פתיחת התפריט הראשי

משלי כג ב: "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה -"

תרגום מצודות: - אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו, אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע -

תרגום ויקיטקסט: - אם אתה בעל נפש (תיאבון גדול), שים משוכה (גדר קוצנית) סביב הלוע (הפה) שלך, ואל תזלול בלי הבחנה -

/ - אם אתה בעל נפש (חיים) ורוצה להמשיך לחיות - שים משוכה (גדר קוצנית) סביב הלוע (הפה) שלך, היה זהיר בדיבורך שלא תכעיס את המושל -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כג ב.


דקויותעריכה

למה ושמת שכין בלועך?עריכה

שַׂכִּין היא מילה ייחודית. היא נשמעת כמו סַכִּין (וכן פירשה בעל המצודות), אולם המילה סכין אינה נמצאת במקרא (יש רק מַאֲכֶלֶת). לענ"ד שורשה הוא שׂכה, ומשמעותה - גדר קוצנית, כמו ב(משלי טו יט): "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק" *. בכל מקרה מדובר בדבר חד.

הכנסת שכין לפה מסמלת, כנראה, זהירות מיוחדת באכילה - יש לשים גדר קוצנית סביב הפה כדי למנוע כניסה של מאכלים מיותרים. הגדר מסמלת זהירות - כמו סייג בלשון חז"ל. מדוע נדרשת זהירות מיוחדת כשאוכלים עם מושל? כמה תשובות:

1. הפסוק מזהיר מפני התנהגות זללנית ובלתי מנומסת בנוכחותו של המושל: "כי בשעת הסעודה, ישכח לפעמים מוראו וכבודו, ויתחייב בנפשו" (מלבי"פ, דעת מקרא).

- אולם, לפי זה לא ברור סוף הקטע "והוא לחם כזבים" - מה הקשר בין נימוסי השולחן לבין העובדה שהלחם מאכזב?

2. הפסוק מזהיר מפני התמכרות: מי שרגיל לאכול מטעמים כאשר הוא ליד שולחנו של המושל, עלול לחפש את המטעמים גם כשהוא ליד שולחנו הפרטי, להפוך לזולל וסובא ולבזבז את כל רכושו על המטעמים שהתרגל אליהם (ר' יונה גירונדי).

3. הפסוק מזהיר מפני מאכלים לא כשרים, העלולים להיות מוגשים על שולחנו של המושל (בבלי חולין ו א; רמ"ד ואלי על הפסוק).

4. הפסוק מזהיר את האדם מפני האשליה של קירבה לשלטון: אל תאכל יותר מדי, כי ככל שתאכל יותר - כך תתפתה יותר לסמוך על המושל, ויהיה לו קל יותר לנצל אותך: "כי המושל אינו נותן לך בעבורך... רק להנאתו, ואינו לחם אמיתי, רק היא הכנה אל מה שיגולל עליך ויבקש ממך" (מלבי"ם), "שדעתו לדבר אחר, זר" (הגאון מווילנה).

5. עד כאן פירשנו, שהשכין מסמלת זהירות בהכנסת דברים לפה (אכילה), אבל ייתכן גם שהיא מסמלת זהירות בהוצאת דברים מהפה (דיבור): "כשאחד מספר בגנות חברו, והשומע - אף שמכיר שדבר זה שלא מן הדין הוא... מנענע ראשו... ומחליק את הדבר בלשונו... מפני שהמספר לפעמים הוא בעל בית חשוב וכדומה, שיש לו ממנו טובות, או שירא שיחזיקו אותו לאינו-חכם וכדומה, ועל כן יסיתנו יצר הרע מפני הדחק, שיסכים גם הוא לזה... על עניין כזה שייך מה שנאמר ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, וחייב אדם למסור עצמו לסכנה, ואל ישיא את נפשו עוון אשמה כזה..." (חפץ חיים, לאוין).

מה זה בעל נפש?עריכה

1. נפש היא תאווה חומרית, תיאבון; אם אתה מכיר את עצמך, ויודע שיש לך תיאבון גדול, ומתקשה לשלוט בעצמך בזמן הסעודה, אז שים גדר קוצנית סביב הפה (דעת מקרא).

2. נפש היא החיים; אם אתה חי, ורוצה להמשיך לחיות, אז תיזהר במאכלך ובדיבורך עם המושל.

3. נפש היא הצד הרוחני של האדם: "אם אתה רוצה לקיים את נפשך בטהרתה ובקדושתה, שלא תתפגם במאכל האסור" (רמ"ד ואלי).

וראו גם במאמר "בעל - בעלים".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/23-02