פתיחת התפריט הראשי

משלי כג י: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא -"

תרגום מצודות: אל תסג (אל תחזיר לאחור) סימן הגבול הנעשה מעולם, לקחת מה מגבול רעך; ובשדי יתומים אל תבוא לקצור תבואתם לעצמך, בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך -

תרגום ויקיטקסט: אל תסיג (תזיז לאחור) את סימן הגבול הקיים מעולם בין הנחלה שלך לנחלה של שכנך, כדי להרחיב את השטח שלך; אף אם שכנך נפטר, וילדיו שירשו אותו הם קטנים וחלשים ואינם יכולים לשמור על השדה ולעבד אותו, אל תעז לבוא ולפלוש לשדות של אותם יתומים -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כג י.


דקויותעריכה

שדי יתומיםעריכה

שְׂדֵי- = ריבוי-נסמך של שָׂדֵה. הצורה המקובלת היא שְׂדוֹת-, לשון רבות, אולם המילה שָׂדֵה יכולה להיחשב גם כזכר. בכל מקרה, מדובר כאן על יתומים שיש להם כמה שדות. איזה שדות בדיוק?

1. לפי הפשט: שדות שהיתומים ירשו מאביהם שנפטר (ראו "הקבלות");

2. על-דרך הדרש: הכוונה לשדה כלשהו, כי ליתומים ישנן זכויות בכל שדה - זכויות למתנות עניים, (דברים כד יט): "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה - לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ": מי שנותן ליתומים חלק בשדהו זוכה לברכת ה', ומי שגוזל את מתנות העניים - ה' רב את ריבם עמו: "מי שאינו מניח את העניים ללקוט, או שהוא מניח את אחד ואחד לא, או שהוא מסייע את אחד מהם, הרי זה גוזל את העניים, על זה נאמר אל תסג גבול עולם" (משנה פאה ה ו; וראו ספרא על ויקרא יט, רש"י, מלבי"ם).

- אמנם, לפי זה לא ברור מדוע נכתב דווקא "שדי יתומים", והרי המתנות שייכות גם לאלמנות, גרים ועניים.

הקבלותעריכה

1. איסור הסגת גבול נזכר כבר בתורה, (דברים יט יד): "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ".

הפסוק שלנו מתייחס למקרה מיוחד, שבו אדם נפטר והניח ילדים יתומים קטנים, שאינם יכולים לעבד את השדה ולשמור עליו. במקרה זה, השכנים עלולים לחשוב שמותר להם להסיג את הגבול, בשם היעילות הכלכלית - "במקום להשאיר את השדה שומם, אני יכול לספח אותו לנחלה שלי".

אולם הפסוק מלמד, שהשיקול הכלכלי הזה אינו רלוונטי, כי הגבול בין השדות הוא גבול עולם. עולם בלשון המקרא הוא נצח או זמן ארוך מאד, בעבר או בעתיד. לפי זה, גבול עולם הוא גבול שנקבע לפני זמן רב, כשה' חילק את העולם לעמים ולמשפחות*, ויש לו מעמד קבוע ונצחי, מעל לכל שיקול כלכלי.

2. מסקנה נוספת מהפסוק היא, שאין להטיל מס-עיזבון על שדה נחלת אבות, ומאותה סיבה: השדה אינו סתם "רכוש" בעל משמעות כלכלית, אלא הוא החיבור של האדם אל הארץ. על-פי התנ"ך, יש חשיבות רבה לקשר שבין האדם לבין הקרקע שלו ושל משפחתו. ולכן, גם כאשר אדם נפטר, אסור להסיג (להזיז לאחור) את הגבול של הקרקע שלו, ולקחת חלק מהשדה שירשו צאצאיו היתומים.

3. הפסוק שלנו מדבר על הסגת גבול של יתומים. פסוק נוסף מדבר על הסגת כל גבול שהתקבל והוסכם בדורות הקודמים, כגון גבול בינלאומי, (משלי כב כח): "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/23-10