פתיחת התפריט הראשי

משלי כג ה: "התעוף[הֲתָעִיף] עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם, כְּנֶשֶׁר ועיף[יָעוּף] הַשָּׁמָיִם."

תרגום מצודות: - מה בצע בעושר, וכי הוא דבר המתקיים? הלא פעמים אבוד בשעה קלה, עודך מעפעף (מנענע) עינך להסתכל בו ואיננו, כי פתאום יאבד, וכאלו עשה לעצמו כנפים לעוף ממך חיש מהר, כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין.

תרגום ויקיטקסט: - ברגע שתעפעף בעיניך (תמצמץ), הונך ייעלם ואיננו; כי מצב השוק ישתנה מקצה לקצה, הוא כאילו יעשה לעצמו כנפיים ויעוף אל השמיים, כמו נשר שעף למרחקים ארוכים ואי אפשר לעקוב אחריו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כג ה.


דקויותעריכה

מי יעוף לשמים?עריכה

1. העושר - הוא אינו מתקיים לאורך זמן, ולכן אין טעם להשקיע בו יותר מדי: "ומה בצע בענין העושר? הנה כמו השיעור המועט מהזמן שתוכל להגיע ראותך בו יסור העושר, כי בקלה שבסבות יסור, ימצאו סבות רבות מעבירות העושר, כי העושר בעצמו יסור ויעשה לו כנפים לעוף בהם מבית העשיר לזולתו, כקלות הנשר לעוף בשמים" (רלב"ג). הפסוק מתאר בצורה ציורית את האבדן המהיר של העושר - אם רק תעיף עיניך, תעפעף ותמצמץ בעיניך, העושר כבר יאבד ואיננו (בדומה לביטוי בלשוננו "כהרף עין"); הוא יעוף לשמים כמו נשר - משל לעוף שאי אפשר לעקוב אחריו, (משלי ל יח): "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָ לֹא יְדַעְתִּיִם. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם..."*.

2. הבינה - היא עלולה להתעופף וללכת לאיבוד במהירות, אם לא משקיעים בה מספיק: "כי הבינה שלך, צריך אתה שלא להעלים עיניך רגע ממנה, כי הוא דומה כעוף כנף אשר ביד האדם, שברגע יפנה ממנו יעוף למעלה, כן השכלת האדם והתבונה, אם יתעלם ממנו רגע יעוף ממנו, כי אינו מתעורר מעצמו רק ברוב שקידה והשתדלות, וז"ש שאם תעיף עיניך, שתתן העפעף על העין, אז בינתך איננו, כי יעשה לו כנפים לעוף ממך, וכך פירשו חז"ל: 'ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו'" (מלבי"ם).

בפרט, חז"ל פירשו את הפסוק על התורה, כביקורת על בני ישראל שחטאו ואיבדו את התורה: "תורה היתה מן השמים, שנאמר (דברים ד לו) "מן השמים השמיעך את קולו וגו'", כיוון שחטא ישראל במעשה העגל, נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפיים, כנשר יעוף השמים" (מדרש משלי), וכביקורת על דוד שקרא לחוקי התורה "זמירות" (בבלי סוטה לה א).

הקבלותעריכה

1. הנשר נזכר במקרא כמשל לתכונות רבות. בפרט, הנשר הוא עוף מהיר שאי-אפשר לעקוב אחריו, והוא משל להיעלמות מהירה,(משלי ל יח): "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָ לֹא יְדַעְתִּיִם. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם..."*.

2. חכמי התלמוד קישרו את הפסוק לכמה פסוקים אחרים שבהם מופיעה המילה עוף:

  • (איוב ה ז): "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף": "כל הקורא קריאת שמע על מטתו - מזיקין""בדילין הימנו, שנאמר "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף", ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ"" (ראו בבלי ברכות ה א). ופירשו את המילה "עוף" על התורה (כפירוש השני על פסוק 5). מעבר למה שנאמר שם, ישנו קשר נוסף בין הפסוקים - שניהם מדברים על עמל ויגיעה. אדם לעמל יולד - אדם נולד לחיים של עבודה קשה ויגיעה, אבל בני רשף יגביהו עוף - מי שבוחר לעסוק בתורה, יכול להתרומם מעל היגיעה, לצאת מ"מרוץ העכברים" שמטרתו להשיג עוד ועוד עושר.
  • (משלי ד כה): "עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ"*, כשבח לרבי מאיר, שלא הסיר את עפעפיו מהתורה וידע אותה בעל-פה (בבלי מגילה יח ב).
  • (ישעיהו ו ב): "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד; בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וקרא זה אל זה ואמר...": "בזמן שאין בית המקדש קיים: כביכול שנתמעטו כנפי החיות. הי מינייהו אימעוט? אמר רב חננאל אמר רב: אותן שאומרות שירה בהן: כתיב הכא (ישעיהו ו ב) שש כנפים שש כנפים לאחד... ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר, וכתיב התעיף עיניך בו ואיננו" (בבלי חגיגה יג ב).

3. במשלי החכם המצרי אמנמופה, ישנו קטע המזהיר את האדם שלא לצבור עושר בחָמָס, והוא משתמש בדימוי דומה: "נעשו לו כנפיים כמו לאווזים, והוא עף לשמיים" (בית 7, תרגום נילי שופק). אצלנו נזכר הנשר, הנפוץ בהרי ישראל, ושם נזכרו אווזים, הנפוצים על גדות הנילוס.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/23-05