פתיחת התפריט הראשי

משלי כה כו: "מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת = צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע."

תרגום מצודות: כמו מעין הנרפש (נרמס ונדרך) ברגל, שהנה נעכר המים ולא ישתוהו מעתה, וכמו מקור הנשחת ברמיסת הרגל (וכפל הדבר במילים שונות) - כן כאשר ימוט (ינטה) הצדיק לנפול לפני הרשע היא סיבה לבל יבקשו עוד תורה מפיו, באמרם 'אם לעצמו לא הועיל מה יועיל לזולת?'.

תרגום ויקיטקסט: כמו המתכופף לשתות מים ממעיין המלוכלך ברפש (בוץ ואבק) וממקור (מאגר מי-תהום) המושחת (הרוס וסתום) - כך הוא הצדיק אשר מט, מתכופף ונכנע לפני רשע: הוא לא ישיג ממנו שיתוף-פעולה אלא רק לכלוך ושחיתות.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כה כו.


דקויותעריכה

מטרת הפסוק היא לחזק את רוחם של הצדיקים, שלא יתכופפו ולא יתרפסו בפני רשעים.

המשלעריכה

מקור הוא מאגר מי-תהום הנמצא מתחת לארץ, ומעיין הוא זרם-המים היוצא מן המקור אל פני הארץ.

נרפש - מלשון רפש, בוץ ואבק; משחת - מלשון השחתה והריסה.

כשאדם רוצה לשתות ממעיין, הוא צריך למוט, כלומר להתכופף או לכרוע; אולם:

  • כאשר המעיין נרפש ומלוכלך ברפש - מסוכן לשתות ממנו;
  • וכאשר מקור המים מושחת וסתום - אין מים לשתות;

ובכל מקרה ההתכופפות הייתה לשווא (ע"פ פירושו של רא"מ פיורקא המובא ב'דעת מקרא'; ראו שם פירושים נוספים על המשל).

הנמשל - שני פירושיםעריכה

1. המעיין הוא משל לרשע; ההתכופפות לשתייה מהמעיין היא משל להתכופפות של הצדיק בפני הרשע:


  • הדבר יגרום נזק רוחני לצדיק - כמו שתיית מים ממעיין מלוכלך - כי הרשע ישפיע עליו לרעה;
  • הדבר לא יועיל לצדיק - כמו חיפוש מים במקור סתום - כי לרשע אין ערכים והוא לא יקיים את התחייבויותיו.

2. המעיין הוא משל לצדיק; כשהצדיק מתכופף בפני הרשע:

  • מעיין החכמה שלו מתלכלך בדעותיו של הרשע (הפועל נרפש רומז גם להתרפסות וחנופה).
  • מקור הצדק שלו סתום כי לא יוכל לשפוט את הרשע בצדק.

הדבר קורה פעמים רבות במערכת הפוליטית שלנו. אדם מביע את דעתו הצודקת לפי התורה, וסופג מטר של גינויים והשמצות. הוא נבהל, מתנצל ו"מתרפס". אבל ההתרפסות הזאת רק פוגעת בו: האנשים קולטים שהוא עצמו לא מכבד את הערכים של עצמו. "כשהצדיק מט לפני הרשע וירא להוכיח על פניו דרכו, שנאוי הדבר כמעיין נרפש ומקור נשחת" (רש"י, ודומה לו מצודות).

הקבלותעריכה

1. חכמתו של הצדיק נמשלת למעיין ולמקור:

  • (משלי ה טז): "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה, בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם"*;
  • (משלי י יא): "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס";

כאשר הצדיק משתחוה ומתכופף לפני הרשע, מעיינות החכמה שלו נסתמים, הציבור כבר לא מכבד אותו ולא מוכן ללמוד ממנו.

2. אחד הצדיקים שעברו על הנחיה זו היה יעקב אבינו. כשחזר מארם נהריים, הוא שלח שליחים אל עשו ואמר, (בראשית לב ה): "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" - הוא נתן כבוד לעשו הרשע בכך שקרא לו "אדוני", והשפיל את כבוד עצמו בכך שקרא לעצמו "עבדך", ולאחר מכן גם השתחוה לו, (בראשית לג ג): "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו"; ועל כך אמרו חז"ל: "כמעיין נרפס וכמקור משחת - כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע" (רב יהודה בר רב סימון, בראשית רבה עה ב).

3. בפסוק יש רמז למשחק הידוע, המסמל את מלחמת הצדיקים בני האור ברשעים בני החושך: "מקור משחת... צדיק מט".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/25-26