פתיחת התפריט הראשי

משלי כג ז: "כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא, 'אֱכֹל וּשְׁתֵה' יֹאמַר לָךְ, וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ:"

תרגום מצודות: כי כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש, כי-אם דמיון ומחשבה בעלמא, כן המאכיל הזה, אף כי יאמר לך אכול ושתה, הנה לבו בל עמך, ולא יחפוץ שתאכל באמת, ואין ממש בדבריו.

תרגום ויקיטקסט: - כי כשאתה אוכל מסעודתו של העני, מתחוללת כמו סערה בתוך נפשו; הוא אמנם אומר לך בנימוס "אכול ושתה!", אבל ליבו לא נמצא עמך - בליבו יש כאב ודאגה על כך שלא יישאר לו אוכל למחר -

/ - כי המבט שבעיניו הוא כמו שער שדרכו אפשר לראות מה קורה בתוך נפשו: הוא אמנם אומר לך "אכול ושתה! בתיאבון!", אבל ליבו לא נמצא עמך - בליבו הוא כועס עליך שאתה לוקח את לחמו -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כג ז.


דקויותעריכה

מה זה שער בנפשו?עריכה

על-פי הניקוד והטעמים, המילה "שָעַר" היא פועל בעבר; אולם, בשום מקום בתנ"ך לא מצאנו פועל זה בזמן עבר, והפרשנים הציעו פירושים שונים למשמעותו:

1. שער = שפך טעם מר (ע"פ רש"י), כמו המילה "שוערים" ב(ירמיהו כט יז): "...וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ" (שוערים = מרים); לפי זה, משמעות הפסוק היא, "כשאתה אוכל מסעודתו של רע-עין, אתה כאילו שופך חומר מר לתוך נפשו ", כלומר, גורם לו צער רב; ובסופו של דבר, "את הפת שאכלת אצלו תקיא מפני הבושה".

2. שער = הזיק: "שכבר ביארו הטבעיים [המדענים], שניצוצות רעות יוצאים מעין הרע, ששרשם מפחיתת הנפש המביט ברעת עינו, והם כזיקי מוות על הדבר המובט, וכבר הזכירו שבעל עין הרע הביט בקביעות על פת לחם, ונמצא" "בו מוות ומשכלת, ולזה אמר שהשער, רוצה לומר, דבר פגום ונמאס אשר נמצא בנפשו הפנימית, כן הוא הלחם, שמקבל השער הזה ונעשה לחם הקלוקל... האכילה תזיק לך עד שתקיא גם פתך אשר אכלת..." (מלבי"ם).

- מלבי"ם מסתמך על המדענים של ימיו, אולם עד כמה שידוע לנו היום, אי אפשר לקלקל לחם על-ידי מבט.

3. שער = אמד והעריך, כמו המילה "השערה" בלשון ימינו, וכמו המילה "שער" ב(בראשית כו יב): "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרֲכֵהוּ ה'": "כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש, כי אם דמיון ומחשבה בעלמא, כן המאכיל הזה - אף כי יאמר לך אכול ושתה, הנה לבו בל עמך, ולא יחפוץ שתאכל באמת, ואין ממש בדבריו" (מצודת דוד).

- אולם, השערים שנזכרו בבראשית הם שערים אמיתיים וממשיים, ולא דמיוניים; ולכן קשה לפרש שהמילה "שער" מתארת השערה דמיונית בעלמא.

4. שער = אמד והעריך: "המארח כל הזמן משער ואומד את כמות האוכל שאתה אוכל, כל חתיכת-לחם שאתה אוכל יקרה לו" (ע"פ דעת מקרא), או שהוא כבר שיער ואמד את כמות האוכל בסעודה כך שתספיק לעצמו בדיוק, ואם ייתן לך - יחסר לו, "ששיער וצמצם לעצמו, ואיך יסבול בעין יפה שיבואו אחרים לאכול את לחמו?!" (רמ"ד וואלי).

- אולם, לפי זה לא ברור הביטוי כמו... כן הוא, שהרי המארח באמת משער את כמות האוכל שהאורח אוכל, לא "כמו"! (ע"פ רמ"ד וואלי, הכוונה, שהעשיר צר-העין הוא כמו העני המשער ומצמצם לעצמו: "המשער לעצמו, וצר-עין העשיר, הם שווים מצד זה, להיות צרי-עין בלחמם").

5. שער = שַׂעַר = שְׂעָרָה = סערה, כמו ב(ישעיהו כח ב): "הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לד', כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב, כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד", (יחזקאל כז לה): "כֹּל יֹשְׁבֵי הָאִיִּים שָׁמְמוּ עָלָיִךְ, וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר רָעֲמוּ פָּנִים", ב(איוב ט יז): "אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם", ועוד. פירוש זה מסתמך על קטע מקביל במשלי אמנמופה: "אל תתאווה לרכוש העני, ואל תרעב ללחמו... רכוש העני הוא סערה לגרון, הוא עושה פצע בגרגרת" (בית 14, תרגום נילי שופק). אחת המשמעויות של המילה נפש היא גרון, ולפי זה גם בפסוקנו: "אל תתאווה למטעמים של רע-עין, כי הם כמו סערה שתפצע את גרונך".

- אמנם, לפי זה היה ראוי לכתוב "כי כמו שער בנפשך כן הוא".

6. ולי נראה, שאפשר לפרש את הפועל שָעַר במשמעות "פתח שַעַר" - העין של המארח כאילו פותחת שער בנפשו, שער שדרכו ניתן לראות את המחשבות האמיתיות שלו.

הפסוקים נותנים עצה מעשית: כשמישהו מציע לכם מתנה - אל תקחו את המתנה לפני שתסתכלו לתוך העיניים שלו: אם אתם מסתכלים לתוך עיניו, ורואים שהוא רע עין, כלומר, מזהים בעיניו מבט של צער או כעס - אל תקחו את האוכל שהוא מציע לכם; כי העין היא כמו שער לתוך הנפש: כשמסתכלים לתוך העיניים, אפשר לזהות מה האדם באמת חושב: 'אכול ושתה!' הוא אומר לך, אבל הדברים שלו אינם משקפים את מה שהוא באמת חושב; לבו - מקום המחשבות שלו - לא נמצא עמך ולא מזדהה עם ההנאה שלך מהמטעמים; הדיבורים יכולים להסתיר את המחשבות, אבל העיניים לא - העיניים משקפות את המחשבות האמיתיות של המארח.

על-פי ויקיפדיה, "ישנם סוגים שונים של חיוכים:

  • "חיוך דושאן" הנקרא על שם החוקר גיום דושאן (Guillaume Duchenne)... כולל את תנועת שני השרירים הראשיים... שליד הפה, וכן השרירים המקיפים את ארובת העין... כיוון שחיוך זה מערב את השרירים סביב העיניים, יש שאומרים כי הם יכולים לזהות חיוך "אמיתי" בשאלה האם הוא מגיע לעיניים.
  • "החיוך הפאן אמריקני" הוא חיוך רצוני, שבו נעים רק השרירים... שבצידי הפה, זאת כדי להביע נימוס. לדוגמה, החיוך שבו מקדמת דיילת אויר את העולים למטוס (ומכאן כנראה אף כינויו של החיוך, על שם חברת התעופה). חיוך זה נחשב לחיוך בלתי כן, יש המכנים אותו בשם "חיוך מקצועי"." (ע"פ ויקיפדיה העברית, ערך חיוך)

לפי זה, השער לנפש אכן נמצא ליד העיניים - בעור המקיף אותן.

הקבלותעריכה

פסוקנו ממליץ שלא לקחת מתנה עד שמסתכלים לתוך עיני הנותן ורואים שהמתנה ניתנת בלב שלם. אבל מה יעשה מי שלא נעים לו להסתכל לתוך עיני הזולת, או שלא יודע "לקרוא" את המחשבות דרך העיניים? - במקרה זה, ברירת המחדל היא לא לקחת את המתנה, שהרי, (משלי טו כז): "עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה"*.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה באתר הניווט בתנך.





קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/23-07