ביאור:ישעיהו יד
קיצור דרך: a1014
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו יד)
א
כִּי יְרַחֵם יְהוָה אֶת יַעֲקֹב, וּבָחַר עוֹד שנית בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם, וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם איתם (גרים שירצו להצטרף לעם ישראל) וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב.
ב
וּלְקָחוּם עַמִּים ישראל יקחו איתם אנשים מהעמים שישעבדו אותם וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם לארץ ישראל, וְהִתְנַחֲלוּם יירשו, יקבלו בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְהוָה לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם למי שבעבר שבו אותם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם.
{ס}
ג
וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ עם ישראל (לאחר שישתחרר מעולו של מלך בבל) מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ, וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ.
ד
וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ: אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ? שָׁבְתָה מַדְהֵבָה המלכות שודדת הזהב?
ה
שָׁבַר יְהוָה מַטֵּה רְשָׁעִים, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים.
ו
מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה המטה שה' שבר הוא מטה שהיכה עמים רבים בזעם מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה מכה שלא מפסיקה, רֹדֶה בָאַף ...שבר את המטה הרודה בכעס גּוֹיִם, מֻרְדָּף רודה בגויים ברדיפה בְּלִי חָשָׂךְ הפסקה.
ז
נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ, פָּצְחוּ רִנָּה.
ח
גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ על מפלתך אַרְזֵי לְבָנוֹן: "מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ".
ט
שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ התרגשה ממך לִקְרַאת בּוֹאֶךָ, עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים השאול העיר בשבילך את רוחות המתים, כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ רוחות המושלים לשעבר שמתו הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם, כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם.
י
כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ מתת (מלשון חלל) כָמוֹנוּ, אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ.
יא
הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ וכן הורד צליל נגינת הנבל שניגנו לפניך. תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה.
יב
אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר כינוי לכוכב, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם.
יג
וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי, וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד שהאלים נאספים בו, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן.
יד
אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.
טו
אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר.
טז
רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ: הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ? מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת?
יז
שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס, אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה לא שיחרר לביתם.
יח
כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם, שָׁכְבוּ נקברו בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ.
יט
וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב כמו ענף שצומח במקום שאין חפצים בו, לְבוּשׁ הֲרֻגִים בבגדי המוצאים להורג מְטֹעֲנֵי דקורי חָרֶב, יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי כאבנים המושלכים ל- בוֹר, כְּפֶגֶר מוּבָס נרמס ברגליים.
כ
לֹא תֵחַד תהיה ביחד אִתָּם בִּקְבוּרָה, כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ, עַמְּךָ הָרָגְתָּ. לֹא יִקָּרֵא יזכר לְעוֹלָם זֶרַע צאצאיך ה- מְרֵעִים.
כא
הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ האויבים יתכננו לבניו מוות בַּעֲוֺן אֲבוֹתָם, בַּל כדי שלא יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ, וּמָלְאוּ ובזכות כך, בזכות שבניו ימותו ולא ימשיכו להרוס, ימלאו פְנֵי תֵבֵל עָרִים.
כב
וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר זכר ושארית וְנִין וָנֶכֶד, נְאֻם יְהוָה.
כג
וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד ינשוף וְאַגְמֵי מָיִם וביצות, וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.
{פ}
כד
נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר: אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה, וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם.
כה
לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ אביס אותו. וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ, וְסֻבֳּלוֹ משאו מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר.
כו
זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם.
כז
כִּי יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר, וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה.
{פ}
כח
בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז, הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה.
כט
אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ על כך שמת אחז מלך יהודה שהיכה בכם, כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע הנחש יוחלף בצפע (כלומר בנו של אחז יהיה יותר קשה) וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף בנו של אחז יהיה כמו נחשים מעופפים.
ל
וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים עם ישראל הבכור והדל וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ, וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ את נכבדי פלשת וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג.
לא
הֵילִילִי שַׁעַר בשערי עירך, זַעֲקִי עִיר, נָמוֹג רעדי (בציווי) פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ, כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן צבא גדול המעלה אבק ברגליו בָּא, וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו בקהל אספותיו (כלומר, מצבא אויביך אף אחד לא עורק).
לב
וּמַה יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי העונה לשליחי הגויים: כִּי יְהוָה יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- תג "השפיפון" של גדוד הצנחנים 890 עוצב בשנת 1951 על פי הפסוק "אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף" (פסוק כט) אותו ציטט באוזני מפקדי הגדוד דוד בן-גוריון, כהמחשה לדרך שבה על הצנחנים לפעול, באופן תחבולני המנצל נקודות תורפה. התג תוכנן על ידי יהודה הררי - מפקד גדוד הצנחנים הראשון (גדוד 890), וסגנו אריה אפרת. על פי הפסוק הנ"ל צפע מעופף כמלאך. בשנת 1956 שימש כתג חטיבת הצנחנים הראשונה - חטיבה 202 והיה בשימוש עד שנת 2001 בה שונה מעט התג. (מתוך הערך חטיבת הצנחנים)
- "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר" (פסוק יב) - "הילל" מתורגם בתרגום השבעים כ-"heōsphoros" (ביוונית: ἑωσφόρος; מילולית: "מביא השחר"), ובעקבותיו בוולגאטה כ-"lucifer" ("נושא האור") והוא מתפרש ככינוי לכוכב השחר (נוגה). התאולוגיה הנוצרית החל במאה השלישית לספירה זיהתה את הילל בן שחר - הוא לוציפר - עם השטן, המלאך שנפל, ששאף לרשת את מקומו של האל והודח ממעמדו. (מתוך הערך הילל בן שחר)