ביאור:ספרי זוטא במדבר/ל
פרק ל
עריכהפסוק ב
עריכההדרשה טוענת שאין קשר בין פרק כט, העוסק במוספי החגים לבין פרק ל, העוסק בנדרים. נראה שההתנגדות היא כדי לפרש את פרשת הנדרים כעוסקת בנדרי איסור ולא בנדרי הקדשת קרבנות למקדש, שהיו מובאים בדרך כלל ברגלים. |
לפה שנאמרו נדרים דבק לרגלים, יכול כולן נאמרו בענין אחד? אמרת "זה", הפסיק הענין
יכול שאין לי שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אלא מה שבענין נדרים? כשאמר "וידבר" - ריבה
אבל אומר אני: מה אלו שהן נדרים - אף אני ארבה כל סדרי נדר האמורים בתורה, שקדמו נשיאים לישראל לשמוע
אמרת "דבר אל בני ישראל" - לרבות מצוה בלא תעשה "כי יעשו" - לרבות מצות עשה
"לבני ישראל" - כל שנצטוו בני ישראל, שקדמו נשיאים לשמוע
ר' יוסי בן יהודה אומר: מנין אתה אומר שנמסרו נדרים לגדולים להתיר? אמרת "וידבר משה אל ראשי המטות"
"לבני ישראל" - בני ישראל עוברים ב"לא יחל"; אין הגוים עוברין ב"לא יחל"
או "בני ישראל" - פרט לגרים? אמרת "איש", לרבות את הגרים!
פסוק ג
עריכהנדר חל רק אם הזכיר בו חפץ או גוף מסוים; וראו ספרי קנג; כגון "ידי", או "פי". שבועה חלה גם על דבר שאין בו ממש. |
"איש כי ידור נדר", יכול שנדר שיש בו הקדש לשם; או נדר שאין בו הקדש לשם?
תלמוד לומר "לה'", נדר שיש בו הקדש לשם
או בנדרים הוא עובר, מניין אף בשבועות? תלמוד לומר "או השבע שבועה"
והלא דין הוא: מחמיר הוא בנדרים מה שאינו מחמיר בשבועה
שעושה בנדרים נדר שהוא על תנאי דבר כנדר שאינו על תנאי דבר, והוא חייב - ולא עשה בשבועה כן
אם עובר בנדרים ב"לא יחל", יהא עובר בשבועה ב"לא יחל"!
או מחמיר הוא בשבועה מה שאינו מחמיר בנדרים
שעושה בשבועות שיש בו הקדש לשם כשבועה שאין בה הקדש לשם, והוא חייב - ולא עשה בנדרים כן
אם עובר הוא בנדרים ב"לא יחל", אינו דין שיעבור בשבועה ב"לא יחל"?
או בנדרים ובשבועות הוא עובר... (חסר סוף העניין)
אדם רשאי לנדור ולאסור על עצמו או לחייב את עצמו או את הכפופים לו בכל דבר רשות. הביטויים "להרע" ו"להיטיב" לקוחים מויקרא ה ד. אין הוא רשאי לחייב אדם עצמאי לעשות דבר מה, אבל יכול אדם למנוע מאחרים ליהנות מנכסיו וכדומה. |
מניין אף לאחרים? תלמוד לומר "לאסור אסר על נפשו - לא יחל דברו", ריבה הנשבע להרע לאחרים
נאמר "כי ידור נדר" - ריבה הנשבע להרע לבהמתו, מפני שהוא זכאי להרע לה ולהטיב לה
"או השבע שבועה" - ריבה הנשבע להרע לעבדו ולשפחתו, מפני שהוא זכאי במכירתן, בין גדולים בין קטנים
"לאסור אסר" - ריבה הנשבע להרע לבתו, מפני שהוא זכאי במכירתה כשהיא קטנה
"על נפשו" ריבה הנשבע להרע לבנו, מפני שהוא יורשו ומורישו
"לא יחל דברו" - ריבה הנשבע להרע לאשתו, מפני שאינה יורשתו אלא מקבלת את הכתובה אלא הרי היא מורישתו
"ככל היוצא מפיו יעשה" - ריבה הנשבע להטיב לכל אדם.
חנן מלמד שאם הדיר אחרים מנכסיו, והם נהנו מהנכסים בלי שהרשה להם – האחרים חייבים כמפירי נדר. |
חנן היה אומר: יכול שאין לי עובר בדברו ב"לא יחל" אלא הוא; מניין אף אחרים יהו עוברין עמו?
תלמוד לומר "ככל היוצא מפיו יעשה".
הלל היה אומר: הרי מי שאמר קונם לבית הזה שאני נכנס, ככר זה שאני טועם
יכול יתן הנייתו של בית ויכנס לו, דמי ככר ויאכלנו? תלמוד לומר "ככל היוצא מפיו יעשה".
ר' חנניה אומר: מניין אף האומר ליתן מתנה לחבירו, ליתן מתנה לעני, לעשות רצון אחרים – שיעשה מיד?
תלמוד לומר "ככל היוצא מפיו יעשה"!
פסוק ד
עריכהראו נידה ה ו. |
"כי תדור נדר לה'", ביודעה לשם מי הוא נודרת, פרט לקטנה
מכאן אמרו: תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד
בזמן שאומרים 'אין אנו יודעים לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו' - אין נדרן נדר ואין הקדשן הקדש
תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד
בזמן שאמרו 'יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו' - נדרן נדר והקדשן הקדש.
מעשה בתינוק אחד שבא לפני ר' עקיבא אמר לו: רבי, הקדשתי קרדומי
אמר לו: בני, שמא לחמה וללבנה הקדשת? אמר לו: רבי, אל תתיגע
לא הקדשתי אלא למי שברא את אלה! אמר לו: צא בני, נדריך נדרים!
פסוק ה
עריכההפרת הנדר צריכה להיות ביום שמעו ישירות מהמופרת, ולא ביום ששמע משליחה. אם לא ידע שקבלה על עצמה בלשון נדר, או שלא ידע שזכותו להתיר את הנדר – אין השתיקה מחילה את הנדר, והוא יכול להפר; וראו נדרים יא ז. |
"והחריש לה" - לא לנדריה! "והחריש לה" - לא לשלוחה!
מפני מה לא הפרת? אמר לו: 'לא הייתי יודע שקינמה' - הרי זה יפר
מפני מה לא הפרת? אמר להן: 'לא הייתי יודע שאני זכאי להפר' - הרי זה יפר
מפני מה לא הפרתה? אמר להן: 'לא הייתי יודע שזה נדר' - הרי זה יפר
פסוק ו
עריכהראו ספרי סוף קנג. |
"וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה," הפר ולא ידעה, והזידה ועברה עליהן, מניין שהיא פטורה? תלמוד לומר "וה' יסלח לה"
או יכול אפילו עברה קודם שהפר לה והפר לה אחר כך תהא פטורה?
תלמוד לומר "כי הניא אביה אותה", בזמן שקדמה הפרתו לעבירתה, ולא בזמן שקדמה עבירתה להפרתו
ובשבת יאמר לה 'אכולי' ולא יאמר לה 'הרי מופר ליך'.
פסוק ט
עריכהראו נדרים יא א-ב, ד, וקשה שהרי אין עינוי נפש בהימנעות מנישואיה לאחר שתתגרש; ויתכן שחולק על המשנה, וטוען שיכול הבעל להפר את כל נדרי אשתו. |
"ואם ביום שמוע אישה", אמרה 'קונם שניסת משאצא עד ג' שנים' שאיני נישאת; לא אינשא במשך 3 שנים מגרושי אמר 'אין' - קיים לה; 'הפר יפירנו' - כאילו מופר.
'קונם שאני טועמת מחנותו של פלוני' - אינו יכול להפר לה
ר' יהודה אומר: אם אין פרנסה אלא מאותו חנות - הרי זה יפר.
'קונם שאני [עושה ו]אבא אוכל ...ואמי אוכלת ...ואחי אוכלין' - אינו יכול להפר.
'קונם שאני טועמת ואוכלת מתאני העיר הזאת', ...'מענבי העיר הזאת' - יביא לה מעיר אחרת
'מפירות העיר' כל עיר שבעולם - הרי זה יפר
פסוק י
עריכההרגע הקובע הוא זמן הנדר: אם באותו זמן היתה נשואה – יכול בעלה להפר את נדרה ביום שמעו אפילו אם בינתיים גירש אותה; אבל אם נדרה כשהיתה מגורשת – אינו יכול להפר אפילו אם הוא מתכוון להחזיר אותה; וראו נדרים יא ט. |
"ונדר אלמנה וגרושה", יכול כל אלמנה וגרושה במשמע?
תלמוד לומר "אם בית אישה נדרה" (פס' יא) - פרט לשנדרה חוץ לבית אישה
אחר שריבה נדרי אלמנה להקם, נדרי אלמנה להפר כיצד?
נדרה שנתארמלה או שנתגרשה משיצאת מרשותו - אינו יכול להפר!
יכול אם לא יצתה מרשותו אם גירש אותה והחזיר אותה יהא זכאי להפר, אבל אם יצאת מרשותו לא יהא זכאי להפר?
תלמוד לומר "יקום". יכול אם היה עתיד להחזירה יהא זכאי להפר? תלמוד לומר "יקום"!
פסוק יד
עריכהלעניין מינוי אפוטרופוס ראו ספרי קנד, מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן. |
האומר לאפיטרופוס כל נדרים שתדור אשתי וכו'.
"אישה יקימנו ואישה יפרנו", מה תלמוד לומר בכל הפרשה?
לרבות אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת לכותי ולחלל - לרבות כולן.
"ביום שמעו" (אמר ר' אליעזר בן יעקב: פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן גמלא: מנין שהוא עושה טובה כרעה?)
אמרנו אמר ר' עקיבא: מה אם טובל אני ונטהר לטומאה שבאתי לזיקתה, אינו דין שאטבול ואטהר לטומאה שלא באתי לזיקתה?
ר' יהושע מתייחס לנסיון השני של ר' אליעזר בתוספתא שם להוכיח שניתן לבטל את נדרי האשה מראש – מדין התרת נדרים, שיכול אדם לבטל את נדריו מראש. הוא דוחה את ההשוואה, כי לדברי ר' אליעזר אין הבעל יכול לקיים את נדרי אשתו שביטל מראש, ואילו את נדרי עצמו הוא יכול להקים. |
וכשבאתי אצל ר' יהושע אמר לי: הרי זה תשובת צד! ממה שזה חמור יהא זה קל, וממה שזה קל יהא זה חמור!
אלא הרי זו תשובה לדבר: [את שבא לכלל הקם – בא לכלל הפר; ואת שלא בא לכלל הקם – אינו בא לכלל הפר!]
כאמור לעיל פס' ג אין היררכיה ברורה בין נדרים ושבועות, ולכן לא ניתן ללמוד מקל וחומר מאלו לאלו. לכן יש צורך בפסוקים לעניין ההשוואה בין דיבור להיטיב (חיוב עצמי לעשות דבר מה) ולהרעה (איסור עצמי לעשות דבר מה) בעניין שבועות הפסוק המאפשר לדבר בלשון חיובית או שלילית הוא בויקרא ה ד ובעניין נדרים – הביטוי "לכל נדר" שאצלנו. |
ומה אם במקום שלא עשה נדרים כשבועת בטוי - עשה בו טובה כרעה, שנאמר "להרע ולהטיב" (ויקרא ה, ד)
במקום שעשה נדרים כשבועת בטוי - אינו דין שיעשה טובה כרעה?
אלא שאמרו 'נדר'-"לכל נדר", 'שבועה'-"לכל שבועת", 'אסר'-"לכל אסר" - לעשות טובה כרעה.
אמר ר' אליעזר בן יעקב: פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן ממל
מנין שהוא עושה טובה כרעה? אמרו לי: מקל וחומר! בזמן שפתח להקים - כלו קיים; להפר - כלו מיפר
כיצד? אמרה 'פת שאני טועמת היום ואני שותה ביין למחר' - אמר 'אין' - קיים לה; "הפר יפירנו" - כלו מופר
'קיים ליך על הפת' - "יפירנו", כלו מופר! 'קיים ליך על הפת ולא קיים ליך על היין' - "הקם יקימנו", כלו קיים!
'קיים ליך על היין ולא קיים ליך על הפת' - כלו מותר, לפי שהוא טובה כרעה
יכול שהוא עושה טובה בפני עצמה ורעה בפני עצמה, מניין שהוא עושה טובה ורעה כאחת?
אמרה 'קונם פת שאני טועמת היום ואיני שותה יין ישן מחר' אמר 'אין' - קיים לה; "הפר יפרנו" - כלו מופר!
פסוק יז
עריכהאם האיש היפר ואחר כך התחרט וקיים, או קיים ואחר כך היפר את נדרי אשתו – הרי האיש חוטא והוא מקבל את ענשו כנושא עוון; וראו תוספתא נדרים ז ח. |
"אלה החקים והמשפטים" וגו', ומה הן החקים שבין איש לאשתו?
שעשה נדרים קלים כחמורים, שבועות קלות כחמורות,
שהוא מקים אחר שמיפר, מיפר אחר שהוא מקים - והרי הוא בנשיאות עון
"בין אב לבתו" החקים שבין איש לאשתו; שעשה נדרים קלים כחמורים, איסורים קלים כחמורים
שבועות קלות כחמורות, לילה ויום כשבת - הן בין אב לבתו! החקים שבין איש לאשתו הן בין אב לבתו!
ומה הן החקים שבין איש לאשתו? שהוא אומר לה בשבת 'אכולי', ואינו אומר לה 'הרי הוא מיפר ליך'
בין אב לבתו, יכול יהא זכאי בירושתה משל אבי אמה? תלמוד לומר "אלה": באלה הוא זכאי, ואינו זכאי בירושתה משל אבי אמה
מה הוא? מוכר פירות ולוקח קרקעות בהן, שאמר "חקים"
יש לך מתנה אחרת: כדרך שהוא זכאי במציאתה ובהפר נדריה - כך הוא זכאי בקנסיה, ומעשה ידיה שלו, ומכרה מכר.