ מן התמרים שביריחו
ר' אלעזר בר' שמעון אומר: רימוני עמקים מביאין וקורין.
ביכורים תרומה ומע"ש
עריכהחומר בתרומה שאין במעשר שני ובכורים, ובמעשר שני שאין בתרומה
ראו משנה ב, א-ג. הברייתא ממשיכה בהשוואה. |
ואין ניטלת מן הטהור על הטמא, ומדמעת, וחייבין עליה חומש,
ונוהגת בכל הפירות, מה שאין כן בבכורים.
ונוהגת בשאר שנים, מה שאין כן במעשר שני.
חומר במעשר שני, שמע"ש קנה את הקנקן, ואוסר דמיו ועירוביו,
וספק עירובו כל שהוא אסור לאונן, [וטעון חומש] וטעון וידוי,
ולא הותר לאכילה אלא בפדיון, ואין מדליקין בו את הנר - מה שאין כן בתרומה.
חומר בתרומה ובמעשר שני שאין בבכורים:
שהתרומה ומעשר שני נוהגין בעמון ומואב, מדרבנן מה שאין כן בבכורים
חומר במעשר שני ובכורים שאין בתרומה:
וחייבין בביעור. רבי שמעון אומר: בכורים פטורין מן הבעור
רבי יוסי אומר: מע"ש טעון וידוי, וביכורים טעונין וידוי
מה מע"ש טעון ביעור - אף ביכורים טעונין ביעור
אמר לו ר' שמעון: מה למעשר שני שטעון ביעור, שכן דמיו טעונין ביעור
תאמר בבכורים, שאין דמיהן טעונין ביעור?!
וכן היה ר' שמעון אומר: בכורים לא אסרו גידוליהן לאכול בירושלים.
ראו משנה ב, ב. זרעו כלה – השוו תרומות ט, ו. |
מעשר - באיזה מעשר אמרו? בדבר שזרעו כלה, נכנס לירושלים ויוצא.
ובשאין בו שווה פרוטה - שאין לו פדיון.
ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: בכורים אין חייבים עליהם במחובר לקרקע.